מבוא לניהול סכסוכים: מריבות בין אחים

 

התגובה הנפוצה ביותר שאני מקבלת כשאני מסתובבת עם שלושת ילדים היא "זה בסדר, גם אני רבתי המון עם האחים שלי ועכשיו אנחנו חברים טובים". אני מצדי מתנצלת על המהומה ומשתדלת להגיד משהו מצחיק בסגנון, "חה חה, אם כבר אז אני חוששת שהם יהיו חברים יותר מדי טובים".

אז למה הם רבים כל הזמן?

"קודם כל – למה לא", שואלת־עונה דליה אילת, מנחת הורים ומורה במדרשה במכון אדלר, "שני ילדים או יותר החיים ביחד, 24/7, אך טבעי שיהיו ביניהם חיכוכים. ניסיונות של כל אחד מהם לנצח, להביס את השני, להוציא תסכולים, למצוא את מקומם בבית. מחקר שנעשה בקנדה על מריבות בין אחים, בדק ומצא שאחים בגילי 2-4 רבים בממוצע כל תשע דקות, ובגילי 4-7 הם יריבו כל 17 דקות. הבשורה הטובה היא שעם הגיל התדירות פוחתת, אבל העוצמה של הריב עולה מבחינת ווליום, היכולת לפגוע ונושאי המריבה". הצטרפותו של תינוק חדש למשפחה יכולה לגרום מצוקה אמיתית לילד הבכור. "עד לפני רגע הילד היה בן יחיד וקיבל התייחסות בהתאם, ופתאום יש עוד מישהו חשוב ומשמעותי בבית, והילד בודק שוב ושוב את מקומו מול אחיו", אומרת אילת. "זה לא נפסק אחרי כמה חודשים. הבדיקה ממשיכה לאורך שנים: מי יותר חשוב פה? האם אוהבים אותו יותר ממני?״

הגעתו של אח חדש משמעותה חלוקת משאבים והשוואה בלתי פוסקת. "סיבה נוספת למריבות היא כל מה שקשור לקנאה, תחרות והשוואות – מי תלמיד טוב יותר, מי קיבל יותר פתיתים בצלחת, מי יותר טוב בכדורגל, מי מקבל הכי הרבה תשומת לב בבית. חילוקי דעות ואי הסכמות הן סיבה מרכזית נוספת שכל הורה מתמודד איתה – כן משחקים ככה קלפים, לא זה לא חוקי. לא תמיד חייבים להסכים על כל דבר. גם אנחנו ובני זוגנו לא מסכימים על הכל, אבל אצל ילדים זה קורה כל כך הרבה פעמים בשעה, עד שקשה לנו, ההורים, לשאת את אי ההסכמות ביניהם".

המריבות נובעות גם מחוש הצדק המפותח והספציפי של ילדינו, שכל אחד מהם יודע מה הוגן ומה לא: מי משחק בטאבלט זמן רב יותר או למי עשו אמבטיה קודם. "הדרישה לצדק עולמי נובעת מכל הסיבות האחרות לחיכוכים, אבל יכולה להיות סיבה בפני עצמה", מבהירה אילת.

יש גם גורמים לחיכוך שאינם תלויים בקשר בין האחים, כמו הימים הארוכים בגן ובבתי הספר שעלולים לייצר רגעי תסכול עבור הילדים. בשדה החברתי שמחוץ לבית הילד מתרגל איפוק, ויתור וסבלנות, ואז, כשהוא מגיע הביתה, הוא פורק את המתח מהיום שהיה בבכי, צעקות ומריבות עם אחותו שנגעה לו בכבאית.

"זאת כנראה הסיבה המתבקשת ביותר – הצורך לחלוק במשאבים", אומרת אילת. "מריבות רבות מתנהלות סביב חפצים וצעצועים שיש לחלוק בהם, אך מקור החיכוך העיקרי הוא המאבק הבלתי פוסק על המשאב החשוב ביותר: תשומת הלב של ההורים. מריבה טובה מבטיחה שלפחות אחד ההורים יגיע ויעניק תשומת לב מיידית. ילדים פחות מתעניינים בשאלה אם תשומת הלב היא חיובית ונעימה או צעקנית וכועסת. יותר מעניין אותם אם ההורה איתם או לא".

יש סיכוי שהמריבות האלה בכל זאת תורמות ליחסים בין אחים?

"בהחלט. הילדים לומדים לשאת ולתת, לומדים להכיר אחד את השני, מגלים חולשות וחוזקות בעצמם ובאחר, לומדים להתעקש, לומדים להתגמש, לומדים מה הגבולות האישיים שלהם ופורקים את קשיי היום".

עכשיו תורי לריב

כבר בגיל צעיר אילת ממליצה ללמד את הילדים לנהל מריבות. "קשה לנו לא להתערב כשהאהובים עלינו הופכים לזירת חבטות וצעקות", היא אומרת. "כדאי לתת להם קצת כלים ולהדריך אותם לעשות תורות, לחלק זמנים, ללכת לקראת השני, להתגמש. אלה מיומנויות חשובות".

אחת ההמלצות הנפוצות היא לתת להם לפתור את העניינים בעצמם, אבל זה לא תמיד פשוט לביצוע. מתי ועד כמה אנחנו צריכים להתערב?

"כמה שפחות להתערב רגשית. ככל שהילדים צעירים יותר כך כדאי להתערב רק כדי להדריך, לא כדי לשפוט. בנוסף, כל אחד אמור להכיר את הגבול שאינו מוכן שיחצו אצלו בבית. למשל, לא אכפת לי שיצעקו ויתווכחו אבל מכות אני לא מוכנה. בנקודה הזאת להתערב בצורה עניינית, לשמש מודל של התנהגות בזמן תסכול.

"אל תזלזלו בנושא המריבה. זכותם לריב על תור מי להיות על הכורסה הכחולה. אל תנסו לשכנע אותם שהם טועים, אלא נסו להביע אמפתיה, להראות הבנה לגבי הכעס והתסכול. לשאול אותם ׳מה אתה יכול לעשות לדעתך? מה יפתור את הבעיה? מה תלוי בך?׳. מעבר לכך, חשוב לא להכריח תמיד את הגדול לוותר, להתנצל ולהתחשב, אלא לנסות לשים את שניהם במצב שבו הם באים האחד לקראת השני. דרך טובה לאפשר להם ללמוד לנהל דו שיח היא להפוך למעין אויב משותף: 'אני סוגרת את המחשב, תחליטו ביניכם איך אתם מסתדרים ותעדכנו אותי'".

חשוב למצוא גם מילים חיוביות, ובכל סיטואציה אפשר למצוא משהו טוב לציין בפני הילדים מדגישה אילת, "אפילו על זה שהם רבו בשקט או שהשלימו מהר. חשוב מאוד להיות אמפתיים, ענייניים ושלווים כמגדלור בים סוער, לא להילחץ ולא להיכנס אישית למריבות".

עשו ואל תעשו: לריב כמו בן אדם

אל תעשו

1. אל תייצרו מקומות מיותרים של תחרות (מי בא ראשון למקלחת, מי מסיים ראשון לאכול).

2. אל תתייגו את הילדים לתפקידים קבועים (קטן/גדול, עקשן/ותרן, חזק/חלש) אלא אפשרו לכל אחד לבטא תכונות שונות. למשל, שימו לב כשהעקשן התגמש וציינו זאת בפניו.

3. אל תנסו לתת תמיד באופן שווה. אם לאח אחד נקרעו הנעליים וצריך לקנות לו חדשות, אין סיבה לקנות גם לשני. אם ננסה תמיד להקפיד על שוויון, תגבר תחושת הקיפוח כשזה לא יתאפשר.

עשו

1. למדו אותם לפרגן לאחרים, לא להסתכל רק על עצמם, מה הם קיבלו, ואיפה הם הפסידו, אלא מה הם יכולים לתת מעצמם לאחר, גם אם הוא אחיהם.

2. למדו אותם איך מנהלים משא ומתן. בספר "אחים ללא יריבות" מתארות אדל פייבר ואיילין מייזליש דרך בטוחה ללמד זאת בלי לנקוט עמדה באמצעות תיאור מצב ("אני רואה שני ילדים מתווכחים על צעצוע אחד") או שיקוף רגש ("נראה לי ששניכם מאד כועסים״). הזמינו אותם להציע פתרונות.

3. שימו את כולם בסירה אחת. דברו אל הילדים כקבוצה, גם כשהם מתנהגים יפה ("איזה יופי שיחקתם יחד עכשיו", "שמחתי שעזרתם לי כולכם לסדר את הסלון, תראו כמה מהר השתלטנו על הבלגן") וגם כשהם רבים ("ילדים, אני מבקשת להיות קצת יותר בשקט" – בלי לציין מי צעק).

הצעת החלוקה

חמישה צעצועים שאחים ישמחו לחלוק

מהמרכז ובכיוון השעון: אוהל שילב, 399 ש"ח; כדור איקאה, 19 ש"ח; ערכת קריוקי טויס אר אס, 219 ש״ח; פריזבי סטורי, 79 ש״ח; ערכת רופא My Little Factory במרמלדה מרקט, 299 ש"ח.