לא עוצר לרגע

| אורית שטיבר ודלית בלונדר- רון <BR>איור: נעמה פלג-סגל

כך תתמודדו עם התנהגותו של ילד אגרסיבי-אקטיבי ותהפכו אותה לחיובית

"החיים עם שחר (4) הם רכבת הרים מסחררת ובלתי נגמרת", מודה אמו רננה, שעסוקה בלהרחיק את ידיו מהכוס הקרובה ולמנוע תאונה מצערת בפעם המי יודע כמה באחר צהריים אחד. "הוא לא נח לרגע ואי אפשר להוריד ממנו את העיניים", היא מתלוננת. "אני מפנה את הראש לשנייה ומוצאת אותו בתוך הארון של המג'ימיקס, שני סנטימטרים מהלהב החד. את התריסים הפסקתי לפתוח כבר מזמן, מחשש שהוא יטפס על המעקה".

"קשה עוד יותר היא העובדה שהוא ממהר לכעוס ומגיב באופן קיצוני למקרים פעוטי חשיבות. אם בטעות נלחץ לו כפתור הטלוויזיה והיא כבתה, הוא יכול לזרוק את השלט ולהקים מהומה שלמה במקום פשוט להדליק אותה מחדש. זו התמודדות מאוד קשה".

חיבוק או התנגשות?

רננה מספרת כי כבר בגיל צעיר היה שחר פעיל יותר מחבריו. הוא זחל במהירות, דחף והפיל חפצים רבים וירד מהמיטה לבדו עוד לפני שידע ללכת. אחד המשחקים האהובים עליו היה התנגשות חזיתית ומפחידה, לדעתה, עם בני המשפחה, והחיבוקים שלו היו מאז ומתמיד עזים ומפתיעים בעוצמתם.

"פגישה עם חברות היא משימה של ממש", היא מוסיפה. "אני כבר לא מדברת על כך שאין לי שום אפשרות לשבת ולשתות קפה בנחת, אבל הוא כל הזמן חוטף צעצועים מילדים אחרים, מרביץ ושובר דברים. לפעמים ממש לא נעים לי מהחברות".
שחר הוא מה שפרופ' סטנלי גרינשפן, אחד הפסיכיאטרים המובילים בתחום הילדים בארצות הברית, מכנה ילד אגרסיבי-אקטיבי.



תינוקות אינם נולדים כלוח חלק שניתן לחקוק בו כל דבר
תינוקות אינם נולדים כלוח חלק שניתן לחקוק בו כל דבר

חינוך או טמפרמנט?

בעבר גרסו מומחים לפסיכולוגיה, כי התנהגות הילד היא תוצאה ישירה של התנהגות הסביבה ובעיקר של ההורים. אולם היום הדעה הרווחת היא שתינוקות אינם נולדים כלוח חלק שניתן לחקוק בו כל דבר. בשנות החמישים של המאה העשרים נהגו פסיכולוגים לכוון אצבע מאשימה אל ההורים בכל הקשור להתנהגויות שונות של ילדיהם, ובכך תרמו במידה רבה לתחושות אשם כבדות בקרב ההורים, מבלי להועיל להם. שנים אחר כך השתנתה הגישה באופן דרמטי ואומצה גישה הפוכה, שלפיה ילדים "קשים" נולדו כך. הסיבה להתנהגותם, סברו המומחים, היא ביולוגית, ולהורה אין ברירה אלא ללמוד לחיות עם אותן תכונות של ילדיו. גם הגישה הזאת לא הועילה רבות ואף הותירה את ההורים מוגבלים ביכולתם לסייע לילדיהם.

היום מקובלת בקרב פסיכולוגים הגישה שכולנו נולדים עם טמפרמנט מסוים, וכי יש ילדים עם טמפרמנט מאתגר יותר מאחרים. ילדים אלו מציבים בפני הוריהם אתגרים חדשים וקשים, והקושי הכרוך בגידולם וחינוכם אינו אפיזודי כי אם קבוע ומצריך מההורים אנרגיה רבה וכוחות נפשיים גדולים.

לא גזירה משמים

אבל ילדים מאתגרים כמו שחר, המוגדר אגרסיבי-אקטיבי, אינם חייבים להיכנע ל"צו הגורל". גרינשפן מציע גישה אופטימית יותר, שלפיה החיים עם ילד שהיה בתחילת דרכו מאתגר או "קשה" אינם חייבים להיות שדה קרב תמידי. על פי גישתו, שאותה הוא מציג בספרו "הילד המאתגר" (הוצאת Perseus books), גם תכונות הנתפסות ככאלו שאינן משתנות, כמו פחד מגירוי חדש, תגובות ממהרות לכעוס, או חוסר רצון להתערות בחברה ולשחק, ניתנות לשינוי משמעותי. למעשה, טיפול הורי בשלבים מוקדמים, הוא מסביר, יכול לא רק לשנות את התנהגותו של הילד ואת אישיותו אלא אפילו את הדרך שבה מערכת העצבים שלו פועלת. לפי גישה זו יכולים ילדים מאתגרים להפוך נעימים יותר, גמישים ובוטחים באחרים.

