מוזיקת המקרה

לפני 15 שנה הגיע אדריכל גיל אבן צור לניו יורק כדי ללמוד אדריכלות, התאהב בעיר ונשאר. עם סיום לימודיו החל לעבוד במשרדו של האדריכל הנודע ריצ'ארד מאייר, מאבות המודרניזם ואחד האדריכלים המובילים בעולם. בשנים האחרונות עסק בתכנון בניין מאייר בשדרות רוטשילד בתל אביב ופתח משרד אדריכלים בניו יורק המתמחה בבנייה פרטית. בקרוב ייפתח סניף של המשרד גם בישראל.

תעודת זהות

שם גיל אבן צור

גיל 44

לימודים בוגר לימודי אדריכלות ב City College, ני יורק

ניסיון מקצועי אדריכל ריצ'ארד מאייר, ניו יורק; מרצה לאדריכלות ב־NYIT, ני יורק

אתר Ge-t.com

גיל אבן צור

ספר על תקופת העבודה במשרדו של ריצ'ארד מאייר

בחצי השנה הראשונה הכנתי רק מודלים, ולימוד התוכניות לעומק ותרגומן למודלים היה השיעור הכי חשוב שלי. כך למדתי רעיונות מרכזיים שקשורים באור, בסדר ובמקצב. למדתי גם שכדי להגיע לאיכות גבוהה חייבים זמן ושקט, כי כדי שהמודל יהיה איכותי צריך לשייף וללטש אותו עוד ועוד. אצל האדריכל היפני שלימד אותי ליצור מודלים מעץ למדתי עבודת יד מדוקדקת בעץ ולמדתי שצריך לחשוב, לנשום, להסתכל על העץ באופן כמעט מדיטטיבי. פרט לכך רכשתי שם ידע שלא יסולא בפז: התבוננות בפרטים, הרגלי עבודה קפדניים, תכנון מראש, ובכלל – לקחת את הזמן, לשרטט סכמה, למחוק, ולשרטט ולמחוק שוב ושוב. אני מאמין שאם השרטוט ייראה טוב – גם הבניין ייראה טוב. למדתי שם גם רעיונות אדריכליים מרכזיים כמו שימוש וטיפול באור יום ובחדירתו למבנה ורעיונות שקשורים בקצב. באדריכלות יש משהו מוזיקלי, ומאחר שאני מגיע מעולם המוזיקה – אני רואה את הדמיון. בכל בניין יש קצב, יש בו רגעי שיא לצד רגעי שקט – כמו בכל יצירת אמנות. גם ההתייחסות שלי לאור והשימוש בו ככלי עבודה נלמדו במשרד הזה. אני מתכנן כל בניין כמקום שעושה שימוש ייחודי ואישי באור, זה כמעט רוחני.

קיר זכוכית תלוי באורך 45 מטרים במרכז מבקרים שנבנה במפעל שמן זית בבולטימור, ארה"ב, יוצר חיבור חלקי לאזור התעשייתי הפעיל במפעל

מהם מקורות ההשראה שלך?

כל הבניינים שלי שואבים השראה ממבני עבר אך פונים אל העתיד. אני מסתכל על הסביבה ומנסה ללמוד את צורות הבנייה בעבר. בברוקלין למשל תכננתי פרויקט שהפך מפעל ישן בן 140 שנה לבניין מגורי יוקרה, המכיל 15 דירות. ניסיתי לשמר את מהות הבניין, אך לשנות את המשמעות שלו. אהבתי מאוד את גובה התקרות, את המקצב של העמודים, את פרופורציות החללים ואת אופן חדירת האור למבנה, ועם זה החלטתי לעבוד: לשמר כמה שיותר מן המאפיינים המקוריים ולהתאימם למגורים. שימרתי את הגובה, חשפתי את העמודים, שימרתי את כל החלונות והגדלתי אותם, והשתמשתי בחדרי הרחצה באריחי שיש משושים כמו אלה שנמצאו בשירותי הבניין הישנים. התוצאה היא דירות גדולות מאוד וחללים פתוחים. במרכז מבקרים שתכננתי בתוך המפעל הראשון לשיווק ולהפצת שמן זית בבולטימור, ארצות הברית, החלטתי לשמר את האווירה ואת ההיסטוריה של המקום, אבל לצקת בהן משמעות חדשה. מדובר במפעל פעיל, ורציתי ליצור במבנה תחושה תעשייתית, שיריחו את שמן הזית, ישמעו את תהליך הייצור וירגישו את אנרגיית העבודה. רציתי להימנע מניתוק, ולכן יצרתי קיר תלוי באורך 45 מטרים שעשוי כולו מלוחות זכוכית עם טקסטורה, שיוצר מצב חצי שקוף, חיבור וניתוק חלקי גם יחד. האדריכלות לא באמת נוגעת בקירות אלא מונחת על הרצפה, וכך הקירות המקוריים של המבנה יכולים לנשום. את המחיצות הפנימיות של תאי הטעימה, לעומת זאת, בנינו מעץ זית.

מה מאפיין את סגנון העבודה שלך?

