בעשר אצבעות

ספה אירופית ישנה שנמצאה ברחוב והוצבה בראש מחיצת עץ המסתירה גומחת אחסון בקיר הבית, הפכה למיצב שלא ניתן להתעלם ממנו. צילום: בועז לביא
ספה אירופית ישנה שנמצאה ברחוב והוצבה בראש מחיצת עץ המסתירה גומחת אחסון בקיר הבית, הפכה למיצב שלא ניתן להתעלם ממנו. צילום: בועז לביא

את דירתו השכורה בשכונת נגה ביפו, המשמשת גם כסטודיו, שיפץ המעצב אלון רזגור בעצמו. הוא התמסר למאפייני החלל ולחומרים הקיימים, הוסיף את טביעת ידו ויצר חלל רב שימושי ומיוחד במינו, המתמזג עם הרחוב

88 שיתופים | 132 צפיות

עיצוב פנים אלון רזגור

שטח הלופט 80 מ"ר

משך השיפוץ כחודש

עלות החומרים כ־20,000 שקלים

מבט מבעד לספרייה בכניסה לבית אל עבר המשרד שנבנה מתחת לגלריית השינה. כתובות הקיר המרוססות על קירותיו נותרו כפי שהיו, ומעידות על עברו הצבאי של המקום. צילום: בועז לביא
מבט מבעד לספרייה בכניסה לבית אל עבר המשרד שנבנה מתחת לגלריית השינה. כתובות הקיר המרוססות על קירותיו נותרו כפי שהיו, ומעידות על עברו הצבאי של המקום. צילום: בועז לביא

לפני כשנה נכנס אלון רזגור, מעצב מוצר וחלל, לביתו המיוחד בשכונת נגה ביפו, לאחר ששיפץ את החלל ששכר. המבנה ששימש את הצבא הבריטי לפני קום המדינה עבר ידיים ובמשך שנים ארוכות תפקד כמחסן נשק של צה"ל ומאוחר יותר כלשכת גיוס. "המבנה הזה הוא כמו חומות ירושלים", אומר רזגור, "הוא עבר המון שינויים וידיים עם הזמן". זמן רב חיפש מעין לופט – חלל רחב ופתוח שיוכל לחיות ולעבוד בו. "מתווכת הדירות שסייעה לי בחיפוש אמרה שיש לה מערה בשבילי והביאה אותי לכאן", הוא מחייך. "לקח לי בדיוק שנייה להחליט שזה המקום בשבילי. הוא היה בתולי מאוד, לא היה בו כלום, אבל הבחנתי בפרופורציות הטובות שלו שנחבאו מתחת לכל המאפיינים שנוספו לו עם השנים". רזגור החליט לכבד את רבדי הזמן שניכרו במבנה ולהדגיש את החומרים הקיימים. "במקום להשקיע משאבים בטשטוש העבר החלטתי להתמסר למאפייני החלל וליצור מהם קומפוזיציות עיצוביות מעניינות", הוא מספר. לצד החומרים התעשייתיים השולטים בחלל, המאפיין הבולט ביותר שלו הוא גובהו הרב – שישה מטרים – שאפשר לבנות בו גלריית שינה ומתחתיה חלל עבודה מרווח שנדיר למצוא בבתי מגורים עירוניים. עיצוב הבית מתאפיין בחומריות מחוספסת ובמראה תעשייתי גולמי. הרצפה עשויה בטון גס מצופה אפוקסי שנסדק עם השנים והתפקע עד שיצר דוגמה כהה מנומרת על כל שטחה. קירות המבנה עשויים לבנים רגילות ולבני סיליקט חשופות צבועות בלבן, שילוב שמעיד על הידיים ועל השינויים הרבים שעבר החלל עם השנים. על הקירות עדיין מתנוססות כתובות צבע בנוסח "בזמן שריפה יש להוציא את התחמושת", "התייצבות" ו"אסור לעשן", המלמדות על עברו הצבאי של המבנה.

המטבח, החלל הראשון שהוגדר במהלך שיפוץ הבית, נבנה בירכתי הבית בשל מיקומה של צנרת האינסטלציה במקום סביב שידה דו צדדית בעיצובו של רזגור. כיור מרובע גדול הוצב על גבי שולחן עבודה נוסף שנרכש במכירת ריהוט ישן של חברת "סולל בונה". צילום: בועז לביא
המטבח, החלל הראשון שהוגדר במהלך שיפוץ הבית, נבנה בירכתי הבית בשל מיקומה של צנרת האינסטלציה במקום סביב שידה דו צדדית בעיצובו של רזגור. כיור מרובע גדול הוצב על גבי שולחן עבודה נוסף שנרכש במכירת ריהוט ישן של חברת "סולל בונה". צילום: בועז לביא

