אז שיבכה

"אני מבין שאתה כועס/ מתוסכל"

הבכי יכול להוות תגובה ספונטנית של ילדים כמחאה על כך שאינם מקבלים מה שהם רוצים. התייחסות כזו מאפשרת להם (עם הזמן) לרכוש אינטליגנציה רגשית. במקום רק לחוות את הכאב והתסכול – הם ילמדו לתת לו שם, ועם הזמן אפילו לומר מה הם מרגישים במקום רק להגיב בבכי.

"זה בסדר לבכות כשעצובים"

הרבה פעמים הבכי נועד לגרום להורה לשנות את עמדתו. כשהילד יראה שבמקרה הספציפי הזה ההורה לא מתרגש ולא מתכוון לשנות את עמדתו, הוא יפסיק להשתמש בו כנשק. מעבר לכך, תגובה כזו גם תיתן לגיטימציה לילד ולהתנהגות שלו ותעשה נורמליזציה של האירוע כולו. זה חשוב לילד, אך זה חשוב לא פחות גם להורה ולמסוגלות שלו להתמודד עם הבכי של הילד.

"כשתסיים לבכות, תוכל להחליט מה אתה מעדיף: לשחק בלגו או לצאת לגינה"

ילדים, כמו מבוגרים, לא אוהבים לשמוע מה הם לא יכולים לעשות או לקבל. לכן, ניתוב השיחה למקום שבו אומרים לו מה הוא כן יכול לקבל, וכן מתן תחושת שליטה לילד בכך שהוא יכול לבחור מה יעשה מבין האפשרויות המותרות, עשוי במקרים רבים לעזור לסיים את הבכי.

"חיבוק יכול לעזור לך להתגבר?"

חשוב שהורה יהיה מסוגל להראות אהבה לילד, גם מילולית וגם פיזית, גם במקום שבו הילד "בלתי נסבל" ולא מסוגל לקבל "לא".

הרבה פעמים הבכי נועד לגרום להורה לשנות את עמדתו. אילוסטרציה: shutterstock

"יש לך רעיון מה יכול לעזור לך להרגיש טוב יותר?"

תגובה זו מאפשרת לילד להבין שהאיסור יהיה עדיין תקף, אך הוא מוזמן לחשוב על חלופות. זה יעזור לילד ללמוד לא להיות "תקוע" במה שאין, אלא לחשוב על מה שיכול להיות לו. במילים אחרות: לקבל את מה שאינו יכול לשנות, ולשנות את מה שהוא יכול.

"אני מבינה שאתה מאוד רוצה את המכונית הזאת"

מה לעשות, אי אפשר לקבל תמיד את כל מה שרוצים. וזה באמת נורא מרגיז! גם אם הוא לא יקבל מה שהוא רוצה, המשפט הזה מעביר לו מסר שאנחנו מבינים מה הוא מרגיש, ואפילו לא כועסים עליו שהוא מתעצבן! יש בזה נחמה אדירה ופיצוי גדול, ולפעמים זה כל מה שצריך. לקבל כל כך הרבה אמפתיה וחום מאדם קרוב ומשמעותי אפילו יותר שווה מאותו צעצוע או ממתק.

"איזה כיף היה אילו יכולנו לקבל כל מה שאנחנו רוצים!"

ברגע זה, הילד שלנו מנסה להתגבר על אכזבה. אנחנו לא מתכוונים לשנות את דעתנו, אבל לפנטז תמיד אפשר! כידוע, אצל הילדים הדמיון עובד שעות נוספות, אז למה שלא נפליג איתם לעולם קסום שבו מקבלים כל מה שרוצים? נצא יחד למסע אל עולם הדמיון, נעוף איתם הכי רחוק שאפשר, נמציא רצונות וצרכים בלתי אפשריים בעליל – הילדים ימצאו המון נחמה בעולם הדמיוני הזה ויתגברו על התחושה הקשה.

חשוב להעביר מסר ברור שבכי לא ישנה את דעתנו. אילוסטרציה: ingimage

"אני לא בטוח שהבכי יעזור"

לפעמים חשוב להעביר מסר ברור שבכי לא ישנה את דעתנו, בעיקר אם הבכי הפך לתגובה של הילד לכל סירוב שלנו או לכל דבר שאינו מוצא חן בעיניו. הרעיון הוא לנסות לא להתייחס לבכי ולא לעשות ממנו עניין. ככל שניתן לבכי משקל קטן יותר, יש סיכוי שבפעמים הבאות הילד יתאמץ להסביר יותר ולבכות פחות.

"אני במטבח, כשתרצה שאעזור לך להירגע אתה מוזמן להגיע לשם"

גם כאן המסר שאמור לעבור הוא: "זה בסדר שאתה בוכה או כועס, אבל אני לא מוכן להמשיך לדון בכך או להיות מושפע מהבכי". הטעות הגדולה של ההורים היא הניסיון לרצות את הילד ולדבר על הדברים. הרבה פעמים, בלי להתכוון, הבכי גורם לפתיחת משא ומתן על התסכול וניסיון לפצות את הילד. כשמדובר על ילדים בני שלוש ומעלה, אפשר להיות בחדר ליד ולא להתפתות לדיון על מקור הבכי.

"הרבה יותר נעים לי להקשיב לך מאשר לראות אותך בוכה"

כל ההורים מעדיפים את הילד מחייך ושמח, וככל שנרבה לשבח אותו על התנהגות נעימה ורגועה ועל היכולת שלו להסביר לנו מה הוא רוצה – יש סיכוי שזה מה שיקרה, ושהבכי ייעלם לאט לאט. אבל אם הגענו לסיטואציה כזאת, אפשר לשקף לילד גם מה אנחנו מרגישים ואיך נעים לנו לתקשר איתו. כמובן שכשהוא יסביר במילים – נשבח אותו על שבחר לנהוג בבגרות.

ייעוץ מקצועי:

ד"ר אלי שגיא – פסיכותרפיסט העוסק בטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי ובהדרכת הורים, ומחבר הספר "ילדים זה שמחה" (הוצאת כנרת זמורה ביתן).אפרת מונשרי גורן – MA בחינוך, יועצת להורים, מרצה ומנחה סדנאות. אלי זוהר ניב – יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים