הילד שלי מרביץ לי - חלק ב'

| מיקי גרינפלד

כיצד יש להתנהג כשהילד מתחיל להרביץ לכם?

לחלק א'»

חולשה וחוסר אונים

איך מתמודדים?
"בדרך כלל, ילד שמרביץ או משתמש באלימות – לא רק כלפי הורה אלא גם כלפי ילדים אחרים – משתמש באלימות כדרך לפתרון בעיות. מצד אחד הוא אולי כוחני, אך מצד שני כאשר בודקים לעומק, רואים שמדובר בילדים חלשים וחסרי אונים, והתנהגות זו נועדה לתת תחושת אונות וכוח, כאשר מבפנים זה ההיפך".

"ההורה שסופג את האלימות – כועס, כואב, נפגע ולא יכול להיכנס לדו-שיח עם הילד סביב העניין. במקרה כזה, התגובה הכי נכונה היא לא לומר לילד: 'אתה ילד רע שלא מכבד את ההורים', אלא לומר: 'אני מבין שגם לך מאוד כואב'.

פעמים רבות ילדים שאינם יודעים כיצד לבטא את עצמם מתנהגים כלפי ההורים בדרך שתגרום להורה להרגיש את מה שהילד חש באותו הרגע ואינו יכול לבטא במילים. פעמים רבות ילדים עושים להורים כל מיני דברים אשר גורמים להורים עצב, תסכול וחרדה, ואז מדריכים את ההורים – במקום לכעוס ולצעוק, גם אם זה מרגיש נכון, ההורה צריך לנסות להבין מה עובר על הילד".  

"כאשר ילד מגיע למצב שבו הוא מרביץ להורה, המשמעות היא שהילד אינו מקבל את הסמכות ההורית. זה באיזשהו מקום מאוד מפחיד לילד. ילדים ומתבגרים מאוד צריכים הורים – והורים חזקים. לא באופן פיזי, אלא הורים חזקים שיכולים לנווט, להגן ולשמור. כאשר ילד מפעיל אלימות נגד ההורה מגיל צעיר, הוא מאבד את ההורה כהורה. הוא כמובן אינו מבין שהוא עושה את זה ושהוא נותר במקום מפחיד כשהוא עושה את זה. אחד הדברים שצריך לעשות עבור הילד הוא להחזיר להורה את הסמכות, לא ממקום של שליטה בילד אלא יותר ממקום של הגנה על הילד".

מנהלת בית הספר מוסיפה: "אנחנו נותנים להורים כלים שלמיטב הבנתנו חסרים להם. מעבר לזה, כאשר אנחנו מזהים בעיות כאלה, אנחנו פונים בעצמנו למחלקת הרווחה והם ממשיכים בטיפול. לא תמיד הבעיה גלויה מאחר שההורים אינם משתפים. רק במידה שרואים זאת פיזית – מדווחים. מי שצריך להתלונן במשטרה זה ההורים – אבל לא נתקלנו בהורים כאלה, לפחות לא עם ילדים בגילאים צעירים".

אפשר להקדים תרופה למכה?
ד"ר גוטליב: "ככל שההורים יותר מודעים לעצמם ויודעים להפריד בין הצרכים שלהם לצרכי הילדים, ככל שהם מוכנים לבדוק את עצמם ואת ההתנהגות שלהם ומוכנים להודות בטעויות ולדבר אל הילדים, להיות קשובים אליהם, כאשר הם יודעים להפריד ולשמור את הילדים מחוץ למעגל המאבקים ביניהם – יש יותר סיכוי שילדים לא יפתחו בעיות כאלה. אם נשכיל לגדל ילדים באווירה פחות אלימה – גם פסיכולוגית וגם מילולית, יש יותר סיכוי שלא נראה את התופעות האלה".

"בנוסף, יש לשים לב לסימנים המקדימים: הרמת יד על הורה אינה מדליקה נורה אחת אלא שורה של נורות אדומות, מאחר שזה לא מתחיל כך. זה מתחיל בבעיות קטנות בהתנהגות – אי הכנת שיעורי בית, מריבות עם האחים וההורים, עצבות, הימנעות מעשיית דברים, רתיעה מישיבה עם המשפחה סביב השולחן, מריבות בבית הספר, כל דבר קטן יכול להוביל לכך. האקט הזה של הכאת הורה, וזה חשוב לזכור, הוא מעשה נואש. כדי להגיע לכך הילד צריך לחצות הרבה מאוד גבולות".

בספרו "שיקום המסכות ההורית" מציע ד"ר חיים עומר לשקם את הסמכות ההורית בדרך ערכית, בונה וללא אלימות, לשם התמודדות תקיפה וסמכותית עם הבעיות, ונותן להורים כלים כיצד להפוך ילד ששולט באיומים ובאלימות לילד המפתח שליטה עצמית. מטרת השיקום היא יצירת דפוסים חדשים של התנהגות בבית והחזרת התפקוד ההורי. לשיטתו, ניתן לעשות זאת כאשר מוצאים את ההתאמה בין ההורה לילדו. "העבודה על הנוכחות ההורית מנוגדת באופן מהותי לשימוש בכוחניות טהורה, גם מבחינת כבודו של הילד", כותב ד"ר עומר. "מטרת הנוכחות ההורית לעולם אינה כניעה ללא תנאי. למעשה, הנוכחות ההורית היא רעיון המניח יחס של דו-שיח. ההורים שואפים להפוך לנוכחים עבור הילד וביחס לילד. האופי הדיאלוגי של הרעיון מתבטא בביטוי של הכבוד למורד. הכבוד למורד, מקביל לכבוד להורה. בכך סגרנו את המעגל".



