תה וסימפטיה
טיול בבוסטון בעקבות שרשרת אירועים שהובילה לעצמאות ארה"ב
תאהבו את זה לא, אנחנו חיים בתקופה האמריקאית. כפי שיוון היתה מרכז העולם לפני 2,500 שנה, כך ארצות הברית היא המוקד סביבו נעה האנושות בימינו, בינתיים, לפחות. וושינגטון היא מרכז הכוח הפוליטי החשוב בעולם, ניו יורק סיטי היא המרכז הפיננסי והתרבותי, האנגלית היא השפה של כולם והדולר, חלש ככל שיהיה, הוא המטבע של כולם.
חרף משברי האנרגיה, הנדל"ן והאשראי, אנחנו חיים בתקופה האמריקאית, לפחות עד שהענקים מאסיה ייטלו את הבכורה או שאירופה המתאחדת תאפיל על האימפריה הנסוגה. ואם ארצות הברית היא מרכז העולם, בוסטון היא הרחם שהוליד אותה.
דרך הלבנים האדומות
בוסטון היא אחת הערים העתיקות בארצות הברית. היא נוסדה ב-1630 וחיים בה כמעט 600 אלף תושבים. היא בירתה של מדינת מסצ'וסטס והעיר החשובה ביותר בניו אינגלנד. במשך מאות שנים היא התבססה כמרכז של פעילות כלכלית וכמקום מושבה של חלק נכבד מן העלית האקדמית והפוליטית האמריקאית.
אבל חשיבותה של בוסטון היא מעבר לזה. במובנים מסוימים, ארצות הברית נוסדה בבוסטון. ההיסטוריה העניקה לעיר מקום מרכזי בשרשרת האירועים שבסופה הפכו 13 קולוניות אנגליות ביבשת אמריקה הנידחת למדינה עצמאית שהיתה עם השנים למעצמה עולמית. כך, יכול טיול יומי בבוסטון להפוך למסע בעקבות הולדתה של האימפריה.
מרבית האתרים ההיסטוריים בבוסטון ממוקמים לנוחיות המטיילים במסלול הליכה עירוני מושקע ואינפורמטיבי הנקרא "נתיב החירות" (The Freedom Trail), המספר את סיפור המאבק לעצמאות של ארצות הברית. אורכו כארבעה קילומטרים ותחנותיו משובצות לאורך סימון אבנים אדומות. התחנות כוללות כנסיות, בתי עלמין, מוזיאונים, פארקים, מבנים היסטוריים ואונייה אחת.
המאבקים לעצמאות
התחנה הראשונה של המסלול היא בבוסטון קוֹמוֹן (Boston Common), אחד הפארקים העירוניים הגדולים בארצות הברית. תוחמים אותו הרחובות צ'רלס (Charles), טרמונט (Treamont) וביקון (Beacon), ובצדו האחר עומד בית הנבחרים של מסצ'וסטס שלו כיפת הזהב (התחנה השנייה ב"נתיב החירות"). הפארק שופע מדשאות ועצים, פזורים בו ספסלי ישיבה רבים ויש בו מרכז מבקרים. אף שמפעם לפעם נערכות שם הפגנות ואספות פוליטיות, האגם, המזרקה ושבילי ההליכה מקנים למקום אווירה של שלווה ירוקה בלב הכרך הסואן. לא כך היה המצב ב-1775, אז נערכו בפארק הכוחות הבריטים לפני היציאה לקרב נגד המורדים האמריקאים. אבל הקרבות האלה הם חלק מסוף הסיפור. את תחילתו יש לחפש במקום אחר.
אחד מבתי האבן ההיסטוריים האלה הוא בית האסיפות הדרומי (Old South Meeting House), שהיה בזמנו הבניין הגדול בבוסטון. בבית האדמדם עם הצריח הגבוה התכנסו ב-1773 אלפי בני אדם כועסים מאוד. בלי לדעת את זה, הם עמדו לשנות את אמריקה לתמיד באירוע היסטורי רב משמעות – אם גם בעל שם מטעה למדי.
העניין החל באסיפה נגד המיסוי על התה. המסים שהוטלו שנים אחדות קודם לכן נתקלו בהחרמת התה שסיפקה החברה הבריטית להודו המזרחית ובהברחת תה ממקורות אחרים. מעין חרם צרכנים פוליטי, שהיה חלק ממאבק רחב יותר בין השיטה הכלכלית המרקנטיליסטית למגמות החדשות יותר בכלכלה העולמית. הנוכחים באסיפה, שהתכנסה ביום חורפי בדצמבר, התלוננו על תקנות חדשות שהעבירו הבריטים לטובת החברה הבריטית ונגד המבריחים האמריקאיים.
הרוחות התלהטו כשהמדינאי ואיש הרוח סמואל אדאמס הכריז כי "הפגישה הזאת כבר לא תוכל להציל את המולדת". ההמון הזועם פרץ החוצה לעבר הנמל, השתלט על אוניות בריטיות שהביאו תה לבוסטון והשליך לים עשרות טונות של תה בשווי אלפי לירות שטרלינג. האירוע זכה לימים לכינוי "מסיבת התה של בוסטון", וסימן את תחילתו של עימות שהוביל בסופו של דבר לאחת ההצהרות החשובות בהיסטוריה.
אנו מכריזים בזאת על הקמת ארה"ב
בתחנה השנייה בנתיב החירות, לא רחוק מבית האסיפות הישן וממש ליד האתר שבו נערך הטבח של בוסטון, עומד בית הנבחרים הישן (Old State House), מעוטר בחלונות גדולים ובמרפסת גדולה. על מרפסת זאת הוקראה לראשונה במסצ'וסטס הצהרת העצמאות האמריקאית ב-1776. היום יש במקום מוזיאון המוקדש להיסטוריה של בוסטון, לאישים ולאירועים שעיצבו את העיר ואת האומה האמריקאית.
ההצהרה שאומצה על ידי הקונגרס האמריקאי ב-4 ביולי 1776 בעיצומה של המלחמה נגד הבריטים, נחשבת עד היום לאחד המסמכים המכוננים של ארצות הברית ושל העולם החופשי. "אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן", כתוב בה, "שהרי כל בני האדם נבראו שווים ובוראם העניק להן זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן – חיים, חירות וחתירה לאושר".
אך זכויות אלה לא הוענקו בלי מאבק. בבוסטון נערכו כמה מהקרבות הקשים והמכריעים בתולדות הסכסוך שלימים כונה מלחמת העצמאות האמריקאית. הקרבות הראשונים של המלחמה, קרבות לקסינגטון (Lexington) וקונקורד (Concord), החלו כניסיון בריטי לפרק את המורדים המקומיים מנשקם ולעצור את מנהיגיהם. תחילתו של סיפור הקרב בכנסייה הצפונית הישנה (Old North Church), הכנסייה העתיקה בעיר ואתר התיירות הפופולרי ביותר שלה. זו אחת התחנות האחרונות בנתיב החירות והמבקרים בכנסייה ימצאו באולם התפילה הלבן שלה נברשות מפוארות ואורגן מרשים. מסביב לה אפשר לטייל בגנים המלאים צמחייה שאפיינה את תקופת המהפכה.
ב-18 באפריל 1775, קצת אחרי עשר בלילה, הודלקו על ראש צריח הכנסייה שני פנסי נרות. פירוש האות היה כי הכוחות הבריטים מתארגנים למתקפה ועוברים את נהר צ'רלס (Charles) בדרך לצ'רלסטון. דורות של ילדים אמריקאים שיננו בשיעורי ההיסטוריה את המשפט "אחד אם דרך היבשה, שניים אם דרך הים". רוצה לומר, אם יודלקו שני פנסים, הבריטיים באים בדרך המים. פול רביר, חרש כסף ופטריוט מקומי, הוא שנתן את ההוראה לעשות שימוש מודיעיני בצריח המתנשא לגובה כשישים מטר.
הקרבות עצמם הובילו למצור על בוסטון ולקרב גבעת בָּנקר (Bunker Hill), קרב שליטה על האזור הגבוה הסמוך לנמל. האמריקאים אמנם נסוגו, אבל שני הצדדים שילמו מחיר כבד ובסוף הקרב כבר היה ברור לכל שמעמדן של הקולוניות יוכרע בשדה הקרב. העימות הפך מסכסוך מקומי בין צבא למיליציות מקומיות, למלחמה עקובה מדם שהיתה לחלק ממערכה בינלאומית על סדר עולמי חדש. בלקסינגטון ובקונקורד, הנמצאות מרחק נסיעה קצר מבוסטון, יש פארקים היסטוריים, מוזיאונים, אנדרטות וסיורים בעקבות הקרבות הדרמטיים במקומות שבהם נערכו.
בחלק השני של הכתבה: המשך סיורנו בבוסטון ומדריך למטיילים בבוסטון בעקבות הכתבה»
מתוך: מגזין מטיילים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה