אדריכלות: הטאץ' הכפרי של אודי כרמיל

תעודת זהות

אודי כרמיל אדריכלים
שם אודי כרמיל
גיל 45
לימודים בוגר לימודי אדריכלות ב-Pratt Institute, ניו יורק
ניסיון תעסוקתי אדריכל אריה קוץ

אדריכל אודי כרמיל | צילום: אייל זלצברג

לפני כ-15 שנה פתח אדריכל אודי כרמיל משרד אדריכלים המתמחה בבנייה פרטית וציבורית, לאחר שנים של עבודה מאומצת במשרדו של אדריכל אריה קוץ, שם עבד על תכנון סניף של הבנק הבינלאומי במרכז שדרות רוטשילד (בשיתוף משרד האדריכלים Pei Cobb Fried מניו יורק). זה פרויקט אדריכלי כמעט איקוני בלבה של העיר הלבנה, המשלב בין ישן לחדש, ואחד הפרויקטים הראשונים שהובילו את עקרונות שימור המבנים באזור.

כיצד השפיעה העבודה על הפרויקט הגדול על המשך דרכך המקצועית?

"זה פרויקט שחשף אותי לעבודה בסטנדרטים של חו"ל והקנה לי הרגלי עבודה של סדר וארגון, ולכן השפיע עליי מאוד בהמשך הדרך. כמעט כל דבר היה מיוחד בפרויקט הזה – התמודדות מורכבת עם צורכי שימור, עם בנייה אקלימית ועם מורכבות תכנונית גדולה. זה פרויקט טכנולוגי מאוד שכולל קירות מסך אקלימיים מזכוכית המבודדים את המבנה מחום ומקור, מה שהיה פתרון חדשני מאוד ופורץ דרך בזמנו. מעבר לכך, מבני ציבור בחו"ל מתוכננים מתוך התחשבות גבוהה בסביבתם, והפרויקט חידד אצלי את הרגישות הגבוהה לסביבה. למשל, הבניין נבנה במפלסים שהולכים ונהיים צרים ככל שהוא גובה, והקפיצות בין המפלסים מתייחסות למבנים ותיקים ומשפיעים בסביבה.

אז, ואפילו היום, התפיסה שיש להתחשב בסביבה במהלך תכנון אדריכלי של מבני ציבור – לא רווחה כאן. מאחר שאני מרבה לתכנן פרויקטים של התחדשות עירונית הכוללים בנייני מגורים גבוהים, וכן פרויקטים מסחריים רבים, זוהי תפיסה שמנחה אותי גם כיום. למשל, בימים אלה אני מתכנן מרכז מסחרי במרינה באשקלון, שהאלמנט המרכזי בתכנונו הוא ניסיון להתייחס לים ולהישאר פתוח אליו עד כמה שניתן, לכן אני מתכנן בו מעין מדרחוב פתוח של חנויות שכולן פונות אל הים, ולא קניון סגור. במפלס השני של הבניין יצרתי מעין מרפסת מוארכת פתוחה ומחופה בדק עץ הצופה אל הים, כמעין טיילת עילית. חזית המבנה חופתה באבן לבנה ובעץ, שפה חומרית וצבעונית המתכתבת עם עולם היאכטות והים".

מרכז מסחרי בתכנון במרינה באשקלון המתייחס בתכנונו לחוף הים שלצדו, וכולל מדרחוב פתוח של חנויות הפונות אל הים וטיילת עילית המחופה בדק עץ | צילום: יח"צ

מה מנחה את התכנון שלך בפרויקטים של בנייה פרטית?

"קודם כל, מאוד חשוב לי הקשר עם אנשים, ורבים מלקוחותיי הם לקוחות חוזרים שהופכים לחברים. בסופו של דבר האדריכל הוא גם חצי פסיכולוג, כי בניית בית פרטי היא תהליך מאוד מאתגר מבחינה פסיכולוגית. זה תהליך שמוביל לבחינת תפיסות עצמיות ומשפחתיות, ומציף שאלות על החיים: מהי משפחה, איך ייראה העתיד; אנשים מתחילים לחשוב על איך הם רואים את עצמם מזדקנים ועל ההרגלים האינטימיים שלהם, ואני צריך להבין את כל המאוויים האלה ולצקת אותם למבנה ממשי שבו יבלו את שארית חייהם. לכן אני שואף להתאים את עצמי ללקוח ולא לכפות עליו בחירה סגנונית כלשהי. חשוב לי ליצור בית שחיים בו, שאיננו מוזיאון, ולכן אני מנסה תמיד לדמיין איך אני הייתי חי בבית הזה. חשוב לי לתת מקום מרווח לארוחות משפחתיות, וחשוב לי לייצר מקומות מפגש בין בני המשפחה.

