הרפתקה: צלילה בגני המלכה בקובה

כשמנוע הסירה דמם, סימן לי הסקיפר שאפשר לרדת למים. הלב הלם בחוזקה. למרות החום בחליפה והחשק העז לצלול, היססתי לרגע. הייתה לכך סיבה – לפחות עשרה סנפירי גב של להקת כרישים בצבצו מעל המים והקיפו את הסירה. נראה היה כאילו רק חיכו שמישהו ייכנס למים. "אל תדאג, הם יזוזו", אמר לי נואל לופז, מדריך הצלילה המקומי שליווה אותנו ואחד ממובילי הצלילה הטובים ביותר שפגשתי בכל העולם. משהו בחיוך האבהי שלו, עם הרווח בשיניים והשפם המצחיק, נתן לי את הביטחון שהייתי זקוק לו. אחזתי בווסת הנשימה ובמסכת הצלילה והתגלגלתי לאחור, לתוך המים הצלולים של גני המלכה. דקות ספורות לאחר מכן כבר הייתי עסוק בכיוון המצלמה – סגרתי קצת את הצמצם, בניתי קומפוזיציה וכיוונתי את הפלאש אל אלמוג ספוגי אדום שהתנשא לגובה שלושה מטרים. על הדרך תפסתי בפריים גם כריש שחלף מעליו וכדור שמש מושלם, וכל זה במים צלולים ונקיים.

הצלילות בארכיפלג גני המלכה Jardines de la Reina)) מאפשרות לצולל לחזור אחורה בזמן, לשנות ה-70 של המאה שעברה, לפני תיירות הצלילה, ספינות הקרוז, הדיג המסחרי וזיהום הים ששינה לעד את שאר האיים שמסביב לקובה. כנראה שמשהו טוב יצא מהנתק בין העולם המערבי לקובה בימיו של פידל קסטרו ומהאמברגו האמריקאי שהוטל עליה; אלה הוציאו אותה אל מחוץ למסלול התיירות העמוס, שהציף את האיים הקריביים ופגע קשות בשוניות האלמוגים המדהימות שלהם. כל זאת עומד ככל הנראה להשתנות, בעקבות הפשרת היחסים הדיפלומטיים בין קובה לארצות הברית וזרם התיירים שצפוי להגיע לאי.

ספארי צלילות לגני המלכה שבקובה הוא חוויה מיוחדת במינה, שאותה אף צולל לא ישכח. לכן, כשהתבשרתי שבחג החנוכה אוביל קבוצת צוללים חובבי צילום תת-ימי, נתקע לי חיוך מטופש על הפרצוף למשך שבוע ימים. נחתנו בקובה. לאחר ניסיונות ארוכים להסביר לפקידי המכס מהם נרות החנוכה שהבאנו איתנו, יצאנו משדה התעופה אל העיר הוואנה. בירת קובה מכניסה מיד את התיירים לקצב אחר, הקצב הקריבי. בכל בר, קפה או מסעדה פשוטים למראה מתנגנת מוזיקה חיה, והאנשים כולם מחייכים, רוקדים ושותים. למחרת יצאנו לסיור ברחובות העיר. אין עוד עיר בעולם שבה הרגשתי בטוח להסתובב ברחובות צדדיים ומלוכלכים ולצלם תמונות במצלמה מקצועית גדולה ויקרה. אנשים חייכו לעברנו, נעמדו כדי לא להפריע לנו לצלם תמונת רחוב או עצרו כדי "לדגמן" לנו לתמונת פורטרט.

שקיעה באמצע הלגונה

באמצע הלילה יצאנו לדרכנו לכיוון חוקארו (Júcaro) – עיירת דייגים מנומנמת בדרום האי, על חוף הים הקריבי. לאחר נסיעה של כשבע שעות הגענו למעגן הסירות בחוקארו, ובו כל צי הספינות של חברת אבלון Avalon)), חברה איטלקית שבשיתוף עם הממשל פתחה את השער לתיירות צלילה ודיג לגני המלכה. רק 500 צוללים בני מזל מורשים להגיע אל גני המלכה בכל שנה.

הצלילות בקובה מנוהלות ומודרכות על ידי מדריכי צלילה מקומיים, בהם מדריכים מקצועיים מאוד, ומדריכי הצלילה שזוכים לעבוד בגני המלכה הם בין הטובים ביותר במדינה ומגיעים מכל חלקיה. רבים מהם הם צוללים לשעבר בצי הימי או דייגים שעשו הסבת מקצוע להדרכת צלילה. אוניברסיטת הוואנה מבצעת מחקרים רבים באזור גני המלכה ונעזרת לשם כך בצוות המדריכים המקומי, שלו ניסיון רב וידע ביולוגי רחב מאוד. המדריכים יודעים לזהות מינים ודגים מיוחדים ומכירים את ההרגלים של בעלי החיים ואת המקומות המועדפים עליהם.

