טיול באפריקה אינו מתאים לכל אחד. היא פראית ולעתים מסוכנת, ההיגיינה בה לוקה בחסר, התשתיות בלתי סבירות בעליל, השירות מתנהל בעצלתיים ונגע השחיתות פשה בכל. ואולם, זהו גם חלק מקסמה של היבשת, שאינה מתיימרת להסתיר את האמת או לייפות את המציאות. "זוהי אפריקה וזה מה שיש", אמר לי מקומי שאיתו שוחחתי במהלך נסיעה לילית באוטובוס מקרטע.

הגעתי למלאווי (Malawi) לצורך צילום פרויקט על מחלת המלריה במדינה, והנסיעה לקייפ מקליר (Cape Maclear), הכפר הנמצא לחופי אגם מלאווי (Lake Malawi) התיירותי, הייתה הפוגה נעימה מהמציאות הקשה שאליה נחשפתי.

בשעת אחר הצהריים ולאחר התעכבויות, עצר האוטובוס בתחנה המרכזית של העיירה מונקי ביי (Monkey Bay, "מפרץ הקופים") השוכנת לחופי אגם מלאווי. בעיירה יש נמל מרכזי והיא משמשת כתחנת מעבר לתיירים המבקשים ליהנות מחופים בתוליים ומפינות חמד נסתרות על שפת האגם. אגם מלאווי, הידוע גם בשם "אגם ניאסה" (Lake Nyasa), ממוקם בדרומו של הבקע הסורי-אפריקאי והוא האגם השלישי בגודלו באפריקה והתשיעי בעולם. את מימיו חולקות טנזניה (Tanzania), מוזמביק (Moçambique) ומלאווי, ואף שהאחרונה היא הקטנה בשטחה מבין שלוש המדינות, האגם קרוי על שמה. המרחק בין העיר ליעדי הסופי – כפר הדייגים קייפ מקליר – עומד על 17 קילומטר בלבד, אך שלושה מקומיים שביקשתי את הדרכתם הצביעו על שלושה כיוונים שונים, וכך הבנתי שייתכן שאגיע אל קייפ מקליר לאחר שקיעת השמש, דבר שאינו מומלץ כשמטיילים לבד באפריקה.

לבסוף נעצר מעבר לכביש רכב טויוטה חבוט ומחלקו האחורי קפצו שמונה תיירים. הנהג קרא בקול "קייפ מקליר", אך רק לאחר שווידאתי שאכן הבנתי נכון את שם היעד עליתי אל הרכב ויצאתי בחברתם של עשרה מקומיים עמוסי סלים אל דרך העפר המובילה אל הכפר. מראה המבנים המוזנחים של מונקי ביי התחלף עד מהרה בנוף עוצר נשימה – גבעות מוריקות שהזדקרו מעל לשדות ולמטעי מנגו. לאורך הדרך עברנו על פני איכרים שעשו את דרכם הביתה לאחר יום עבודה ארוך. מדי פעם נעצר הרכב ואסף אליו עוד ועוד מקומיים.

הביץ' בויז

כצפוי הגעתי לקייפ מקליר לאחר שקיעת השמש. הלכתי בשביל חשוך המוביל אל מרכז הכפר, המונה כיום כ-12 אלף תושבים, וחיפשתי מקום לינה נוח. הכפר הוא חלק בלתי נפרד ממסלול התיירות במלאווי ויש בו כמה מקומות לינה. תרמילאים רבים פוקדים אותו ונהנים משלל הפעילויות שהמקום מציע: שוק מקומי שבו אפשר לקנות מזכרות ייחודיות, שיט בקאנו מגולף בעץ, מסלולי הליכה בהרים וכמובן צלילה מקצועית או שנורקלינג במי האגם (ראו מסגרת). לאחר שהתמקמתי בבקתת קש צנועה, ירדתי אל החוף וטבלתי את רגליי במי האגם. מוזיקה אפריקאית בקעה מהגסטהאוס הסמוך. לא רחוק משם השתעשעה תיירת זהובת שיער במי האגם עם אחד מאותם נערי חוף (Beach boys) עטורי ראסטות של קייפ מקליר, וכשיצאו מהמים חלפו על פניי, בירכו אותי לשלום ואף הציעו לי לקנות מהם מלאווי גולד (Malawi Gold), צמח מריחואנה מקומי הידוע בהשפעותיו הפסיכדליות. עייפות המסע הכניעה אותי ופרשתי לחדרי.

