שקט מופתי
הסגנון שלה מודרניסטי מובהק והיא מזקקת את הרעיון התכנוני לסכמות פשוטות וברורות. היא מייחסת חשיבות גבוהה לקשר שבין המבנה לסביבה ומתמקדת בתכנון היחס שבין הנפח לגריעות ממנו. שיחה אישית עם אדריכלית רוני אלרואי
תעודת זהות
שם: רוני אלרואי
גיל: 47
לימודים: בוגרת תואר ראשון באדריכלות מהטכניון ותואר שני באדריכלות מאוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
ניסיון מקצועי: עדה כרמי מלמד אדריכלים
בעמוד הבית של אתר האינטרנט החדש של אדריכלית רוני אלרואי נמתחת שורה של צורות גיאומטריות פשוטות הנראית כעיטור גרפי מופשט. במבט נוסף מגלים כי כל עיטור כזה הוא בעצם סכמה המשקפת את עיקרון התכנון המרכזי בכל פרויקט. אלרואי מעידה כי הסכמות מסייעות לה להגדיר בבהירות את תמצית הקונספט האדריכלי בכל מבנה שהיא מתכננת, וכי השאיפה לזקק את האמירה המרכזית בכל פרויקט מנחה את עבודתה. הסכמות מבטאות גם את עניינה באבסטרקט ואת ההשראה הרבה שהיא שואבת מעולם האמנות.
מה הם העקרונות המנחים את עבודתך?
"טביעת אצבע אישית היא דבר שהולך מתפתח ומזדכך עם השנים. היום אני יודעת לומר שיש איזו פשטות שאני מחפשת. בכל מבנה שאני מתכננת צריכה להיות אמירה מאוד ממוקדת וקונספט ברור שלא צריך מאמץ כדי לממש אותו. אני תמיד מחפשת את הסכמות הפשוטות שמובילות למצבים מורכבים. אני אוהבת בתים שהסכמה התכנונית שלהם ברורה מאוד ובהירה. למשל, בבית ביישוב בצפון, התמה המרכזית הייתה הדגשת הנוף הפנורמי המרהיב סביב המגרש, וכל התכנון סבב סביב זה. זה לא בית שתוכנן בתקציב גבוה, אבל הרעיון היה בהיר כל כך שלא נזקקנו לאמצעים רבים כדי לייצר בו חוויה משמעותית. בבית שאני מתכננת כרגע בכפר שמריהו, המוקף בבתים קרובים יחסית, הסביבה פחות מרשימה, ולכן חיפשתי משהו אחר להדגיש בסכמה. בחרתי לתכנן שתי חצרות פנימיות שנמצאות בקצוות הפוכים של הבית, שמייצרות קשר הן בין קומת המרתף לקומת הקרקע, והן בין חללי הבית השונים הנשקפים מהן. כשהסכמה מדויקת היא יכולה להוביל למצבים מעניינים בבית באמצעים פשוטים וללא מאמץ.
"בשנים האחרונות אני מתמקדת בתכנון היחס שבין הנפח לגריעות ממנו. זה סוג של פיסול – כמו לקחת גוש של חומר ולגרוע ממנו חומר. מלבד זאת מעסיק אותי מאוד הקשר שבין המבנה לסביבה. המבנה תמיד פולש לסביבה ומייצר סוג של הפרעה בנוף, ולכן מנחה אותי השאלה איך לפצות על ההפרעה הזו ולהעצים את הסביבה. למשל, בבית על מגרש מוארך פתוח בכפר אז"ר לא רציתי לקלקל את הנוף הפתוח באמצעות מבנה גבוה, אז יצרתי בית נמוך מאוד שמתפתל בצורת Z במגרש ואינו פוגע בנוף אלא מייצר מסלול שמדגיש אותו. זה היה כמו לתכנן פארק ובתוכו מבנה. בבית בסביון שגובל בחורשת אורנים רציתי לאפשר לחורשה לעבור דרכו, ולכן תכננתי אוסף ביתנים שמאפשרים מבטים שונים אל החוץ דרך המבנה".
את מתכננת גם מבני ציבור. מה ההבדל בין זה ובין מתכנון בנייה פרטית?
"ההתייחסות לסביבה גדולה וחשובה יותר במרחב הציבורי. כשלוקחים שטח פתוח ששייך לציבור אני מרגישה אחראיות ומחויבות גדולה להתחשב בו. למשל, בבניין מעונות שתכננתי עם אמיר חזק ואדריכל איתי שחר לחיילים בודדים בפארק הירקון ברמת גן, שאפנו לחזק את הקשר בין הרחוב לבין הפארק. לפי חוקי הבנייה, בגלל הצפות אפשריות של הירקון, על מפלס הכניסה להיות גבוה מהרחוב, אך מאחר שהיה חשוב לנו לשמר את הקשר עם הרחוב פיצלנו את מפלס הכניסה לשניים, ויצרנו מפלס ביניים המקשר את הבניין לרחוב. בתכנון הפנים הקדשנו מחשבה ליצירת חללי מפגש שמעודדים אינטראקציה בין הדיירים, כמו מרפסות ואזורי מפגש לצד פירים העוברים לאורך כל הקומות. יצירת מקומות מפגש היא עיקרון שמנחה לא אחת תכנון של מבני ציבור רבי משתמשים".