אני תמיד מתחיל בניין מהפנים החוצה. תמיד מנסה ליצור קודם כל מקום מכיל ועוטף, ומתוכו לצאת לתוכניות ולשרטוטים. אני יכול לתכנן בניין יפה בקלות, אבל אני מחפש רגע של קסם, של מצב רוח, של מצב רגשי מסוים. אני לא מתרגש מבניינים אלא ממצבים אנושיים שנוצרים בתוכם, מהאופן שבו אנשים מאכלסים את הבניין. למשל, בבית אנו מרגישים מוגנים ויכולים לחלום, אז כשאני מתכנן מבנה מגורים – אני מקפיד שהחלונות יהיו בגובה נכון כדי שהמתגוררים בו יוכלו לשבת מול החלון, לראות את הגשם או את האור ממקום מוגן וחופשי ו… לחלום.

מפעל ישן בן 140 שנה בברוקלין שהפך לבניין מגורי יוקרה: המאפיינים הישנים שומרו והותאמו למגורים

אתה מרבה לדבר על שימוש נכון וייחודי באור טבעי. תוכל לפרט?

האור בארץ כל כך חזק, שלפעמים הוא יוצר תחושה של ניתוק בין האדמה לבניינים. לא תמיד אנו יודעים איך להכיל אותו. אני חושב שבעבר ידעו לעבוד נכון יותר עם האור המקומי. בניית אבן, למשל, עדיפה על בנייה לבנה שמחזירה אור ומסנוורת. בתוכנית שתכננתי בתחרות לבניית הספרייה הלאומית בישראל, שבה זכיתי לעלות לשלב הגמר, האתגר היה ליצור אור טבעי מרוכך ואחיד לכל אורך היום. אור חזק יוצר מתח ומקשה על הריכוז, ולכן ניסיתי ליצור חללים שונים שיש בהם עוצמות אור שונות. גם בבית שתכננתי בשרון, שבו שאפנו לחבר את גלריית העבודה לשדות המקיפים אותו, האתגר המרכזי היה יצירת אור אחיד בכל שעות היום, ולכן בחרנו ביצירת חזית צפונית. רוב מבני הציבור והמוזיאונים פונים צפונה, כדי ליצור שימוש אחיד באור יום. במגדל מאייר, שתכננתי בשדרות רוטשילד בתל אביב, העיקרון שהנחה את התכנון היה היפתחות הדרגתית לאור. הבניין תוכנן כמו פרח: לב לבו עשוי מבטון והוא סגור ומוגן מהאור, וככל שיוצאים החוצה הוא נפתח אל האור, אל העיר ואל הים. השקענו הרבה במערכת הצללה מאלומיניום שמגנה על הבניין כולו מהאור, ומסננת אותו כשהשמש גבוהה. כך נוצרת מעטפת מגוננת, אך הבניין נשאר פתוח ומשקיף אל הנוף.

בניין מגורים ב-Upper East Side, ניו יורק

מה מאפיין את בחירותיך החומריות?

אני מחפש חושניות בבניינים שלי, מנסה שהם יפעילו את כל החושים, לא רק את חוש הראייה. אני שואף שגם חוש הריח והמגע יעבדו. עץ מלא שונה בחום שהוא אוגר, בריח שלו ובמה שהוא משדר מבטון, ואני שואף שהבחירות החומריות שלי ישקפו את התחושות החושיות שאני מנסה ליצור. בבית בשרון השתמשנו במרצפות שומשום השומרות על טמפרטורה נמוכה ומתאימות מאוד לארץ, לעומת פרויקט מגורים בברוקלין הקרה, שבו ריצפנו בעץ השומר על חום ברוב עונות השנה. במרכז המבקרים במפעל שמן הזית בבולטימור יצרה הזכוכית עם הטקסטורה מצב שחושף ומסתיר בו זמנית, ואילו הבחירה בעץ זית עבור המחיצות הפנימיות משקפת את הרצון להביא חום וחיוניות מזרח תיכוניים לבולטימור.

בניין מגורים ב-Upper East Side, ניו יורק

קצרים עם גיל אבן צור

הכי יפה במקצוע היכולת לממש חלומות ורעיונות מופשטים.

הכי קשה במקצוע להגן על הרעיון המקורי מפני אינספור שינויים שיידרשו בו בדרך. זה מקצוע שכל הזמן צריך לשכנע בו אנשים לא לשנות את הרעיון המקורי.

פרויקט אדריכלי מוערך בארץ המשכן לאמנות בעין חרוד בתכנון שמואל ביקלס משנת 48', בשל הפרופורציות הנכונות של החללים והשימוש הנעים והחכם באור יום טבעי.

טיפ למי ששוקל ללמוד אדריכלות לבוא מתוך אהבה ליצירה. להסתכל כמה שיותר פנימה ולא החוצה כדי להישאר קשוב לעצמך ולאמת הפנימית שלך.

מה היית אם לא היית אדריכל? 
סביר שהייתי סקסופוניסט. ואכן הייתי
בעברי. אני בוגר התיכון שליד האקדמיה למוזיקה בירושלים.