בריסטול: צבע טרי

שוק סנט ניקולאס (St Nicholas Market) הוא שוק מקורה יפהפה הפועל בתוך מבנה לשימור, בלב הרובע העתיק של בריסטול. המבנה, שנבנה במאה ה-18, מכיל עשרות חנויות קטנות ודוכני אוכל מכל רחבי העולם. בין מאובנים, חולצות "עוצבה בבריסטול", צריף של אוכל פורטוגלי מומלץ וחנות אופניים בלב השוק, נמצא הקפה של טארה. "הגעתי לבריסטול עם הוריי בגיל 13", היא מספרת (מאחוריה מודבק סטיקר שאת פשרו נבין מאוחר יותר – "לא לטסקו בסטוקס קרופט"), "אבל אני בריסטולית בכל מובן. הרבה סטודנטים מגיעים הנה, בעיקר לבתי הספר לאמנויות. הם חושבים שזה לארבע שנים, ואז הם נשארים לכל החיים. אנחנו מספיק רחוקים מלונדון כדי להיות עצמאים אבל לא רחוקים מדי. בריסטול היא עיר נמל שספגה השפעות מכל העולם במשך מאות שנים והכול משתקף בה היום. זוהי עיר מיוחדת, עם אופי".

 

האם יש לערים אופי? לעתים נדמה שלמעט הבדלים במבטא, הרבה ערים באנגליה, בעיקר בדרום, הן לא יותר משלוחות של לונדון. בכולן תמצאו אותן רשתות בינלאומיות (כמו טסקו) ואותם אזורים מסחריים שנבנו אחרי המלחמה, הידרדרו בשנות ה-70 ועכשיו משתקמים. כולן מאופיינות באותם מרכזי קניות, שכאילו שובטו מאותו מקור, ובאותה פרובינציאליות חסרת שאיפות. למקומיים כאן יש מבטא משעשע עם R  דומיננטית, שגורמת להם להישמע כמו פיראטים, אבל בריסטול אינה רק מבטא מצחיק. זוהי עיר עצמאית, מיוחדת, יצירתית ומתמרדת. בריסטול היא גם עיר עשירה מאוד, והתוצאה היא תסיסה תמידית, שמדי פעם מתפרצת באופן אלים.

 

גרייט בריטן של ברונל

בריסטול נמצאת כ-200 קילומטר מערבית ללונדון ובמרחק של פחות משעתיים נסיעה ברכבת ממנה, ולה מוצא לתעלת בריסטול (Bristol Channel) ומשם לאוקיינוס האטלנטי. הליכה במרכז העיר מגלה עושר של סגנונות אדריכליים, המתפרשים על פני מאות רבות. בין שרידי חומות העיר ושעריה אפשר למצוא בית עם עיטורי אר-נובו, בניינים מימי הביניים, קתדרלה מפוארת, בתים מאבן מקומית בסגנון האלגנטי של באת' (Bath) השכנה, שרידים מרשימים של העבר התעשייתי של העיר וגם כמה בניינים בסגנון הביזנטיני-בריסטולי שהתפתח כאן. סביב תחנת הרכבת המפוארת בטמפל מידס (Bristol Temple Meads) שתכנן גדול מהנדסי בריטניה במאה ה-19 (ואף בכל הזמנים, יש מי שיטענו) – איזמבארד קינגדום ברונל, שוררת שממה מודרנית הודות למאמצי חיל האוויר הגרמני ולסגנונות אדריכליים שונים של אחרי המלחמה, אבל התחנה היא דוגמה מפוארת לאדריכלות המאה ההיא ולתרומתו של ברונל לעיר.

ברונל הוא שפיתח את קו הרכבת בין לונדון לבריסטול ועקבותיו ניכרים בכל פינה בעיר. במבדוק היבש של בריסטול, שאליו אפשר להגיע ברגל ממרכז העיר והרובע העתיק או בשיט קצר במעבורת, נמצאת הספינה גרייט בריטן (SS Great Britain) שברונל תכנן. הספינה, שנבנתה באותו מבדוק יבש והושקה ב-1843, הייתה ספינת הנוסעים הראשונה שעשויה כולה מברזל וכן הספינה הגדולה ביותר בתקופתה. החלטה חדשנית אחרת של ברונל ועוזריו, שעזרה להפוך את הספינה למתקדמת מסוגה בעולם, הייתה לבחור בהנעה באמצעות מדחף (פרופלור) ולא באמצעות גלגלי משוטות. כיום המבקרים יכולים להתרשם מתנאי החיים בסיפונים ובתאים השונים, מהיופי ההנדסי ששוחזר ומודגם בתנועת הצירים המפעילים את המדחף וחשופים לעין, מההוד העתיק של כלל הספינה, מנוף הנמל הנשקף מהמפרשים (שאליהם אפשר לטפס) וגם מאהבת תושבי העיר לברונל ולספינה.

