סיציליה: מחוץ למסלול השחוק
כמעט כל מי שטס לסיציליה מעדיף להשתקע בקטניה ובפלרמו, שבהן נוחתות הטיסות. כדאי ללכת נגד הזרם ולהקדיש כמה ימים לסירקוזה. הנאה סיציליאנית
מסקר שערכנו בין חברים ומכרים לפני הנסיעה לסיציליה, התברר שכמעט כולם מעדיפים להשתקע בקטניה ובפלרמו, שבהן נוחתות הטיסות. אנחנו תמיד משתדלים ללכת נגד הזרם ולכן בחרנו להקדיש כמה ימים לסירקוזה (Siracusa). לא ידענו עליה הרבה חוץ מהעובדה שהיא עיר הולדתו של ארכימדס, אבל משהו במבנה הגיאוגרפי שלה ובחיבור בינה לבין הרובע העתיק אורטיג'ה (Ortigia), משך אותנו. כשהעמקנו לחקור גילינו שאורטיג'ה הוא למעשה אי, שמקושר לחלק החדש של העיר בשלושה גשרים. נאמנים לעיקרון שלנו לעשות ההפך ממה שכולם עושים, וגם קצת מתוך חשש שברובע העתיק לא נוכל להחנות את המכונית השכורה, שכרנו דירה מעבר לתעלה (http://goo.gl/g0tXD6). בעל הבית הבטיח שהיא משופצת, נוחה ובמרחק עשר דקות הליכה מאורטיג'ה – וכשהגענו ראינו שהכול נכון.
הטעם של הטעמים האבודים
סירקוזה נוסדה במאה השמינית לפנה"ס על ידי היוונים, והייתה לעיר גדולה שמנתה כ-300 אלף תושבים. לאורך השנים היא נכבשה בין היתר על ידי הרומאים, הוונדלים, הביזנטים, המוסלמים והנורמנים, ובשנת 1693 נהרס רוב שטחה ברעידת אדמה. האתרים ההיסטוריים נמצאים כאמור באי אורטיג'ה, ששמו נגזר מהמילה Ortux – "שלֵו" ביוונית עתיקה. חצינו את גשר אומברטינו (Ponte Umbertino) שמשני צדיו עוגנות יאכטות וסירות דיג, והדבר הראשון שנתקלנו בו היה השוק. בחלקו המזרחי ניצבו דוכנים לממכר כלי בית ובגדים, אך ככל שמתקדמים מערבה אל עבר הנמל, הנוף מתחלף לאוכל. השוק קטן יחסית, אך השפע בלתי נתפס: תפוזים ולימונים שסיציליה מפורסמת בהם, דגי טונה ענקיים שנפרסים ומנוקים במומחיות, דגים קטנים שהכי כיף לזרוק לשמן רותח ולאכול פריכים, פירות ים, זיתים, גבינות מקומיות ותבלינים. כל חנות נראית כמו מערת קסמים של אלדין וקשה לא להתפתות. הדובדבן שבקצפת נמצא ממש בקצה השוק – חנות ששמה "האחים בורג'ו" (Fratelli Burgio, כתובת: Piazza Cesare Battisti 4, אינטרנט: fratelliburgio.com) שמפעילה גם דוכן בשוק ומתהדרת בסיסמא – IL Gusto dei Sapori Smarriti, בתרגום חופשי: "הטעם של הטעמים האבודים". הדוכן שבחוץ עמוס סלטים טריים, גבינות, דגים מעושנים ועוד מטעמים, ומוכרים צעירים ונמרצים רק מחכים לתת לטעום ולהסביר על כל מוצר. קנינו סלט ארטישוקים מוחמצים וזיתים וקופסת עגבניות מיובשות בשמן זית ואורגנו, קיבלנו שני מזלגות פלסטיק ועצרנו בצד להרגיע את הרעב. אחר כך נכנסנו לחנות ונדהמנו ממגוון המוצרים המקומיים, מליקרים וחומצים ועד נקניקים, גבינות ושוקולד. התאהבנו בגבינה משובצת גרגירי פלפל ירוק שלמים וביקשנו שיארזו לנו חתיכה בוואקום כדי לקחת הביתה.
מקווה עתיק
אפשר לדבר רבות בשבחו של השוק, אבל לסירקוזה יש עוד הרבה מה להציע. המשכנו לצעוד עד לכביש בגדה המערבית של אורטיג'ה, והתחלנו ללכת מהמזח דרומה, לאורך הטיילת. ים צלול משתרע מתחתינו בהמון גוונים של כחול ועושה חשק להיכנס למים. בערך באמצע הטיילת יש גרם מדרגות שיורד לכיוון המים, מוביל לגשר עץ קטן ובסופו מגיעים לסלע גדול ממנו נשקף נוף פנורמי יפהפה של העיר.
בסמטה צרה חתכנו ימינה והגענו ממש במקרה ל-Bagno Ebraico, המקווה העתיק ביותר באירופה שנחצב בסלע הגיר, כנראה בשלהי התקופה הביזנטית במאה השישית לספירה. עד לשנת 1493 שגשג באזור זה הגטו היהודי (Giudecca), שמנה כ-5,000 משפחות. באותה תקופה ממלכת סיציליה הייתה תחת שלטון ספרדי, וכשהמלך פרדיננד פרסם את צו הגירוש כמחצית מהמשפחות עזבו והשאר המירו את דתן לנצרות. כיום המקווה נמצא בשטחו של מלון Residenza Alla Giudecca (כתובת: Via Alagona 52, אינטרנט: residenzaallagiudecca.com) ואפשר לבקר בו בתיאום מראש, חוויה ייחודית ששופכת אור אחר על העיר.
בקצה האי, במיקום אסטרטגי שחולש על ים מאופק לאופק, נמצאת טירת מניאצ'ה (Castello Maniace). הטירה נבנתה בשנים 1239-1232 על ידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ונקראת על שם גיאורגיוס מניאקיס, גנרל ביזנטי שצר על סירקוזה וכבש אותה בשנת 1038. בזמן ביקורנו הייתה המצודה סגורה לרגל שיפוצים, אך הצלחנו בכל זאת ליהנות מטיול על החומות ומהנוף היפהפה.
המקום שבו בכתה הבתולה
הדרך חזרה על הגדה המערבית של לשון היבשה הובילה אותנו אל כיכר הדואומו ואל הדואומו של סירקוזה (Duomo di Siracusa). מאחורי חזית עשירה בפרטים בסגנון בארוק מסתתרת כנסייה ששורשיה מגיעים עד למאה החמישית לפנה"ס, אז עמד כאן מקדש לאלה אתנה. חוקרים מאמינים כי במקום שבו נתגלה המזבח העתיק נהגו להתפלל הסיקוליים, תושביה המוקדמים של סיציליה, במאה ה-11 לפני הספירה. קפלה צדדית מוקדשת ללוצ'יה הקדושה, פטרונית העיר, וחלק מזרועה עדיין שמור בתיבה מהודרת.
רוב שכיות החמדה של סירקוזה מרוכזות באורטיג'ה, אך יש מה לראות גם ברבעים החדשים. כנסיית המדונה של הדמעות (Santuario Madonna delle Lacrime, כתובת: Viale Luigi Cadorna 139) מיתמרת לגובה שך כ-94 מטר ומפתיעה בעיצובה המודרני הכולל שימוש בבטון חשוף. הכנסייה נבנתה במקום שבו פסל הבתולה הזיל דמעות כמה פעמים, ומאז משמשת כאתר עלייה לרגל למאמינים שמקווים למצוא מזור למחלתם. האפיפיור יוחנן פאולוס השני חנך את הכנסייה בשנת 1994 ויש בה מקום ל-11 אלף איש בעמידה ול-6,000 איש בישיבה. בעינינו הכנסייה נראתה דומה למגדלור או לאוהל, וכששוחחנו אחר כך עם איש כמורה חביב הוא הסביר שיש בכך מן האמת, כי היא נועדה להאיר את הדרך למאמינים ולהכניס אותם תחת כנפיה של האם הקדושה החומלת.
[tobutton text="%22%u05DC%u05D4%u05D6%u05DE%u05E0%u05EA%20%u05DE%u05DC%u05D5%u05DF%20%u05D1%u05E1%u05D9%u05E8%u05E7%u05D5%u05D6%u05D4%20-%20%u05E1%u05D9%u05E6%u05D9%u05DC%u05D9%u05D4%22" link="%22http%3A//www.booking.com/searchresults.he.html%3Fsrc%3Dindex%26nflt%3D%26ss_raw%3DSiracusa%26error_url%3Dhttp%253A%252F%252Fwww.booking.com%252Findex.he.html%253Faid%253D395994%253Bsid%253Dc33828859c236727433dfe24983b8d82%253Bdcid%253D1%253Bbb_ltbi%253D0%2526%253B%26aid%3D395994%26dcid%3D1%26lang%3Dhe%26sid%3Dc33828859c236727433dfe24983b8d82%26si%3Dai%252Cco%252Cci%252Cre%252Cdi%26ss%3DSiracusa%252C+Sicily%252C+Italy%26idf%3Don%26no_rooms%3D1%26group_adults%3D2%26group_children%3D0%26dest_type%3Dcity%26dest_id%3D-129785%26ac_pageview_id%3D1cb23ac93200007d%26ac_position%3D0%26ac_langcode%3Den%26ac_suggestion_list_length%3D15%22" theme="pink" target="blank" ]
טיפ לדרך
"בית אמנות הדגים" (Fish House Art) הוא שמה של גלריה לאמנות שעוסקת בנושא אחד בלבד – דגים. אמנים מקומיים יוצרים בקרמיקה, בברזל ובחומרים נוספים דגים מכל הסוגים, חלקם נראים אמיתיים ממש כמו הדגים בשוק וחלקם טרופיים, צבעוניים ומצחיקים. בכמה אירו אפשר לקנות דג סרדין אחד או שניים מקרמיקה של האמנית המקומית רוסלה קפואנו, שעובדת בטכניקת ראקו יפנית מסורתית. fishhouseart.it