משקה מארץ היאור

בסמטה הציורית פלאסה דה סנטה קטלינה (de Santa Catalina Plaza), בלב העיר העתיקה של ולנסיה (Valencia), ספרד, ממש מול פתח הכנסייה שעל שמה נקרא הרחוב ולמרגלות מגדל הפעמונים המשושה שלה, ניצבת הורצ'טריה דה סנטה קטלינה (Horchateria de Santa Catalina, לאתר). הורצ'טריה בשפה הוולנסיאנית היא מקום שבו מגישים הורצ'טה (Horchata), משקה מרענן, ייחודי לוולנסיה, בעל צבע לבן כחלב וטעם אגוזי משהו, עם ניחוחות של אדמה אחרי הגשם ועוד דימויים מעולמם הפורה של טועמי היין. שותים אותו קר.

משקה מרענן, ייחודי לוולנסיה, בעל צבע לבן כחלב וטעם אגוזי משהו, עם ניחוחות של אדמה אחרי הגשם ועוד דימויים מעולמם הפורה של טועמי היין

יש עוד כמה וכמה הורצ'טריות בוולנסיה, אבל זו של סנטה קטלינה מתפארת ביותר ממאתיים שנות פעילות. אחרי שתתרשמו מאריחי השיש שברצפה, העשויים כלוח שחמט, ומהקרמיקה היפה המתארת אירועים מתולדות ולנסיה, תוכלו להתיישב לצד השולחנות ולהזמין הורצ'טה.
את ההורצ'טה, על פי המסורת המקומית, שותים עם פַרְטוֹנְס (Fartons), מין סופגנייה ולנסיאנית ארוכה, המעוצבת במיוחד לטבילה במשקה.

גידול עתיק יומין

בוולנסיה מייצרים את ההורצ'טה מפקעות של צמח גומא ממין Cyperus esculentus, שמכונה בספרדית "צ'וּפָה". בוטנאים סבורים שמין הגומא הזה הוא אחד הצמחים הראשונים שהמצרים הקדמונים טיפחו וגידלו. קשה לעקוב אחר הדרך שבה הגיע הגומא לוולנסיה, אבל ברור שלפנינו גידול עתיק יומין, והארכיאולוגים זיהו בוודאות פקעות של גומא בקברים מצריים מלפני כ-5,000 שנה. גם חוקר הטבע היווני תיאופרסטוס (287-372 לפנה"ס) מזכיר את גידול הגומא כאחד הגידולים יוצאי הדופן של ארץ היאור. הוא מציין שהמצרים אכלו את שורשיו לאחר הרתחה ממושכת במי שעורה.

נראה כי פקעות הגומא הגיעו לספרד ממצרים דרך גלי הגירה של המוּרים, נוודים מצפון אפריקה שהתאסלמו במאה השמינית והשתלטו על חלקים מספרד של היום. אותם מוסלמים הביאו איתם את תרבות גידול הגומא גם לוולנסיה, שבה התנאים לגידול הצמח – קרקעות חוליות, חום ומים – נמצאים בשפע.

כיום מגדלים את הגומא כמעט באופן בלעדי בסביבות ולנסיה. אם תצאו מעט מהעיר תוכלו לגלות שדות גומא רבים. את הפקעות שותלים באפריל-מאי וקוצרים בנובמבר-דצמבר. אחר כך הן נשטפות במים ועוברות ייבוש במשך שלושה חודשים. לבסוף טוחנים את העיסה, מוסיפים מים וסוכר והמשקה מוכן. לרוויה.

טיפ לדרך

בכניסה להורצ'טריה דה סנטה קטלינה מוצג מדליון זכוכית עגול המצהיר שאיזבל דה בורבון אי בורבון, האינפנטה של ספרד, ביקרה כאן פעמיים כדי ליהנות מהמשקה הלבן. איזבל (1931-1851) נשאה פעמיים את התואר "נסיכת אסטוריאס", תואר השמור ליורש העצר הספרדי. כיוון שהיתה מקובלת מאוד בספרד התירו לה הרפובליקנים לא לִגְלות כאשר ספרד הפכה לרפובליקה. איזבל סירבה להצעה, גלתה לפריז ומתה שם כעבור כמה ימים.

יעקב שקולניק – כותב בתחומי ידיעת הארץ ומתכנן שילוט תיירותי