למען הדורות הבאים

מערות מרשה ובית גוברין אשר בגן הלאומי בית גוברין-מרשה זכו ממש לאחרונה בתואר הבינלאומי "אתר מורשת עולמית", תואר שאותו נושאים 1,007 אתרים נבחרים וחשובים מכל העולם. בישראל הוכרזו עד היום תשעה אתרים כאלה: העיר העתיקה בירושלים וחומותיה; מצדה; העיר העתיקה של עכו; התלים המקראיים מגידו, חצור ובאר שבע; דרך הבשמים וערי המדבר בנגב; מערות הכרמל; הגנים הבהאיים בחיפה ובעכו; העיר הלבנה של תל אביב; ומערות בית גוברין-מרשה. הבחירה נעשתה על ידי ארגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות (אונסק"ו) באירוע שהתקיים בשלהי חודש יוני האחרון בעיר דוחה שבקטאר.

ההכרזה על אתרי מורשת עולמית מתקיימת מדי שנה במקום אחר ברחבי העולם והיא בעלת משמעות נרחבת. מרגע שהוכרז אתר מסוים כאתר מורשת עולמית, המדינה והגוף המחזיקים בו מחויבים לשמור עליו ועל סביבתו מפיתוח שאינו הולם את רוחו ואת אופיו, למען דורנו ולמען הדורות הבאים, ולפעול לטיפוח המודעות והגאווה של האוכלוסייה המתגוררת בסביבת האתר. ההכרזה על אתר כעל אתר מורשת עולמית מביאה כבוד ויוקרה למדינה, ועל פי הניסיון גם מגדילה את מספר התיירים הפוקדים אותה.

מערות מרשה ובית גוברין שבגן הלאומי מייצגות את "ארץ אלף המערות" בשפלת יהודה, וכולן מעשה ידי אדם. יש כ-500 מערות בשטח שהוכרז. הן משתרעות על פני כחמישה קילומטרים רבועים וחלקן הגדול הן מערכות בעלות עשרות חדרים. מערות אלה מאפיינות את הסוגים השונים והרבים של כל המערות בשפלה, בהן: מחצבות אבן, בורות מים, בארות, בתי בד, מערות קבורה, מערות פולחן, קולומבריום (שובך יונים), אורוות סוסים, מערות אחסון, בתי מרחץ, נקבות מים, מערכות מסתור ועוד. בשונה ממקומות אחרים בעולם, המערות כאן לא שימשו למגורים בשל סיבות בריאותיות. במאות הראשונות לספירה נחצבו מערות בית גוברין, שהמפורסמות שבהן הן מערות הפעמון הגדולות מהמאות השישית-שמינית לספירה. השימוש האחרון בכמה מהמערות היה במאה העשירית, וכך למעשה זמן השימוש במערות משתרע על כאלפיים שנה.