השלכים מורגלים בנוכחותם של המקומיים צילום: לירון שמעוני

למחרת בבוקר התעוררתי לקול אוושת הגלים. פתחתי את דלת הבקתה ומרחוק הבחנתי בקבוצת דייגים שחזרה אל הכפר. המים הכחולים והחול הלבן, בשילוב עם עצי הבאובב, הקנו לחוף מראה של אי אפריקאי. רק צחוק ילדים שנשמע מרחוק הפר את הדממה. לפתע ניגש אליי נער צעיר והציע לי לקנות פסלון עץ קטן שגילף בעצמו. הפסלון היה יפהפה, אך בשל המחיר המופקע סירבתי בנימוס. איש העסקים הצעיר והמפולפל לא הרפה והציג בפניי שלל סיבות שבעטיין עליי להיות בעליו של פסלון אחד לפחות. נחישותו וכישרונו בפיסול הקסימו אותי, ולכן שילמתי לו את הסכום שביקש. מראה הארנק סימן אותי ככל הנראה כטרף קל בעיני חבריו, ועד מהרה מצאתי עצמי מוקף בילדים אשר הציעו לי מזכרות שונות ומגוונות כולל פסלונים זהים לזה שקניתי קודם לכן, אך ברבע המחיר. ניסיתי להתחמק מהילדים אך הם לא הרפו. לפתע התקרב למקום בחור מקומי גבוה וחסון ובקריאה אחת גרם לילדים להניח לי וללכת לדרכם. "אני ביג מייק", הציג את עצמו ולחץ את ידי בחמימות, וכששמע שאני מישראל אורו עיניו. הוא סיפר לי על "איליתי" (אירית רבינוביץ'), מטיילת ישראלית שהגיעה לקייפ מקליר בשנת 1995, הקימה בו כמה פרויקטים הומניטריים ופעלה לתמיכה בילדים יתומים ולקידום מעמד האישה. כבר בימי שהותה הראשונים הבחינה שהכפר לא היה יותר מאוסף של בקתות רעועות ושמקרי המוות ממחלות רבים ויומיומיים. ילדים יתומים נותרו נתונים לחסדיהם של תושבי הכפר, ורבים מהם, שלא ידעו כיצד להשיג את הארוחה הבאה, נוצלו מינית. תחילה ניגשה רבינוביץ' לקבוצת תיירים מערביים שנפשה במקום ושכנעה אותם לתרום כסף להאכלת הילדים הרעבים. כמובן, פתרון זה היה זמני בלבד, והיא הבינה שיהיה עליה ליצור קשר עם תורמים משמעותיים יותר וקבועים. בעזרת תורמים מקומיים ומאוחר יותר בעזרת ארגון צדקה בריטי יהודי, הלך הפרויקט והתרחב ולבסוף הצליחה להאכיל כאלף יתומים כמה פעמים בשבוע ולארגן סדנאות יצירה ופעילויות חינוכיות אחרות לשם תמיכה באוכלוסייה הבוגרת. נוסף לכך, היא העבירה בעזרת מתנדבים הדרכות למין בטוח. לאחר עשר שנים שבהן התגוררה בקייפ מקליר ובישראל לסירוגין, שבה לארץ. כיום ביג מייק מטפל בפרויקט ההזנה ליתומים והמרפאה מתוחזקת על ידי אישה שבנה טבע באגם. 25 מילדי הכפר שלמדו אצל רבינוביץ' סיימו תיכון, אחת מהן עובדת כאחות וארבעה סיימו לימודים גבוהים.

חברי הכת הסודית גולה וואקמלו צילום: לירון שמעוני

ריקוד המסכות

מאחר שהיה זה יומי הראשון במקום, הציע לי ביג מייק להצטרף אליו לחצי יום באי טומבי (Thumbi West Island) המרוחק כמה מאות מטרים מהחוף ומהווה חלק משמורת הטבע של אגם מלאווי (Lake Malawi National Park). לאחר שהצטיידנו במעט אוכל ושתייה יצאנו אל הדרך. במהלך השיט דיבר אתי ביג מייק על מצבה הכלכלי של מלאווי, אחת המדינות העניות בעולם (על פי  דוח ה-HDI – מדד הפיתוח האנושי – של האו"ם משנת 2010, מלאווי ממוקמת במקום ה-153 מתוך 169 מדינות), וטען שמסיבה זו התיירות בקייפ מקליר חשובה כל כך לתושביה ושהם יעשו כל שביכולתם כדי להנעים לתיירים את שהותם במקום. כאשר הגענו אל האי הוא הוציא מתיקו מסכת צלילה, שנורקל וסנפירים, וירדנו אל מי האגם החמימים. המים המתוקים הם בית גידול למיני דגים רבים, יותר מאשר בכל אגם אחר בכדור הארץ, וצלילותם מקנה תחושה של צלילה בתוך אקווריום עצום. אטרקציה מעניינת נוספת סביב האי היא הַשְּׁלָכִים, הידועים גם כ"עיטי הדגים" (Pandion haliaetus), החגים סביב האי ומורגלים בנוכחותם של המקומיים. לאחר שאכלנו ארוחת צהריים שרק ביג מייק במשרוקית, שהשמיעה צליל דק, והשליך שאריות דגים אל מי האגם. תוך שניות הגיח משום מקום העוף הדורס היפהפה, שחטף את הדג ונעלם כלא היה. לפנות ערב שבנו אל הכפר. השמש השוקעת צבעה את השמים בכתום עז וסימלה את סיומו של יום מלא חוויות.

