לפגוש את פליקס בסיבוב

אזור האלפּים הברניים (Berner Alpen) בשווייץ, שרבים מאיתנו מזהים אותו עם הכפרים המרכזיים שבו, אינטרלקן (Interlaken) וגרינדלוולד (Grindelwald), הוא מאתרי התיירות הראשיים בשווייץ וגן עדן לחובבי ההליכה בטבע. יש בו הרים אדירים, כגון יונגפראו (Jungfrau) ואייגר (Eiger), רכבלים פעילים בקיץ ומאות שבילי הליכה משולטים ומסודרים בין נחלים, אגמים והרים.

להורים חובבי ההליכה הביקור עלול להפוך לחוויה מתסכלת כשהילדים מתקשים ללכת לאורך זמן ומתחילים להתלונן. בשביל אלה נולד "שביל פליקס" (Felix Weg), על שם הארנב חובב הטיולים הידוע מסדרת ספרי הילדים של אנט לנגן. המסלול הזה הוא מסלול הליכה בהרים היורד מתחנת הרכבל העליונה אל האמצעית, כדי שלא נצטרך לעבוד קשה מדי, וכולל שמונה תחנות פעילות לילדים לאורך הדרך.

נוחתים הישר אל תוך מגרש משחקים

החוויה התחילה כבר בתחנת הרכבל התחתונה, כשקיבלנו עם הכרטיסים חוברות פעילות של פליקס ועוגיות חייכניות גדולות, צידה לדרך. משם עלינו ברכבל לתחנה העליונה.

בירידה מהרכבל נחתנו היישר אל תוך מגרש משחקים מהנה, קפצנו לראות את הנוף המרהיב אל צדו האחר של ההר וגלשנו במגלשה אל תוך השביל. פריחה עזה בשלל גוונים ונוף מלוא העין קיבלו את פנינו, וחיש קל הגענו אל התחנה הראשונה – אגם מלאכותי. פסל של פליקס באמצע המאגר היה הקשר הרופף קמעה לארנב האהוב.

בתחנה הבאה הגענו לשרידי בקתת אבן המשמשת מקלט מפני סופות ופגעי מזג האוויר, ופליקס הסביר לנו בחוברות שקיבלנו מה לעשות במקרה של סופת ברקים. בתחנה השלישית פגשנו קיר טיפוס קטנטן בצורת הר אייגר הניצב ממול, ופליקס סיפר לנו על תולדות הטיפוס על הקיר הצפוני האדיר של ההר. הילדים מיהרו להפגין את יכולות הטיפוס שלהם, והתמלאו בגאווה כשהגיעו אף הם אל ראש ההר. קלי קלות האייגר הזה, מה חשבתם?

המסלול כולל שמונה תחנות פעילות לילדים לאורך הדרך. צילום: אילן שחם

קל יותר ללכת אחורה

בבית המרמיטות המתינו לנו זוג משקפות ותצפית על שטח שחיות בו מרמיטות. אחרי כמה דקות מורטות עצבים של חיפושים עקרים זיהינו כמה מרמיטות, והחגיגה החלה. כשכבר חשבנו שכולן נכנסו חזרה למחילות יצאו שוב שתיים החוצה והשתובבו להנאתנו. היה קשה להתנתק ולהמשיך הלאה.

ההליכה במורד, אף שהיא נשמעת קלה, אינה תמיד כזו, בייחוד בקטעים התלולים. בקטע אחד קצר שהיה תלול וסלול באספלט גילינו עובדה מעניינת – קל יותר ללכת אחורה! הזווית שבין כף הרגל לרגל הרבה יותר נוחה ככה. נסו את זה בפעם הבאה שתרדו בירידה תלולה סלולה (אבל אל תשכחו להסתכל לאן אתם הולכים).

לצד בור הקפיצה לרוחק עמדו פסלי עץ של בעלי חיים שונים שסימנו את מרחק הקפיצה שלהם, ואנו קפצנו שוב ושוב בניסיון לנצח אותם, ועוד יותר חשוב – זה את זה. בתחנה הבאה הופתענו לגלות אדמה ביצתית באמצע ההר וצהלנו כשראינו מיד שניים מארבעת מיני בעלי החיים הנפוצים באזור הזה – שפיריות יפהפיות וצפרדע חמודה.

לאחר שהסתתרנו במחילות הארנבים בתחנה השביעית, הגענו לתחנה האחרונה, שהיתה מבחינת הילדים הדובדבן שבקצפת – אומגה קצרה ומהנה בתוך היער. הילדים רצו שוב ושוב מעלה וגלשו חזרה מטה בצהלות שמחה, וכמובן סירבו להמשיך הלאה. אז מה אם אבא ואמא עוד רוצים להספיק לבקר היום בלוצרן (Luzern)?

אילן שחם – צלם, כתב, טייל, נווט, מדריך טיולי צילום ואופניים ובחור טוב באופן כללי. מחבר הספר "טיולי אופניים מא' ועד טף"