טעימה מהשווקים המומלצים באירופה

השוק המרכזי בפירנצה | צלם: Maria Schoiswohl
השוק המרכזי בפירנצה | צלם: Maria Schoiswohl

גבינות, נקניקים, דגים, עשבי תיבול, זיתים, יינות ומעדנים רבים נוספים גודשים את הדוכנים בשוקי האוכל המומלצים של אירופה. קבלו ביס מפריז, מלונדון, מברצלונה, מפירנצה ומאתונה

88 שיתופים | 132 צפיות

באירופה יש שווקים רבים, חלקם קבועים וחלקם זמניים ועונתיים. כחובבת קולינריה, שוקי אוכל חביבים עליי במיוחד מבין שלל השווקים שיש למדינות אירופה להציע. הנה המלצות לכמה שווקים שאני נוהגת לפקוד שוב ושוב.

שוק סאקס ברטוי בפריז: ירקות דור 3

ברחבי פריז פזורים עשרות שוקי אוכל ושוקי איכרים, משווקים שכונתיים קטנים עם כמה דוכנים ועד שווקים גדולים המהווים אטרקציה תיירותית. שוק סאקס ברטוי (Marché Saxe-Breteuil) הוא מוקד משיכה לכל דבר ונמצא בסמוך לאטרקציה מפורסמת אף יותר – מגדל אייפל. בזכות מיקומו המרכזי השוק מושך אליו מקומיים ותיירים כאחד, אך אין בכך כדי לגרוע מעצם העניין – שפע אינסופי של ירקות, פירות, דגים ושאר תוצרת חקלאית צבעונית, יפהפייה ומשובחת.

חקלאים ויצרנים ממשפחות העוסקות בענף מזה דורות מביאים לשוק את תוצרתם מכל רחבי צרפת: פירות ים מנורמנדי (Normandie), תפוחים מבריטאני (Bretagne), קונפי ברווז מתוצרת בית מטולוז (Toulouse), גבינות בקר ועזים בדרגות יישון ובשלות שונות ועוד ועוד. בשוק יש גם פירות וירקות לפי העונה, למשל פטריות בחורף, אספרגוס באביב ותותי יער בקיץ. בין הדוכנים מסתתרות "מציאות" שאת חלקן אין להשיג בארץ, ושיגרמו לכל בשלן להוריק מקנאה: דלעת פחוסה עם קצוות מחודדים, צדפות ענק, עשבי תיבול לא מוכרים, למשל צ'רוויל, וזיתים מסוגים ומגדלים שונים.

מוצרי מזון טריים הם אמנם לבו של השוק, שיהיה מדויק יותר לקרוא לו מעדניית גורמה ענקית, אך מסביב אפשר למצוא מאפיות, חנויות פרחים ומסעדות שוק קטנות שפשוט מתבקש לעצור בהן כשהרגליים צועקות הצילו. הדוכנים מסודרים זה לצד זה משני עברי הרחוב תחת כיפת השמים, אך מצוידים בסככות למקרה של גשם. כמזכרת הביתה מומלץ לרכוש מוצרי כבד אווז, סבון בעבודת יד, דבש או שמן זית מובחר.

מקום: שדרות Saxe בין כיכר Breteuil לשדרות Ségur, פריז
הגעה: במטרו – קו 10, תחנת Ségur
פתוח: ה' ושבת 14:30-7:00; מומלץ להגיע ביום שבת מ-9:00

לה בוקרייה בברצלונה: מבחר אדיר ומסחרר

לה בוקרייה (Mercat de la La Boqueria), שוק האוכל המקורה של ברצלונה, נחשב לאטרקציה תיירותית שווה בחשיבותה למבנים של גאודי ולקמפ נואו (Camp Nou), אצטדיון הבית של קבוצת הכדורגל בארסה.

