מפרקים את החבילה

| ענת מסינג

מה קורה כשאחרי עשרים שנות נישואים ויותר מחליטים לעזוב את בן הזוג? איך מתמודדים עם השינוי, הבדידות והקשיים ברגע שאחרי? על גירושים בגיל מבוגר

"בארצות הברית", מספרת המשוררת עדנה מיטווך-מלר, "נפוצה בשנים האחרונות אופנה של 'מסיבות גירושים'. גברים ונשים חוגגים את סיומו של תהליך הגירושים כקרש קפיצה לחיים חדשים".

כיאה לסטריאוטיפ המשוררת, מנווטת מיטווך-מלר את חייה בין דרמות קטנות לגדולות, בין אהבה גדולה לייאוש עמוק. היא עצמה נישאה והתגרשה פעמיים. בפעם הראשונה הייתה צעירה מאד, כשהתגרשה מרופא ידוע כעבור שנה אחת בלבד של נישואים. שבוע לאחר גירושיה הלכה מיטווך-מלר להאזין לקונצרט בכנסיית עמנואל שבמושבה האמריקאית ביפו, ובסוף שנת 1978 נישאה למנצח על אותו קונצרט – עמוס מלר.

אחרי 22 שנים של חיים משותפים עם מלר, הקמת משפחה לתפארת ויצירה משותפת – השניים התגרשו. הפעם היה זה מלר שעזב לטובת אישה אחרת, ואף תבע מאשתו פירוק מקרקעין ובעלות על חצי מדירתם. בני הזוג נסחפו להליך משפטי ממושך ומכוער, ובשלב מסוים החליטה מיטווך-מלר לוותר על שירות עורכי הדין וכתבה כתב הגנה בעצמה.

היא זכתה במשפט, אבל ההצלחה לא הרגיעה את נפשה. מיטווך-מלר התקשתה להשלים עם קיומה של האישה האחרת, והתדפקה יום אחד על דלתם של הזוג וחוללה מהומה גדולה, שבסופה מצאה את עצמה בחדר החקירות של משטרת רמת גן. דווקא שם, בחדר החקירות, זיהה אותה אחד החוקרים והציעה לה להניח למאהבת ולהתמקד בכתיבה.

"הבטחנו זה לזה" הוא שמו של אלבום השירה והציור שהוציאה מיטווך-מלר בהמשך לעצת השוטר. הספר יצא לאור בהוצאת צבעונים, והוא חושף את הליכי הפירוק הקשים של מערכת הנישואים.

מה ההבדל בין שתי הפרידות שחווית?
"אין מה להשוות בין שני האירועים. הגירושים מבעלי הראשון היו אחרי תקופה קצרה מאד של חיים משותפים, ואילו הגירושים מעמוס באו לאחר 22 שנים של בנייה, יצירה ואהבה גדולה. הפרידה הראשונה הייתה חפוזה וקלילה כמו הנישואים, והפרידה השנייה הייתה מורכבת כמו הנישואים. אמנם היה קשה להיפרד מההרגלים הישנים, אבל גם התהליך הטכני היה קשה: פירוק משפחה, פירוק נכסים ומקרקעין.

אבל יצאתי מחוזקת מכל העניין. למדתי שכשמשברים כאלה פוקדים אנשים מבוגרים הם מגלים בתוכם תעצומות נפש וכישורים חבויים. שאבתי הרבה כוחות מן הפרידה הזאת, הפכתי לאישה הרבה יותר עצמאית ולמדתי שיעור משמעותי. אני מרגישה שקיבלתי הרבה מתנות שעיצבו מחדש את האישיות שלי, ואפילו נפתחו בפניי אפיקים חדשים בכתיבה".

"אין גירושים שמחים, זה ברור. גם הגירושים שלי לא היו שמחים, עד כדי כך שרציתי לקרוא לספר 'הרי את מפורקת לי', אבל המו"לית טענה שהשם חריף מדי. אני חושבת שבכל זאת הצלחתי להציג בספר נקודת מבט חיובית על הנושא, להאיר את התהליך באור חדש ולחפש את הרווח הנובע ממנו".

אלא שבכך לא תמו התפניות המפתיעות בחייה של מיטווך-מלר. יום אחד, כעבור כשנתיים, נפרד מלר מאהובתו וביקש לחזור הביתה. בתחילה מיטווך-מלר סירבה, אבל למען רווחת הילדים ואיחוד המשפחה נעתרה לבסוף. השניים שבו לעבוד וליצור יחד, "אבל מבחינתי אנחנו עדיין בתקופת ניסיון", היא אומרת.



אין גירושים שמחים, זה ברור
אין גירושים שמחים, זה ברור

מוותרים על הנוחות

בדיקה קצרה מעלה שלא כולם יוצאים מהגירושים מחוזקים, מלאי חיוניות ואופטימיים כמו מיטווך-מלר. מיה (שם בדוי), 56, נישאה בגיל 18 ובגיל 19 כבר הייתה אם. עד גיל 28 הביאה לעולם ארבעה ילדים. בזמן שבעלה למד, היא גידלה את הילדים ודאגה לבית ולפרנסה, מתוך אמונה שיום אחד המצב ישתנה. אחרי תקופת הלימודים עמדה ביניהם הקריירה החדשה של הבעל – קריירה תובענית שכבוד ותהילה מונחים בצידה, ואשר באה על חשבון המשפחה והזוגיות.

בעקבות אותה קריירה הזוג עבר לצפון הארץ. הילדים הסתדרו במסגרות ולמיה התפנה הרבה זמן. "מצאתי את עצמי לבד עם זמן וצמא גדול לעשות דברים. רציתי לבלוע את העולם. הלכתי ללמוד תכשיטנות. רציתי שיהיה לצדי פרטנר לבלות איתו, לטייל, לצאת ולשמוח. אבל החיים שלנו התפתחו בשני מסלולים נפרדים. תחומי העניין שלנו היו שונים, אנשים שעניינו אותי לא עניינו אותו ולהיפך. הוא התלונן שאני כבר לא אותה אישה שאיתה התחתן, אבל אני הרי שמחתי להיות אישה אחרת, חדשה. קיוויתי שיאהב את האישה החדשה, אך הוא נמנע ממנה". הוא אמר לי 'סעי לטייל לבד', ואני עניתי 'אם לבד, אז לבד עד הסוף'. קיוויתי שזה יעיר אותו, אבל הוא הסכים לפרידה והתחיל לארגן את סידורי העזיבה הטכניים".

אחרי 26 שנות נישואים, בלי שהיא באמת בטוחה שזה מה שהיא רוצה, עזבה מיה את הבית וחזרה למרכז. ילדיה נשארו בצפון, והיא מצאה את עצמה בגיל 45, לראשונה בחייה, לגמרי לבד, בדירה שכורה, במצב כלכלי של סטודנטית צעירה, בודדה ומפוחדת. "יצרתי קשרים בכל מקום – במכולת, בעבודה, ובעיקר עם אנשים גרושים. לא קשה לזהות אותם", היא אומרת. "הם נראים אבודים".

חלפו 11 שנים מאז, ולמרות שבלבה עדיין צרובים הזיכרונות המרים מהנישואים, למרות שקיבצה סביבה קבוצה תומכת של חברים, למרות שהתחזקה וצמחה ולמרות שיש לה בן זוג חדש – מיה מרגישה שטעתה. בדיעבד היא מודה שחייה אז היו נוחים ושהייתה צריכה לעשות הכל על מנת לשפר את הקשר, אבל היא בחרה לעזוב. "בסופו של דבר, גם בזוגיות החדשה מתגלעים אותם פערים ואותם כעסים. לכן עדיף להשקיע מאמצים ועבודה כבר בזוגיות הראשונה, כי אפשר להציל כל נישואים", היא מכריזה בנחישות.

עם אלו קשיים הקשורים לגירושים את מתמודדת כיום?
"יש כמובן קושי כלכלי. כיוון שהתחתנתי בגיל צעיר כל כך, לפני שהספקתי לרכוש השכלה ומקצוע, פיתחתי תלות כלכלית בבעלי. מאז הגירושים מאוד קשה לי להסתדר, אבל הקושי הגדול יותר הוא זה המשפחתי. בעבר הילדים כעסו עליי, הרי פירקתי את המשפחה, למרות שבמקום מסוים הם הבינו את המניעים שלי. אבל היום הקושי רב יותר. בחגים ובאירועים משפחתיים הילדים מארחים אותנו בנפרד, פעם אותי ופעם אותו, כי הם פשוט לא מוכנים להתמודד עם המתח הנוצר כששנינו נוכחים. כשאחד הבנים התחתן הוא בחר לעשות זאת מבלי להזמין איש מאיתנו, רק כדי להימנע מאווירה מתוחה, והצטערתי על כך מאד. אני מנסה לפצות על התחושות האלה בתפקידי כסבתא. אני משקיעה כמה שיותר ונוסעת צפונה לנכדים לפחות פעם בשבוע".

מיה למדה בינתיים הנחיית קבוצות, והחליטה להתמקד בסדנאות לגרושים. על ההבדל שבין גירושים בגיל צעיר לגיל מבוגר היא למדה מתוך האנשים המגיעים לסדנאות שלה. "הצעירים מטופלים בילדים קטנים ועסוקים בעיקר בדברים הפרקטיים: חלוקת רכוש, הסדרי ראייה, דמי מזונות. הם יותר כועסים ולא מפסיקים להתחשבן. לעומת זאת, גירושים בגיל מבוגר נעשים לעתים מתוך הבנה והשלמה. הפרידה חלקה יותר, והם בעיקר מתעניינים בדרכים שבהן אפשר למלא את החלל הגדול שנוצר. הם חוששים להזדקן לבד ומחפשים לבנות חוג חברים חדש. הגרוש המבוגר צריך לגייס הרבה אופטימיות ויוזמה כדי לעצב לעצמו סביבה חברתית חדשה, תומכת ונעימה".

זמן למשברים

"גם במחקר וגם בקליניקה אני מזהה שגיל 50 הוא צומת דרכים", אומרת ד"ר חביבה איל, פסיכולוגית קלינית, מטפלת ומדריכה משפחתית וזוגית במכון שינוי. "בגיל הזה יש הרבה ניסיונות פרידה. למרות שלא כולם מסתיימים בגירושים, הם מצביעים על קיומו של משבר".

מדוע משברים זוגיים מאפיינים את הגיל הזה?
"אחת הדרכים להסתכל על נישואים היא כעל הסכם בין בני הזוג – הסכם כלכלי, פסיכולוגי, חברתי, ערכי וכיוצא בזה. בשלבים שונים של חיי הנישואים מושם דגש על סעיפים שונים בחוזה. בראשית הקשר האהבה עומדת במרכז, עם הולדת הילדים ההסכם מדגיש את התפקידים ההוריים והזוגיות בדרך כלל נדחקת לפינה. בגיל 40 ו-50, לאחר שהילדים התבגרו, יש יותר זמן וחופש – מה שמפנה מקום למשבר אמצע החיים. אנשים שואלים את עצמם איפה הם בחיים, לאן הגיעו ומה הגשימו. יש גם משבר פיזי המתקשר לחשק המיני ובולט יותר אצל הגברים. מבחינתם, הם עומדים להחמיץ את הרכבת ולכן חייבים להחיות את המיניות שלהם. לצד האישה הבלעדית זה כנראה קשה יותר לביצוע. במקום הזה לפעמים מתחילות הבגידות ועמן התערערות המסגרת. בני הזוג שואלים את עצמם 'האם אני במקום שבו אני רוצה להיות'".

האם טיפול זוגי יכול לסייע לעבור את הגירושים בשלום?
"לאנשים קשה לעמוד מול בן זוג ולהגיד 'אני לא אוהב אותך יותר'. הרבה נמנעים מכך על ידי עזיבה או על ידי הכעסת בן הזוג, מצב המעניק להם אשליה של כוח. אנשים כאלה מלכתחילה לא יגיעו לטיפול. לפעמים יוזמים פרידה כשיש כבר בן זוג אלטרנטיבי, וגם במקרה כזה מעדיפים שלא להגיע לטיפול זוגי, כדי שהסיטואציה הטיפולית לא תערער את החלטתם.

"לעומת זאת, כשאחד מבני הזוג חש שהוא רוצה להתפתח לכיוון מסוים בעוד השני לא, או כשאחד מבני הזוג עדיין לא מוכן לפרידה, הטיפול נועד להאט את התהליך ולצמצם את פערי החשיבה בין בני הזוג. חשוב לזכור שמטרת הטיפול הזוגי היא לא להשאיר את בני הזוג יחד, אלא לעזור לעבור את תהליך הגירושים. כשמדובר באנשים שחיו יחד שנים ארוכות, הם מרגישים לעתים מחויבות להיפרד מבן הזוג בצורה הוגנת וטובה. חלקם גם רוצים לברר עם עצמם האם התהליך שעובר עליהם באמת אמיתי או רק גחמה חולפת.

"כל פרידה טומנת בחובה כאב עצום. נפרדים לא רק מבן הזוג אלא מעולם שלם של זיכרונות, חפצים, ילדים. הטיפול מסייע לבני הזוג להימנע מתחושות כמו השפלה וכישלון, הוא עוזר לעשות סדר בבלגן ומאפשר פרידה טובה שתוביל בעתיד לבחירות חדשות ומאוזנות".

אילו דאגות מאפיינות מתגרשים בגילאים המבוגרים?
"יש תחושת נטישה מסוימת. גם תלות כלכלית או בריאותית עשויה להוליד חרדות. נשים שנשארו לבד מפחדות שאולי יתקשו למצוא קשר חדש, מתוך הנחה שגברים מעדיפים נשים צעירות. בנוסף, בגילאים האלו מוקדש מקום לבילוי זוגי או קבוצתי, כמו טיולים או מפגשים חברתיים. יש לי חברה שנפרדה מבעלה בגיל 58 ואמרה לי 'אני יודעת שהחברים לא הזמינו אותי לארוחת ערב משום שהם מזמינים רק זוגות'. הנטייה התרבותית הזאת שלנו מאלצת את הגרושים לקחת את גורלם בידם וליזום".

ככל שתוחלת החיים עולה וככל שאנשים מעניקים חשיבות רבה יותר לאיכות החיים שלהם, נראה שמספר המתגרשים בגיל מבוגרים רק ילך ותתעצם. בהקשר זה אומרת ד"ר איל, "יש לזכור שהמשפט האלמותי והמרגש 'עד שהמוות יפריד בינינו' נכתב בימים שבהם תוחלת החיים לא עלתה על גיל ארבעים".

11.10.06
(עודכן ב – 24.02.09)

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden