איך עושים סדר בחיים?

כאנשים המנסים להיות הורים טובים יותר, לתחזק זוגיות איכותית, לטפח בית חמים ומזמין וגם להגשים את עצמנו – אנחנו חשים לעתים שאנחנו חיים בכאוס. רוב הזמן אנחנו מרגישים כמי שמתרוצצים סביב הזנב של עצמנו ומנסים לדחוס כמה שיותר דברים ללו"ז הצפוף. כל תקופה כדאי לעשות סדר לא רק בבית, אלא גם בחיים. לבדוק מה מפריע לנו ומה תוקע אותנו, ובמה אנחנו משקיעים אנרגיה מיותרת. הנה כמה טיפים יעילים שיעזרו לנו לארגן את החיים, כך שנוכל גם ליהנות מהם.

תרגילי סדר בהורות

אף אחד מאיתנו לא נולד הורה, ורוב הזמן אנחנו מקבלים החלטות תוך כדי תנועה, כשהסיטואציות מנהלות את ההורות שלנו ולא תפישת עולם הורית מסודרת. הורה טוב דיו הוא הורה השלם עם ההחלטות שקיבל ועם הבחירות שעשה. כדי להגיע למצב האופטימלי, עלינו לנקות את כל מה שמפריע לנו ביחסים בינינו לבין הילדים.

* בלי רגשות אשם: יש משפט האומר שכשאמא נולדת, נולדים עימה גם רגשות האשם. השאלה היא אם אנחנו מאפשרים לרגשות האשם לשלוט בנו, או שאנחנו מצליחים לשלוט בהם. אילנה כהן, מאמנת אישית, אומרת שרגשות אשם מובילים לוויתורים, להענשה עצמית ולקורבניות. כך למשל, הורה שחש אשמה על כך שלא בילה מספיק זמן עם הילד, מוותר לילד על סידור המשחקים ומסדר אותם במקומו. ההורה, העייף אחרי יום מתיש בעבודה, מוסיף לעצמו מטלה שהילד היה יכול לבצע והופך לקורבן, והילד מבין שהוא יכול לגרום להורה לעשות דברים שהוא אמור לבצע. הפתרון, לפי כהן, הוא לקבל את העובדה שאנחנו חווים רגשות אשם ולהתמודד עימם בלי להיכנע להם ובלי לחפש אשמים.

* הנייד בצד: כבר מזמן התמכרנו למכשיר הקטן שמנהל את חיינו והפך לאיבר בגופנו. גם ברגעים היקרים שבהם אנחנו משחקים, משוחחים או מבלים עם הילדים, הטלפון הנייד מצפצף ואנחנו ממהרים להציץ ולענות או סתם להתעדכן בפייסבוק או בוואטסאפ. אסנת חזן, פסיכולוגית ארגונית ומאמנת בגישת התערבות אסטרטגית, מזכירה שגם בעבודה יש פגישות חשובות שבהן הטלפון סגור או על רטט ואנחנו לא עונים לקריאתו. "מי אמר שישיבה בעבודה חשובה יותר מהזמן שלנו עם הילדים?", שואלת חזן. "אנחנו קובעים לעצמנו מה חשוב. הילדים שלנו לא יהיו שוב בגיל שבו הם נמצאים היום, הרגע הזה בינינו לא יחזור, ואם זה מספיק חשוב לנו, נוכל גם להתנתק מהנייד לזמן מסוים".

* ואמא שלי היתה אומרת: כמה פעמים שמעתם את ההורים שלכם מדברים מגרונכם וחוזרים על משפטים שכל כך שנאתם לשמוע בתור ילדים? אין פלא שגם הילדים שלכם לא אוהבים לשמוע אותם דברים. כהן ממליצה להימנע ממשפטים שיש בהם הכללות, למשל: "למה אתה אף פעם לא עושה מה שמבקשים ממך?". המסר שהמשפט הזה מעביר לילד הוא של כישלון, ונותן תוקף דווקא להתנהגות שלילית. הרי פעמים רבות הילד מתנהג לפי המצופה ממנו, וההיגד "אף פעם" שולל את החלקים החיוביים בהתנהגות שלו. עוד משפטים שצריכים לצאת מהרפרטואר הם אלה הטומנים בחובם שיפוטיות ואגו, כגון: "ילד רע" או "טיפש". צריך להתייחס להתנהגות של הילד כהתנהגות לא נאותה, ולא לתייג את הילד. "עלינו לקבל את הילד כמו שהוא באמת ולהאמין שהוא טוב, גם אם הוא עושה מעשים שאינם מקובלים עלינו", מדגישה כהן.