ההיסטוריה של לה בוקרייה לוטה בערפל, אם כי יש סברה שבגלגול הראשון היה זה שוק נודד, שהתמקם בקרבת שדרת לה רמבלה (La Rambla), השדרה המרכזית בעיר. במאה ה-13 פעל השוק תחת כיפת השמים, בסמוך לשערי העיר העתיקה, וחקלאים ויצרנים מהסביבה הביאו אליו את תוצרתם. עם השנים השוק גדל ואיתו הצפיפות, ולא נותרה ברירה אלא להעבירו אל מחוץ לחומות העיר. המבנה המקורה הנוכחי נחנך בשנת 1853, ומאז לא מפסיק להתחדש ולהשתכלל מבחינה אסתטית ותפקודית. בעלי הדוכנים הם דור שני, שלישי ורביעי לסוחרים מפעם, ומציגים תוצרת מכל רחבי ספרד וגם קצת מיוון ומאיטליה.

גם בלה בוקרייה הדגש הוא על טריות ועל איכות, והמבחר עשיר עד סחרחורת: דגים טריים וסרטנים חיים, פירות, ירקות ובשר, ממתקים ותבלינים. חלק מהדוכנים הם בעצם מסעדות קטנות, המתמחות במנות ספרדיות מסורתיות ובמטבח קטלוני מודרני. הפאייה המוגשת בכל השוק היא לדעתי כנראה הטובה בעולם.

אם התעייפתם נסו לתפוס שרפרף בפינוטקסו (Pinotxo, פינוקיו בעברית) או באל קים דה לה בוקרייה (El Quim de la Boqueria), שני טאפאס בר הנמצאים בלב השוק. צלוחית או שתיים של טאפאס ממוצרי השוק וכוס קאווה הם זריקת המרץ שצריך כדי לאגור כוחות ולהמשיך לשוטט. בנוסף לפעילות המסחרית קיים בשוק מרכז ללימודי קולינריה עם קורסים וסדנאות בהדרכת שפים בכירים.

מקום: Rambla, 91, ברצלונה
פתוח: ב'-שבת 20:30-8:00
טלפון: 93-318-2584
לאתר


לה בוקרייה, שוק האוכל המקורה של ברצלונה, נחשב לאטרקציה תיירותית שווה בחשיבותה למבנים של גאודי ולקמפ נואו. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Tupungato, Shutterstock

שוק בורו בלונדון: טעימות כיד המלכה

שורשיו של שוק בורו (Borough Market) בלונדון נטועים אי שם במאה ה-13, שאז הגיעו סוחרי דגנים, בשר, דגים וירקות לגדה הדרומית של נהר התמזה (Thames), לא הרחק מגשר לונדון (London Bridge) המפורסם, למכור את תוצרתם. באמצע המאה ה-18 נסגר השוק בפקודת הפרלמנט, אך קבוצת סוחרים רכשה חלקת אדמה במתחם לטובת הקמת שוק עצמאי הפועל ברציפות מאז ועד היום. בצורתו הנוכחית ממוקם השוק במבנה מקורה ומונה יותר מ-100 דוכנים.

מה יש כאן? יותר נכון לשאול מה לא: גבינות מכל הסוגים, דגים ופירות ים, ביצי ברווז, שליו ויען, נתחי בקר, יען וקנגורו, לובסטרים, גרנולה, מאפים ולחמים, ריבות, ממרחי חרדל ועוד. הכל טרי, צבעוני, רענן ונגיש. פשוט אי אפשר לא להתלהב, במיוחד כשהמציגים הגאים בתוצרתם מציעים טעימות. בשעות הצהריים עובדים ותושבים מהסביבה מגיעים לשוק כדי לאכול במקום או לקחת קופסאות אוכל מוכן בסגנון מקסיקני, איטלקי, הודי או תאילנדי. אחרי כל הטעימות כבר לא נשאר כל כך הרבה מקום בבטן, אבל בוודאי תמצאו את עצמכם, כמוני, חוזרים לשם למחרת, כדי לטעום תבשיל שפשוט לא יוצא מהראש.

מעבר להיותו אטרקציה קולינרית, השוק הוא גם מרכז תרבותי, המארח מדי פעם אירועים שקשורים לאוכל באופן עקיף: מכירת עוגות למטרות צדקה, סיורים גסטרונומיים בהדרכת מומחים מהתחום, שיתופי פעולה עם שוקי איכרים אחרים ועוד. השוק פתוח בימים חמישי, שישי ושבת. בשבת השוק הוא הסואן והעמוס ביותר, אך גם המעניין ביותר בשל התכונה הרבה.

