מינימליזם עם נשמה: האדריכלית יולי וולמן

תעודת זהות

יולי וולמן אדריכלים
שם: יולי וולמן
גיל: 57
לימודים: בוגרת לימודי אדריכלות בשלוחה ללימודי חוץ של הטכניון

מזה 25 שנה מנהלת יולי וולמן את משרד האדריכלים שהקימה, המתמחה בבנייה פרטית ובתכנון משרדים. הבתים שהיא מתכננת מתאפיינים בקווים ישרים ובראייה על זמנית. היא שואפת לתכנון פשוט ומינימליסטי, ומייצרת חללים נקיים וישרי קווים הממקסמים את הקשר בין פנים לחוץ, אך מתאפיינים בעיצוב פנים אישי וייחודי המבטא את הדיירים.

יעל וולמן

מה מאפיין את סגנון התכנון והעיצוב שלך?

"החללים שאני מתכננת נקיים ומאופקים מבחינה תכנונית ואינם צועקים למרחוק. אני אמנם נוטה לניקיון ולקווים מודרניים, אבל מנסה 'ללכלך' אותם קצת באלמנטים השאולים מעולמות אחרים, כמו אלמנטים מאדריכלות עתיקה או מעולם המחול או המוזיקה, המרעננים את הפרויקטים ומוסיפים להם חיוך. למשל בבית גדול שהיה בו משהו קצת נוקשה שרציתי לרכך, שאפתי לשלב פסל קינטי בפטיו המשמש כמבואה. כשלא מצאתי פסל מתאים, תכננתי אותו בעצמי, וזה אכן היה אלמנט שהכניס טוויסט לבית.

אני אוהבת שילובים בלתי צפויים, למשל עיצוב פנים מודרני בתוך בית ערבי המיועד לשימור בירושלים. בפרויקט אחר שתלתי בתוך בית מודרניסטי בהווייתו חדר ספרייה שכמו נלקח מתוך בית אנגלי. כך יצרתי עבור בעל הבית פינה קסומה המתאימה לאופיו, ששפתה העיצובית לקוחה מעולם אחר. חשוב לי לייצר חללים בעלי פרופורציות נכונות, ואין לכך חוקיות אחת ברורה. למשל, בדירות קטנות אני מבטלת את המסדרונות כדי לתת תחושה של זרימה ופתיחות בבית. לעומת זאת בבתים מאוד גדולים דווקא אשקיע בתכנון מסדרונות ופרוזדורים כי הם חוצצים בין החללים הציבוריים לחלקים הפרטיים ומייצרים תחושת פרטיות ואינטימיות".

בית בהרצליה שעבר שיפוץ מסיבי | צילום: עודד סמדר

את עובדת בגישת עיצוב טוטאלית. מה מאפיין את עיצוב הפנים שלך?

"אני אכן מעצבת את הבתים שאני מתכננת עד אחרון הפרטים. מאחר שהמעטפת אצלי מאופקת, אני משקיעה בעיצוב פנים ייחודי ואישי המבטא את הדיירים, ושואפת להבליט אלמנט אחד או שניים מרכזיים המייחדים את הבית. אני תמיד מנסה לצקת נשמה לתוך החלל העירום שתכננתי. אני עובדת הרבה על תכנון התאורה בבית, במיוחד בדירות קטנות. אפשר לחולל פלאים בתפיסת החלל ובאווירה הנוצרת בו באמצעות התאורה. אני גם מאוד אוהבת לשלב אמנות עכשווית בבתים שאני מעצבת, בין אם מדובר באוספים קיימים של הדיירים או ברכישת אמנות חדשה.

במקרה שאין אוסף אמנות קיים, נייצר את האמנות בעצמנו או נמלא את הקירות בדרכים אחרות. אני דואגת שכל קיר בבית יהיה 'לבוש' – בטפט, בצבע או בחיפוי חומרי כלשהו. למשל, בבית בהרצליה חופה הקיר המרכזי בסלון במשטחי עץ רבועים שבתוכם שולבו פתחי האוורור של מערכת המיזוג בבית. זה יצר קיר מעניין מבחינה עיצובית, שגם מעניק פתרון פונקציונאלי ואסתטי להצנעת פתחי האוורור".

מהם מקורות ההשראה שלך?

