איך נוהגים נכון בגשם?

אז מה אסור לעשות?

להיכנס לשלולית

כשהיינו ילדים חיפשנו כל אפשרות לקפוץ אל תוך השלולית עם המגפיים (כיף חיים!), אבל עם המכונית צריך להשתדל מאוד שלא להיכנס לאחת כזו. אסור, חלילה, לעשות תמרוני חירום רק כדי להימנע מכניסה לשלולית או לערימת בוץ, אבל אם אפשר כדאי להשתדל מאוד להימנע מכך.

מדוע? מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שבנסיעה בשלולית אנחנו מאבדים חלק ניכר מיכולת האחיזה של הצמיגים והמכונית (מה שנקרא "ציפה"). אם זה לא מספיק, הרי שאנחנו עשויים לאבד אחיזה רק בחלק מהצמיגים, לאבד שליטה, ואז הדרך לתאונה קשה קצרה.

סיבה נוספת שלא להיכנס לשלולית היא שאנחנו עלולים להשפריץ על הולכי רגל, ואנחנו האחרונים שנרצה לגרום לילד או מבוגר להיות רטוב עד לשד עצמותיו.

ומה עושים אם אין ברירה ואנחנו מוצאים את עצמנו בשלולית? הדבר הכי בריא שאפשר לעשות, כמו במקרים רבים אחרים, הוא להגיב במתינות: לא להאיץ, לא לבלום בפתאומיות, לא לעשות תמרוני היגוי חדים – פשוט לתת למכונית להאט בשלווה מרבית ולהיחלץ מהשלולית בשלום.

לבלום בפתאומיות

אוקיי, לא רק לבלום בפתאומיות. כשהאחיזה חלקית, אנחנו לא רוצים לאבד אותה לגמרי. צעדים פתאומיים עשויים בסבירות גבוהה לערער את האחיזה שעוד יש.

היגוי פתאומי (כדי להימנע מכניסה לשלולית, למשל) יכול לגרום לנו לאבד את האחיזה, והאצה ובלימה פתאומיות עשויות בחלק מהמצבים לערער את היציבות שלנו.

גרוע מכך, היות שגם המכוניות שסביבנו (מאחורינו, למשל) סובלות מאחיזה חלקית, והיות שלא כל הישראלים מקפידים על שמירת מרחק, הרי שאחרי בלימה פתאומית מצדנו, הסבירות לתאונת חזית-אחור גדלה משמעותית בגשם.

גשם הוא מבורך אך הוא מצריך נהיגה זהירה במיוחד. אילוסטרציה: ingimage

להיצמד למכונית שלפנינו

אף פעם לא בריא לנסוע קרוב מדי למכונית שלפנינו. בחורף המצב עלול להיות קטסטרופה. מצב האחיזה שלנו בעייתי הרי, ואם חלילה קורה משהו למכונית שלפנינו (תאונה, או אפילו סתם בלימה פתאומית, ראו את הסעיף הקודם) – קשה להאמין שנצליח לעצור.

תאונות חזית אחור, וגם תאונות אחרות שנובעות מאיבוד שליטה, נפוצות מאוד בגשם. אם אנחנו שומרים מרחק הסבירות לתאונות כאלה צונחת.

להוריד את הידיים מההגה

טלפון? SMS? להכניס את ה-USB למערכת? עזבו. לא שמומלץ לעשות דברים מלבד הנהיגה עצמה בימי קיץ יפים, אבל בימי החורף רמת הריכוז צריכה לנסוק.

דברים קורים סביבנו: יש שלוליות, נהגים שנצמדים מלפנים ומאחור, ילדים במעילים שאינם רואים כמעט כלום (גם לא אותנו), פקק לא צפוי בגלל שבר בכביש או תאונה (מישהו שלא הקפיד על ההמלצות האלה…) – בקיצור, הקשב בעת נהיגה בגשם צריך להיות ברמה גבוהה במיוחד. ווליום נמוך ברדיו, טלפון שלא מקבל יחס, ראש רענן ושתי ידיים על ההגה. סבבה. אפשר לעבור לסעיף האחרון.

לנסוע במכונית לא תקינה

בתור מפקדי המכונית, אתם רוצים (מאוד מאוד) לדעת שהמכונית שעימה אתם מסתובבים בגשם תעמוד בתנאים הבעייתיים. נכנסים למכונית ביום גשום, מתניעים ומתכוננים לצאת?

האם אתם יודעים שהצמיגים טובים? המגבים יימחו את הגשם לחלוטין ולא יימרחו אתכם? האורות פועלים – כדי לראות וגם כדי להיראות כראוי? האם הבלמים שלכם טופלו, ותצליחו לבלום במקרי חירום (ולא חסרים כאלו בגשם)?

אם אתם שלמים עם עצמכם צאו לדרך. אם לא – מישהו באמת מוכן לקחת על עצמו אחריות, ולצאת עם מכונית לא תקינה לכביש גשום?