לזלול עם האמיש

קשה, ולמעשה בלתי אפשרי לכתוב על מתחם "עיירת קומקום המטבח" (The Kitchen Kettle Village,  www.kitchenkettle.com), שהוא מתחם פתוח של אוכל מקומי במחוז לנקסטר (Lancaster) שבפנסילבניה, מבלי להתייחס לשמה המוזר של העיירה שבה הוא נמצא – אינטרקורס (Intercourse, שפירושה יחסי מין).

לשמה של העיירה, שנוסדה בשנת 1754 בשם "קרוס קי" ושמה שונה לאינטרקורס ב־1814, יש הסברים שונים. אחד מהם הוא פשוט שיבוש שמה של הכניסה למסלול מרוצים שהיה ממזרח לעיירה ואשר כונתה Entercourse . כך או כך, מרבית תושבי העיירה הם דווקא בני קהילת האמיש, המקיימים אורח חיים סגפני ומסורתי, ומתרחקים מכל מה שקשור למודרניזציה. הם חיים בקהילה סגורה, מתלבשים באופן צנוע וייחודי, מתגוררים בבתים ללא חשמל וללא טלפון ונישאים בגיל צעיר.

אבל גם אם הבחירה בשם העיירה מתייחסת למפגש בין שתי דרכים או ליחסים חמים בקהילה, כפי שטוענים המקומיים, המתחם שנוסד בשנת 1954 וחוגג את קידום העשייה המקומית עם מגוון מאכלים ייחודיים, דווקא מצדיק את שמו בזכות המיזוג בין המסורת לקולינריה שתמצאו בו.

פרעצל חלומי ופאדג' מושחת

את מסענו הקצר, אך רווי הטעמים, התחלנו בבית הפרעצל (The Pretzel Haus) שבמתחם. הפרעצל של פנסילבניה התגלה כפרעצל הטוב ביותר שאי פעם אכלנו – פריך מבחוץ, רך מבפנים, חמאתי ומלוח ועם היצע של מגוון מטבלים (למרות שאין בכך צורך). בפעם השלישית שחזרנו לדוכן, הבנו שכנראה יש לנו בעיה. מה לעשות שכל אחד מבני המשפחה פשוט רצה פרעצל שלם לעצמו ולא הסתפק בלחלוק את השלל.

בחנות המרכול The Kettle Shop תוכלו לטעום כיד המלך שלל מטבלים, ממרחים ורלישים (relish, מחמצים אמריקאיים מסורתיים). בהתחלה הלכנו על הטעימות הקלאסיות של פאי ועוגיות, ואחרי היסוס קל המשכנו לליגה האמריקאית וניסינו את ריבת המנגו צ'ילי, שילוב של חריף ומתוק לאמיצים בלבד.

את הטעימות של הגבינות והנקניקים המעושנים דחינו לסוף, כמנהג הצרפתים, בדגימת קוביות נקניק וגבינות צ'דר, גאודה, אמנטל ועוד ב-The Smokehouse . הפור נפל בסופו של דבר על גבינת ברי קרנברי תפוזים ופקאן, ששילבה באופן מושלם בין תאוות המתוק של האמריקאים לעובש של הצרפתים. אבל אחרי כל הכמעט־מתוקים שאכלנו, רצינו מתוק אמיתי בדמות הפאדג' האמריקאי – שם שוב הספיקה טעימה נדיבה של פאדג' קרם עוגיות ב־Pepper Lane Fudge and Sweets, שחיתות.

צילום: קרלה רובינזון

טיפ לדרך

החוויה האמישית שלנו בפנסילבניה התחילה כבר בנסיעה בכבישי לנקסטר, כאשר לא פעם מצאנו את עצמנו תקועים מאחורי סוס ועגלה. אי לכך, עוד לפני שהתנפלנו על הטעימות הנדיבות במתחם האוכל עלינו על עגלה (עם סוסה) שגבר מזוקן ללא שפם נוהג בה, כדי לראות את שדות התירס ואת החוות מקרוב. מוצעים שלושה מסלולים; הקצר שעושה סיבוב חלקי בשטח של האמיש, הבינוני שעובר גם תחת הגשרים המקורים המפורסמים שלהם, והארוך, שאף נותן לנוסעיו טעימה מחיי חוות האמישים. המחיר לא זול, ואם אתם עושים את המסלול עם ילדים חסרי סבלנות כדאי ללכת על הטיול הקצר. מומלץ להצטייד בקופונים שתוכלו למצוא בבתי המלון ובעסקים שבסביבה, והשתדלו לדובב כמה שיותר את המדריך האמישי בשביל כל הפיקנטריה מחיי הקהילה הזאת. www.aaabuggyrides.com

יערה רובינזון – מורה לאנגלית, מחזאית ועיתונאית