"בביקור ביפן לפני כחמש שנים נפגשתי עם האדריכלות של טדאו אנדו ועם המינימליזם המדויק שלו, והושפעתי מהם מאוד. יש אצלו רוח ששורה על הדברים, שהיא מעבר לסכום מאפייניהם החומריים. העמדת הקירות שלו בחלל או בגן פתוח מאוד מיוחדת וחד פעמית. לכל בחירה שלו יש רק אופציה אחת נכונה. אין אופציות נוספות, רק אחת מדויקת. מאז אימצתי את המשפט: 'אדריכלות היא מושלמת לא כשאין יותר מה להוסיף לה, אלא כשאין מה לגרוע ממנה יותר'. רק אז את יודעת שהשלמת את העבודה. כך אני עובדת היום על סקיצות לפרויקטים: עד שאני לא מרגישה שאין לי מה לגרוע מהתוכנית, אני לא מראה את הסקיצה ללקוח. בכל פרויקט אני משאירה רק רעיון אחד או שניים שדרכם אני יכולה להגיע לתוצאה ייחודית ומיוחדת למקום, רעיון שאני יכולה למקסם את מימושו.

בנוסף, אני צורכת הרבה אמנות ומושפעת ממנה. לא זו בלבד שאני מייחסת הרבה חשיבות לאמנות על קירות הבית, אלא שרעיונות מעולם האמנות שנחשפתי אליהם בתערוכה או בעבודה כלשהי, חוזרים ומופיעים בפרויקטים שלי. למשל, באחד הבתים שתכננתי יצרתי רשת נחושת הנפרשת על פני קיר שלם, בהשראת דגם הכאפייה המזוהה עם ציוריו של הצייר הישראלי הידוע ציבי גבע. בבית אחר חיפיתי את הקיר הגבוה של גרם המדרגות בריבועי צבע בגוני הבסיס של כחול-אדום-צהוב בהשראת ציוריו של מונדריאן. אני רואה הרבה מופעי מחול ותיאטרון, וגם רעיונות מעולם עיצוב הבמה והתפאורות משתלבים בבתים שאני מתכננת. למשל, הצבת מנורות יקרות במקומות לא צפויים המייצרת אפקט תיאטרלי. עולם הבמה והאמנות הם עולמות נועזים יותר, ואימוצם כמקורות השראה מאפשר גם לאדריכלות להיות נועזת ומפתיעה יותר".

. גיאומטריה של צבעים בהשפעת הטיט גלרי בלונדון בבית בהרצליה | צילום: אלעד שריג

מה מאפיין את בחירותייך החומריות?

"אני מנסה כל הזמן חומרים חדשים, לפעמים חלוציים בשימושם, בעיקר משום שאני שואפת להפתיע ולאתגר את עצמי כל הזמן. כבר לפני עשר שנים חיפיתי בית בקיסריה בטרספה – חומר דמוי פורמייקה שהשימוש בו מקובל יותר במבנים תעשייתיים. רציתי חומר מודרני וקל לתחזוקה, שיהיה עמיד מבחינת הקרבה לים ויאפשר גמישות צבעונית. התוצאה היא מבנה המחולק לשלוש מאסות אדריכליות בטקסטורה ובצבעוניות שונות ומפתיעות (כסף, חרדל ואפור) הנובעות מהחומר.

בנוסף, אני אוהבת שימושים לא צפויים בחומרים מוכרים, או שילובים לא צפויים בין חומרים. למשל, בבית בהרצליה יצרתי את דלת הכניסה ואת גרם המדרגות מעץ אלון מבוקע, וקיר זכוכית שחורה מבריקה הממשיך לכל אורכו של גרם המדרגות. המתח בין החומרים מוציא משניהם את המיטב ויוצר עניין, והחיבור החדש בין ניגודים מרגיש שלם באופן מפתיע".

הריהוט אינו צמוד לקירות או לעמודים וכך נוצרת הרגשה של מרחב | צילום: אלעד שריג

קצרים עם יולי וולמן

הכי יפה במקצוע: "עדיין מרגש אותי אחרי 25 שנה בתחום להגיע לפרויקט בשלב של תחילת הבנייה ולראות את הרעיונות שלי מתממשים בשטח ואת הקווים הופכים ליציקות בטון".

הכי קשה במקצוע: "לנהל אנשים. אנחנו לומדים להיות אדריכלים, לא מנהלים".

פרויקט אדריכלי מוערך בארץ: "המשכן לאמנות בעין חרוד בתכנון שמואל ביקלס. הפרופורציות של החללים והשימוש באור יום טבעי הם מקור השראה עד היום".

טיפ למי ששוקל ללמוד אדריכלות: "להרחיב אופקים תרבותיים ואת הידע העיצובי כל הזמן, אפילו באמצעות שיטוט באינטרנט".

פרויקט שהיית רוצה לעשות וטרם עשית: "בית מלון שאליו אנשים רוצים לחזור".

אם לא הייתי אדריכל הייתי: "שפית. בישול מרגיע אותי".