לטייל בווייטנאם בתלת אופן

אני לא חובבת השכמות מוקדמות, אבל כשהחלטתי לתור את רחובותיה של האנוי (Ha Noi), בירת וייטנאם, חרגתי ממנהגי כדי לא להחמיץ את מתעמלי הטאי צ'י. ערב קודם הזמנתי נהג סיקלו (cyclo), תלת-אופן שבו הלקוח יושב לפני הנהג, וזה המתין לי בחמש בבוקר בפתח המלון.

בוקר של שווקים ונופים

רציתי להגיע אל שוק הפרחים, המתקפל כשהמתעמלים מתפזרים בעמדותיהם מול אגמיה הרבים של האנוי.

בדרכנו חלפנו על פני בית האופרה ברובע הצרפתי, שנבנה כחיקוי לזה הפריזאי, והמשכנו אל שוק הפרחים קואנג בה (Quang Ba), הממוקם ליד כפר מגדלי הפרחים נאט טאן (Nhat Tan), כארבעה קילומטרים ממרכז האנוי צפונה. על אף החשכה השוק המה לקוחות בשל חג הטט (Tet), ראש השנה הווייטנאמי, שנחגג בינואר או בפברואר.

הקונים בשוק בחנו את ענפי פריחת האפרסק, המסמלת את ההזדמנויות שטומנת בחובה השנה החדשה, ואת עציצי התפוזים הסיניים, המסמלים את ברכת השפע. עצרתי על גשר לונג ביין (Long Bien) לביקור קצר בשוק הירקות והפירות, שהסחורה מגיעה אליו באישון לילה. השמש טרם הראתה סימני חיים.

מכאן דיווש נהג הסיקלו אל עבר אגם "החרב שהושבה" (Hoan Kiem), ועצר למעני מול מקדש נגוק סון (Ngoc Son), הבנוי על אי קטנטן בתוך האגם. אל המקדש מוליך גשר שמעקותיו צבועים אדום – נקודה מוצלחת לצילום בוקר של האגם, הגשר ומתעמלי הטאי צ'י.

על פי האגדה הקיסר לֶה לוֹי קיבל במאה ה-15 חרב קסומה הביס את הסינים בעזרתה, ולאחר ניצחונו השיב אותה לצב עתיק יומין שיש הטוענים שעדיין חי באגם. משם קפצתי אל מעבר לכביש, אל אנדרטת הגיבורים שמתו במלחמת העצמאות הווייטנאמית, וחזרתי לשבת על הסיקלו.

סיקלו, תלת אופן. הלקוח יושב מקדימה. צילום: שאטרסטוק

מקדש, גנים וזיכרון עולם

המשכנו בנסיעה מערבה על רחוב טראנג טיאן (Trang Tien) המשובץ וילות שמקצתן הוסבו לגלריות לאמנות, והמשכנו עד אזור מקדש הספרות (Van Mieu) שברובע הצרפתי, שבו מרוכזים מבני שגרירויות רבים. הווילות היו יכולות בהחלט להיכלל בספר אדריכלות המתאר את המאה ה-20, שכן הרבה סגנונות אירופיים מיוצגים ברחובות האלה.

אילו הייתה השעה מאוחרת יותר הייתי פונה לביקור במאוזוליאום המוקדש להו צ'י מין (Lang Chu tich Ho Chi Minh) ונכנסת אל פגודת הרגל האחת (Chua Mot Cot), אבל שעת הפתיחה הייתה עוד רחוקה.

לאחר שטענתי את עצמי בקפאין ובקרואסון בבית קפה קטן בקרבת המקדש, פניתי בעזרתו של הנהג המדווש לכיוון הגנים הבוטניים (Vuon Bach Thao) שמאחורי ביתו של הו צ'י מין, המנהיג הצנוע המכונה בפי כל "הדוד הו" (Bác Ho). בצדם המערבי של הגנים יש שלט שכתוב עליו B52.

השלט מפנה מערבה לסמטה המוליכה אל בריכת מים שבתוכה שברי מטוס אמריקאי מסוג B52. אנדרטה במקום מספרת שזה אחד מ-23 מטוסים שהופלו ב-1973 מעל שמי האנוי על ידי חיילי הצפון – עדות לניצחון על האמריקאים שנשארה לזיכרון עולם בלב השכונה. מכאן ניווט הנהג שלי בכישרון רב בתוך התנועה שהלכה ונעשתה צפופה.

