המשרד החם הבא
כיצד התכנון והעיצוב המוקפדים של חללי העבודה השיתופיים יוצרים סביבת עבודה מגרה ומפרה התורמת ליצירת אינטראקציה בין המשתמשים ומובילה לשיתופי פעולה
חללי העבודה השיתופיים הם ללא ספק הפתרון האידיאלי לבעיה של חברות קטנות או עצמאים בשכירת משרד ותחזוקתו. הצורך ביצירת סביבת עבודה מגרה ומפרה מובילה יזמים בתחום להשקיע לא מעט בתכנון ובעיצוב, ובמתן מענה לצרכים משתנים ומגוונים של המשתמשים. לחם, עבודה
בשוק עבודה משתנה, תחרותי ודינמי, וכשמחירי שכירות הנדל"ן, בעיקר באזור המרכז, ממשיכים לעלות, לא מעט יזמים בתחילת דרכם נאבקים בצורך לממן משרד ולהתמודד עם תחזוקתו. בעידן הטכנולוגי, המעודד עוד ועוד עסקים קטנים ופרטיים, החלום לעבוד בחברת ענק השתנה ורבים מוצאים את עצמם עובדים במסגרת עצמאית. לא מעט אנשי מקצוע עצמאיים בוחרים לעבוד מן הבית או בבתי קפה, אולם גם דרך עבודה זו גובה מחיר, כמו בידוד חברתי ומקצועי וטשטוש הגבולות בין שעות העבודה לשעות הפנאי.
בשנים האחרונות נפתחים יותר ויותר חללי עבודה שיתופיים שבהם מוצעת חבילה של פתרונות לצרכים של העצמאים, היזמים הצעירים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים: חללי עבודה בגדלים שונים, מרחבים משותפים, ומגוון שירותים משרדיים המוצעים בחלק מהמקומות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. לא זו בלבד ששכירת שולחן או חלל עבודה פותרת את השוכרים מדאגה לתחזוקה השוטפת של המשרד, היא גם מייצרת מרחב עבודה משותף ותחושת שייכות לקהילה מקצועית מגוונת. טווח המחירים משתנה וכולל לרוב את כל החשבונות השוטפים.
באופן טבעי רוב השחקנים הבולטים והגדולים בתחום נמצאים בתל אביב ובשאר ערי אזור המרכז, אך יש מתחמי עבודה משותפים גם מחוץ לעיר הגדולה, ורובם מאכלסים חברות סטארט־אפ טכנולוגיות. הבולט שבהם הוא מתחםCo Space בנתניה, שבו יושבים משרדיה של ענקיות היי־טק כמו E-bay. בכל מתחמי העבודה השיתופיים פתרונות תשתית: חדרי ישיבות מאובזרים, שירותי אינטרנט, מטבח או בר. במושקעים שבהם יש גם פינות ישיבה נעימות ומזמינות שנועדו לעודד אינטראקציה בין החברים שתוביל ליצירת שיתופי פעולה מקצועיים.
משרד שהוא בית
במתחמי העבודה השיתופיים הבולטים ערים לצורך ביצירת סביבת עבודה מגרה ומפרה, ומשקיעים לא מעט משאבים בתכנון ובעיצוב מוקפד של החלל. Mind Space, למשל, הוא מתחם עבודה אורבני שיתופי שנפתח לפני כחצי שנה בשדרות רוטשילד בתל אביב. בתחילת הדרך היו 168 עמדות עבודה באופן ספייס, ובתוך חצי שנה הוכפל שטחו של המתחם והוקמה בו קומה נוספת הכוללת 153 עמדות עבודה ומשרדים. "העיצוב שיחק תפקיד מאוד חשוב ביצירת הרעיון הקיבוצי הזה של סביבת עבודה משותפת", אומרת דרי שכטר, מנהלת הקהילה במקום, "שמנו דגש על עיצובה של כל פינה וכל פרט, עד אחרון כלי המטבח, כי אנחנו רוצים ליצור סביבה מפרה ומעניינת שתשפיע לחיוב על חוויית העבודה של אנשים כאן, וגם תתרום לגיוס לקוחות ומשקיעים". המתחם עוצב על ידי אדריכל מיקי (מיכאל) אנקווה מסטודיו MU בסגנון מחוספס ואורבני, אך רחוק מלהיות קר ומנוכר, עם נגיעות וינטג' רבות. "החלל משרת אנשים צעירים או בתחילת דרכם המקצועית שהם אורחים במקום לזמן קצוב, ולכן לא יכולים להשקיע ביצירת חלל חם ומכיל כמו משרד שנמצאים בו זמן רב", הוא מסביר, "לכן בעיצוב ניסינו ליצור סוג של בית, או סוג של מועדון חברים שהחברים חולקים בו חוויה משותפת, ושפת העיצוב שאולה ממקומות פנאי ובילוי ולא מהעולם המשרדי. הבר שאנשים אוכלים בו צהריים או אזור הלאונג', למשל, יכלו בקלות להיתפס כמסעדה".
בעיצוב הוקדש מאמץ רב ליצירת אינטראקציה בין אנשים, מתוך מטרה לעודד שיתופי פעולה מקצועיים בין השוכרים. חללי העבודה במרחבים המשותפים נשכרים לא אחת על ידי בעלי מקצוע שונים, ולעתים הם נעזרים אלה באלה לקבלת שירותים שונים. "כשאנשים לא יושבים מבודדים בחדרים סגורים אלא חשופים לאופן שבו עובדים אחרים, מתמודדים או פותרים בעיות, זה מייצר פתיחות וערנות ומגביר את הפרודוקטיביות", אומר אנקווה. המתחם בנוי כמערכת של חדרי עבודה העוטפת חללים ציבוריים בגדלים משתנים – החל בתאים קטנים המתאימים לשני אנשים, שאפשר לאכול או לשוחח בהם בפרטיות, וכלה בפינות ישיבה מרווחות, המצטיינים בעיצוב משוחרר ולא רשמי. חדרי העבודה מופרדים אלה מאלה באמצעות מחיצות זכוכית שקופות, שמוסגרו בפרופילי ברזל שחורים המגדירים את החלל באמצעות קווים דקים במקום באמצעות מסות חומריות ותורמים לקלילותו. התקרה וכל המערכות הפנימיות של הבניין נותרו חשופות, כחלק מתפיסה ש"פה לא מסתירים כלום, אלא פותחים וחושפים את הכל, יש בזה תחושה של חופש. מעבר לכך", ממשיך אנקווה, "צינורות המיזוג החשופים העוברים מחדר לחדר תורמים לתחושת ההמשכיות והקשר בין החדרים". מאמץ נוסף הוקדש ליצירת קשר בין פנים לחוץ ועל התכתבות עם אלמנטים במרחב האורבני שהבניין נמצא בו. הרצפה, למשל, מורכבת משילוב של פרקט ואריחים מאוירים בסגנון תל אביב של פעם, חלק מן הקירות עשויים בטון חשוף ואחרים מעוטרים בגרפיטי – "אלמנטים המאפיינים את הבנייה בעיר הזאת ומזכירים גירויים שאנו נפגשים בהם בעת שיטוט בעיר", אומר אנקווה.
מקום מפגש אנושי
אורי בן דרור, שותפו של אדריכל אנקווה בסטודיו MU המתמחה בעיצוב חללים מסחריים ומקומות בילוי, היה אחראי על עיצובו של מתחם SOSA – מתחם עבודה שיתופי הנמצא בדרום תל אביב, ושמו נגזר ממיקומו – דרומית לרחוב סלמה (South Of Salame). גם מקימי Sosa רואים במתחם הרבה מעבר לחלל עבודה, ומתייחסים אליו כאל מקום מפגש אנושי מפרה. המתחם מאכלס חברות סטארט־אפ שנבחרו לשבת בו לצד גורמים נוספים מתעשיית ההיי־טק, כמו נציגים של חברות השקעה וטכנולוגיה בינלאומיות ונותני שירותים מובילים בתעשייה. מלבד השכרת חללי עבודה לכ־20 חברות סטארט־אפ, רובן חברות טכנולוגיה, פועל המתחם על בסיס של חברות שנתית. דמי החברות השנתיים – כ־100 דולר לחודש – מאפשרים לחברים להשתמש במתחם כפלטפורמה למפגשים, לאירועים מקצועיים ולאירוח. "הדגש במקום הוא על קידום הצמיחה של החברות השוכרות בו חלל, מתוך מטרה שיעברו לחלל עצמאי כשיתייצבו", אומרת תום גינוסר, מנהלת המקום. "אנחנו פועלים למען פיתוחן העסקי של החברות במקום, ומחברים אותן למשקיעים או לשותפים בינלאומיים פוטנציאליים, ויש לנו עובד במשרה מלאה שמקדיש את זמנו לנושא". סגנון העיצוב של המקום נקי ותעשייתי, עם נגיעות אלגנטיות, וכמו ב־Mind Space, חדרי המשרדים מופרדים על ידי מחיצות זכוכית במסגור פרופילי ברזל שחורים. התקרה ומערכות הבניין המתוחות עליה חשופות. המתחם נמצא בבניין תעשייתי משנות ה־50, ואדריכל בן דרור אשר ניצח על שיפוץ המקום מספר כי המחרטה שהייתה בו בעבר שימשה השראה לשיפוץ. "כשהגענו למקום המכונות והרהיטים המקוריים של המחרטה עוד היו שם והעניקו לו אופי מאוד מובחן ולא משרדי", הוא מספר. "החלטנו לשמר את אופיו של החלל ואת מאפייניו המקוריים: החלונות שופצו או חודשו והתקרות נותרו כפי שהן, לא נגענו בהן, חלקן מבטון חשוף וחלקן עוד נושאות את שכבות הצבע שעברו עליהן לאורך השנים". החומרים בבניין – לבני סיליקאט, בטון וברזל – הם גם החומרים שחזרו בעיצוב המשרדים. בן דרור מספר כי הרהיטים והחפצים שהוכנסו למקום נבחרו כדי להעניק טאץ' חם ואלגנטי לחלל התעשייתי. "יש במקום אוסף של רהיטים ממקומות שונים ובסגנונות שונים, כמו פינות סלוניות רכות ומפנקות וכיסאות עבודה שיובאו מחברה אמריקאית המתמחה בייצור ריהוט לצוללות ולבתי סוהר, רהיטי עור שיובאו מבלגיה ופריטי וינטג' מאולמות ספורט בצרפת, כמו חמור קפיצות מעור המשמש כספסל" .
