יחי החופש הגדול!

גם לכם נראה שהחופש הגדול של הילדים רחוק מלהסתיים? הנה כמה תובנות שיעזרו לכם להסתכל על החצי המלא של כוס האייס-קפה. כי לחופש הגדול של ילדינו יש גם יתרונות

88 שיתופים | 132 צפיות

זוכרים איך כשהיינו תלמידים, היינו סופרים את הימים עד סוף יוני? חוץ מעניין התעודות, היום האחרון ללימודים היה היום הכי מאושר בשנה: חודשיים שלמים של חופש לפנינו, תחושה משכרת של ציפייה להכי טוב שאפשר – לישון עד מאוחר, לבלות עם חברים, בלי שיעורים, בלי מבחנים, בלי התחייבויות, לראות טלוויזיה שעות, ים-בריכה ובטן גב. תחושה שהכל יכול לקרות, ושכל מה שרק חלמנו עליו במשך השנה המפרכת האחרונה – יתגשם ממש בקרוב.

ואיך עכשיו, כהורים, הגלגל מתהפך עלינו. ככל שמתקרב סוף יוני, אנחנו חרדים יותר ויותר. אם עד הרגע האחרון אנחנו מצליחים להדחיק את העניין בתוך בליל ההיערכות לסופשנה, מתנות לגננות, למטפלות, לסייעות ולצהרונים, אינסוף מסיבות סיום בגן, בכיתה ובחוגים – זהו, עכשיו הגיע הרגע הגדול ואי אפשר לברוח ממנו עוד – חודשיים שלמים של חופש לפנינו, תחושה של ציפייה לגרוע מכל: הילדים בבית. מהבוקר עד הלילה, וחוזר חלילה, ברצף. הולכים לישון עד מאוחר, אין להם שיעורים, מבחנים וחוגים שיעסיקו אותם, הם רוצים רק לבלות עם חברים, לראות טלוויזיה שעות, לשחק עד אינסוף במחשב, ב-wii, בפלייסטיישן ובשאר קופסאות מרובעות שעושות רעש ומתחילות באיי. ו"אמא תקני לי". ו"תשאירי לי כסף". וכל מיני. וכל מה שנהנינו ממנו במשך השנה האחרונה כשהם היו מאופסנים היטב במסגרות – יורד עכשיו לטמיון.

אז מה עושים? כמו שמנסים ללמד אותנו בפסיכולוגיה חיובית, אימון אישי ושאר תורות שמציפות אותנו בשנים האחרונות – מנסים לחשוב חיובי, לראות את החצי המלא של כוס האייס-קפה שהולכת ונמסה על שולחני. יאללה, מתחילים.

אפשר לאחר, לא חייבים להכין סנדוויצ'ים

בוטלה ההשכמה: החל מה-1 ביולי אפשר לכבות את השעון המעורר. כבר אין לנו עוצר יציאות להביא את הילד עד שמונה אפס-אפס לכיתה כדי שלא יינזף. אפשר לחזור לימי הגן העליזים, שבהם, למורת רוחן של הגננות, הבאנו את ילד ההיי-טק שלנו אחרי שמונה וחצי, בטענה שהוא עדיין לא בבית הספר אז אנחנו לא בעונש (וזה כמובן במקרה ששניכם לא צריכים להיות עד שמונה אפס-אפס במשרד, אחרת הבוס שלכם ייתן לכם מבטים זועמים כמעט כמו הגננת ההיא).

הסנדוויצ'ים לא עלינו: זוכרים את ימי השוקו והלחמנייה? עכשיו הם עושים קאמבק לחייכם בזכות הילדים שבקייטנה, ואתם פטורים מלקום חמש דקות קודם בבוקר, להוציא בעיניים טרוטות את הלחם, הגבינות והחומוס מהמקרר, ולנסות לא להתבלבל מה כל אחד אוהב, עוד לפני ששתיתם את הקפה הראשון. זהו, חודשיים שלמים בלי לארוז שקיות קטנות של כריכים ופירות. גם אתם שמתם לב איך אתם קונים הרבה פחות לחם, גבינה צהובה ותפוחים בשבועות האחרונים?

צמד המילים הכי סקסי בחופש הגדול: קייטנת סבתא | צילום: shutterstock
צמד המילים הכי סקסי בחופש הגדול: קייטנת סבתא | צילום: shutterstock

יש לי מה ללבוש: חודשיים שלמים בלי לדאוג שהתלבושת האחידה תהיה מכובסת בזמן, ובצבע הנכון. כל בית ספר מסבך אותנו עם הצבעים שלו, ובל נשכח את הצבעים לימים מיוחדים: צהוב לספורט, לבן לימי שישי ולערבי חגים, ומי יודע מה עוד. לא עוד! שהילדים ילבשו מה שהם רוצים, ורצוי כמה שפחות שכבות וכמה שיותר נוח. הבעיה (במיוחד עם בנות) היא שענייני ה"מה ללבוש" גורמים במשפחות רבות רק לעוד צרות. ברוך שעשני אמא לבנים, שמה שנותנים להם הם לובשים.

אין שיעורים! אין מבחנים! חודשיים שלמים בלי לשבת אחר הצהריים על הראש של הילדים, שכמו ילדים- רוצים לשחק, ולא לכלות גם את השעות הפנויות היחידות שנותרו להם ביום הלימודים הארוך לשבת עוד על הטוסיק, לעשות שיעורים וללמוד למבחנים. חודשייים שלמים בלי מאבקים של "עשית שיעורים? עדיין לא? כבר תשע בערב? שב עכשיו! אז מה אם אתה עייף? בפעם הבאה תעשה מייד אחרי הלימודים! אז מה אם יש לך חוג?!". וזה מביא אותנו ליתרון הבא:

חברת אמא הסעות יצאה לחופשה: את רוב אחרי הצהריים שלך את "מבלה" במכונית – מקפיצה אחד למתנ"ס, את השני לבריכה, את השלישי למגרש הכדורסל/הטניס/הכדורגל, מקפוארה לקראטה, מקרמיקה לאוריגמי, משחמט למדעים, מדרמה לריפוי בעיסוק, וחוזרת גם לאיסוף. בחופש הגדול, כשרוב המתנ"סים ובתי הספר סגורים ו/או עסוקים בקייטנותיהם – החוגים בחופשה, ואיתם גם אמא שירותי הסעות בע"מ.

אפילו יש זמן לבילוי זוגי

לא עובדת בשביל אף אחד: בחודשיים האלה, המורות, הגננות, המנהלות, היועצות ואפילו מזכירות בית הספר הן מושא קנאתן של חברותיהן. בעוד ילדיהן ספונים בקייטנות (לפחות מחזור אחד, לפחות עד אחת), להן יש זמן לעשות כל מה שלא הספיקו במשך השנה – מקפה עם חברות ומסעות שופינג בקניון, דרך לשפץ את הבית ועד לתכנון חופשת החלומות, רגע לפני שהן חוזרות לבית הספר (תקראו את המשפט האחרון שוב ותבינו למה אתם ויתרתם על החודשיים חופש האלה – כי בתמורה תצטרכו להיות מורה, מה שאומר לחזור לבית הספר!).

קייטנת סבתא: אחרי שנגמרות כל הקייטנות (אני ממש לא רוצה לחשוב על זה, אבל ה-10 באוגוסט יגיע הרבה לפני שתכננתי), אין לנו מוצא אחר אלא להתחיל להתחנף להורים שלנו. ואחרי שהצלחנו במשימה, והם מוכנים לשעשע את צאצאינו חולי הטלוויזיה והדביקים מארטיקים לפחות ליומיים-שלושה, הכיף מתחיל: העט לא נופל בארבע אחרי הצהריים, אין לנו מה למהר, הילדים אצל סבא וסבתא, במקום שהכי אוהבים אותם בעולם (עם זה שלא כועסים עליהם על כלום ומפנקים אותם עד דלא ידע, נצטרך להתמודד אחר כך).

ואם קייטנת סבתא כוללת גם לינה, אז אנחנו בכלל חופשיים לתחזק את הזוגיות, וליהנות מחופש גדול כמו שהוא צריך להיות – לצאת בערב, לישון מאוחר, לקום מאוחר, לראות מה שאנחנו רוצים בטלוויזיה, לאכול בסלון, לרדת על קופסת גלידה רק שנינו, ולישון בלי שאף ילד יתעורר בלילה לפיפי/לשתות/בבכי מחלום רע. עם זה שסבא וסבתא יתמודדו לפחות פעם בשנה (הם, בתגובה, טוענים שהילדים ישנים אצלם כמו מלאכים, ולא מבינים על מה בכלל אנחנו מתלוננים).