"פעמים רבות ילדים עושים להורים כל מיני דברים אשר גורמים להורים עצב, תסכול וחרדה, במקום לכעוס ולצעוק, גם אם זה מרגיש נכון, ההורה צריך לנסות להבין מה עובר על הילד". אילוסטרציה: Gettyimages/Imagebank

"ילד שמרים יד צועק הצילו"

מיכל דליות, מאמנת הורים ומרצה ליחסים במשפחה, מסבירה מה עומד מאחורי אלימות של ילדים:

הקריאה לעזרה הכי גדולה של ילד היא כשהוא מרביץ להוריו. הוא כאילו צועק: "הצילו! איפה המבוגר שצריך להיות אחראי עליי? למה אני עטוף באנשים חלשים שאפשר להרביץ להם, במקום באנשים חזקים שישמרו עליי בדרכי בעולם הזר והמוזר הזה?". זו המשמעות.

ילדים מרימים ידיים, חוטפים דברים, זורקים דברים, אומרים מילות גנאי, ובגיל מבוגר גונבים מהסופר. כאשר ילד מכה את הוריו, זה אומר שההורה המוכה עצמו אינו יוצר חסם שהוא פנימי-מוסרי בפני הילד. מגיל אפס הוא התעצבן על משהו – אז הוא זרק על אמא. הפעמים הראשונות הן בדרך כלל נייטרליות, הילד אינו מבין את המשמעות של מעשיו. תגובת ההורים היא זו שתקבע האם הילד ימשיך או יחדל מהמעשה. אם לא בפעם הראשונה, אז אחרי הפעם השנייה והשלישית.

המסר שהילדים של היום מקבלים הוא – "תעשו את זה". פעוט בן שנתיים-שלוש, חסר אונים ונחות מבחינה פיזית, חי בעולם קשה של מבוגרים, שבתחושה שלו אין שם אף אחד ששומר עליו, והמבוגר שנמצא שם מוכן לחטוף מכות!

במצבים אקוטיים, ילד יעשה את זה כשהוא ירצה שהאמא תתנער ותגיב. הוא ממש מחפש את זה. הוא כבר לא יכול שלא לעשות את זה. הוא הבין את זה כדרך פעולה. כשהוא עושה זאת הוא מפחד, גם על עצמו.

ההורים הצעירים אינם מבינים שילדים מתחננים לגבולות. מפחיד לחיות בלי זה. חשוב לשים לכך סוף בשלב מוקדם מאוד. צריך להיות נחוש, תקיף, ולא תוקפן.

ילדים לא נולדים אלימים

מירה קרני, עובדת סוציאלית ומנהלת נציבות זכויות הילד במועצה לשלום הילד, מסבירה על חשיבות תגובת ההורים לאלימות ילדיהם:

"אז מה, כבר אסור להעיר לילד? אם אסור להכות ילדים, אז איך נחנך אותם? זכויות הילד – ואיפה זכויות ההורים? אם אסור להעניש ילדים אז איך הם ילמדו? אם אסור אפילו לצעוק על ילד, איזו סמכות נשארה להורה? נתתי לילד שלי הכל ואף פעם לא אמרתי לו "לא" ועכשיו תראו איך הוא מתנהג, כל הזמן אומרים מה לא ומה אסור ומתי יגידו כבר מה כן ומה מותר?"

אלה רק חלק מהשאלות וההערות שמתקבלות כל העת במועצה לשלום הילד מהורים מודאגים, מבולבלים ואף כועסים.

ראשית חשוב להסביר: ילדים לא נולדים אלימים, ולא במקרה נעשים אלימים.

ילדים מסגלים לעצמם התנהגות אלימה מתמשכת או קשה כתוצאה מחיקוי המבוגרים שסביבם, כביטוי למצוקה רגשית קשה או כתוצאה מהשפעת חומרים ממכרים. משום כך, רק לאחר אבחון מקצועי של הגורמים להתנהגותו של הילד, ניתן להתאים לו טיפול מתאים ויעיל שיסייע לו לשנות את התנהגותו.

לתגובות המבוגרים להתנהגותו של הילד חשיבות גדולה גם כן. באפשרותן למתן את מצבו של הילד, או חלילה להחריף אותו. לכן, במקביל לעזרה הישירה לילד, חיוני שגם המבוגרים בסביבתו יקבלו הדרכה והכוונה כיצד להגיב להתנהגותו.

בוודאי שאין "לפתור" את הבעיה בדרך של התעלמות ממנה, וראוי בנושא זה, כמו בכל נושא אחר של יחסי הורים-ילדים, להציב גבולות בצורה אסרטיבית, אם כי ודאי שלא בצורה אלימה. תגובה של מכה כנגד מכה, לא רק שאיננה נכונה אלא שהיא יוצרת מעגל בלתי פוסק של אלימות ומעבירה מסר שאלימות היא כלי לגיטימי לפתרון בעיות.

במצבים של דאגה נוכח התנהגות אלימה מתמשכת או קשה של ילד או מתבגר, בין אם כלפי הסובבים אותו ובין אם כלפי עצמו, חשוב לפנות לגורמים המקצועיים המתמחים בתחום, בכלל זה: שירותי הרווחה, המרכזים להתפתחות הילד, השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים, בתי ספר להורים, היחידות לקידום נוער או קופות החולים.

לשאלות והנחיות ניתן לפנות לאתר המועצה לשלום הילד»

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden