לראות את הלבן בעיניים
במדינת ניו מקסיקו שבארצות הברית נמצאת תופעת טבע ייחודית - מרחב דיונות לבנות ענקי בגודל של כ-700 קילומטר רבוע. כ-300 קילומטר קבוע מהם מוכרזים כשמורת טבע, והיתר משמשים את צבא ארצות הברית לניסויי טילים. נופיה של תופעת הטבע הייחודית הזאת מזכירים נופיים ירחיים והם יפים במיוחד בזמן השקיעה
מדינת ניו מקסיקו שבדרום ארצות הברית גדולה בשטחה פי 15 ממדינת ישראל אך היא מאוכלסת בדלילות, רק כשני מיליון תושבים מתגוררים בה. ברובה הגדול היא פראית, ריקה מבני אדם ונקייה מהשפעתם, והיא משופעת בהרים, ברמות גבוהות ובמדבר מלוא האופק – תכונות המושכות אליה הרפתקנים, סופרים, אמנים וחובבי טבע בתולי. זוהי מדינה שמבטיחה יופי לצד שקט והפתעות בצורת תופעות טבע ייחודיות, בהן "האתר הלאומי חולות לבנים" (White Sands National Monument) – אתר יחיד במינו הסמוך לעיירה אלאמוגורדו (Alamogordo) שבדרום המדינה.
מיד בכניסה לשמורה מתגלות משמאל לדרך דיונות לבנות. כבר ממבט ראשון יש תחושה שהן כבדות ויציבות יותר מדיונות חול רגילות. המראה הירחי כמו קורא לטפס על הדיונה, לחוש אותה ולבחון אותה מקרוב. עוצרים באחד החניונים ובצעד מהיר הרגליים מובילות היישר אליהן. שדה הדיונות הלבן והבוהק שמתגלה בפנינו ענקי ומזכיר שלגים בחורף של ארצות הצפון ואולי גם תמונות שחללית צילמה על כוכב לכת מרוחק. רק כעת (למרות המידע שקיבלנו במרכז המבקרים שבשמורה, ראו מסגרת) מתחוור לנו דרך כל החושים שאין מדובר בחול הפשוט המוכר לנו משפת הים. אין כאן גרגירי קוורץ קשים, אלא חלקיקי גבס לבן ורך.
חלקיקי גבס נישאים ברוח
בניגוד לקוורץ, הגבס הוא מינרל שנמס במים ולכן נדיר ביותר למצוא אותו בצורת גרגירי חול ובכמות אדירה שבונה דיונות. בטבע הגבס המומס נע עם המים שבנחלים לכיוון הים ונעלם בתוכו, אך במקום המיוחד הזה נוצרו תנאים יוצאי דופן שאפשרו את תופעת דיונות הגבס שרק הולכות וגובהות במקום להצטמק ולהיעלם. הסיבה נעוצה בעיקר בטופוגרפיה המקיפה את האתר. הכול מתרחש באגן טולרוסה (Tularosa Basin) שהוא אגן סגור, המוקף בהרי סן אנדריאס (San Andres Mountains) במערב ובהרי סקרמנטו (Sacramento Mountains) במזרח. אין נחל שיוצא מן האגן וכל המשקעים שיורדים על ההרים שסביבו ובשטחו נשארים בו ומתאדים במהרה בשל התנאים המדבריים.
הגשם שיורד על ההרים העשירים בגבס ממיס כמויות מן המינרל, וזה זורם בערוצים למטה בכיוון תחתית האגן הדרום-מערבית. שם מצטברות שלוליות ובריכות רדודות. במהרה מתאדים המים ומשאירים אחריהם משקעי גבס דקים ((Selenite Crystals, מעין לוחיות דקות שחשופות לרוח. כעת מתרחש תהליך שבירה ושחיקה של הלוחיות, והן נשברות לחלקים קטנים יותר ויותר עד שלרוח יש מספיק עוצמה להניף אותם. חלקיקי הגבס נישאים אז לכיוון צפון-מערב ושם הם נערמים על ראשי הדיונות בגבהים של עד 18 מטר.
הגשם שיורד לעתים גם בימי הקיץ, בסופות ברקים קצרות, גורם להמסה ולהתגבשות מחדש של הגבס גם בדיונות עצמן, וכך בעומק הדיונות חלקיקי הגבס מתגבשים לכדי גושים גדולים ויציבים יותר. עם זאת, כל הזמן נוצרים חלקיקים חדשים ואלה גורמים לדיונות הגבס להתנהג כשאר הדיונות בעולם ולהתקדם עד כדי עשרה מטרים בשנה בכיוון הרוח. כך נוצר במהלך עשרת אלפים השנה האחרונות שדה דיונות הגבס הגדול בעולם. שטחו של השדה 710 קילומטר רבוע; 300 קילומטר רבוע מתוכם נכללים ב"אתר הלאומי חולות לבנים" והשאר משמשים כשטח לניסויי טילים של צבא ארצות הברית. השטח הצבאי אינו פתוח לציבור.
