"לא לתיירים"

לחבל אלזס הצרפתי הגענו בזכות היינות המפורסמים, וקפיצה קטנה אל מעבר לגבול עם גרמניה הייתה רק מתבקשת. ואם אנחנו כבר כאן, לא נטייל קצת ביער השחור (Schwarzwald)? לאחר יום שלם בנוף ירוק והררי הגענו אל פרייבורג (Freiburg im Breisgau), הפנינה האורבנית שבכתר. תכננו להישאר בה רק ללילה אבל העיר העתיקה והרגועה שבתה אותנו בקסמה.

שניצל גדול כמפת שולחן

התמקמנו בדירה ששכרנו מבעוד מועד, עלעלנו בקלסר שהבעלים הכינו לאורחים וסימנו את היעד הראשון – הרובע העתיק. סיירנו במדרחוב ובקתדרלה, שנחשבת לסמל העיר, ושוטטנו בשוק איכרים מעורר קנאה שפועל מדי יום (חוץ מביום ראשון). עצרנו שם לכוס בירה, ורגע של שקט אפשר לנו לפתח שיחה עם בעל הדוכן, ששמח להמליץ על מסעדה גרמנית קלאסית "לא לתיירים". "לכו ישר, עברו את הנהר ואחרי עשר דקות הליכה תגיעו למלון קייזר. תיירים בדרך כלל אינם מגיעים כל כך רחוק", צחק.

שום דבר בחזות המבנה הצנוע (Der Kaiser, כתובת: Günterstalstr. 38) לא הכין אותנו למתרחש בפנים: אולם רחב ידיים, שולחנות שמעליהם משתלשלות נברשות עתיקות וקבוצות של צעירים (פרייבורג נחשבת לעיר סטודנטיאלית) אוכלות, שותות ונהנות. מלצרית אדיבה מצאה לנו מקום, הגישה תפריטים והמליצה על שניצל גדול כמפת שולחן, שהוגש עם ברגלה (Brägele, תפוחי אדמה מטוגנים), ועל פלאמקוכן (Flammkuchen), פיצה מקומית שבמקום רוטב עגבניות מכוסה בקרם פרש. לפתיחה חלקנו סלט, ועבור כל הארוחה כולל שתי כוסות יין שילמנו כ-150 שקל. על קינוח ויתרנו כי פשוט לא היה מקום, וחזרנו למדרחוב.

אוצר קולינרי: ממתקים ופרלינים לפי מתכונים מסורתיים בגמיינר | צילום: שרון בן דוד

מעבר לקונדיטוריה, גמיינר גם נחשב לבית קפה משובח | צילום: שרון בן דוד

סמוך לשער מרטין (Martinstor), העתיק מבין שני שערי העיר (נבנה במאה ה-12), צדה את עינינו התקהלות מול חלון ראווה. מעברה השני של הזגוגית עמדה קונדיטורית בסינר לבן והכינה ממתקים יפהפיים משוקולד וממרציפן. התברר שנפלנו על אוצר קולינרי, כי מלבד העובדה שב גמיינר (Gmeiner, כתובת: Kaiser-Joseph-Str. 243) מייצרים פרלינים וממתקים לפי מתכונים מסורתיים, המקום נחשב לבית קפה משובח. במחיר מגוחך קנינו שני פרלינים נימוחים, שחיזקו עוד יותר את הרושם החיובי שהשאירה פרייבורג היפה.

טיפ לדרך

כדי להשקיף על פרייבורג מלמעלה כדאי להגיע לראש גבעת שלוסברג (Schlossberg), שגובהה 456 מטר. אפשר לעלות בפוניקולר, אך לבעלי כושר גופני מומלץ לטפס ברגל וליהנות מתחושת היער בלב העיר. בפסגה ימתינו לכם מגדל תצפית ובו 153 מדרגות, אוויר צח ונוף עוצר נשימה.

שרון בן-דוד – כתבת תיירות, קולינריה ועיצוב