מקום: 8 Southwark Street, לונדון
הגעה: ברכבת התחתית – תחנות London Bridge, Northern lines, Jubilee
פתוח: ה' 17:00-11:00, ו' 18:00-12:00, שבת 17:00-8:00
לאתר

שוק בורו בלונדון. מעבר להיותו אטרקציה קולינרית השוק הוא גם מרכז תרבותי שמארח אירועים שקשורים לאוכל. צילום: Darren stobbs

השוק המרכזי של פירנצה: לנשנש פרושוטו בעמידה

שוק האוכל המרכזי של פירנצה (Mercato Centrale) הוא שריד לתקופה שבה היתה העיר בירת איטליה, אי שם במאה ה-19. שוק האוכל הוא חלק ממתחם שוק ענקי שנקרא שוק סן לורנצו (Mercato di San Lorenzo), שבו מוכרים בעיקר מוצרי עור, כמו ארנקים, חגורות ותיקים. לעתים מכנים את כל המתחם, כולל שוק האוכל, סן לורנצו, והשם מתייחס לכיכר באותו שם (Piazza San Lorenzo) ולבזיליקת סן לורנצו (Basilica di San Lorenzo) הסמוכה, הנחשבת לאחת העתיקות והגדולות בעיר.

כדי להגיע לשוק האוכל צריך לעבור דרך מבוך של סמטאות מימי הביניים, שבהן דחוסים זה לצד זה דוכנים של מזכרות ושל מוצרי עור. מאחורי הדוכנים, במבנה דו-קומתי, שהוקם בשנת 1874 ונחשב למודרני וחדשני בזמנו, מסתתר שוק צבעוני, תוסס ובעיקר מעורר תיאבון. כדאי להגיע לכאן גם אם לא מתכוונים לקנות כלום, רק בגלל האווירה. בשר, ירקות, פירות ים ודגים מטוסקנה (Toscana) ומכל רחבי איטליה מסודרים בדוכנים בתצוגה אסתטית, שתתחבר בראשו של כל בשלן למנה מנצחת.

בדוכני הפסטה אפשר להתרשם מאטריות שיוצאות מהמכונה, וודאי ימצאו את עצמן עוד מעט על צלחת בבית מקומי. בדוכני הגבינות מככבות כל החשודות המיידיות – מוצרלה, פקורינו ופרמז'ן – וגם כמה שאינן מוכרות, אך שבהחלט כדאי להתוודע אליהן, כמו סקמורצה ואסאגיו. אם נתקלים בדוכן המצויד במכונת ואקום כדאי לרכוש חתיכת גבינה למזכרת. האיכות נפלאה והמחיר זול בהרבה מאשר בארץ. אותו חוק תופס לגבי פטריות פורצ'יני מיובשות, רק שאותן אין צורך לניילן.

בזמן השיטוט בדוכנים הרעב מתעורר, ולפני שמתבייתים על טרטורייה בסביבה ונוטשים את השוק, אפשר לפתור את הבעיה בדרך פשוטה: קונים באחד מדוכני הבשר כמה פרוסות פרושוטו, משלמים וממשיכים הלאה למעין בר מאולתר בעמידה. מזמינים כוס יין איטלקי – גם הקיאנטי הפשוט ביותר יעשה את העבודה – פותחים את חבילת הפרושוטו ומנשנשים. אין מה לדאוג, כך עושים כולם ואף אחד לא מתרגש.

מקום: L'indirizzo è Via dell'Ariento, 10/14, פירנצה
פתוח: ב'-שבת 14:00-7:00

ורווקיאוס אגורה באתונה: לוינסקי פוגש את אלדין

שלא כמו בברצלונה, בפריז ובלונדון, השוק באתונה ורווקיאוס אגורה (Varvakios Agora) אינו אתר תיירות. הוא מרוחק יחסית מכיכר סינטגמה (Plateia sintagmatos, כיכר החוקה), מהאקרופוליס (Acropolis) ומרובע פלאקה (Plaka) וסמוך לכיכר אומוניה
(Plateia Omonoías), המרכז המסחרי של אתונה. זהו שוק אמיתי, צבעוני ורועש שאינו מקפיד על אסתטיקה, אך מהווה מוקד משיכה לתושבי העיר, שרואים בו את הלב הפועם שלה.