אני מאמין שחללים שונים יוצרים תסריטים שונים וסביבות שבהן אנשים יכולים לממש את פוטנציאל הקשרים האנושיים ביניהם. למשל, בבית שתכננתי במושב בשפלה לאורך מגרש צר וארוך, תכננתי את החדרים סביב מסדרון ארוך מרכזי, אבל הקפדתי שלכל שני חדרים תהיה יציאה לחצר משותפת, והמסדרון הארוך אף הוא מחופה זכוכית בחלקים הפונים לחצרות המשותפות. זה יוצר נקודות מפגש בין הדיירים וקשר עין בין חלקי הבית השונים. יחידת ההורים הממוקמת בקצה הבית נפתחת אל חצר פרטית רק לה, שחלקה מחופה בדק עץ. פתיחת כל החדרים אל חצרות פרטיות או משותפות ממקסמת את הקשר בין פנים לחוץ – עיקרון חשוב נוסף שמנחה אותי בתכנון. אני מאמין שקשר עם החוץ יוצר תחושת רגיעה, ומאוד חשוב לי האיזון בין תחושת אינטימיות עוטפת בבית, לבין פתיחות לטבע, לשמש ולנוף. אני אוהב כשחם – חומרית, אנושית וכנראה שגם אקלימית".

. בית בשפלה: על מגרש צר וארוך שהחדרים בו תוכננו סביב מסדרון מרכזי הפונה אל חצרות פנימיות משותפות המייצרות מפגשים בין הדיירים וממקסמות את הקשר בין פנים לחוץ | צילום: אלעד שריג

מה מאפיין את סגנון העיצוב שלך ואת בחירותיך החומריות?

"מבחינה סגנונית התכנון שלי מתאפיין בקווים ישרים ומודרניסטיים אבל בחומריות חמה, מה שיוצר תחושה של השפעות כפריות, כי החומריות היא מאוד דומיננטית. למשל, במושב משמרת תכננתי בית כפרי קלאסי עם תקרת עץ משופעת ומסיבית וחלונות גדולים המחופים בפרופיל בלגי. הבית מתוכנן בפשטות כיאה לבית חווה, והחומריות שלו בסיסית ופשוטה, ובסופו של דבר התקרה והפתחים המוקפים ברזל הם אלה שמקנים לבית את אופיו הכפרי. אני מרבה להשתמש באבן, בעץ, בבמבוק ובחיפויי לבנים חשופות – בחוץ וגם בפנים. בבית במושב בשפלה כל הקופסה המכילה את הפונקציות הציבוריות בבית מחופה בלבנים מפירוק שהובאו מבלגיה, והקיר המרכזי בסלון בנוי אף הוא מלבנים חשופות.

בכלל, אני אוהב שילובים מפתיעים של חומרים. בבית מודרניסטי אתכנן קיר לבנים מפירוק שמוסיף לו חום וטאץ' כפרי, ואילו בבית כפרי אני יכול לשלב קורות פלדה חשופות שמוסיפות לו טאץ' תעשייתי. אפילו בפרויקטים תעשייתיים שנועדו להכיל בעיקר פונקציות לוגיסטיות, אנסה לשבור את הקופסה הפשוטה והפונקציונאלית ולהכניס בה קצת עניין באמצעות שימוש ייחודי בחומרים. למשל, אשתמש באופן יוצא דופן בחיפויי הפח שכה נפוצים בתחום הזה: אכניס ריבועי צבע או הדפסת אלמנטים גרפיים על הפח, או שימוש ברפרפות פח במקום במשטחי פח אחידים כדי לייצר טקסטורה שונה. אני גם אוהב לתת תחושת ריחוף וקלילות למבנים שלי, ליצור ניגודיות מאתגרת בין כבדות החומר לבין תחושת הקלילות של האובייקט. לפעמים אתאמץ לתכנן קומות מרחפות ואשקיע הרבה במציאת פתרונות הנדסיים מורכבים כדי לייצר תחושת ריחוף, פתיחות וקלילות".

קצרים עם אודי כרמיל

הכי יפה במקצוע "להפוך מחשבה למציאות".

הכי קשה במקצוע "לשכנע אנשים שאתה יודע מה אתה עושה. בעולם העיצוב והאדריכלות, בניגוד לעולמות מקצועיים אחרים, לכולם יש דעה וכולם חושבים שהם מבינים".

פרויקט אדריכלי מוערך בארץ "הפקולטה לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה בתכנון סקורקא אדריכלים. פרויקט שמצטיין בניקיון מחשבתי, בשימוש ייחודי בחומרים, בשילוב בין חומרים קרים לחמים, וביצירת חללים המייצרים קשר בין אנשים".

טיפ למי ששוקל ללמוד אדריכלות "חשוב להתכונן לכך שיש פער בין הלימודים היצירתיים לבין העבודה הטכנית והאפורה בשטח, לכן אולי כדאי להתחיל לעבוד כבר במהלך הלימודים וגם לא לוותר לעצמך – לשמור על קשר עם עולם הרוח שקיים מחוץ לבועה התעסוקתית שלך".

פרויקט שהיית רוצה לעשות וטרם עשית "מוזיאון. מעניין אותי המשחק בין קירות שיכילו אמנות לבין יצירת פתחים שיכניסו לחלל אור יום טבעי".

אם לא הייתי אדריכל הייתי "רופא, אולי עם התמחות בפלסטיקה, בגלל האסתטיקה והיצירתיות שיש בתחום הזה".