שוברת שגרה

מטיילת עם הילדים ברחבי העולם כבר חמש שנים. הללי סמדר | צילום: איליה מלניקוב
מטיילת עם הילדים ברחבי העולם כבר חמש שנים. הללי סמדר | צילום: איליה מלניקוב

בלי תקציב ובלי מסלול מטיילת הללי סמדר עם הילדים שלה בכל רחבי העולם כבר חמש שנים. בביקור קצרצר בארץ, תפסנו לשיחה נדירה את מי שהפכה לגורו של טיולי המשפחות בעולם, והמציאה אלטרנטיבה כמעט דמיונית לחיים שלנו

88 שיתופים | 132 צפיות

בין כל המטיילים הישראלים שנלכדו בנפאל בזמן רעידת האדמה הייתה גם משפחה אחת בשתי ערים שונות. הללי סמדר, (40), שמטיילת בעולם כבר חמש שנים והייתה באותו זמן בביתה הזמני שבפוקרה. בעלה בנפרד והילדים יותם (16), רני (13) וגלי (9) היו בקטמנדו, מרחק שבע שעות נסיעה. "עבדתי במחשב בחדר שלי, בקומה שלישית על הגג, ופתאום הכל התחיל לרעוד", היא משחזרת. "זו לא פעם ראשונה שזה קורה. כל כמה חודשים יש רעידות ולכן בהתחלה לא נבהלתי, אבל כשחיכיתי שהן ייחלשו פתאום הבנתי שהן רק הולכות ומתגברות. השארתי את המחשב ואת הטלפון על השולחן ורצתי למטה יחפה. לקח זמן עד שאישרו לי לחזור לחדר ולמרבה המזל הבת שלי התקשרה אחרי כמה דקות עוד לפני שקווי התקשורת נפלו. היא אמרה שהכל בסדר וסיפרה שהבניין לידם קרס. הרגשתי שהלב שלי נעשה יותר ויותר כבד מדאגה. לא ראיתי אותם שלושה ימים וזה לא היה קל". בעקבות רעידת האדמה, לראשונה זה שלוש שנים, חזרה המשפחה לחופשת מולדת לכמה שבועות. "האבא של הילדים רצה שנחזור קצת לארץ", היא אומרת ומגלה שחשבה אחרת. "רעידת האדמה גרמה לי בעיקר לרצות להביא את הילדים לפוקרה. בנפאל אנחנו מרגישים בבית, ופוקרה היא המקום הבטוח שלהם. רציתי להחזיר אותם למצב הנורמלי, שיראו את הבית ויפגשו חברים, לא בהכרח ישר חשבתי לחזור לכאן".

זו הזדמנות נדירה לפגוש את סמדר בארץ, להתבונן בה מתאקלמת מחדש במה שאמור להיות הזירה הביתית שלה. אבל אצלה העולם הוא הבית, ופה? פה היא מבקרת לרגע. את חמשת שנות הטיול שלה עד כה היא מתעדת בבלוג 'משפחה. עולם. טיול' ובשנים האחרונות הפכה מעין גורו עבור משפחות שמחפשות את הדרך "להשתחרר מהתשע עד חמש" כהגדרתה (זה גם שמו של עמוד הפייסבוק שלה, שבו אפשר לקבל הצצה לחייה המיוחדים). תיאורי הטיולים שלה מספקים חלון הצצה למציאות אלטרנטיבית שלעתים נשמעת כמעט דמיונית. "הילדים חוו חיים בכפרים נידחים בלי חשמל ובלי מים" היא מתארת בבלוג שלה, "ישנו שבועות שלמים באוהל בערבות הפרא במונגוליה וחיו גם חיי מותרות במלונות על החוף עם בריכה ושייקים כל היום. הם פגשו תרבויות, טעמו מאכלים וראו דברים שמעטים בגילם רואים. הם רכבו על סוסים עד לגבול סיביר ופגשו את הרועים של איילי הצפון. הם גלשו במורד נהרות בנפאל, טיפסו למקדשים בגובה 4,500 מטר בהודו, רכבו על אופניים בוויטנאם, עשו שופינג בתאילנד, אכלו לחם עם חמאת יאק במונגוליה, חגגו יומולדת בסין ובעיקר פגשו הרבה אהבה ושמחה".

על רכס האנאפורנה בנפאל | צילום: הללי סמדר
על רכס האנאפורנה בנפאל | צילום: הללי סמדר

בבלוג היא גם כותבת באופן שוטף המלצות ועצות לטיולים ארוכי טווח עם הילדים, מציעה יעדים מומלצים, דרכים חסכוניות לטייל (ראו מסגרת) ועזרה למי "שרוצה לבדוק את המים".

במבט ראשון שום דבר בהיסטוריה שלה לא הוביל אל דירת הגג בפוקרה. היא גדלה במסלול מיינסטרימי לגמרי. כבת יחידה היא התגוררה עם הוריה במושב בחבל גדרות, למדה בתלמה ילין וניגנה על חליל צד. בצבא שירתה בעיתון "במחנה". המהפך קרה בשנת 2010 כשהיא, בעלה והילדים יצאו לטיול בעולם. עד כאן הכל נשמע שגרתי, אלא שלטיול הזה, התברר, לא היה תאריך סיום.

לעזוב הכל וללכת דורש אומץ, מה היה הטריגר?

"אבא שלי חלה ונפטר לפני 12 שנה. כשהוא נפטר עברתי משבר. זו הייתה שנה משמעותית מאוד מבחינתי. הבנתי שמה שחשוב בחיים הוא יותר החוויות ופחות הכריות בסלון".

באיזה מקום היית אז?

"הייתי בת 27. עבדתי כמדריכת הכנה ללידה ובעלי היה איש היי־טק. גרנו ליד הוריי והצעד הראשון היה לעבור למקום פשוט וטבעי יותר. בחרנו בעמק האלה, מקום עם אווירה פחות חומרנית ואנשים שמתמזגים עם הטבע. גרנו שם שש שנים וכל אותו זמן עלו בי עוד ועוד שאלות לגבי אורח החיים שלי. השאלות הכי משמעותיות שרציתי לשאול את אבי כשאמרו לי שהוא עומד למות הן איך עברו עליו חייו ואם היה לו טוב. הסתכלתי על החיים שלי ורציתי שיהיה טוב עכשיו, כי אי אפשר לדעת מה יהיה אחר כך".

אירוח וחגיגה משפחתית בנפאל | צילום: הללי סמדר
אירוח וחגיגה משפחתית בנפאל | צילום: הללי סמדר

בעלך והילדים היו שותפים בכל שלב?

"זה לא הגיע אליהם בהפתעה. התהליך הוביל לשם וזה היה מאוד ברור. הם היו נרגשים מאוד. בעלי חשב כמוני שהדרך הזו נעימה יותר. הוא היה איתי כל הזמן".

איך התנעתם את המהלך? בעצם נסעתם אל הלא נודע.

"את מה שיכולנו מכרנו והחזרנו חובות, ואת השאר תרמנו ונתנו. נפטרנו מהכל".

איך הגיבו אנשים מסביבכם?

"מאוד הופתעתי כי הייתי בטוחה שיגידו לי שאני לא נורמלית ומשוגעת. בתכלס רוב האנשים מאוד פרגנו ושמחו".

בקושי יש הרבה טוב

הנסיעה הראשונה נמשכה כשנתיים. המשפחה טיילה בנפאל ובהודו ואחרי שנה בעלה של הללי חזר לארץ והיא המשיכה עם הילדים. "היו לו עניינים שהוא היה צריך לסדר", היא אומרת ומסרבת לפרט. הילדים הסתגלו למצב, במיוחד מפני שמבחינתם הקשר עדיין נמשך. "המצב נכון לעכשיו הוא שהוא מגיע לבקר אותם בכל פעם שהוא יכול ומדברים בטלפון כל יום".

הפרידה שינתה משהו בהתנהלות שלך?

"בוודאי, כי אני לבד ואחראית 24/7. יש דברים כמו טיולי אקסטרים שאולי הייתי עושה אם היה לי עם מי לחלוק באחריות, אבל בכלל לא בדקתי אופציות כאלו. הוויתור היחיד הוא על יציאה בלילה".

היו לך רגעי שבירה?

"תמיד יש רגעים קשים, גם בגן עדן, אבל אף פעם לא חשבתי שאורח החיים הזה קשה לי. צריך לקבל החלטות בלחץ של זמן וכסף ויש את הקטע של ילדים בגיל ההתבגרות, אבל בסך הכל ההתנהלות לא שונה מכל משפחה אחרת. ההבדל היחיד בין הקושי שלי שם לבין הקושי שחוויתי בארץ הוא שעכשיו בקושי יש הרבה מאוד טוב".

בכפר בצפון הודו | צילום: הללי סמדר
בכפר בצפון הודו | צילום: הללי סמדר

זכורה לך איזו שהיא חוויה יוצאת דופן?

"כמעט כל יום קורה משהו מדהים. אם צריך לשים את האצבע על נקודה בזמן, הטיול במונגוליה היה מיוחד מאוד כי היינו 40 יום בשום מקום. הסתובבנו בערבות עם אוהל, בישלנו על מדורה ושטפנו כלים והתרחצנו בנהר ובאגם. צריך היה להבעיר אש מכלום, לקפל שקי שינה ואוהל ולצאת לדרך, ובערב כשהילדים עייפים להקים את האוהל ולבשל ארוחת ערב. זה טיול שדרש ממני הרבה, אבל הנופים, האנשים והחוויות היו כל כך חזקים ופיצו על הכל. גיליתי בעצמי עוצמות אדירות".

הילדים שותפים לתהליך?

"כל המשפחה התגייסה ולכל אחד היה פחות או יותר תפקיד. הבנות היו אחראיות בעיקר על המטבח – קילוף תפוחי אדמה, שטיפת כלים וכדומה. יותם היה אחראי על האוהל ועל איסוף עצים למדורה. לפעמים, כשאין עצים, צריך לאסוף גללים יבשים של סוסים וגמלים, אחרת אין ממה להדליק אש. הייתי בטוחה שאין מצב שאראה את הילדים שלי עושים את זה, אבל הם דווקא שמחו".

הניתוק מהחברים לא מפריע?

"האינטרנט נגיש בכל מקום כמעט ואפשר לשמור על קשר. הבת הקטנה שלי מתחילה את הבוקר בשיחה עם חברים מאוסטרליה שבדיוק הולכים לישון ועוברת להודו, לארצות הברית ולבריטניה. הכל נגיש וקל ונוצרת קהילה, אמנם לא כמו בשכונה, אבל מעגל חברים הוא מעגל חברים".

ממה את מתפרנסת?

"אני עושה תרגומים, טבלאות אקסל ועבודות שונות במחשב. האתר שלי לא מכניס לי כסף, אבל לפעמים הוא מביא לקוחות. אני מייעצת בשמחה לכל מי שפונה אליי ורוצה להגשים את החלום, אבל אם מבקשים עזרה בתכנון מסלול אני גובה תשלום כי הזמן שלי יקר".

פרק הזמן הארוך בחוץ הפך את בני המשפחה לאזרחי העולם הגדול. הבנות מדברות אנגלית, הינדי ונפאלית באופן שוטף ולפעמים משמשות מתורגמניות.

מקדש הקופים בקטמנדו | צילום: הללי סמדר
מקדש הקופים בקטמנדו | צילום: הללי סמדר

איך השהות בחו"ל שינתה אותך?

"היום אני אדם יותר חיובי. אני מרגישה שהאנרגיה שיש בי חיובית יותר והסטייט אוף מיינד שלי הוא אהבה. אני מאוהבת בעולם, באנשים ובשמש. אני רגועה מכך שאני לגמרי אדון לעצמי. כשאני חוזרת לארץ אני מבינה עד כמה החיים שלי אחרים".

איך נראה סדר היום שלך?

"זורם (מחייכת). אני קמה בבוקר בלי לדעת מה יקרה, שותה צ'אי, מסתובבת קצת, שותה שוב צ'אי ומטיילת. לפעמים אני פוגשת אנשים מעניינים או חברים שמציעים להצטרף לטיול".

הילדים לומדים?

"יש להם מורה פרטי מקומי והם לומדים שלוש שעות ביום, כרגע בעיקר מתמטיקה ומדעים. במקומות אחרים זה משתנה. כשהיינו במונגוליה הם לא למדו באופן מסודר, אבל בעיניי הייתה למידה אישית־פנימית – מי אני, מה אני ואיך אני מתפקד במצבים כאלה. עבורי זו למידה משמעותית".

איפה תהיי עוד עשר שנים?

"אני מתקשה לראות כל כך רחוק. הבית שלי הוא פה, בישראל, אבל המאמץ הוא להרגיש טוב ונוח בכל מקום".

על חוף הים בוויטנאם | צילום: הללי סמדר
על חוף הים בוויטנאם | צילום: הללי סמדר

איך לטייל עם הילדים בלי לשבור תוכנית חיסכון?

כרטיסי טיסה. "כדאי לעקוב אחר אתרים ואפליקציות כמו חוליו ו־skyscanner ולהירשם להתראות לפי יעד הטיסה. בטיסות קצרות תמיד כדאי לחפש חברות מקומיות שהטיסות בהן זולות יותר".

נסיעות. "תמיד לבדוק איך המקומיים נוסעים ולבקש מהם מידע לגבי אופציות פשוטות וזולות כמו רכבות מקומיות. חשוב להביא בחשבון שלעתים האופציות האלו לא מתאימות, כמו אוטובוסים מקומיים בנפאל".

לינה. "אני תמיד מזמינה מראש ללילה או לשני הלילות הראשונים ואחר כך עוברת בין מלונות, גסטהאוסים וכדומה כדי למצוא פתרון לינה זול ומתאים. צריך הרבה עבודת רגליים כי לפעמים בשטח מוצאים דברים שלא נמצאים באינטרנט. שכירת דירה לא תמיד מוזילה. באירופה כן, כי אפשר לבשל עצמאית, אבל במזרח הדירות לא מאובזרות, בעוד שבגסטהאוס הכל מסודר, כולל גנרטור למקרה של הפסקת חשמל".

"תמיד יש רגעים קשים, גם בגן עדן, אבל אף פעם לא חשבתי שאורח החיים הזה קשה לי". הללי סמדר, מטיילת עם הילדים ברחבי העולם | צילום: איליה מלניקוב
"תמיד יש רגעים קשים, גם בגן עדן, אבל אף פעם לא חשבתי שאורח החיים הזה קשה לי". הללי סמדר, מטיילת עם הילדים ברחבי העולם | צילום: איליה מלניקוב

וונדרלנד

בריכות שחורות ומסע סוסים של חמישה ימים. הללי ממליצה על יעדים שווים במזרח לטיול עם הילדים

MuiNe, וייטנאם. "כפר ליד החוף עם מלונות בתקציב מצחיק ואוכל מעולה".

‏Bohol, פיליפינים. "אי קטן וידידותי שאפשר לשכור בו בית עם חוף פרטי ב־15 דולר ליום. יש צלילות, שנורקלינג עם כרישים, שיט לצפייה בדולפינים, קיאקים ועוד".

Camiguin (קמיגין), פיליפינים. "אי וולקני קטן עם חופים שחורים ושלוש בריכות טבעיות בטמפרטורות שונות. אפשר להישאר בו 3־4 ימים של מסז'ים ושחייה בבריכות".

Vashisht (ושישט), צפון הודו. "כפר קטן שאין בו כניסה למכוניות ולכן בטוח וכיף לילדים. יש בו מסעדות קטנות, מעיינות חמים ומפלים".

פושקר, הודו. "מקום שנראה כמו בסרט 'אלדין' עם שווקים ונשים לבושות סארי צבעוני וענודות תכשיטים אותנטיים נושאות כדים על הראש. יש שוק מצוין לתכשיטים ובשמים וחנויות למוזיקה".

רישיקש, הודו. "המון פעילויות לילדים כמו סדנאות יוגה חינמיות ורפטינג בנהר גנגס. יש שם צ'יינטאון, מסעדות טובות, סמוסה בננה ושוקולד והלאסי הכי טוב בהודו".

ספיטי, הודו. "אזור למשפחות הרפתקניות שיכולות ליהנות מטרקים וטיולי ג'יפים בנופים מטריפים. האוכלוסייה חמה והכל מאוד מעניין".

מונגוליה. "יעד הארדקור. צפון מונגוליה הוא אזור מדהים והכי נהנינו שם בטיול סוסים שנמשך חמישה ימים".

מנילה, פיליפינים. "עיר שכולה שופינג וחנויות של מותגים שקיימים ולא קיימים בארץ וקניונים ששמים את בנגקוק בכיס הקטן".

סייגון, ויטנאם. "קניוני ענק היסטריים עם קומות שלמות רק לילדים: לגו, פליימוביל, בובות ומשחקייה. בעיר יש אוכל רחוב מצוין ומסעדות צמחוניות וטבעוניות נהדרות".