 

הספינה הקיפה את העולם 32 פעם אך נפגעה בסערה באיי פוקלנד ב-1886. במשך 47 שנה היא שימשה שם כמחסן צף אך ב-1933 הוכרזה כלא בטוחה גם לשימוש זה. במשך שנים היא אירחה בעיקר פינגווינים, עד שב-1970 הועלתה על דוברה ונגררה עד למקום הולדתה – המבדוק היבש בבריסטול. המונים קיבלו אז את פניה לאורך נהר האייבון (Avon), וכיום, לאחר ששופצה ותפארתה חזרה אליה, היא משמשת אתר תיירות פופולרי לכל המשפחה. כמעט תמיד יציינו השלטים, המדריכים והתושבים שזוהי "גרייט בריטן של ברונל". נדמה שבעיני המקומיים, ברונל – שתרם רבות להתפתחות העיר, לפיתוח התיירות שבה ולדימוי העצמי של תושביה – הוא אחד משני האנשים החשובים בתולדות בריסטול.

 

הנערה עם עור התוף המנוקב

מעט מאחורי הגרייט בריטן של ברונל, בין מספנות מכוערות, מגדל תצפית נושן ומחסנים מוזנחים, נמצאת יצירה בריסטולית אחרת. זוהי "נערה עם עור תוף מנוקב", ציור רחוב גדול ממדים של בנקסי – האיש השני החשוב בתולדות העיר ואמן הרחוב המפורסם ביותר בעולם, שזהותו נשמרת בסוד, פחות או יותר, זה שנים. "נערה עם עור תוף מנוקב" היא גרסתו המודרנית של בנקסי ל”נערה עם עגיל פנינה” של ורמיר; זו אותה נערה יפה, והמבט הוא אותו מבט, אבל במקום להשתמש בקנווס ובצבעים נעזר האמן בתרסיס סטנסיל ובקיר לבנים בסמטה מזוהמת. את מקום העגיל תופס מתקן אזעקה מודרני וצהוב שהציור כולו נבנה בדייקנות סביבו. בנקסי, שנון כתמיד, מצליח גם הפעם לגרום לעובר האורח המופתע להחסיר פעימה. היופי, העליבות, הנגיעה המודרנית והמבט הוורמירי משתלבים לכדי אמירה של ממש.

 

בנקסי הוא שהתחיל את טרנד הגרפיטי בעיר בתחילת שנות ה-90, והעיר מלאה ביצירותיו. על קיר בניין בפארק סטריט (Park Street), רחוב היורד מהאוניברסיטה למרכז העיר, אפשר לראות מאהב הנתלה בקצות אצבעותיו מאדן חלון, בעוד הבעל הנבגד והזועם מחפש אותו. ברחובות הסמוכים מופיעות שתי יצירות נוספות, ולפני כמה שנים אירח מוזיאון בריסטול תערוכה של יצירותיו בשם "בנקסי נגד מוזיאון בריסטול" – התערוכה הפופולרית ביותר בתולדות המוזיאון. היום מוצג בכניסה למוזיאון פסל גדול של בנקסי.

ללונדון יש אולי את שורדיץ' (Shoreditch), אבל בריסטול היא בירת אמנות הרחוב העולמית, רק בלי ההיפסטרים המעצבנים ובתי הקפה היומרניים. ברחוב נלסון (Nelson Street), ממש במרכז העיר, נערך בעבר פסטיבל גרפיטי ועתה מעטרות אותו יצירות ענק. הכול ברשות ובאישור אחרי שפרנסי העיר הבינו שאמנות הרחוב היא חלק מזהות העיר.

 

המעמד היצירתי שולט!

נדמה שכל פינה בעיר היא פוטנציאל ליצירה. במרכז העיר מופיעים שלושה גיבורים מקומיים אחרים על גבי קיר ליד סופרמרקט: וולאס, גרומיט ושון כבשון – שלושה כוכבים בינלאומיים ואנגלים מאוד של אולפני ארדמן שעובדים בעיר. הדמויות הללו צצות בעשרות אתרים, חנויות או סתם בחרטום המעבורת ששטה בנמל. במוזיאון העירוני המצוין M Shed  מוצג מגש עם עשרות דגמי פלסטלינה של וולאס השלומיאל והטרחן, חובב הגבינה. כל אחד מהדגמים סיפק הבעה אחרת לצילומי סרטי האנימציה השונים ומהווה, לצד עבודה קטנה של בנקסי, חלק מרכזי בציר היצירתיות של המוזיאון. ברונל, התעשייה האווירית, תעשיות הרכב, מחלקת הטבע של הבי.בי.סי, בנקסי וארדמן – כולם עזרו לבריסטול להיות מעצמת יצירתיות.

הפער בין המעמד העשיר למעמד העני בבריסטול הוא מהגדולים בבריטניה, אולי הגדול ביותר מחוץ ללונדון, אבל המעמד החשוב ביותר בעיר הוא המעמד היצירתי. הוא זה שחילץ אותה מהמשבר הפוסט תעשייתי, כפי שהציל את מנצ'סטר בשנות ה-80. את מקום תעשיית הסוכר ותעשיות אחרות תופסים כיום אולפני ארדמן, אתרי תיירות ומוקדי תרבות, אולי השוקקים ביותר באנגליה יחסית לגודל העיר. בעיר יש מרכזי תרבות עצמאים רבים, מחזה נדיר באנגליה, והעיר מארחת פסטיבלים מקומיים ובינלאומיים. בשנות ה-90 פרץ לעולם סגנון מוזיקלי בשם "טריפ הופ" או "הצליל של בריסטול", דרך להקות כמו "מאסיב אטאק" ו"פורטיסהד" (על שם עיר שכנה הנתפסת כחלק מבריסטול). סגנון זה התפתח הודות לחופש הפואטי שמעניקה העיר, והוא משלב השפעות מתרבויות מגוונות, את המצוקה של אזור פורטיסהד ואת המרי הבריסטולי.

 

הצד האפל של בריסטול

הציר השני של מוזיאון M Shed  עוסק בצד האפל של בריסטול. על לוחית שחורה קטנה בקיר המוזיאון נכתב: "לזכר אינספור גברים, נשים וילדים ששיעבודם וניצולם הביאו עושר עצום לבריסטול במהלך סחר העבדים". חלקה של בריסטול בסחר העבדים באמריקה הוא הבסיס האפל של עושרה – של הבתים המפוארים, של מגדלי האוניברסיטה, של בתי המידות העצומים באזור קליפטון, של הנמל ושל תעשיות הסוכר והטבק – והוא תופס חלק חשוב במוזיאון ובעיר. בריסטול, כמו ליברפול ולונדון, התעשרה ממצוקת האפריקאים. ספינות יצאו דרך נהר האייבון לאפריקה, פרקו שם ברזל וזכוכית, ובמקומם הועמסו בצפיפות מחרידה, כדי לא לבזבז אף סנטימטר, מאות ואלפי עבדים שנסעו לעולם החדש – לאמריקה הצפונית והדרומית ולאיים הקריביים. המטען האנושי נפרק בצדו השני של האוקיינוס האטלנטי והספינות חזרו עם מטעני סוכר, טבק ורום.

סחר העבדים נמשך 400 שנה, ובמשך מאה שנה מתוכן מילאה בריסטול תפקיד חשוב כעיר נמל. חצי מיליון אפריקאים נחטפו ונשלחו למותם או לחיי עבדות בספינות שיצאו מנמל בריסטול, חצי מיליון פאונד היו הפיצויים שקיבלו סוחרי העבדים עם ביטול העבדות. 20 מפעלי סוכר עבדו בבריסטול ומשפחת ווילס, המשפחה בעלת חברת הטבק שהעסיקה עבדים, בנתה את מגדל האוניברסיטה המרשים הנושא את שמה לדיראון עולם. "מאז הגיעי לסנט קיטס רכשתי תשעה עבדים כושים ואני יכול לספר לך שהזדעזעתי מהמבט הראשון בבשר אדם המוצע למכירה", מצוטט אדם בשם ג'ון פיני במוזיאון במכתב מ-1765. "אבל בטוחני שאלוהים ציווה אותם לשימושנו ולרווחתנו, אחרת, בחוכמתו, הוא היה שולח מסר או סימן".

 

המחאה היא חלק מהדנ"א

הציר השלישי של המוזיאון עוסק במרידה, במרדנות, במחאה ובשאלה מתי התנגדות בלתי חוקית הופכת ללגיטימית. קשה לדמיין עוד מוזיאון עירוני שיעסוק בסוגיות כאלו בנימה כה חיובית. תרומתו של בנקסי לדיון היא ציור של בקבוק מולוטוב של טסקו, רשת המרכולים הבריטית הענקית.

לפני חמש שנים פרצו בעיר מהומות קשות לאחר שתושבי אזור סטוקס קרופט (Stokes Croft) התנגדו לפתיחת סניף קטן של טסקו ברחוב הראשי של השכונה. אמנם אין מדובר כאן בזכות הצבעה לנשים או בביטול האפרטהייד, אבל המאבק בטסקו (כי הם ענקים, גלובאליים וקפיטליסטים וכי יש צורך במאבק כלשהו) זכה לייצוג במוזיאון העירוני ובלבבות התושבים. טסקו ניצחה בקרב, הסניף נפתח, אבל התושבים הרגישו שהם לא ויתרו ללא קרב – עיקרון בריסטולי מרכזי.

העיר יודעת מהומות והתפרעויות באופן קבוע. ויקיפדיה מציינת מהומות ב-2011, 1992, 1987, 1980, 1932, 1931, 1831 ו-1793. "לא במקרה בנקסי ומאסיב אטאק הם מבריסטול", אומר הסוציולוג ותושב העיר דיוויד גולדבלאט, ששלח אותי להתרשם מסטוקס קרופט. בריסטול היא עיר בת כ-440 אלף תושבים אך קומפקטית, ובמרחק נסיעה קצר מהמרכז נמצאת השכונה המדוברת ביותר בה. אין צורך שתוכנת הניווט תודיע לי שהגעתי ליעדי; כשאתה מגיע לסטוקס קרופט אתה יודע שהגעת לשם. מאות ציורי קיר ממלאים כמעט כל קיר פנוי בשכונה: צונאמי של ורדים המאיים להתרסק בצבעי אדום-לבן, ארנבים עצובים, ציפורי ענק או אריה בווסט ירוק על דלת בית (כי מה כבר אפשר לצייר מלבד אריה בווסט ירוק שעכבר על זנבו). דוב של בנקסי משליך בקבוק תבערה על שוטרים, אמן אחר עובד על ציור קיר גדול, וצרפתייה בשר ודם בבגד גוף מבצעת עמידת ידיים באמצע הרחוב – כי למה לא.

בקצה הרחוב הסניף המדובר של טסקו, ומולו ציור קיר הקורא להחרים את הסניף. לא הרחק מצונאמי הוורדים נמצאת חנות החרסינה של סטוקס קרופט (Stokes Croft China) – הלב של מה שמכונה על ידי הפעילים בחנות ובשכונה "הרפוליקה העממית של סטוקס קרופט". כדי להבין את בריסטול, את סטוקס קרופט ואת הבעבוע התמידי, צריך להכיר את היסטוריית החנות.

 

הרפובליקה העממית של סטוקס קרופט

לסו קילרואו, המוכרת והרוח החיה במקום, ידע עצום, להט אידיאולוגי ומבטא פיראטי. "אנחנו חלק מהרפובליקה העממית של סטוקס קרופט", היא מסבירה בחנות העמוסה במוצרי פורצלן, בספלים, בהדפסים וברוח קרב. "לבריסטול יש היסטוריה ארוכה מאוד של מחאה, של התנגדות לעבדות ושל קריאה לרפורמות בכנסייה בזמנו. בריסטול תמיד הייתה עיר חצויה. העושר של בריסטול מתבסס על פיתוח העולם החדש ועל סחר העבדים. עדיין קיימים בעיר המבנה הפוליטי, ההון והכוח שהסתמכו על המטעים בעולם החדש, בדמות ארגון מקומי עשיר ומקושר היטב בשם "אגודת ההרפתקנים הסוחרים" (Society of Merchant Venturers). זהו ארגון אליטיסטי של האחוזון העליון והם מתבססים בקליפטון. הפעילות היא יחסית סודית אבל יש להם כוח עצום. אומרים שאם הם לא מאשרים משהו אז זה לא קורה. העושר שהם הביאו לעיר עדיין כאן, והמתח הזה בין העושר לעניים, לכוחות החתרניים, הוא שמעצב את בריסטול".

קילרואו היא סוציאליסטית מהדור הישן, שחולם על מהפכה בבריטניה בהובלת ג'רמי קורבין, המנהיג הנלעג של מפלגת הלייבור. היא נלחמת למען שירות הרפואה הציבורי ומכירה את שכונת סטוקס קרופט וההיסטוריה שלה כבר יותר מ-20 שנה. "זו הייתה שכונה בקצה העיר, שולית אבל פעילה", היא מספרת. "בשנות ה-70 פרצה שרפה באזור ונותרו בה בניינים גדולים וריקים. השכונה החלה להידרדר, ובשנות ה-90 המוקדמות זו הייתה שכונה מוזנחת מאוד עם בעיות קשות של אלכוהול וסמים. המצב היה נורא. אדם בשם כריס צ'וקלי ורבים אחרים אחראים לשינוי באזור. צ'וקלי יצא למאבק מול המועצה המקומית בנושא אמנות הרחוב והוא דרש להכיר בזכות לאמנות כזו. הוא ניצח ואז החלו אנשים יצירתיים להתקבץ כאן. היום בכל פינה בשכונה פועל סטודיו, ויש כאן בניינים שלמים של אמנים וסדנאות, בתי קפה קהילתיים ואתרי הופעות.

"בנקסי הוא חלק חשוב מהסיפור. הוא גדל ולמד בבריסטול והוא שומר את אישיותו בסוד, אבל אנשים רבים מכירים אותו", היא אומרת ומתקשה להסתיר חיוך של בעלת סוד. "גם כאן בחנות הוא מוכר. בת של מכר שלי יצאה איתו למשך תקופה ארוכה והסוכן שלו נכנס הנה כל הזמן. בנקסי הביא תשומת לב לקהילייה היצירתית ועכשיו אמנות הרחוב נמצאת בכל בריסטול".

צ'יינה מייד אין בריסטול

החנות נולדה ביוזמתו של צ'וקלי והיא מבוססת על שני עקרונות: תעשייה מקומית ומִחזור. "בבריטניה הייתה לנו תעשיית חרסינה מפוארת", היא מספרת, "מהטובה בעולם, שהתרכזה בסטוק-און-טרנט וכללה גם קווים אמנותיים וגם קווים מסחריים ומוסדיים. הגלובליזציה הביאה לקריסת התעשייה הזאת, מה גם שאנחנו חיים בעידן איקאה, עידן של מוצרים צבעוניים זולים שאנחנו יודעים שנזרוק תוך זמן קצר. כריס היה מעורב בתעשייה הזאת, וכיוון שלא יכול היה לסבול את מה שקרה, הוא קנה את העודפים שנשארו, מכולות שלמות. אנחנו מעטרים כאן את הכלים שקנינו עם דוגמאות קלאסיות או עם יצירות חדשות. הספלים מאותם עודפים נמכרו מצוין וגמרנו את המלאי, ועכשיו אנחנו קונים ספלים חדשים אבל רק מסטוק-און-טרנט ולא מסין בחצי מחיר".

הרווחים מפעילות החנות, שרבים ממוצריה מתבססים על עבודות של אמנים מקומיים ועל נושאים בריסטוליים, מסבסדים עמותה שמספקת ציוד לאמנות רחוב, כמו צבע ופיגומים, לזכרו של אמן שנפל ונהרג בימים המחתרתיים של הז'אנר. היום סטוקס קרופט הוא האזור הטרנדי ביותר בעיר. ביום ובלילה אפשר לחוש ב"באז" האמנותי באוויר – במועדוני המוזיקה, בפאבים ובמסעדות, במרכז התרבות הקיוב, בבניין המילטון שמספק חדרי סטודיו לעשרות אמנים. במרחק שני קילומטרים פועלים מרכזי קניות וחנויות פאר, אבל הלהט המהפכני שניזון מתיעוב הממשלה השמרנית רגע לפני שהאזור הופך למבוסס, הופך את סטוקס קרופט לשכונה המעניינת ביותר באנגליה. האופי של בריסטול הוא סטוקס קרופט.

 

ואולם, לבריסטול יש גם יופי. הנמל הישן שופץ והיום נותרו בו פסי רכבת לא פעילים להוציא רכבת קיטור של סוף שבוע, קרונות שונים ומנופים – כל אלה יוצרים נוף אורבני משמעותי עם זיקה לעבר התעשייתי, על רקע הגבעות המשקיפות על הנמל, המעוטרות בתים קטנים וצבעוניים. ברחוב קינג (King Street) כמעט כל בניין שווה מבט, כולל התיאטר רויאל (Theatre Royal), בניין התיאטרון הפעיל הוותיק ביותר באנגליה, ובעיר העתיקה הבתים הנושנים ורחובות האבן יקסימו את התיירים. קליפטון (Clifton), הכפר שבפאתי העיר שנבלע על ידה, הוא דוגמה לעושר המופלג של העיר, ובמקום מרכז קניות ויקטוריאני מקסים ופארקים גדולים.

יש נקודה אחת שבה הכול מתחבר. בקליפטון, מעל ערוץ נהר האייבון – קניון תלול ועוצר נשימה של מצוקים ירוקים, עופות דורסים ונהר עם גאות ושפל קיצוניים – נפרש הגשר התלוי שעיצב ברונל. היופי הטבעי משתלב עם הפלא ההנדסי. מדי קיץ נערך בעיר פסטיבל בלונים פורחים, והמראה שלהם מעל לגשר והערוץ הוא מהיפים בבריטניה. טארה צדקה, יש לעיר הזו אופי ויופי, יצירתיות ורוח מיוחדת.

 

פסטיבל הגרפיטי השנתי

בין 23 ל-25 ביולי ייערך בעיר פסטיבל Upfest, ובמסגרתו יעבדו עשרות אמנים מכל העולם בשטח של קרוב ל-30 אלף מטר רבוע על קנווס עירוני. הפסטיבל כולל הופעות, ירידי אמנות וגם יצירות שיישארו לפאר את קירות העיר הרבה אחרי הפסטיבל וימשכו מבקרים ויוצרים חדשים.

 

טיפים לנוסעים לבריסטול

לשכת התיירות: visitbristol.co.uk

תחבורה: אפשר להגיע מלונדון לבריסטול ברכבת מתחנת פדינגטון (Paddington, כשעה ו-45 דקות) או בשירות אוטובוסים. כמו כן, אפשר לנחות בשדה התעופה המקומי מעשרות יעדים ברחבי אירופה. בעיר עצמה יש שירות אוטובוסים מצוין וכמו כן אוטובוס תיירים העובר בין האתרים המרכזיים.

אוכל: פאי אנגלי הוא בדרך כלל תירוץ להיפטר מבשר ירוד, מתיבול אגרסיבי ומהרבה שומן. בבריסטול הפכו את הפאי הצנוע לאמנות. רשת פאי מיניסטר (Pieminister) פרושה בכל העיר, כולל במרכז בברוד קי (Broad Quay) ובסטוקס קרופט, ומציעה פאי במחיר זול ובאיכות מעולה. הרשת נולדה והתפתחה בעיר והיא חלק מהגאווה עירונית. פאי עם תוספות וקפה מצוין ישביע במחיר מצחיק.

לינה: Berkeley Square Hotel – המלון שוכן ליד פארק ברנדון היל (Brandon Hill) הנהדר, שבו מגדל (Cabot Tower) עם נקודת תצפית על כל העיר.

Avon Gorge Hotel – המלון עם התצפית הטובה ביותר לגשר התלוי. בפאב וויט ליון (White Lion Bar and Terrace) הסמוך אפשר לשתות על טרסה מול הגשר.

ילדים: ספינת גרייט בריטן ומוזיאון המדע At Bristol הכולל פלנטוריום בתלת ממד. ליד המוזיאון נמצא האקווריום העירוני הגדול.

קניות: שוק סנט ניקולאס הוא מקום מצוין לחפש בו משהו שונה, אמנותי ואקזוטי או ליהנות מאוכל רחוב טוב. מרכז הקניות ברודמיד (Broadmead) הוא מקום נוח לערוך קניות ברשתות הבריטיות הגדולות כולל הארווי ניקולס, מרקס אנד ספנסר ו-500 חנויות אחרות.

סיור אמנות רחוב מומלץ: wherethewall.com

תרבות: תיאטרון האולד ויק מציין 250 שנה לקיומו. זהו התיאטרון הפעיל הוותיק ביותר בבריטניה.

כדורים פורחים: השנה ייערך הפסטיבל ב-14-12 באוגוסט.

מחוץ לעיר: במרחק 30 קילומטר מבריסטול נמצא ערוץ צ'דר (Cheddar Gorge). ערוץ יפהפה ופראי זה הוא גם מקום משכנו של אתר פרהיסטורי – מערות צ'דר, שבהן נמצאו שרידים של האדם הקדמון. בעיירה צ'דר הסמוכה פועלת מגבנה שמייצרת את הגבינה המפורסמת.

 

שאול אדר – עיתונאי, תושב לונדון

הכותב היה אורח מלון ברקלי סוויטס,

www.cliftonhotels.com/bristol-hotels/berkeley-suites