זמן הקסם של השקיעה
הרום שבו ניצב האתר, 1,200 מטר מעל פני הים, מכתיב חורפים קרים וטמפרטורות גבוהות בקיץ. הגבס הלבן מחזיר את קרינת השמש ולכן הטמפרטורה מעל פני הקרקע גבוהה מהרגיל. לעומת זאת, הגבס עצמו אינו צובר חום ואפשר ללכת עליו יחפים גם בצהרי היום. המחסור במים זמינים חריף. המים מתאדים מהר, מחלחלים או עומדים כתמיסה מלאת מינרלים עד להיעלמם. תנאי מחיה משונים אלה הכריחו את הצומח והחי שנמצאים כאן להסתגל ולפתח תכונות מתאימות. רוב בעלי החיים פעילים בלילה, עת הטמפרטורות נוחות יותר, אך הם בולטים אפילו בלילות על רקע מצע הגבס הלבן ולפיכך חשופים לטורפים. הצומח המקומי גדל בעיקר בשולי הדיונה. גדילתו מהירה כדי למנוע את כיסויו על ידי גרגירי הגבס הנסחפים עם הרוח. יש שיחים שגדילת שורשיהם מהירה ועמוקה. הם מקבעים עמודות של גבס מסביבם ומעצבים בכך חלק מנוף הדיונות, שמשתנה ללא הרף. העצים המעטים שבשמורה חשופים לפגיעות ברק ולא מעט מהם נושאים סימנים מסופות הברקים האלימות שחולפות מעל האזור.
יש הרבה יופי בשמורה מעבר למה שנראה ממבט ראשון, אם כי בדרך כלל המבקרים בחולות הלבנים עוברים בהם בדרכם מנקודה לנקודה בארצות הברית. יש בשמורה ארבעה מסלולי הליכה יפהפיים המסומנים במוטות בולטים. לא כדאי להרחיק מהמסלול המסומן שכן קל ללכת לאיבוד. ילדים או צעירים ברוחם ייהנו לגלוש במורד הדיונות על מגלשת פלסטיק עגולה, שאותה אפשר לשכור במרכז המבקרים. בכל מקרה מומלץ להגיע ולטייל בשמורה בשעות אחר הצהריים ובערב. אחרי שמגיעים לכאן כל כך מרחוק, לא כדאי להחמיץ את השקיעה. זהו זמן הקסם גם אם אינכם צלמים מקצועיים; השמש יורדת, הטמפרטורות נעשות נעימות ובעלי החיים מתחילים לצאת ממחבואם. ואולם, המחזה המרהיב באמת הוא מפגש הצבעים בין השמים לדיונות, כשהלבן החלבי של הגבס מחזיר אלינו את הגוונים האינסופיים של השקיעה. מתוך הכרה בזמן הקסם, הפארק נסגר רק שעה אחרי השקיעה ומאפשר שהות והנאה מקסימליות של המבקרים.
האופיינית לתרבות המקומית. צילום: איציק מרום
לאחר רדת החשכה שבים לאלאמוגורדו הקרובה ללינה באחד המלונות או המלוניות. למחרת כדאי להפנות את הרכב לכיוון דרום-מזרח, לעבר פארק לאומי מדהים נוסף של ניו מקסיקו. נסיעה של 210 קילומטר תוביל אתכם לתופעת טבע בבטן האדמה – למערות הנטיפים של קרלסבד (Carlsbad Caverns National Park).
איציק מרום – כתב וצלם טבע וסביבה, מרצה ומלמד צילום. תמונותיו מתפרסמות בארץ וברחבי העולם
מידע מעשי
הגעה: יש להגיע בטיסה לאלבקרקי (Albuquerque) שבניו מקסיקו ומשם להמשיך ברכב, מרחק של כשלוש שעות נסיעה. אפשר גם לנחות באל פאסו (El Paso) שבטקסס ומשם להמשיך ברכב בנסיעה של כשעה וחצי. השמורה נמצאת לא הרחק מהעיירה אלאמוגורדו (Alamogordo). מהעיירה נוסעים בכביש 70 בכיוון דרום-מערב, וכעבור 23 קילומטר פונים ימינה למרכז המבקרים שנמצא ממש בכניסה לדרך המובילה לפארק, שם תקבלו מידע על השמורה. כדאי להשקיע כמה דקות בצפייה בסרטון במרכז המבקרים לקבלת רקע גיאולוגי והיסטורי מעניין על השמורה.
לינה: אין אפשרות לקמפינג או לחניית קרוואנים בשטח השמורה או בקרבתה. חניון מתאים נמצא במרחק של כשעת נסיעה.
טיפ: שעות הצהריים חמות, בעיקר בקיץ, ולכן יש להצטייד בשפע מים, במשקפי שמש ובקרם הגנה. כביש 70 נסגר לתנועה מפעם לפעם בזמן ניסוי טילים.
תשלום: שלושה דולרים למבוגר (מגיל 16) שמעניקים כניסה לאתר למשך שבוע שלם. הכניסה חינם לילדים.
רוכבי אופניים: פעמיים בשנה, בחודשים אוקטובר ואפריל, מארגן הפארק טיולי אופניים לאור ירח מלא. יש להירשם מראש.
צלמים: המעוניינים להיכנס לשמורה לפני שעות הפתיחה ולצלם את הזריחה, יכולים למלא בקשה כמה שבועות קודם לביקור, בטופס שאפשר להוריד באתר האינטרנט. צילום מסוג זה כרוך בתשלום.
אינטרנט: www.nps.gov/whsa
להזמנת מלון