מה מאפיין את בחירותייך החומריות?
"החומרים שמדברים אליי הם חומרים שמאפשרים גמישות ומגוון שימושים. בבלוקים, באבן ובזכוכית, למשל, יש יותר מגבלות בשימוש. בחומרים כמו בטון, עץ וברזל, לעומתם, יש גמישות רבה. אני אוהבת חומרים שניתן כמעט לפסל בהם. אני חושבת שבכל אדריכל יש פסל מודחק שלא אפשר לעצמו לעסוק באמנות. חשוב לי לבחור את החומר הנכון לחוויה שאני מעוניינת ליצור. למשל, באחד הבתים תוכנן גרם מדרגות מזכוכית שמעליו תלויים לוחות ברזל גדולים. רצינו שגרם המדרגות יהפוך לאלמנט פיסולי בלב הבית מבלי להשתלט על החלל, ולכן בחרנו בלוחות ברזל ענקיים ונתנו לחומר לדבר בעד עצמו. לו היינו משתמשים בעץ הוא היה תופס הרבה יותר מקום. הברזל אפשר לנו לשמור על דקיקות ולתלות את הלוחות מהתקרה, כך שגם החומר וגם צורת השימוש בו מייצרים סיטואציה שמעניין להתבונן בה וחוויית חלל מורכבת יותר. במבנה בית הספר לפיזיקה שתכננתי עם אדריכל דני לזר, באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע בחרנו להשתמש בבטון על גווניו השונים – חומר שבעיניי מתחבר לצחיחות ולצניעות של הסביבה המדברית, וגם מתחבר אליה במונוכרומטיות שלו. הגמישות והרבגוניות של הבטון אפשרו ליצור סביבה מעניינת ומגוונת באמצעות שימוש בחומר אחד בלבד".
מהם מקורות ההשראה שלך?
"אני שואבת השראה מעבודות של אדריכלים בולטים וגם של אמנים מובילים. אני מאוד אוהבת את העבודות של מיכה אולמן, חתן פרס ישראל לפיסול, בגלל העיסוק שלו בריק, וגם בשל הדיוק, הן בעיסוק בחומר והן בהגדרת החלל. אני אוהבת מאוד גם את העבודות של האמן ריצ'רד סרה בשל הדיוק והקשר שלהן למקום, וגם את הפסלים של יחיאל שמי, שהם מצד אחד מופשטים ופתוחים לפרשנות, ומצד שני חומריים מאוד. בעיניי האדריכלות המופלאה ביותר נמצאת בספרד ובפורטוגל. יש שם חדשנות לצד הרבה עיסוק בחומר. האדריכלים שם מצליחים להפתיע ולחדש כל הזמן, ויש בהם משהו מקורי ואמיתי. אני מאוד מעריכה את איירס מתאוס – צמד אדריכלים פורטוגליים שעבודתם מתאפיינת בגריעה בחומר. כלומר, העיסוק שלהם בחלל הוא באמצעות גריעת נפחים, ולאורך השנים העבודות שלהם מתבהרות וגם הולכות ומעמיקות. הם מייצרים עולם מאוד מובחן. אני אוהבת את התכנון של סוטו דה מורה, אף הוא מפורטוגל, שתמיד מאתגר את המקום שהוא עובד בו. יש מתח אמנותי מעניין באופן שבו הוא מציב את הבניינים בסביבה, והוא תמיד מעצים את הסביבה באמצעות התכנון שלו ולא פוגע בה".
קצרים
הכי יפה במקצוע: החיפוש אחר התמצית. האבולוציה הרעיונית, תהליך הזיכוך וההגעה לעיקר בכל פרויקט.
הכי קשה במקצוע: לתקשר את הרעיונות לאנשים שאינם מהתחום ולרתום אותם לרעיון ולתהליך מימושו.
פרויקט אדריכלי מוערך בארץ: מרכז המבקרים "גני הברון" בזיכרון יעקב בתכנון עדה כרמי מלמד. יש בו הרבה חשיבה על השתלבות בסביבה באופן שמעצים אותה ושימוש מעניין באור טבעי.
פרויקט שהיית רוצה לעשות וטרם עשית: ספרייה. אני מאוד אוהבת לתכנן ספריות גם בבתים הפרטיים שאני מתכננת, הן משמשות נקודת מפגש בין פונקציה לרעיונות מופשטים, בין רוח לחומר.
טיפ למי ששוקל ללמוד אדריכלות: למצוא סביבה אנושית שאפשר לנהל איתה דיאלוג טוב, כי רעיונות אדריכליים מרוויחים מאוד מדיאלוג מפרה.
מה היית אם לא היית אדריכלית: עובדת במקצוע טיפולי כלשהו, אולי עם זקנים, נכים או ילדים.