שומרים על הבית

ללמוד לקבל את עצמנו

תבור ממליצה להתייחס למאבקי הכוח והקונפליקטים כאל "ידידים", משום שהם למעשה שיקוף של קונפליקטים פנימיים של כל אחד מבני הזוג. פתרונם לא רק יהווה קרש קפיצה לאהבה האמיתית אלא יאפשר לכל אחד מבני הזוג להגיע לשלמות עצמית, לשלווה, לנינוחות, לשמחה ולאהבה עצמית. הסיבה לכך היא שדרך שיפוט האחר אנו יכולים לראות עם אילו חלקים שלנו אנו עדיין לא חיים בשלום ובעזרתה ללמוד לקבל את החלקים האלה, בנו, ולהשלים עימם. לטענתה, אנו צריכים, לפיכך, לברך את הזוגיות ואת הקונפליקטים, כיוון שהם אלה שיביאו אותנו למטרה העליונה של חיינו, להיות מאושרים יותר.

מתי לפנות לטיפול, ומה אם אחד מבני הזוג מסרב? תבור ממליצה לא לחכות למשבר ורק אז לפנות לטיפול זוגי. היא מציעה להתייחס אל הטיפול הזוגי כאל מסע משותף. מסע של מודעות בקשר, של צמיחה, מסע אל העצמי. לדעתה, דרך הקשר הזוגי אדם יכול לעשות תיקון עצמי ולהגיע להרגשת שלמות אישית. כאשר עושים את המסע הזה לפני שמתרחש משבר, מקבלים את כלים המאפשרים להימנע ממשברים עתידיים. כאשר הם מצוידים בכלים המתאימים יכולים בני זוג להציע זה לזו תמיכה, תקשור, הכלה והקשבה.

לא לחכות שהכאב יעבור מעצמו

ד"ר אורן מציעה לפנות לסדנאות זוגיות כבר בתחילת הקשר. במסגרת קבוצה, בני הזוג יכולים לבדוק את תהליך ההתפתחות הזוגית שלהם. נכון להשתתף בסדנה כאשר לזוגות כבר יש עבר משותף, הם כבר חוו כברת דרך יחד. זה יכול להיות לפני או אחרי נישואין.

סדנאות אלה מקנות הבנה על "הריקוד הזוגי": כיצד אנחנו משפיעים זה על זו וכיצד מתנהלים ביחד ולחוד. למרות שהמצב האידיאלי הוא אכן לפנות לטיפול זוגי כבר עם תחילת הקשר, הרי שרוב הנועצים פונים לטיפול מסוג זה רק כשמשהו ביחסים מתחיל לכאוב. במקרה כזה היא ממליצה לא לחכות שהכאב יעבור מעצמו. עדיף לפנות לטיפול כבר כאשר מופיעים ניצני הקונפליקט. ככל שהבעיות יטופלו בשלב מוקדם יותר, כך הטיפול בהן יהיה מהיר יותר ויעיל יותר.

לעתים יש לאחד מבני הזוג נטייה לומר: "תלך אתה לטיפול". ישנה איזו ציפייה שבן הזוג ילך לטיפול ויחזור מתוקן. למעשה, בכל מערכת יחסים אין מי שצודק או מי שטועה, מי שתקין ומי שמקולקל. שני בני הזוג צריכים לקחת אחריות על הקשר שלהם. עליהם ללמוד מה בהתנהגות שלהם מעורר התנהגות לא רצויה אצל בני זוגם. כל אחד מהם צריך לקחת אחריות על אותם מצבים בהם הוא לוחץ על נקודות הכאב, ולהבין מנין הן נוצרו. כאשר שני בני הזוג לוקחים אחריות על הקשר הזוגי, יש להם סיכוי רב יותר להניע שינוי.

טיפול זוגי או פרטני?

באיזה סוג טיפול כדאי לבחור? האם להעדיף טיפול זוגי או פרטני? ד"ר אורן ממליצה בדרך כלל להעדיף את אופציית הטיפול הזוגי. כך יכול כל אחד מהם לבדוק עם אילו מטענים הוא הגיע לזוגיות, ואיך הוא פגש את השותף שלו לחיים הזוגיים עם המטענים שלו. הטיפול הזוגי כולל עבודה פרטנית בנוכחות בן הזוג, ועבודה זוגית עם בן הזוג. אם בן הזוג אינו משתתף בטיפול הפרטני שעובר בן זוגו, הזוגיות יוצאת נפסדת.

כאשר ישנה עבודה זוגית משותפת, ישנה קרקע פורייה להתפתחות אינטימיות. הגישה הטיפולית המתאימה לכל זוג תלויה בטעמו האישי של הזוג ובצרכיו, כמו גם בבעיה שמזהה המטפל. בחרנו להתעמק בשלוש גישות טיפול על פי הפופולאריות שלהן ועל פי האפקטיביות שלהן:

אימגו – הזדמנות לתיקון אישי

תבור טוענת כי גישת הטיפול הפופולארית ביותר בטיפול זוגי-פסיכותרפיסטי היא גישת האימגו, המעניקה למטפל ולבני הזוג כללים מאוד ברורים להתקדמות הדיאלוג. בתפיסה זו מתבססים על קיומו של אותו מגנט שהנחה את הבחירה הזוגית בתחילת הדרך.