בחופי קובה עצמה המצב שונה לחלוטין. העוני דוחף תושבים לעסוק בדיג לא חוקי שפוגע באתרי הצלילה הקרובים לחוף. יש כמה מועדוני צלילה שהחלו להבין את הפוטנציאל התיירותי, אך הרמה של הציוד וההדרכה שם טרם מתקרבת לזו שבגני המלכה או באיים הקריביים האחרים (לכן מומלץ לשמור על שיקול דעת בריא בעת בחירת מרכז הצלילה והמדריך). אתרי הצלילה בחופי העיר טרינידד (Trinidad) מאופיינים בקירות תלולים ועמוקים, באלמוגי ספוג קריביים המאוכלסים במגוון דגי ריף קריבי ובטורפי מים פתוחים, כמו דגי צנינית, טונה, ברקודות וכרישים מזדמנים, שמגיחים מהעומק ומנסים לתפוס טרף קל ליד השונית הרדודה. אזור העיר הוואנה, הנמצאת בצד השני של קובה, מאופיין בים סוער יותר ובמים עם ראות נמוכה ולכן הוא מתאים יותר לגלישת גלים ורוח מאשר לצלילה.

צוות הספינה בירך אותנו לשלום ומיד התמקמנו ויצאנו לדרך. ההפלגה התחילה במעבר דרך לגונה צלולה ובה מפוזרים מאות איים קטנים ולא מיושבים. לאחר כמה שעות התרחקנו מהאי לתוך ים שקט ורגוע. המוחיטו שהוגש לנו רמז על כך שבאותו יום כבר לא נצלול, אך ההגעה לגני המלכה הייתה מרשימה. להקת איגואנות חיכתה לנו על חוף בתולי ופראי, עם רצועת חול חלק של ברוחב של כעשרה מטרים ומאחוריה צמחייה פראית בגובה אחיד וצפוף. ירדנו אל החוף כדי לצפות ממנו בשקיעה, בעוד הספינה עשתה דרכה בין תעלות המים שבתוך הלגונה הענקית והטילה עוגן במפרץ עמוק ומוגן, המוקף בצמחיית מנגרובים סבוכה. לאחר מכן הדלקנו נר שלישי של חנוכה על סיפון הספינה, מתחת לאור הכוכבים, במרחק קילומטרים רבים ממקום יישוב.

הספינה הלקון עוגנת בחלב הלגונה. צילום: בועז סמוראי

לצלול עם כרישים

לאחר שכריסטופר קולומבוס הגיע לאיים הקריביים, הקימו הספרדים מושבה גדולה באי קובה. לא מפתיע שמבין כל המקומות שגילה, בחר קולומבוס לתת את השם "גני המלכה" דווקא למקום הזה, כמחווה למלכת ספרד באותה תקופה. ארכיפלג גני המלכה נוצר משונית חוגרת אשר מפרידה בין קובה לים הפתוח הסובב אותה. הארכיפלג נמצא במרחק של כ-80 קילומטר מחופי קובה, בעומק הים הקריבי. הוא נמתח לאורך כ-150 קילומטר, המקבילים לחופה של קובה, ומורכב מיותר מ-600 איים קטנים. אלה תוחמים בתוכם 2,000 קילומטר רבוע של לגונות רדודות, המשמשות כבית גידול למינים שונים של בעלי חיים כגון אלמוגים, דגים, עופות ים, זוחלים ותנינים.

ספארי הצלילות בגני המלכה מעניק לצוללים מגוון של חוויות ומפגשים תת-ימיים עם בעלי חיים אשר קשה למצוא במקומות אחרים בעולם, ודאי שלא בכמויות כאלה. גולת הכותרת שם היא כמות מיני הכרישים המאכלסת את אתרי הצלילה. בין היתר, אפשר לחזות בגני המלכה בכריש שחור סנפירים (Blacktip Reef Shark), בכרישונית לבנת קצוותWhitetip Reef Shark) ), בכריש שונית קריבי (Caribbean Reef Shark), בכריש חרמשי (Silky Shark), בפטישן פגום חרטום (Great Hammerhead Shark), בכריש לימוני Lemon Shark)), בכריש שורי (Bull Shark), בכריש טיגרי ((Tiger Shark ואפילו בכריש לווייתני (Whale Shark). בחלק מהאתרים התמקמו להקות גדולות של כרישי שונית קריביים, ובאחרים – להקות של כרישים חרמשיים, שאוהבים את פני המים ונוהגים לשהות במים עמוקים ובים פתוח. צדה המזרחי של השונית, הפונה אל היבשת, מתאפיין בקירות עמוקים. אפשר למצוא בהם הרבה מחילות וקניונים, קשתות ומעברים צרים בעומקים של בין עשרה ל-30 מטר. מעבר לקירות ניצב קיר אלמוגים עמוק שיורד לעומק של יותר ממאה מטר. כל השונית מכוסה במגוון אלמוגי ספוג צבעוניים, בהם ספוגי חבית אדמדמים (Giant Barrel Sponge), מגדלי ספוג צהובים (Yellow Tube Sponge Coral), אלמוגי ספוג מסועפים בצבע כתום זרחני ומניפות רכות בצבעים סגולים וכחולים. בין האלמוגים מתחבאים הרבה דגי שונית קטנים, מורנות צבעוניות, חשופיות וסרטנים צבעוניים, ואם תצליחו להתעלם מעשרות הכרישים שמפטרלים סביבכם ללא הרף תוכלו להתמקד בבעלי החיים הקטנים ולצלם צילומי מאקרו מרהיבים.

דקר הגוליית הענק. צילום: בועז סמוראי

הענק ובת זוגו

כשצוללים בקרבת כרישים יש להביא בחשבון שאנו נמצאים בסביבת המחיה של טורף-על, אשר נמצא בקצה שרשרת המזון ואינו מרגיש מאוים בקלות. לעולם אין להימצא בקרבת כרישים בעת שהם ניזונים, מפני שהם נכנסים לטרנס אכילה ועלולים להרגיש שעליהם להילחם על המזון. כל עוד אין אנו מאיימים עליהם או על המזון שלהם, הכרישים לא יתקפו אותנו בלי סיבה או התגרות מצדנו. כשוחים בקרבת כרישים יש לשמור על קצב תנועות אטי ומסודר ולא לבצע תנועות חדות. אין לחסום את נתיב השחייה של הכריש ובאופן כללי אם מרגישים לא בנוח או שהימצאותנו גורמת אי נוחות לכריש, יש להתרחק מהאזור באטיות.

את שלושת ימי הספארי הראשונים העברנו באזור זה וביקרנו בכמה אתרי צלילה מיוחדים, בהם: פיפין (Pipín), הנקרא על שם אלוף עולם לשעבר בצלילה חופשית (קראו לאתר העמוק ביותר על שמו); פטריסיה (Patricia); פראיון (El Farallón, "מגדל האלמוגים"); ולה קנה (La Cana, "המקל").

פגשנו בטריגוניים (חתולי ים), בצבים ירוקים ובצבי ים קרניים, בלהקות כרישים ממינים שונים ובעטלפי ים, וביקרנו באתר שהוא ביתו של דקר איטאיירה ((Goliath Grouper, דג שנכחד כמעט לגמרי ברחבי העולם. אתר הצלילה שנקרא "החווה של פפה" (Finca de Pepe) הוא אחד המקומות האחרונים בעולם שבהם אפשר לפגוש בדג הענק. חיים באתר זוג דקרי איטאיירה ובעלי חיים רבים נוספים. מדובר בדג שמגיע לגודל של שני מטרים וחצי ולמשקל של יותר מ-300 קילוגרם. שחינו לאורך השונית בעומק של כעשרה מטרים בעקבות לופז, שחיפש את דג הענק. כשהוא מצא אותו חבוי בתוך מערה קטנה בשונית, נדרשו לי כמה רגעים לעכל את גודלו. לאחר כמה דקות יצאו שני דגי הענק וליוו אותנו בזמן הצלילה לאורך השונית, תוך כדי שהם נוקשים בשיניהם מדי פעם ברעש גדול כדי להרתיע אותנו ואת שאר הדגים. אף שדגים ענקיים אלה התקרבו אלינו עד למרחק של סנטימטרים ספורים, יש להם התנהגות עדינה כמו של חיית מחמד – הם שוחים קרוב מאוד בתנועות עדינות וזהירות וממש מסתכלים על הצוללים כאילו הם רוצים אינטרקציה איתם. לא ראיתי אף דג אחר המתנהג בצורה כזאת. אני משער שהסיבה לכך היא גודלם העצום, שגורם להם להרגיש לא מאוימים כלל.