כמו באמריקה
השחקן החדש והבולט בתחום הוא חברת We Work האמריקאית, שנוסדה בשנת 2010 על ידי איש העסקים הישראלי אדם נוימן והאדריכל האמריקאי מיגל מקלווי. לאחר שפתחו 20 חללי עבודה משותפים ברחבי ארצות הברית, נכנסת החברה בימים אלה ממש לישראל ומתעתדת לפתוח בה שלושה מתחמים נוספים: הראשון הוא בניין שלם ברחוב דובנוב בתל אביב שנפתח בשבוע שעבר. מיד אחריו ייפתחו שני בניינים נוספים בהרצליה פיתוח ובמתחם שרונה המשופץ בתל אביב. גם מתחמים אלו, בדומה לאחיהם, מתאפיינים ביצירת קהילת חברים מקצועית מתחומי ידע שונים שנועדה לייצר שיתופי פעולה. יש גם אפליקציה המחברת את כל החברים ומלמדת על תחומי עיסוקיהם. בנג'י זינגר, מנכ"ל We Work בארץ סבור שמתחמי העבודה המשותפים הם המשרד החדש, ושאנשים רבים לא יחזרו לעבוד כמו פעם. "היום אנשים עובדים מהבית, וחייבים סיבה טובה לבוא למשרד ולהצדיק את הזמן, הדלק והחניה", הוא אומר. "הערך המוסף שמתחמי העבודה המשותפים נותנים הוא בקהילה שהם יוצרים ובתחושת השותפות והעזרה ההדדית. מעבר לכך, מאחר שלא צריך להשקיע משאבים בתחזוקת המשרד, כל האנרגיה מופנית לפיתוח עסקי והחברות השוכרות חללי עבודה במתחם צומחות כל הזמן. בשנה שעברה נוצרו כ־7,000 מקומות עבודה בתוך בנייני We Work בעולם". העיצוב, הוא מעיד, תופס מקום חשוב בחברה, ובישראל יש שני מעצבי בית קבועים שעובדים על עיצוב הבניינים החדשים. ככה זה כשאחד ממייסדי החברה הוא אדריכל. "העיצוב נועד לחבר בין אנשים ולייצר היכרויות לא פורמאליות, והחללים שלנו מתוכננים באופן שייצור מפגשים מקריים בין אנשים. בכל הבניינים שלנו מפוזרים מטבחים מאובזרים עם קפה ובירות מהחבית בטעמים שונים, לאונג'ים מעוצבים וחדרי ישיבות בגדלים ובסגנונות שונים – כמו סלון או ספרייה", אומר זינגר. אם בכל זאת מתעורר הצורך בפרטיות בתוך המרחב המשותף, יש במתחם גם תאי טלפון אישיים הפזורים בכל הבניין ומיועדים לניהול שיחות פרטיות. אדריכל כפיר שקד, שעבד בחברה האמריקאית ומלווה את עיצוב הבניינים בארץ, מעיד כי יש קו עיצוב אחיד שמלווה את סניפי החברה בעולם שאותו הוא מכנה "ברוטליזם אקלקטי". בדומה למתחמים המובילים האחרים בשוק, גם העיצוב של חללי We Work מתאפיין ברצפות עץ מלא, במחיצות זכוכית ואלומיניום בין המשרדים, בתקרות, בקורות ועמודים מבטון חשוף, במערכות גלויות, וברהיטי עץ ועור המעניקים תחושה חמימה וביתית. "אנחנו גם מרבים להשתמש בטפטים ססגוניים שמקלילים את החלל ויוצרים בו תחושה צעירה ועליזה", אומר שקד. אדריכלית הילה טייס, אף היא משמשת כמעצבת הבית של החברה, מעידה כי השאיפה היא "לייצר אקלקטיות מגוונת, להימנע ממשהו שחוזר על עצמו ולייצר חוויות שונות בכל חלל. העיצוב שלנו צעיר ודינמי ועושה חשק לעבוד. זה לא משהו אפור ומונוטוני, אלא עיצוב שמעודד יצירתיות". עוד מתאפיין העיצוב בשימוש במאפייניהם האדריכליים של הבניינים המקומיים. הבניין שייפתח בקרוב ברחוב דובנוב, מספר זינגר, הוא