* להפחית מריבות: הילד שלנו הוא אדם בפני עצמו עם רצונות משלו, גם אם הוא רק בן שלוש. לעתים הרצון של הילד לא מתאים לרצונות שלנו, ההורים. כהן מציעה לשמור את האנרגיה למאבקים עקרוניים כדי לא ליצור בבית אווירה של מתח. אם הילדה מתעקשת ללבוש לגן דווקא חצאית דקה בחורף או צעיף וכפפות ביום חמסין, במקום לריב איתה אפשר לשים לה בגדים להחלפה בתיק. בפעם הבאה, הזכירו לה שהיה לה חם מדי או קר מדי, והציעו חלופה שתהיה מקובלת על שני הצדדים. אחרי שמצליחים להימנע מהריבים הקטנים, יש לנו סמכות רבה יותר להתמודד עם שאלות עקרוניות שבהן לא נתפשר, כגון: חגורת בטיחות ברכב.

* מה יגידו השכנים: "לא קר לו?", "הוא נראה רעב", "למה הוא משתולל?", "היא בכיינית" – אלה הם רק חלק מהמשפטים שאנשים מסוגלים להגיד על האוצר היקר שלנו. בואו נודה, לאף אחד לא נעים לשמוע ביקורת על הילד שלו (כלומר, על ההורות שלנו), אבל בעוד שלחלקנו זה רק עובר על יד האוזן, לאחרים האמירות האלה נכנסות היישר ללב. צביה חמו, מאמנת אישית, מסבירה שיש הורים ריאקטיבים המגיבים לסביבה ומשליכים עליה את האחריות, ויש הורים פרואקטיבים הלוקחים אחריות על חייהם ונושאים בתוצאות. מבחינת ההורה הפרואקטיבי זה לא משנה מה אומרים אחרים, הוא בטוח בעצמו ובהורות שלו. עכשיו תחליטו אתם איזה סוג הורים אתם בוחרים להיות.

ארוחת בוקר בבית קפה ביום שישי, הליכה משותפת בשכונה או חוג משותף. צילום: shutterstock

צריך שניים לסדר

מהרגע שאנחנו הופכים להורים, קל לנו מאוד לשכוח שלפני שהיינו אמא ואבא, היינו גבר ואישה מאוהבים ושהילדים שלנו הם זרעי אותה אהבה. עם השנים אולי הלהט כבה, ולעתים הקשר בינינו מושתת על מה שצריך ופחות על מה שאנחנו צריכים. אז איך שומרים על הגחלת?

* בקשב רב: ככל שפרק הזמן המשותף שלנו ארוך יותר, כך מתווספים מקרים שבהם בן הזוג שלנו אכזב אותנו, פגע בנו ועורר בנו כעס עמוק. לעתים אנחנו משתיתים את הזוגיות על האכזבות ועל הכעסים שצברנו, והם מקשים עלינו לראות את האדם שבחרנו לחיות עימו. חמו טוענת שבמקרה כזה אנחנו לא באמת מקשיבים למה שבן הזוג אומר, אלא שומעים את מה שאנחנו חושבים שהוא אומר, נותנים פרשנות סובייקטיבית לדבריו וכך נוצרים חיכוכים מיותרים. הפתרון, לדבריה, הוא ללמוד להקשיב מחדש בלי שיפוטיות, וייתכן שנופתע לטובה ממה שנשמע.

* זמן איכות: במרוץ המטורף של החיים, נדמה לנו שזמן איכות זוגי קבוע הוא מותרות, בעוד ההיפך הוא הנכון. חזן מבהירה שהזמן הזוגי לא חייב להיות בילוי פרוע, אלא כל דבר שיש לנו בו עניין משותף ועושה לנו טוב, כמו ארוחת בוקר בבית קפה ביום שישי, הליכה משותפת בשכונה או חוג משותף. כדי לשים את הזוגיות במקום הראוי לה, אפשר לפתוח יומנים, לקבוע פגישה וגם לשים תזכורת בטלפון.

* בית חינוך: אמהות נוטות לומר שיש להן שלושה ילדים ועוד ילד גדול, הלוא הוא אבי ילדיהן. מחשבה כזו גוררת בהכרח ניסיון לחנך גם את בן הזוג. חמו אומרת שאם ניזכר באדם שבו התאהבנו, נראה שאותן התנהגויות שהיום יכולות להוציא אותנו מהכלים, היו שם גם קודם, ואולי אפילו הקסימו אותנו אז. הזיכרונות מראשית הקשר יעזרו לנו לחזור ולקבל את בן הזוג כמו שהוא, ולהבין שהשינוי חל בנו ולאו דווקא בו.

* כגודל הציפייה: המצב המשפחתי הוא דינמי ומשתנה. בהתחלה היינו זוג, אחר כך הורים לתינוק ואז הורים לכמה ילדים, חלקם כבר גדולים יותר. עם השינוי המשפחתי משתנים הצרכים של כל אחד מאיתנו. כדי לתאם ציפיות של שני בני הזוג, מציעה חמו לערוך חזון זוגי מסודר ובו כל אחד יכתוב מהי עבורו זוגיות אידיאלית. לאחר מכן יש לנהל שיחה שקטה, ובה כל אחד מבני הזוג יאמר באילו מהציפיות הוא יכול לעמוד ובאילו לא. שיחה כזו תורמת לתקשורת טובה יותר ולהבנה עמוקה של צורכי בן הזוג.