השם "אימגו" נגזר מהמילה "אימג'", היינו תדמית. שיטת טיפול זו מתבססת על התדמית הפנימית של בן הזוג שנוצרת אצלו במפגש עם בחיר לבו. התדמית הזו היא תמהיל של התכונות החיוביות והשליליות של ההורים או המטפלים עימם נבנה הקשר הראשוני המשמעותי בינקות. האימגו משתמש בחלקים החיוביים מהקשר הראשוני. למעשה, אנו ממגנטים גם את החלקים השליליים והכואבים של אותו קשר ראשוני. מתחברים אל בן זוג מסוים לא רק בשל תכונותיו הנאצלות אלא גם בשל המגרעות אותן אנו מנסים לרפא באמצעות בן הזוג הנבחר.

באימגו קובצו גישות טיפוליות-פסיכולוגיות ויצרו טכניקה שמלמדת זוגות להכיר זה את זה היכרות אמיתית, על ידי הקשבה אמיתית, נקייה וסקרנית. המטפל מלמד את בני הזוג להקשיב זה לזה הקשבה משוחררת מדעות קדומות, מתוך התכוונות אמיתית להכיר את הסיפור של שני בני הזוג. בני הזוג לומדים להכיר כיצד הצד השני רואה את המציאות. המטרה המשותפת הינה לבנות גשר במרחב הזוגי שיאפשר צמיחה משותפת, הקשבה והכלה.

לשוחח זה עם זו

אופן הטיפול בגישת האימגו שונה מטיפול בגישות פסיכותרפיסטיות אחרות. בני הזוג אינם משוחחים עם המטפל, אלא זה עם זו. המטפל יושב בצד ומאמן אותם בלימוד הטכניקה בה מתנהל דיאלוג זוגי. בני הזוג בדרך כלל מכירים את הסיפור של האחר, אבל הם אינם מכירים את האופן בו בן זוגם מספר את הסיפור הזה. הטיפול הזוגי הוא אינו אודות הדיבור אלא אודות ההקשבה. ההקשבה היא זו הנותנת תחושת ביטחון, הבנה והכרה והיא זו המאפשרת הכלה.

בגישת האימגו הרעיון הוא לעשות את אותה היכרות בוגרת ומודעת של השלב השלישי, של אהבה מודעת ביחסים הזוגיים. המפגש המודע מתאפשר רק כאשר ישנה נוכחות והקשבה של בן הזוג בסיפור של בן הזוג האחר. ההקשבה הזו אינה טבעית לנו והיא דורשת אימון, משום שאנו כלואים בתוך התפיסות שלנו ובתוך הסיפור שלנו. כדי להקשיב הקשבה מלאה, עלינו להיות באי ידיעה, בהקשבה פנויה וזאת כדי לחוות באמת מה עובר על בן הזוג שלנו.

האימגו מדבר על כך שהזוגיות היא הזדמנות לתיקון, משום שמדובר ביחסים הדומים ביותר ליחסים שהיו בילדות. זו גם הסיבה לכך, שפעמים רבות ההשלכות הקשות ביותר שהיו בילדות מקבלות ביטוי מחודש. למעשה, משחזרים את דפוס הקשר הראשוני שנרכש בתחילת החיים. משליכים את דפוס ההתקשרות הישן שלנו על דפוס ההתקשרות החדש – כל המקומות הלא פתורים מהילדות, מגיעים לקשר עם בני הזוג. אבל מה שמופלא הוא שהקשר הזוגי יכול להיות הזדמנות להתרפא. כאשר בן הזוג מאפשר הכלה, ישנה אפשרות לריפוי.

היתרון הגדול בגישת האימגו הוא שהטיפול אינו עוסק במי צודק. כיוון שהדיאלוג הוא בין בני הזוג ולא עם המטפל, הם מקשיבים זה לזו ונותנים מקום, בו זמנית, לסיפורים של שני הצדדים. כך אפשר להשתחרר מאשליית הצדק, שהיא עיוות המחשבה הגדול ביותר במאבק הזוגי. החיסרון בגישה זו הוא שהדיאלוגים מובנים. ישנם מי שנרתעים מהתפיסה המובנית של הגישה ומעדיפים גישות יותר גמישות וזורמות.

בחלק השני של הכתבה נלמד על שתי שיטות נוספות להצלת הקשר הזוגי: להכיר בבן הזוג כאדם אינדיבידואלי, ולא לפחד מחילופי תפקידים

* מתוך מגזין דרך האושר