יהודי, מוסלמי ונוצרי נפגשים באנטוורפן

ידעתי שיש באנטוורפן מאמינים מדתות שונות, אבל כאשר אוצרת התערוכה אמרה שבאנטוורפן פועלים 71 כנסיות, 48 מסגדים ו-32 בתי כנסת כמעט נחנקתי. אחר כך הוסיפה הדוברת שחשוב לציין כי קיימים גם כמה מקדשים בודהיסטיים, אם כי היא אינה יודעת את מספרם המדויק.

נתוני בתי התפילה השתלבו היטב בדברי הברכה. האירוע היה פתיחתה של תערוכה מקיפה בשם "מקומות קדושים, ספרים קדושים – רומא, מכה וירושלים באנטוורפן" במוזיאון מאס (MAS), הממוקם לצד נמל העיר. ציור של הצייר רובין ובו מתפללים בעיירה יהודית נבחר לשמש ככרזה של התערוכה, והיה בכך משהו מעט משונה. בכל מקום שבו הלכתי בעיר הביטו בי בעצב עשרה מתפללים מזוקנים, שנראו כשואלים: "למה באת?".

ככל שהקדשתי זמן רב יותר לביקור באולמות שבהם הוצגה התערוכה, כך הבנתי פחות. הציגו שם ציור של שאגאל לצד המפתח של הכעבה, האבן הקדושה ממכה. המפתח המוזהב הובא בכלל מארמון טופקאפי באיסטנבול ולצדו, כנציג הנצרות, הוצג ציור יפה של קרוואג'ו שהובא מאיטליה. באולמות אחרים הוצגו מזוזות לצד כלי קודש של הדתות האחרות. מסתבר שבכל הדתות יש כלי קודש. המארגנים חלקו לעצמם שבחים והכריזו בגאווה כי התערוכה מעידה על הסובלנות והפתיחות הרבה של העיר. "מי מלבדנו יעז בעת הזאת להציג תערוכה על נצרות, אסלאם ויהדות עם דגש על שיתוף פעולה?", שאלו המברכים.

אחרי הפתיחה הוגש קפה ורגע לאחר מכן מצאתי עצמי שקוע בשיחה עם רב מקומי צעיר. הרב הסביר לי בעברית צחה שהתערוכה הזאת מעוררת חשדות רבים בקרב זקני הקהילה היהודית. שיתופי פעולה כאלה עם מוסדות עירוניים, לא כל שכן עם בני דתות אחרות, אינם נראים להם. מוטב להיזהר, הסביר הרב הצעיר. לך תדע איזה מזימות נגד היהודים רוקמים עכשיו. הרי תמיד יש מזימות. היו לו סיפורים מסמרי שיער על הסכנות שאורבות לקהילה היהודית של אנטוורפן. נחרדתי. מסתבר שהצוררים זוממים לסגור את בתי הכנסת, להעביר תינוקות של בית רבן ללמוד בבתי ספר ממלכתיים ועוד כל מיני גזרות שנשמעו כלקוחות מסיפור של בשביס זינגר. הוא אפילו תיאר בפניי בפרוטרוט איך ירדו מנכסיהם כמה מסוחרי היהלומים הגדולים בעיר, יהודים כמובן, כי הסוחרים ההודים תפסו את מקומם. כאשר ניסיתי לטעון שאולי זאת תמורה מסחרית בלבד, ללא רקע דתי, הביט בי בבוז והלך.

עכשיו כבר הייתי סקרן לשמוע את דעתם של נציגי הדתות האחרות. בארוחת הצהריים ישבתי לצד קשישה חביבה, תושבת ותיקה באנטוורפן ונוצרייה מאמינה. היו לה המון טענות. הבעיות בעיר נובעות לדבריה מכך שהמוני מהגרים הגיעו לכאן מאפריקה, מוסלמים כמובן. הם אינם יודעים להתנהג. התרבות האירופית אינה חלק מן החינוך שלהם והעולם לדעתה פשוט הולך לאבדון. "כלום לא נשאר מן התרבות הנפלאה שהייתה לנו פעם, כאשר בלגיה עוד הייתה אימפריה נאורה". ניסיתי לומר שהניהול הבלגי של המושבות באפריקה אינו זכור כדוגמה לנאורות וגם הוספתי מילים כמו 'דמוקרטיה', 'סובלנות' ו'ליברליזם', אך הגברת אמרה: "אתה לא ניסית לחיות איתם. תאמין לי – זה לא תענוג. הם רוצים לנשל אותנו, לתפוס את מקומות העבודה, לשנות את התרבות שלנו". התנצלתי. אמרתי שיש לי בעיות בעיכול והלכתי לטייל בעיר.

משה גלעד – עיתונאי, כותב ב"הארץ"