בין שמים למים

העיירה טגאנאנה. צילום: שאטרסטוק
העיירה טגאנאנה. צילום: שאטרסטוק

מרבית התיירים בטנריף מבלים בחופים הדרומיים של האי, אבל דווקא חלקו הצפוני מציע מגוון רב יותר של אזורי אקלים, צמחייה ונופים. הצעה לטיול בין פסגות הרים לים

88 שיתופים | 132 צפיות

טנריף (Tenerife) או טֶנֶרִיפֶה, כפי שהוגים את שמו בספרדית, הוא הגדול שבארכיפלג האיים הקנריים, ושטחו יותר מ-2,000 קילומטר רבוע. זהו האי עם קו החוף הארוך ביותר (342 קילומטר) באיים הקנריים והוא מציע 67 קילומטר של חופים, אבל יש בו הרבה יותר. מרבית התיירים מבלים בחופים הדרומיים, כמו לוס כריסטיאנוס (Los Cristianos) או לאס אמריקס (Playa de las Americas), אבל אנחנו העדפנו לתור את החלק הצפוני, שמציע מגוון רב יותר של אזורי אקלים, צמחייה ונופים: פארק הר הגעש טיידה (Teide), עמקים שופעים בצמחייה, בעלי חיים ובמקורות מים, פסגות הרים עתירות צמחייה סוּב-טרופית, ערוצים ומצוקים אדירים ואינסוף ים.

אל פסגת הטיידה המגיעה לגובה של 3,718 מטר – הנקודה הגבוהה ביותר באי, בספרד ובאוקיינוס האטלנטי – לא טיפסנו, אבל במהלך הטיול ראינו את ההר על פסגותיו המושלגות העטורות עננים גם בקיץ.

[tobutton text="%22%u05DC%u05D4%u05D6%u05DE%u05E0%u05EA%20%u05DE%u05DC%u05D5%u05DF%20%u05D1%u05D8%u05E0%u05E8%u05D9%u05E3%22" link="%22http%3A//www.booking.com/searchresults.he.html%3Fsrc%3Dsearchresults%26city%3D-1822614%26ssne%3D%25D7%259E%25D7%2599%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%25A5%26ssne_untouched%3D%25D7%259E%25D7%2599%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%25A5%26error_url%3Dhttp%253A%252F%252Fwww.booking.com%252Fsearchresults.he.html%253Faid%253D395994%253Bsid%253D79ef551423b415acfcadc69f78accf2b%253Bdcid%253D1%253Bcity%253D-101579%253Bclass_interval%253D1%253Bcsflt%253D%25257B%25257D%253Bdest_id%253D-1822614%253Bdest_type%253Dcity%253Bdtdisc%253D0%253Bhlrd%253D0%253Bhyb_red%253D0%253Bidf%253D1%253Binac%253D0%253Bnha_red%253D0%253Bno_rooms%253D1%253Boffset%253D0%253Bredirected_from_city%253D0%253Bredirected_from_landmark%253D0%253Bredirected_from_region%253D0%253Breview_score_group%253Dempty%253Bscore_min%253D0%253Bsi%253Dai%25252Cco%25252Cci%25252Cre%25252Cdi%253Bsrc%253Dsearchresults%253Bss%253DMainz%25252C%252520Rhineland-Palatinate%25252C%252520Germany%253Bss_all%253D0%253Bss_raw%253DMainz%253Bssb%253Dempty%253Bsshis%253D0%253Bssne_untouched%253D%2525D7%252596%2525D7%252590%2525D7%252592%2525D7%2525A8%2525D7%252591%2526%253B%26aid%3D395994%26dcid%3D1%26lang%3Dhe%26sid%3D79ef551423b415acfcadc69f78accf2b%26si%3Dai%252Cco%252Cci%252Cre%252Cdi%26ss%3D%25D7%2598%25D7%25A0%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A3%252C+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2593%26checkin_monthday%3D0%26checkin_year_month%3D0%26checkout_monthday%3D0%26checkout_year_month%3D0%26idf%3Don%26no_rooms%3D1%26group_adults%3D2%26group_children%3D0%26highlighted_hotels%3D%26highlighted_hotels%3D%26ss_raw%3D%25D7%2598%25D7%25A0%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A3%26dest_type%3Dregion%26dest_id%3D777%26place_id%3D%26ac_pageview_id%3D01bc3beca12e007b%26ac_position%3D0%26ac_langcode%3Dhe%26ac_suggestion_list_length%3D4%22" theme="pink" target="blank" ]

יום 1: תצפיות וחושים ביער

התחלנו את הטיול בעיירה סן אנדרס (San Andrés), וממנה עלינו על כביש TF-12 – העורק המרכזי של רכס הרי אנאגה (Macizo de Anaga) שבקצה הצפון-מזרחי של האי. הרכס, המתנשא לגובה של כאלף מטר, נוצר לפני 9-7 מיליון שנה ונחשב לאחד האזורים העתיקים באי. זוהי שמורת טבע עם יערות ירוקי-עד ועם שיחים ופרחים טיפוסיים לטנריף, שנהנים ממה שנקרא בפי המקומיים ״גשם אופקי״ – תופעה ובה המשקעים מהעננים נספגים ישירות בצמחייה ובקרקע. העננים שמצטברים בפסגות אחראים ללחות ולשפע המעיינות ומי התהום של טנריף ויוצרים גם שוני ניכר בטמפרטורות של מקומות שונים באי – אל תתפלאו אם בטווח של כמה עשרות קילומטרים תצטרכו לעבור מגופייה לסוודר. הפעילות הגעשית הותירה את האזור חרוץ ערוצים תלולים, וקשה לא להתפעם מהם בכל פעם שהם נחשפים מעבר לפיתול הכביש שבמעלה ההר.