ביום השלישי לשהותי בכפר התעוררתי לקול צלצולי פעמון צורמים, אשר כנהוג בתרבות שבט הצ'ווה (Chewa, הקבוצה האתנית הגדולה במלאווי) הכריזו על מותו של אדם חשוב בכפר. בדומה לרבות ממדינות אפריקה, גם במלאווי הכה נגיף האיידס וההערכה היא כי יותר ממיליון איש מתושבי המדינה (יותר מעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה) הם נשאים של המחלה, רבים אחרים מתים ממלריה. את צלצולי הפעמון ליוו קריאות רמות, וכשהגעתי אל המקום הבחנתי בחברי הכת הסודית גולה וואמקולו (Gule Wamkulu) אשר תועדה לראשונה על ידי אנתרופולוגים בתחילת המאה ה-17. למרות ניסיונות המיסיונרים הנוצרים לאסור על השתתפות הגולה וואמקולו בטקסים המנהג שרד, ועד היום חברי הכת לוקחים חלק חשוב בטקסי מעבר ובהלוויות של דמויות משמעותיות בקהילה, כשהם עוטים על פניהם מסכות המייצגות את רוחות המתים וכן כוחות רשע, אלים, חיות פרא וסוחרי עבדים. על חברי הכת אף מוטל ללמד את בני השבט את הנורמות השבטיות ולפתור סכסוכים. הצפייה בטקס ההלוויה היה אחד משיאי ביקורי במלאווי.

לאחר ארבעה ימים בכפר, כשכבר ממש התחלתי להרגיש בבית, נאלצתי להיפרד ולהשאיר מאחוריי את תושבי המקום החביבים. כשהגעתי אל העיר מונקי ביי, קפצתי מחלקה האחורי של הטויוטה והמולת הרחוב הכתה בי ללא רחמים. נהגי המכוניות צפרו בקול, זיהום האוויר הקשה על הנשימה ולרגע אחד שקלתי לשוב על עקבותיי אל האגם היפהפה, אל הכת הסודית גולה וואמקולו ואל דמותה האגדית של ישראלית אחת שהפכה להיות חלק בלתי נפרד מעברו של קייפ מקליר.

לירון שמעוני – צלם עיתונות. חי בברצלונה. צילומיו מתפרסמים במגזינים ברחבי העולם.

בוקר בכפר הדייגים קייפ מקליר צילום: לירון שמעוני

קייפ מקליר | מידע מעשי

איך להגיע: אתיופיאן איירליינס מפעילה טיסות יומיות מאדיס אבבה ללילונגווה (Lilongwe), בירת מלאווי. משם יש לנסוע באוטובוס אל העיר מונקי ביי וממנה להגיע באמצעות רכב "פיק אפ" אל הכפר קייפ מקליר.

איפה ללון: הכפר קייפ מקליר מציע מגוון אפשרויות לינה, מבקתות קש פשוטות וגסטהאוסים ועד ללודג'ים מפוארים. לפניכם כמה המלצות:

Fat Monkeis – בעלות של 30 דולר לאדם ללילה, מציע המקום בקתות קש פשוטות עם מקלחות משותפות. במקום יש חצר גדולה שבה המטיילים נפגשים מדי ערב, שותים, מנגנים בגיטרה ומחליפים חוויות. מייל: fatmonkeys@africaonline.net

Chembe Eagles Nest – בעלות של 80 דולר לאדם תוכלו ליהנות מחדרים מטופחים, מחוף סגור וממסעדה בעלת תפריט עשיר. מייל: enquiries@chembenest.com

Mumbo Island – Private Island Paradise – מקום הלינה האטרקטיבי ביותר באזור קייפ מקליר, המאכלס לא יותר מ-14 אורחים בכל פעם. בעלות של 240-150 דולר ללילה לאדם תוכלו ליהנות מאי פרטי, משלוש ארוחות גורמה ביום ומחדרים מפוארים. מייל: letsgo@kayakafrica.com

זהירות טפילים

מימיו הצלולים והחמימים של אגם מלאווי כמו מזמינים את המבקרים במקום לצלול בהם, אך חשוב לדעת כי תיירים שרחצו בחלקים שונים באגם לקו בבילהרציה, מחלה הנגרמת עקב חדירת תולעת טפילה אל גוף האדם. התולעת חודרת לגוף דרך העור, מתיישבת במעיים או בכלי הדם של מערכת השתן ומטילה ביצים. לאחר כחודש ימים תתפתח בגוף אלרגיה שתגרום לעליית חום הגוף של הנדבק, להתרחבות כלי הדם ולדימומים פנימיים, ותיתכן אף פגיעה בכבד ובמערכת העצבים. במקרה של חשש להידבקות, יש לבצע בדיקות צואה ושתן לאיתור ביצי התולעת, ואם אכן נמצאו כאלה יש להתייעץ עם רופא על המשך הטיפול.