חמישה אתגרים

בספרו, "הילד המאתגר", מציג פרופ' סטנלי גרינשפן חמש קטגוריות, אשר כוללות בקווים גסים את אותם מאפיינים המקשים על ההורים את התקשורת ואת חיי היומיום בבית:

  1. הילד הרגיש» , החווה ביתר שאת אירועים רגשיים וחברתיים. הילד הרגיש יגיב בחוזקה לכל גירוי, קול ומגע.
  2. הילד השקוע בעצמו» , אשר חי בעולם משל עצמו ועלול להיראות אפאתי, עייף או שקט שאינו מתעניין באנשים ובעולם שסביבו.
  3. הילד הסרבן» , המגלה עקשנות ושתלטנות ופעמים רבות עושה את ההפך ממה שמבקשים ממנו. יש לו נטייה לפרפקציוניזם והוא נכנס פעמים רבות למאבקי כוח.
  4. הילד הלא קשוב, המתקשה להישאר במקום אחד או לשים לב ליותר מנושא אחד בכל פעם. הוא נראה חסר שקט עד שפעמים רבות טועים וחושבים כי מדובר בהפרעת קשב.
  5. הילד הפעיל-אגרסיבי הוא ילד אימפולסיבי, המגיב באופן פיסי למצבים רבים. ילד זה ירבה להפריע בגן ובכיתה, הוא מתוסכל וכועס בקלות ואז מגיב לא פעם, באלימות. יש לציין כי אישיותם של חלק מהילדים תואמת בדיוק את הדגם המוצג ואילו במקרים אחרים מדובר בשילוב של כמה קטגוריות.

הילד האגרסיבי-אקטיבי נחשב על ידי גרינשפן אולי לילד המאתגר ביותר. הוא גורם להורים לחוש כעס רב וייאוש, אולם יש לזכור כי כולנו אנושיים ותחושות הכעס אינן נמנעות. לטענתו, אם נדע לאזן אותן באמפתיה וקרבה רבה לילדנו, נוכל להוביל אותו להישגים יפים, להגביר את המוטיבציה שלו ולתעל אותה לדרכים נפלאות. לגרינשפן חשוב עד מאוד להדגיש כי ההורה אינו הסיבה למצב הקיים, אך הוא יכול להיות הפתרון. כאשר מסירים מעל ההורה את האשם ובמקביל משחררים מהאשמה גם את הילד, ופועלים באופן נכון, ניתן לעשות, לאורך זמן, שינוי עצום.

לפי גרינשפן, ישנה חשיבות גדולה למפגש בין אישיות ההורה לזו של ילדו. לדבריו, קודם כל יש להבין את הילד ואת הטמפרמנט שלו, לרדת לעומק המשמעות שלו, ובשלב הבא לנסות לפגוש את הילד במקום שיעזור לו ולהורה עצמו. מובן שעל ההורה לזכור כי הילד אינו יכול להשתנות, בוודאי לא בשלבים הראשונים לחייו, ולכן על ההורה מוטלת האחריות להתאים את עצמו.

להבין את הילד האקטיבי-אגרסיבי: שלבים בהתפתחותו
הילד האקטיבי-אגרסיבי נמצא בתנועה מתמדת. הוא רץ במקום ללכת, עושה במקום לדבר, פועל ואחר כך חושב. הוא מתנועע ללא הרף, נוגע בכל דבר, נהיה מתוסכל בקלות ומגיב לא פעם במכות.

התינוק. תינוק אקטיבי-אגרסיבי מתגלה כפעיל במיוחד. כבר בגיל צעיר ביותר הוא מסוגל, למשל, להשתחל מתוך הסל-קל שלו. הוא נע ונד בכל חלקי הבית בשלבי הזחילה שלו, ולמעשה אסור להסיר ממנו את העיניים לרגע קט, פן יגרום נזק או אף יפגע בעצמו. הוא מגיע לכל מקום, רץ וקופץ ומאלץ את ההורים לרדוף אחריו שוב ושוב.

הפעוט. ילדים רבים המוגדרים אקטיביים-אגרסיביים זקוקים לגירוי פיזי חזק. הם ירבו להתנגש בהורים ובחברים מרצון, יגלשו במגלשה בגן השעשועים עם פניהם כלפי מטה דווקא, ירבו לגעת בחפצים שונים, ולא פעם ישברו אותם. הם אינם יושבים בשקט ופועלים באימפולסיביות. כאשר יישבו עמם ליד השולחן, הם ירביצו, ימשכו בשערות, יצעקו ויהיו בחוסר שקט תמידי. אלו הילדים שיברחו מהגן, יקפצו מעל גדרות ויביאו את הוריהם לכדי כעס לעתים קרובות.

גילאי 6-4. ישיבה שקטה בשעת מפגש בגן או בשיעור בן 45 דקות היא משימה כמעט בלתי אפשרית לילד אקטיבי-אגרסיבי. הוא יפעל באימפולסיביות, יתרגז ויתפרץ כאשר ילד אחר בכיתה יקבל את רשות הדיבור במקומו, יתקשה מאוד לעמוד בתורים ויתרגז במהירות. בדרך כלל הוא יצטיין ויתבלט במשחקי כדור.



החיים עם ילד שהיה בתחילת דרכו מאתגר או
החיים עם ילד שהיה בתחילת דרכו מאתגר או "קשה" אינם חייבים להיות שדה קרב תמידי

איך הוא מרגיש?

הילד האקטיבי-אגרסיבי כמה לגירוי פיזי. שלא כמו הילד השקוע בעצמו , למשל, המגיב לגירוי דומה בהתכנסות, המערכת המוטורית אצל ילד אקטיבי-אגרסיבי מובילה אותו "להשליך" את עצמו על העולם כדי לקבל את התחושות שלהן הוא זקוק. רגישותו הפחותה לכאב מוליכה אותו להיתקל ולהתנגש, כל עוד יקבל את אותו גירוי פיזי שהוא מחפש.
בגלל כמיהתו הגדולה לתנועה, ייראה הילד האקטיבי-אגרסיבי כאילו אינו קשוב, אך אין זה נכון. הוא פשוט עסוק בלחפש ולרצות את התנועה.

כתבות נוספות:

לעתים סובלים הילדים הללו מקושי אודיטורי (שמיעתי) או מקושי בתכנון התנועה, ואז מצבם אף מסתבך כיוון שהם הופכים מסורבלים, דבר הגורם להם להתנגש וליפול ומשום כך להתעצבן ולעצבן את הסובבים אותם. פעמים רבות טונוס השרירים שלהם נוקשה, ואם קיימת בעיה בתכנון המוטורי, פעולותיהם עלולות להתפרש לא נכון. לדוגמה, אם הילד רץ ואינו מתכנן נכון את צעדיו, הוא עלול להתנגש בחברו. אם הוא תכנן להושיט ידו לכיוון האף, הוא עלול לפגוע בעין. במצבי לחץ והתרגשות יחמירו הסימנים והקושי יגבר עוד יותר.

חשוב לדעת כי כשהילד פוחד, הוא הופך אגרסיבי אף יותר. להורים ולסביבה קל יותר להזדהות עם ילד חרד, ואילו כאן, אנו עדים אך ורק לתוקפנות וקשה לזכור שמתחת לפני השטח קיימים חששות כבדים, שיש להיות קשובים אליהם ולגלות אמפתיה. במקרים רבים, ילדים שמצליחים להביע את חרדותיהם ואת חולשותיהם מצליחים אף להפחית מרמת האגרסיביות המאפיינת את התנהגותם.

בעיות עם הילד?

היכנסו לפורום ייעוץ להורים

והתייעצו עם המומחית»

לילד האגרסיבי-אקטיבי חשוב שהכל ייעשה על פי דרכו. משום כך התקשורת עם האחר חשובה לו פחות. ההדדיות, המחשבה על מה משדר הצד השני – אלה אינן קיימות כמעט, והדבר גורם לא פעם לתסכול גדול מצד הסובבים אותו כאשר הוא אינו מקשיב להסברים.
חשוב לציין כי יש להבחין בין הילד האגרסיבי-אקטיבי לבין הילד הסרבן , לפי הגדרותיו של גרינשפן. הראשון הוא ילד אימפולסיבי המגיב באופן פיזי למצבים רבים, ואילו הילד הסרבן מביע עקשנות ושתלטנות. לעתים הילד מתאים לשני האפיונים.

בחלק השני של הכתבה נלמד כיצד עלינו, כהורים, להתנהג עם ילד אגרסיבי-אקטיבי, כיצד נוכל לעזור לילד לנצל את האנרגיות שלו באופן חיובי, וממה עלינו להימנע?»

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden