"תפקידו של העיצוב הוא לגרום לך להיות מאושר"
הוא מעצב מוצר, רהיטים, מלונות, חנויות, מסעדות וכבר הוכתר כאחד מחמשת המעצבים המשפיעים בעולם. שיחה על חיים יפים עם אוקי סאטו לרגל פתיחת תערוכה רטרוספקטיבית בינלאומית ראשונה בארץ
"עיצוב אמור להביא אושר לחייך. באמנות זה בסדר לגרום לך להיות מודאג, עצוב, כועס או מוטרד, אבל תפקידו של העיצוב הוא לגרום לך להיות מאושר ושמח. זה ההבדל בין עיצוב ואמנות. אני מנסה להביא לרגעי אושר בחייהם של מי שמשתמשים בעיצובים שלי", אומר אוקי סאטו (Oki Sato), המעצב העומד בראש סטודיו Nendo, בריאיון מיוחד למגזין "נישה" עם פתיחתה של תערוכת רטרוספקטיבה במוזיאון העיצוב בחולון.
סאטו (39) הוא מעצב צעיר, פורה במיוחד (כ-400 עבודות נמצאות בתהליך עבודה בסטודיו ברגעים אלו ממש) ועטור פרסים, ששולח ידו בכל תחומי העיצוב: עיצוב מוצר, רהיטים, מלונות, חנויות, מסעדות, עיצוב גרפי ומוצגים לתערוכות נחשבות (מילאנו, פריז ועוד), למוזיאונים ולגלריות. "העובדה שסאטו בחר להציג את הרטרוספקטיבה הבינלאומית הראשונה שלו אצלנו היא כבוד גדול", אומרת גלית גאון, האוצרת הראשית היוצאת של המוזיאון, שחיזרה אחרי סאטו שנים עד שנעתר לבקשותיה, "התערוכה מייצגת את רגעי ה-WOW כפי שקורא להם סאטו, המובילים לתובנה חושית חדשה".
כ-70 פריטים בחר סאטו בעצמו מבין המאות שיצר לאורך כ-14 שנה. כל העבודות עוסקות ב"מרווח שבין לבין", כפי שנקראת התערוכה, והן נחלקות לשישה עולמות קונספט (בין תהליכים, בין מרקמים, בין גבולות, בין האובייקט, בין מערכות יחסים ובין חושים) והן מוגשות למבקר בצורה אסתטית להפליא, במעין קופסאות בנטו (רק בלי האוכל) הממסגרות גן אבן יפני.
אין כמעט צבעים, בטח שלא בוהקים, אין פירוטכניקה מסובכת, והשרטוטים ביד חופשית של סאטו המלווים את התערוכה מובילים למסקנה הבלתי נמנעת: אלוהים אכן נמצא בפרטים הקטנים כמאמר הקלישאה. רוב העבודות מלאות הומור ופשטות כי רובן נועדו לשימוש מסחרי ולפתרון בעיות מסוימות בחיים, ועם זאת יש בהן ניצוץ של גאונות.
מה מגיע קודם – רעיון אישי או בקשה מלקוח?
"זה תמיד לקוח שמבקש ממני לעצב עבורו משהו. למשל יכול לבוא לקוח ולבקש ממני לעצב עבורו קופסה אחרת לאגוזים האלו", אומר סאטו ומצביע על קופסת פלסטיק גנרית מהסופר מלאה באגוזים הניצבת בינינו. "גם כשמדובר על פריט קונספטואלי ולא מסחרי יש תמיד לקוח – לעתים הלקוח הוא גלריה או מוזיאון. ויש תמיד בריף. זה לא שאני קם בבוקר עם רעיון ומנסה למצוא עבורו חברה, זה תמיד הפוך".
כמו למשל העבודה Rain bottle?
"בדיוק. פנו אליי לקראת תערוכת Maison et Objet בפריז ב-2014 וביקשו ממני לעצב משהו בקונספט של מילים. אז התחלתי לחשוב על גשם ועל כל המילים שיש לגשם ביפנית ועל סוגי הגשם השונים שיש ביפן. כך נולדה העבודה הלוכדת בבקבוקים צורות שונות של גשם".