בניין בן 50־60 שנה שהיה בעבר בית כנסת ובשיפוץ התייחסו אליו כאל בניין לשימור. החלונות המקוריים שומרו ושופצו, אזור ספר התורה שומר והפך לפינת ישיבה ייחודית, ובמרתף הבניין, שבעבר אכלס סניף מיתולוגי של תנועת בני עקיבא שומר הגרפיטי המקורי על הקירות. "אנחנו חושבים שלבניין הזה היה ערך אדריכלי גדול ורצינו לשלב בו את הפונקציונליות של חללי העבודה שאנו מציעים", הוא אומר. מעבר לכך, מדגיש זינגר, מאחר שהחברה היא פלטפורמה לאנשים יצירתיים, העיצוב נועד לתמוך בביטוי אישי של החברים. מאחר שהמחיצות בין המשרדים שקופות, עיצובו האישי של כל משרד בולט לעין. " זה כמו להסתובב בקניון ולהתרשם מחלונות ראווה של חנויות שונות בעלות אופי שונה. יש אצלנו אדריכלים, גרפיקאים, רואי חשבון, עורכי דין וזה תמהיל מיוחד שניכר בעיצוב של המקום. יש מי שאוהב לעבוד בעמידה ולכן מביא מתקני עמידה מיוחדים, יש מי שאוהב לעבוד על הליכונים, יש מי שמוציאים את השולחנות מהמשרדים ומכניסים במקומם ספות. ניתן להרגיש את התרבות הארגונית השונה של כל חברה בעיצוב משרדיה".
ליצור יחד
לצד רוב חללי העבודה המשותפים המיועדים לבעלי מקצועות חופשיים, שרבים מהם משמשים כחממה לחברות סטארט־אפ טכנולוגיות, קיימים מתחמים הפונים לאוכלוסיית משתמשים שונה. הסטודיה, חלל מקסים שנפתח במתחם נגה בדרום תל אביב לפני כחצי שנה, הוא מעין בית מלאכה קהילתי המיועד לבעלי מלאכה שאין להם סטודיו. דמי השימוש החודשיים הם כ־550 שקלים והם מעניקים למשתמשים את הזכות לשימוש בכלי עבודה ובחומרים מתחומי יצירה שונים – נגרות, תכשיטנות, תפירה, הדפסי רשת ועוד. המקום הוקם על ידי אמה הכהן ואלי דיין, יזמיות צעירות שהיגרו לישראל מקנדה. "כשהגענו ארצה ורצינו לסדר את הדירות שלנו, גילינו שאין לנו מקום שנוכל לעבוד בו על שיפוץ רהיטים או בניית חפצים בסיסיים לבית", מספרת אמה הכהן, "התלוננו אחת בפני השנייה, וגם היינו בין עבודות, וכך נולד הרעיון לפתוח סדנת עבודה משותפת". השתיים, שמעידות שאפילו מסור חשמלי לא ידעו להפעיל קודם לכן, עיצבו את המקום במו ידיהן וללא עזרתו של מעצב. "חשבנו שאם אנחנו נותנות אפשרות 'לעשות את זה בעצמך' אנחנו גם צריכות להתנסות בה", אומרת הכהן, "תוך כדי בניית המקום למדנו להשתמש בכלים, והיום אנחנו מעבירות סדנאות במקום בשעות הערב בנושאים שונים – נגרות, גינון אורגני, אמנות ועוד". בהתאם לגישה, הסטודיה מעוצבת על טהרת המחזור: חפצים ישנים ששופצו ושודרגו הפכו לחפצי נוי מלאי סטייל: וילון חרוזים שנמצא זרוק ברחוב הפך לגוף תאורה, חלון ישן הוצב בחלון הראווה וממסגר מידע על הסדנאות החודשיות, פחי צבע ישנים לופפו בחוטי פשתן הפכו לעציצים, וברצפת חדר השירותים שובצו מסכי אייפונים ישנים ושבורים שהתקבלו ממעבדה לתיקון טלפונים וצופו ביציקת אפוקסי. "זה עיצוב שנותן השראה", מסכמת הכהן, "הוא מאוד נגיש, ואנשים יכולים לראות שגם הם יכולים לעשות את זה ובעלות נמוכה, בדיוק כמונו".
