נוסע בזמן

איך אתה בוחר את יעדי הנסיעות?

"כל חיי היעדים בחרו אותי. נסעתי הרבה לאורך השנים, בעיקר לארצות הברית ולקנדה, בעקבות עבודה – הופעות וקונצרטים – או למשפחה. בצעירותי נסעתי גם בעקבות אהבה".

איזה מקום הותיר בך את הרושם העמוק ביותר?

"בחורף 2013 יצאתי מישראל לממפיס שבטנסי, ארצות הברית, ושם השתתפתי ב- IBC  International Blues Challenge)). זהו אירוע שמתקיים מדי שנה ובו, במשך חמישה ימים, נערכות תחרויות של מוזיקת בלוז עם יותר מ-250 מופעים (סולו, דואטים ולהקות). משתתפים בהן אנשים מכ-40 מדינות בארצות הברית ומכ-24 ארצות. התחרויות מתקיימות במתחם ההיסטורי בעיר ברחוב ביל ((Beale street, שבו נהגו לנגן לפני כמאה שנה נוודים שהגיעו לממפיס. ברחוב עמדו חנויות עם מכונות הקלטה שעליהן אפשר היה להקליט ישר על תקליט והתחרויות משחזרות את התקופה הזאת. אני ייצגתי את ישראל באירוע המיוחד הזה במסגרת הסולו והגעתי לחצי הגמר. התחרויות נערכות במועדונים הקטנים שברחוב, מול קהל אקראי, ששופט את המופעים. זהו ממש יריד ענק של בלוז וזה אירוע מדהים ומרגש. לצערי, לאחר מות אלביס, שגדל בממפיס ויצר מוקד משיכה לתיירים מכל העולם, עברה סצנת הבלוז לנאשוויל, אבל ה-IBC מצליח לקדם את מורשת המוזיקה הנפלאה הזאת, לשמר אותה ולהבטיח את עתידה".

מה החוויה הכי מפחידה שזכורה לך?

"שנת 1970, טיסת לילה ממונטריאול דרך אוטווה לטורונטו, בחורף קנדי קיצוני. החושך, השלג שלא הפסיק לרדת וריבוי כיסי האוויר היו חוויה מטלטלת".

לאן אתה חולם לנסוע ?

"לפריז של פעם, לניו יורק העתידית ולישראל שתימצא בשיא תפארתה, לאחר הסכם שלום. הייתי בפריז לפני ארבע שנים ואני רואה מה קורה שם היום וזה מעציב אותי. פריז הייתה פעם נחלתו של כל העולם החופשי. הבוהמה הישראלית חיה אז בפריז ובטוח שנפגשה שם גם עם אנשים מארצות ערב והדברים היו נראים אחרת. מה שקורה בניו יורק היום לא ממש מגניב אך אולי העתיד שלה יידמה יותר לעבר היפה שלה. ובעניין ישראל זה ברור".

מה אתה הכי אוהב או לא אוהב בנסיעות?

"אני אוהב את הניתוק מעולמי המוכר, לא אוהב להיפרד מאהוביי".

מה יעד הנסיעה הבא שלך?

"הופעות חובקות עולם עם פרויקט חדש וחדשני שאני לא יכול להרחיב עליו עדיין את הדיבור".

איך אתה אורז לנסיעות?

"בהתרגשות ובמהירות".

מיקי שביב – מוזיקאי