* לא מול הילדים: "המעיטו בריבים מול הילדים, מכיוון שהם קולטים הכל ויש להם אינטרפרטציה ופירושים משלהם לסיטואציה", אומרת כהן. כדי להמעיט ככל האפשר בריבים סוערים, מציעה כהן לנסות לשלוט באמנות המריבה. "מותר לכעוס, השאלה באיזה מינון וכלפי מה ומי. יש לשים לב לדרך שבה נאמרים הדברים ולא להשאיר סיום פתוח. אם הילד היה עד למריבה, חשוב שיהיה עד גם לפיוס". חזן מציעה לאמץ מרווח תגובה. לא לפתוח בריב ברגע שאנחנו הכי כועסים, אלא להמתין מעט, לנשום עמוק ולנסות למתן את התגובה כדי שנוכל באמת להקשיב לצד השני.

לכל אחד מאיתנו יש סדר עדיפויות שונה בחיים, אבל לא תמיד אנחנו זוכרים ליישם אותו. צילום: shutterstock

החיים כסדרם

* זמן לומר שלום: אנחנו מוקפים באנשים, שחלקם עושים לנו טוב וחלקם מביאים עימם אנרגיה שלא טובה לנו או שאין לנו כבר עניין משותף. חמו מדמה את הפרידה מחברים שתוקעים את האנרגיה שלנו לפינוי חפצים מיותרים מהבית. אין ספק שפרידה מחברים היא קשה, אבל לרוב תרגישו לאחר מכן שמשא כבד הוסר מעל הכתפיים שלכם.

* למה לי לקחת ללב: כשהכל טוב בעבודה, אפשר להביא את החוויות הביתה. אבל אם אירע בעבודה אירוע לא נעים, עדיף להימנע מלהביא את הכעס ואת המרירות לתוך הבית. עם כל הכבוד לעבודה, כדאי לשים דברים בפרופורציות ולזכור שאם ניקח את החוויה הזו ללב, זה לא יהפוך אותנו לעובדים טובים יותר. במקום לשקוע במועקה, עדיף ללמוד את הלקח לעתיד.

* להמיר רגשות שליליים: חזן מסבירה שכשיש גירוי שלילי הנובע מבחוץ, כגון: "הוא נדחף לפניי בפקק", ההחלטה איזה רגש יעלה מהגירוי נובעת מהמשמעות שאנחנו נותנים למצב. אם נייחס לאותה סיטואציה משמעות אחרת, כגון: "אולי הוא מיהר לקחת את הילדים מהגן", התגובה שלנו תהיה אחרת. חזן נותנת טיפים להתמודדות עם רגש שלילי: "פעילות גופנית מייצרת אנדורפינים שמשפיעים על מצב הרוח שלנו. אם אנחנו עצבניים מאוד, אפשר לרקוד בבית חמש דקות עם הילדים, לקפוץ בטרמפולינה או לעשות כל פעילות גופנית אחרת. אפשרות אחרת, הלקוחה מיוגת צחוק, היא פשוט לחייך. חיוך, גם אם הוא מאולץ, גורם לשמחה".

* לעגל פינות: חזן מדמה את ניהול הבית לניהול ארגון גדול המקבל החלטה אסטרטגית באיזה פרויקט לבחור ועל מה לוותר. גם בבית אנחנו יכולים לבחור לוותר בנקודות מסוימות. נכון שלא כיף לחזור לבית מבולגן, אבל לפחות הרווחנו עוד כמה דקות בילוי עם הילד.

* שלמות נשית: הפסיקו לנסות להתקרב לאידיאל נשי לא מושג. הנשים של היום צריכות להיות חטובות, מטופחות, בעלות קריירה מרשימה ואמהות למופת. לצערנו, אף אחת מאיתנו לא מצליחה להתאים לאידיאל הנשי החדש. כהן מציעה לוותר על גזלני האנרגיה, כל אותם דברים שאפשר לעגל בהם פינות, למשל: לקנות אוכל מוכן במקום להיות בשלנית מעוררת קנאה. חמו ממליצה להחליף שלמות בשלמות עצמית: "אם את שלמה עם עצמך ומודעת לאיכויות שלך, את לא צריכה איכויות שמישהו אחר קבע".

* הנה מה טוב: לכל אחד מאיתנו יש סדר עדיפויות שונה בחיים, אבל לא תמיד אנחנו זוכרים ליישם אותו. אנחנו עמוסים כל כך במה שצריך לעשות, עד שאין לנו זמן לעצור ולשאול את עצמנו מה אנחנו באמת רוצים לעשות, ומה באמת חשוב לנו ועושה אותנו מאושרים יותר. כולנו חיים רק פעם אחת, וכדאי לנצל את הזמן הזה לצבירת חוויות חיוביות, ולהקיף את עצמנו במה שעושה לנו טוב.