אל ניניו

צדה השני של השונית מתאפיין בקרקעית שיורדת בבת אחת מעומק של כחמישה מטרים לעומק של כ-15 מטר ומשם מעמיקה במתינות עד לעומק של כ-50 מטר. התמקדנו בתחתית הקיר וביקרנו בכמה אתרים, בהם מערת התמנון, ספינה טבועה מהמאה ה-17, ושני אתרי האלמוג השחור, שבהם פגשנו בלהקות של כרישים קריביים. אלה סיירו מסביב לקצה השונית, ממש לפני נפילת השונית לעומק מאות מטרים. התפרשנו על הקרקעית מסביב לאלמוגי הספוג הצהובים והאדומים, ועל רקע האלמוגים המדהימים צילמנו את הכרישים בשעה שהסתובבו בינינו בלי חשש. כשעלינו אל פני המים חלק מהם ליוו אותנו עד לחניית הבטיחות (חניית ביניים אשר מתבצעת לקראת העלייה אל פני המים בסיום צלילה עמוקה: שוהים כשלוש דקות בעומק של חמישה מטרים כדי לאפשר לגוף לשחרר באטיות את לחץ המים לפני שעולים אל פני המים). שם פגשנו בלהקה ענקית של דגי צנינית ענק (Giant Trevally), ששחתה אל הים הפתוח. על פני המים צפינו אל האופק וחיפשנו התקהלות של דגים קופצים או של ציפורים, שמצביעה על הימצאותם של כרישים לווייתניים אשר שוחים במים העמוקים. לא התמזל מזלנו לראות אותם, אבל צוות הספינה פגש בהם כמה פעמים בשנה האחרונה, ולנו נשארה סיבה לשוב לטיול נוסף בגני המלכה.

כשחזרנו אל הספינה שעגנה בלב הלגונה קפצתי למים החמימים כדי לפשוט את חליפת הצלילה. לפתע החלו אנשי הצוות לצעוק: "אל ניניו! אל ניניו!", וקראו לי לשוב מיד לספינה. "אל ניניו" – "הילד" בספרדית, הוא הכינוי שלהם לתנין "קטן" באורך של שלושה מטרים שמגיע לבקר את הספינה כשהיא עוגנת באותה לגונה. לאחר תדריך זהירות מלופז, המדריך המקומי, שכלל את המשפט "אם מגיע תנין הארוך יותר מחמישה מטרים, צא מהמים מיד!", לבשתי שוב את חליפת הצלילה, נכנסתי בזהירות למים ושחיתי לצדו של התנין כשבינינו מפרידה המצלמה התת-ימית שלי, שכעת שמחתי על גודלה ועל משקלה המסיביים. אל ניניו אפשר לי להתקרב אליו עד למרחק של סנטימטרים ספורים ולצלם אותו, ולא נראה היה שהוא מתרגש ממני. כשעשיתי תנועה מהירה מדי או התקרבתי יתר על המידה, פתח אל ניניו את פיו לאות אזהרה ומיד התרחקתי ונתתי לו מרחב, ואז הוא מיד נרגע והמשיך בשחייה אטית נגד הזרם כשעיניו מציצות מעל למים ומסתכלות על הסירה. אל ניניו נשאר שם יומיים ואז הצטרף אליו לסירוגין תנין צעיר נוסף (שגם אותו כינה הצוות "אל ניניו"), והבנתי שהמדריכים המקומיים אינם מתרגשים במיוחד כשתנין שוחה להם מסביב לספינה.

התנין ניניו. צילום: בועז סמוראי

בלילה האחרון של הסאפרי הדלקנו נר שמיני של חנוכה ושרנו שירי חג. מסביבנו פטרלו שני תנינים במים, ומצלמות הצלילה שלנו היו מלאות בתמונות של דגי ענק, כרישים, חתולי ים ועטלפי ים, להקות דגים, מרבדי אלמוגים ומה לא. ידענו שאת שמונת ימי החנוכה האלה, שבמהלכם בילינו בגני המלכה שבקובה, לא נשכח לעולם.

בועז סמוראי – מדריך צלילה בכיר, מאמן מדריכים וצלם תת-ימי. יליד ותושב העיר אילת, שממנה הוא יוצא למשלחות צלילה מטעם חברת הצלילה Wild Dive ומסקר ומצלם אתרי צלילה ברחבי העולם