איפה אתה מעדיף להציג את העבודות שלך – במוזיאון או בחלון הראווה של החנות?
"שניהם טובים לי באותה מידה. אני מאמין שהעיצובים שלי לא צריכים להיות מוגבלים למקום מסוים או לקהל מסוים, זה יכול להיות ברחוב, בבית שלך, במוזיאון, בחנות. העיצוב שלי מיועד לכל אחד. אני מאוד אופטימיסט בתפיסתי ואני נהנה מכל העולמות".
איזה פרויקט שלך אהוב עליך במיוחד?
"זו שאלה שאת צריכה לשאול אותי כשאהיה בן 60 או 70", אומר סאטו. "לכל פרויקט יש צד טוב וצד פחות טוב, ולכל פרויקט יש זיכרון טוב וזיכרון רע מבחינתי, כך שזה לא יהיה חכם בעיניי לבחור בשלב זה פריט אחד. ובכלל, אני כל הזמן עסוק בפרויקטים העתידיים שלי, אני עוסק עכשיו בכ-400 פרויקטים הנמצאים תחת ידיי ושם נמצא מוקד העניין שלי".
ספר על סטודיו ננדו.
"יש לנו 25 מעצבים בננדו כרגע, ובנוסף יש חמישה מנהלי צוותים. אחד המעצבים נמצא בשלוחה של הסטודיו שלנו במילאנו".
איך אתה בוחר את המעצבים?
"אנחנו עובדים יחד על פרויקט אחד, ואם זה עובד טוב – מצוין, אם לא – נפרדות דרכינו. מדובר במעצבים צעירים, חלקם פונים אלינו בתום לימודי העיצוב, חלקם מגיעים דרך חברות מסחריות שאיתן אנחנו משתפים פעולה. רובם צעירים מאוד, בשנות ה-20 לחייהם, ורק בודדים חצו את גיל 30. בסטודיו אני הכי זקן", הוא אומר בחיוך, "זה צוות נלהב ואנרגטי, הם אמנם לא הכי מנוסים אך הם ניחנים בתשוקה רבה. אין ממש חוקים לגיוס מעצבים, אם זה עובד טוב לשני הצדדים – כולם מרוצים. רובם יפנים, אבל יש גם איטלקים, קוריאנים, הולנדים".
למדת אדריכלות אבל אתה לא עוסק בזה. תחזור לזה?
"אני לא יודע אם אהיה אדריכל קלאסי בעתיד, אבל אנחנו עושים יותר ויותר פרויקטים שיש בהם מוטיבים אדריכליים. לאחרונה סיימנו לעצב את מרכז הקניות Siam Discovery בבנגקוק, שנחשב לפרויקט גדול ואדריכלי במהותו. אנחנו עובדים על תחנת רכבת גדולה בגודל של 6,000 מ"ר ליד טוקיו, היא עתידה להיפתח באביב הבא. אנחנו מתחילים לעבוד על פרויקטים בקנה מידה גדול יותר, אבל ההתבוננות דומה בכל הפרויקטים – איך אנחנו רואים את הבעיה ואיך פותרים אותה בדרך הגיונית ומלאת שמחה. זה אתגר גדול עבורי, שהפרויקטים הגדולים שלי שנמצאים כעת בעבודה לא יהיו אדריכלות-אדריכלות, אלא שילוב מגוון".
מי משפיע עליך?
"אני מושפע מהכל ויש כל כך הרבה מידע. כשהייתי ילד אהבתי לקרוא ספרי קומיקס והגיבור שלי היה Doraemon, שהוא מעין חתול כחול והוא פותר כל מיני בעיות בעזרת ההמצאות שלו. הוא הגיבור שלי, המאסטר שלי, גם היום".
איך לדעתך ייראו החיים שלך בעוד חמש שנים?
"אין לי חלומות או שאיפות ספציפיים, כי גם אם ארצה לעצב למשל את קופסת האגוזים הזו (סאטו מצביע שוב על הקופסה מהסופר שעל השולחן, יפ"נ) אבל יגיע לקוח ויבקש שאעצב בשבילו כוס פלסטיק, זה יסיט אותי ממסלולי והעתיד שלי ישתנה. אני מנסה לא לתכנן יותר מדי את העתיד כי המציאות לא צועדת בהתאם לתוכניות, וכל מעצב צריך לקוח בכל מקרה. אין לי מושג מי יופיע בפתח הסטודיו מחר בבוקר, כך שלתכנן קדימה לעוד חמש או עשר שנים לא יהיה חכם מבחינתי".
עם מי תרצה לשתף פעולה?
"כל לקוח, מעצב או חברה בעצם. אנחנו עושים הרבה שיתופי פעולה עם חברות עיצוב איטלקיות שיש להן מסורת ארוכת שנים של עיצוב. שיתופי הפעולה מאפשרים לי להשתלב במגוון מקומות בתעשיית העיצוב".
מה אתה חושב על התערוכה במוזיאון העיצוב בחולון?
"למען האמת אני לא יודע", אומר סאטו וצוחק, "אני חושב שאני צריך זמן לעכל. זה מוזר. זה מרגיש כמו פגישת מחזור. יש בין 70 האובייקטים בתערוכה פריטים שהצגתי בעבר בבלגיה, בפריז, באיטליה ועוד. אני קצת מבולבל, למרות שאני זה שבחרתי את כל המוצגים בששת הקטגוריות בתערוכה 'המרווח שבין לבין'. אגב, זה רק חצי תערוכה בעצם. החצי השני יוצג בטייוואן באוגוסט. שם התערוכה תהיה מסחרית יותר והקונספט יהיה Window Shopping, פחות אומנותית מהתערוכה הזו אך משלימה שלה".
4 שאלות על רגל אחת
מה הייתה נקודת הפריצה שלך?
"תהליך העבודה שלי הוא שלב אחרי שלב במעלה הסולם. זה נכון שלמעצבים רבים יש פריט עיצוב איקוני שממצב אותם גבוה בעולם העיצוב, אבל במקרה שלי לא היה משהו כזה. אנחנו פשוט עושים מה שאנחנו עושים יום אחרי יום, הרבה פריטים במקביל. אבל בסוף היום אני לא חושב שיש לי מאסטרפיס אחד מובהק. אנחנו עובדים על כל פרויקט באותו עומק ואופן".
מה היית רוצה לעצב ועדיין לא עיצבת?
"יש המון דברים שהייתי רוצה לעצב אני רק עוד לא יודע שאני רוצה לעצב אותם. הפרויקט הכי מלהיב הוא הפרויקט הבא, זה שעוד לא עיצבתי ושאני עדיין אפילו לא יכול להעלות בדמיוני. אני מניח שארצה לעצב יותר מלונות, אבל הרעיון הבא עדיין לא ניטע בדמיוני".
איך היית מגדיר את השפה העיצובית שלך?
"אני מנסה לא לחשוב על הגדרות. אני משתדל לא להתעסק בשאלות של 'עד כמה אני יפני', 'האם אני מספיק יפני' או 'האם עליי להתרחק מהיפניות שבי', זה מסבך את העניינים. אם אני אוהב את זה או לא, יש מרכיבים יפניים בתוכי כמו שיש מרכיבים לא יפניים בתוכי וזה משתנה בכל מפגש עם לקוח. אם אני עובד עם לקוח איטלקי למשל, התוצר הוא תמהיל של עיצוב איטלקי ועיצוב יפני".
איך אתה מתחיל – צורה, חומר, מחיר, צורך?
"זה הכל קורה במקביל. זה כמו שיש לך כמה כוכבים מנצנצים בשמים, המייצגים מחיר, שימושיות, קיימות וכך הלאה, ותפקידי כמעצב לחבר בין כל הנקודות וליצור מוצר אחד".
אוצרת: מריה כריסטינה דידרו, תוצג עד 29.10.16. פרטים באתר המוזיאון.
צילומים באדיבות סטודיו ננדו ומוזיאון העיצוב חולון