התחנה הראשונה הייתה טגאנאנה (Taganana), עיירה שבתיה פזורים על גבי סלעים מונומנטליים החולשים על האוקיינוס. בדרך אליה עצרנו במירדור אל ביילאדרו (Mirador El Bailadero), מצפה שממנו אפשר להשקיף על העיירה ועל האוקיינוס. ביום עם ראות טובה תראו במרחק את רוקס דה אנאגה (Roques de Anaga): שני איונים מסולעים המתנשאים בסמוך לחוף ומשמשים מקום מחיה לציפורים.

המשכנו למטה אל החוף הקטנטן, הנקודה הראשונה שאליה הגיעו הכובשים האירופאים. מלבד מסעדות ובתי קפה להתרעננות אפשר למצוא שם מעגן עתיק החצוב בסלע שעל חלקו העליון הוצב צלב, וממנו אפשר להביט (ולעתים להרגיש) את הגלים הנשברים בעוז. אם תמשיכו הלאה תוכלו להביט קצת יותר מקרוב בסלעים שראיתם מלמעלה.

משם העפלנו חזרה אל פיקו דל אינגלז (Pico del Inglés), נקודת תצפית מרהיבה בגובה 990 מטר שתגרום לכם להרגיש שאתם לבד על גג העולם. האזור מלא מסלולי טיול רגליים, אבל בחרנו לעצור במירדור דה לה קרוז דל כרמן (Mirador de la Cruz del Carmen), שממנו יש עוד תצפית נהדרת על לה לגונה (La Laguna), טיידה וצדו המזרחי של האי. המקום, הכולל חניון מסודר עם מרכז מידע למבקרים, מציע שלושה מסלולי הליכה קצרים ביער. אלה מכונים ״נתיב החושים״ (Sendero do los Sentidos) ולאורכם מוצבים שלטים שמעודדים את המבקרים להביט, להקשיב, להריח ולגעת במה שסביבם. שלושת המסלולים מתחילים מאותה נקודה ומשתלבים זה בזה. התוואי של המסלול הארוך ביותר עובר בחלקו במסלול העתיק שחיבר בין ההרים לעיר לה לגונה, והוא נמשך לאורך 1.2 קילומטרים וחלקו כולל עליות תלולות מאוד. מעבר לכביש ניצבת קפלה קטנה, שנבנתה באופן יצירתי: המבקרים הביאו עמם אבנים לבנייתה וקיבלו בתמורה ערמת עצים להסקה.

את הטיול סיימנו באווירה עירונית (עד כמה שאפשר למצוא באי) בעיר היפה לה לגונה, שהייתה בעבר בירת טנריף אך איבדה את התואר לטובת סנטה קרוז ההומה.

כנסיית סן מרקוס בעיירה איקוד דה לוס וינוס. צילום: shutterstock
כנסיית סן מרקוס בעיירה איקוד דה לוס וינוס. צילום: shutterstock

יום 2: עץ דרקון ומערה וולקנית

למחרת יצאנו למסלול פחות פראי: נסענו לאורך קו החוף הצפוני ממזרח עד העיירה איקוד דה לוס וינוס (Icod de los Vinos), שבה נמצא אל דראגו מילנאריו (El Drago Milenario, "דרקון אלף השנים") – עץ דרקון שגובהו 22 מטר וקוטרו עשרה מטרים. על פי האגדות המקומיות תחת כל עץ כזה נקבר דרקון ומכאן שמו. בעבר שיערו כי העץ נטוע במקומו אלף שנה, אם כי כיום יש חוקרים הסבורים כי הוא בן כמה מאות שנים בלבד. כך או כך, "דרקון אלף השנים" נחשב לעץ העתיק ביותר מסוגו ולסמל של האי. אחרי שתביטו בו מכל כיוון בפארק שנקרא על שמו, התפנו לשיטוט בכיכר הסמוכה – פלאסה דה לורנצו קאסרס (Placa de Lorenzo Cáceres) – שממנה נשקף אותו נוף שאי אפשר לשבוע ממנו. בכיכר נמצאת כנסיית סן מרקוס (Iglesia de San marcos) עם מגדל הפעמון שלה, וחובבי אמנות ישמחו לבקר בה.

העיירה עצמה שוכנת בעמק פורה ומלא מטעים וכרמים, ורחובותיה הצרים מתפתלים במעלה ההר עד למערת הרוח (Cueva del Viento) – המערה הוולקנית הארוכה ביותר באירופה, שמשתרעת על פני יותר מ-17 קילומטר. המבוך התת-קרקעי הפתלתל הזה אינו פתוח למבקרים ספונטניים ויש לתאם ביקור מראש (cuevadelviento.net) לפני שיוצאים לסיור בן שעתיים בינות ליצירות שחצבה לפני עשרות אלפי שנים לבה שהתפרצה מהטיידה.

רוני שני – עיתונאית, מתרגמת ועורכת עצמאית

טיפ לדרך

אנחנו שכרנו רכב ב-Cicar המפעילים כמה סניפים ומציעים מחירים נוחים מאוד. אין צורך ב-GPS ואפילו לא במפה: השילוט ברור והכבישים מועטים ובמצב טוב. מי שרוצה לעשות טיול רגלי יכול להיעזר ב״ווא-ווא״ (guagua) – אוטובוסים בשפה המקומית – של חברת TITSA, שמגיעים לכל פינה באי.