הזמן הנכון להגיע לשוק הוא בבוקר. הסוחרים עדיין במצב רוח טוב, הסחורה טרייה והסצנה מזכירה את השוק מהסרט המצויר אלדין. דוכני בשר ודגים, חלקם בבעלות דורות של קצבים ודייגים, דחוסים זה לצד זה במבנה גדול. דגים טריים וקפואים מונחים ליד תמנונים ודיונונים שיגיעו אחר כך למסעדות, ובאזור הבשר מוצגים לראווה פרסות וראשי חזירים. הרצפה חלקלקה, במיוחד סמוך לדוכני הדגים, וכדאי לנעול נעליים סגורות.

הסמטאות שסביב השוק מרכזות מעדניות מהסוג שמזכיר את שוק לוינסקי בתל אביב, עם גיבוב בלתי אפשרי של זיתים, דגים מומלחים ומשומרים, תבלינים ומוצרים יבשים. גבינות ונקניקים זוכים לכבוד המגיע להם ומרוכזים בחנויות מתמחות. המוכרים אולי אינם אדיבים ודוברי אנגלית כמו בשווקים אחרים, אך עדיין אפשר לבקש לטעום ולקנות מעט לדרך.

פקק התנועה הגדול ביותר מסתמן דווקא ליד החנויות לממכר בעלי חיים, מעין גן חיות קטן בלב השוק של אתונה. ילדים ומבוגרים עוצרים מול כלובי קופים, ציפורים אקזוטיות, ארנבים ונחשים והשמחה רבה. באזור אחר מרוכזות חנויות לכלי בית, לידו מצטופפות חנויות למכשירי חשמל קטנים ולא הרחק משתרע שוק פשפשים עם שמונצעס כמיטב המסורת. השוק של אתונה אינו אתר תיירות, אך יקסום לכל מי שדובר את שפת הקולינריה האוניברסלית.

מקום: Athinias 42
הגעה: במטרו לתחנת Omonia או Monastiraki
פתוח: ב'-שבת 18:00-8:00


שוק של אתונה אינו אתר תיירות אך יקסום לכל מי שדובר את שפת הקולינריה האוניברסלית. צילומים: Christine zenino

שרון בן-דוד – כתבת קולינריה ב"דרך האוכל", עורכת ומתרגמת, לשעבר מתרגמת פורום טיולים בחו"ל בפורטל תפוז

המלצה על שני שווקים אנגליים


סינדרלה מהבוידעם

לואיס (Lewes), עיירה במזרח מחוז סאסקס (Sussex) שבדרום-מערב אנגליה, עם נחל וערבות בוכיות, בתי עץ ומבשלת בירה מ-1790, היא שוק ענתיקות אחד גדול. אפילו הכנסייה שבראש הגבעה הפכה למרכז עתיקות צבעוני, ששמו Church Hill Antique Center, ואפשר למצוא בו צלחות Flow Blue (חרסינה אנגלית בעלת עיטורים כחולים) איכותיות, מכשירי סיפולוקס ישנים, מכסים של צנצנת עוגיות ויקטוריאנית ועוד.

השיטוט בחנויות הניב פריט סנסציוני: עבודת קרמיקה של האחיות סמואל, מאמניות הקרמיקה הנחשבות בישראל, שפעלו בשנות ה-30 של המאה ה-20 בראשון לציון. בהתחלה זה נראה הזוי למצוא פיסת קרמיקה ופיסת היסטוריה ישראלית בלואיס. אבל אם זוכרים שבארץ היה פעם מנדט בריטי, וחיילים בריטים רבים חזרו לאנגליה עם מזכרות מארץ הקודש, כמו ציורים של זאב רבן ופרטי יודאיקה מבית היוצר של בצלאל, זה דווקא נראה הגיוני.