אף על פי שיש בהאנוי שפע של אתרים ראויים ורחובות קסומים לשוטט בהם, החוויה החזקה ביותר שנשארת מהמקום היא דווקא תנועת האופנועים על כבישי הבירה.

הרובע העתיק בהאנוי. צילום: שאטרסטוק

לכל רחוב שם של סחורה

נהג הסיקלו עקף את העומס העיקרי על ידי סטייה לכיוון שרידי המצודה ששימשה בעבר את מלכי וייטנאם. קל לזהות את המצודה לפי מגדל הדגל המתנוסס ממנה, מגדל שנבנה במאה ה-19, והוא אחד ממבני המצודה הבודדים שלא נהרס בימי שלטון הצרפתים. היום המצודה והדגל מציינים את מיקומו של מוזיאון הצבא (Bao Tang Quan Doi).

משם נכנסנו מרחוב קואה דונג מזרחה, אל תוך הרובע העתיק – קילומטר רבוע של רחובות צרים ושלטי רחובות מעטים שהיה מוקף חומות עד המאה ה-19. שמו הווייטנאמי של הרובע הוא 36 הרחובות (36 Pho Phuong), על שם 36 הגילדות המקצועיות שהקימו את המתחמים המקצועיים שלהם כאן במאה ה-13.

לכל רחוב כאן יש שם של סחורה אחרת – אם כי ברבות הימים החליפו כמה מהרחובות את ייעודם המסחרי, וגם מספרם עלה. רחובות מעניינים לטעמי הם הרחובות שעובדים בהם הנפחים, סתתי טבלאות הזיכרון – החורתים את דיוקן הנפטר על מצבה קטנה שנועדה לקבר משפחתי או על טבלת זיכרון במקדש – ומוכרי התרופות המסורתיות המחביאים בין כותליהם ידע עתיק יומין ושולפים מתוך שקים ומגירות מסתוריות צמחי מרפא סיניים, שריונות צבים ונחשים מיובשים.

מידע מעשי * מתי: אוקטובר-מרס (בקיץ חם וגשום). * איפה: נהג סיקלו אפשר למצוא ברחוב או להזמין דרך המלון. * מחיר: כדולר וחצי לשעת נסיעה בסיקלו. * זמן הנסיעה: כשעתיים (בלי עצירה). הנסיעה בסיקלו בשעות העומס אסורה באזורים רבים בעיר.

בין הרחובות הקטנים אפשר לזהות בתים בעלי חזית צרה במיוחד, המכונים "בתי צינור" (tube houses), שרוחב חזיתם אינו עולה על שניים או שלושה מטרים. הם נבנו כך במאה ה-19 כדי לחמוק מתשלום מס, אם כי אורך הבית עשוי להגיע עד 60 מטר, עם שתי קומות ואף יותר. תבנית הבנייה הזאת חזרה לככב שוב אחרי הרפורמות הכלכליות של שנת 1986.

ברחובות הללו מצויים גם בתי קהילה רבים המשמשים למפגשים ולתפילה משותפת. גיחה אל תוך החצרות, המשמרות מסורות עתיקות, היא גם הזדמנות לפתוח בשיחה עם יושבי המקום. אחד הרחובות הקסומים ביותר בהאנוי הוא רחוב האנג ואי (Hang Vai), ולא לחינם הוא נבחר לאחת הסצנות בסרט "האמריקאי השקט". כאן מוכרים קני במבוק המשמשים בין היתר לפיגומים.

כדי לפנות לי זמן לשוטטות ולקניות ברחוב האנג גאי (Hang Gai) המפורסם, שכמעט נושק לקצהו הצפוני של אגם "החרב שהושבה", נפרדתי מנהג הסיקלו והמשכתי ברגל. ידעתי שעוד רבים המוזיאונים, המקדשים והאתרים בהאנוי שאקדיש להם זמן, אבל בינתיים נאלצתי להתרכז בכישורי ההישרדות שלי לנוכח הקושי לחצות את הכביש כשנחיל אופנועים שועט מולי.

דינה היימן – יועצת, מרצה ומדריכה ליעדים במזרח אסיה