אפשר לפגוש בלואיס הרבה אנשים מלאי סיפוק. יש קונים המרחפים עם חיוך של חתול שובב בין כלי אוכל מחרסינה, שכמו יצאו ממסיבת התה של הכובען המשוגע בעליסה בארץ הפלאות. קונים אחרים נרגשים מול תרנגולת מפורצלן שעולה 2,200 ליש"ט. יש כאלו שמזילים ריר למראה אגרטל של אמיל גאלֶה, אמן זכוכית צרפתי מהולל בן המאה ה-19, שיצירותיו בסגנון ארט נובו עשויות להימכר כיום במאות אלפי דולרים, או מלטפים שולחן עץ כפרי מהמאה ה-18.

הליצנים של העיירה מתבדחים שכל צלצול פעמון כנסייה באזור המבשר על פטירת זקנה, עשוי להזרים לחנויות של לואיס עוד כלי פורצלן, סכו"ם כסף או שידה עתיקה מעליית הגג שלה. האספנים הרציניים מגיעים לעיר מצוידים בחומרי אריזה, בתיקים ובלוּפוֹת (מעין זכוכית מגדלת) לבחינה מדוקדקת של פריטים חתומים. הרוכשים הפוטנציאליים באים לראות, למשש ולקנות, ואולי להגשים את החלום הרטוב של כל אספן: לזהות את הפריט של החיים מונח בנונשלנטיות בערימה, לשלם תמורתו עשרה ליש"ט ולגלות שהוא שווה פי מאה.

ממלכת הספרים המשומשים

היי און ואי (Hay on Wye) בדרום ויילס, המכונה עיר הספרים המשומשים, זכתה כבר למעמד של קאלט. מגיעים אליה עכברי ספרים ונפשות ספרותיות מכל העולם, בין היתר לפסטיבל הספרות שמתקיים בעיר במאי-יוני במשך 10 ימים מאז 1987. אחד המבקרים שפקד את הפסטיבל בעבר היה הנשיא לשעבר של ארצות הברית, ביל קלינטון, שהצמיד לאירוע את הכינוי "וודסטוק של הדעת". כמעט כל אינץ' פנוי בעיר משמש לממכר ספרים, כולל אולם הקולנוע הישן (The Old Cinema) ובו חנות בשם Francis Edwards Antiquarian Books, והטירה הציורית המתפוררת Hey Castle.

תושב העיר ריצ'רד בות' פתח בה ב-1961 את החנות הראשונה לספרים מיד שנייה, והעיר הפכה כמעט בן לילה למֶכה של כל חובב ספרים ולמוקד משיכה לאלפי תיירים. בעוד שאוכלוסייתן של ערים ועיירות בוויילס הידרדרה בעשרות השנים האחרונות, היי און ואי פורחת. בות' רואה במהפך מעיר שוק קטנה ולא נחשבת, עם נהר, בתי אבן, גינות ופרחים, מודל לתחיית כלכלות כפריות המבוסס על יוזמה מקומית והתמקצעות לא שגרתית. כישוריו יוצאי הדופן בפרסום עצמי, גאוותו ומוחו הקודח הובילו אותו להכריז על עצמאות ונפרדות של העיירה מהממלכה המאוחדת ב-1977. הוא הכתיר את עצמו ל"מלך", הממנה "שרים" ואף מנפיק "דרכונים" וסטיקרים למכוניות של מדינתו העצמאית והמשגשגת.

שוטטנו יום שלם בחנויות עם רצפות עץ חורקות ועם שמות משעשעים כמו Outcast Books ו-Orbiting Books, בין מדפים עמוסים ספרים בנושאים שונים – מדע בדיוני והיסטוריה, טבע ונוף, ספרי בישול וספרי ילדים – מיששנו, הסנפנו, קראנו וקנינו. אי אפשר היה לעמוד בפיתוי, ורק המחשבה על עודף משקל במזוודה עצרה בעדנו מלרכוש עוד. בחצרות של חנויות רבות עומדות שידות מפח או מעץ הגדושות בספרים ונקראות Honesty Books. הקונים הישרים מתבקשים לשלשל לקופסאות הפח שלצדן 50 פני לספר עם כריכה רכה, וליש"ט לכריכה קשה.


צלחות פורצלן בשוק ענתיקות. צילום: ingimage

גליה גוטמן – עיתונאית וחובבת מסעות