חלוקת החלל

"כשהגעתי לדירה", הוא מספר, "הייתה כאן ג'נקיאדה שלמה. החלל כולו נראה כמערה עמוקה וגבוהה". החלטות השיפוץ הראשונות נגעו לחלוקת החלל לאזורים שונים ללא בניית קירות נוספים. אזור המטבח, אזור העבודה, האירוח, האחסון והשינה הוגדרו בחלל באמצעות הנחת הרהיטים או באמצעות בניית מחיצות קלות ומרחפות מעץ ומפרספקס. ההחלטה למקם את המטבח בפאתי הדירה נבעה ממיקום מערכת האינסטלציה במבנה, מתוך רצון להשתמש בתשתיות ובמשאבים הקיימים וגם במטרה להוזיל עלויות. "לא תמיד להפוך את כל הבית זה הדבר הכי טוב", הוא מסביר, "לפעמים זה פשוט הדבר הכי יקר". המטבח נבנה סביב שידת עץ מרכזית בעיצובו של רזגור, שמפרידה בין אזור הכיור והעבודה לבין פינת ישיבה עגולה המשמשת גם כפינת אוכל. משני צדיה של השידה נפתחות מגירות, מצד המטבח ומצד פינת האוכל. זהו רהיט דו צדדי פרקטי ונוח מאוד אשר מלווה אותו כבר שנים, לדבריו. כיור לבן וגדול מן הרגיל וברז כסוף מעוקל בעיצובו של רזגור הוצבו על גבי שולחן עץ של חברת סולל בונה משנות ה־40־50, שנרכש במכירת חיסול של החברה לפני כעשור. "רכשתי שני שולחנות כאלה. השני משמש כשולחן העבודה שלי. שני הארונות שבחדר השינה ושולחן האוכל העגול נרכשו גם הם באותה מכירה. למעשה ייתכן שאני יושב לעבוד על השולחן של גולדה מאיר", הוא מחייך, "הרי סולל בונה הייתה שייכת להסתדרות בראשית ימיה של המדינה".

שולחנות פינת העבודה ופינת הישיבה שלצדה נרכשו במכירת חיסול של חברת "סולל בונה" לפני כעשור. הספרייה הגבוהה המאכלסת את עבודותיו של רזגור יוצרת הפרדה בין פינת העבודה לסלון. צילום: בועז לביא
שולחנות פינת העבודה ופינת הישיבה שלצדה נרכשו במכירת חיסול של חברת "סולל בונה" לפני כעשור. הספרייה הגבוהה המאכלסת את עבודותיו של רזגור יוצרת הפרדה בין פינת העבודה לסלון. צילום: בועז לביא

 

תקרתו הגבוהה של הבית אפשרה לבנות בו גלריית שינה ותחתיה חלל עבודה נוח . צילום: בועז לביא
תקרתו הגבוהה של הבית אפשרה לבנות בו גלריית שינה ותחתיה חלל עבודה נוח . צילום: בועז לביא

קירות אזור העבודה חולקו לשניים באמצעות צביעה. חלקו התחתון של הקיר נותר לבן ואילו חלקו העליון נצבע באפור. "אפשר לחלק את החלל לא רק באמצעות בניית קירות", מסביר רזגור את הבחירה, "גם הצבת עציץ או תליית תמונה יכולות לייצר הפרדות בחלל. במקרה הזה השימוש בצבע הגדיר אזורים וסיפק לעין נקודות אחיזה וסביבה מתאימה להצבת חפצי האמנות שלי". שידת מדפים גבוהה המגיעה עד התקרה מפרידה בין פינת העבודה לסלון וחוצצת ביניהם באווריריות. מדפי הספרייה מלאים פריטי נוי מאלומיניום בעיצובו של רזגור, במראה גלי ובגוונים שונים. "חלק מעבודותיי כמעצב מוצר הן מלוטשות מאוד ומתפקדות כמעין תכשיטים בחלל. היה חשוב לי להגדיר להן מקום נפרד בחלל כדי שישתלבו בהרמוניה במאפייניו המחוספסים".

ספה אירופית ישנה שנמצאה ברחוב והוצבה בראש מחיצת עץ המסתירה גומחת אחסון בקיר הבית, הפכה למיצב שלא ניתן להתעלם ממנו. צילום: בועז לביא
ספה אירופית ישנה שנמצאה ברחוב והוצבה בראש מחיצת עץ המסתירה גומחת אחסון בקיר הבית, הפכה למיצב שלא ניתן להתעלם ממנו. צילום: בועז לביא

טביעת יד

לצד הספרייה מוקם הסלון – ספה אפורה הנפתחת למיטה זוגית ולמרגלותיה שולחן בטון מאורך וצר בעיצובו של רזגור, המורכב מקוביות בטון אפורות המשתלבות זו בזו ויוצרות משטח מדורג ולא אחיד. "רהיטים משפיעים לפעמים על ההתנהגות ומכתיבים התנהלות מסוימת מולם", הוא אומר, "השולחן הזה מזמין שימוש בפריטים קטנים יותר כמו כוס יין או צלוחיות קטנות. הוא מתאים יותר לצלחות טאפאס קטנות ואלגנטיות מאשר לקערות אוכל גדולות". מעל הספה נתלה פריט נוי בעיצובו של רזגור – מסגרת מתכת שחורה של כיסא בר שנמצאה ברחוב ונפחסה לצורה שטוחה. הכיסא הוא אחד מסדרת כיסאות שרזגור מצא ברחוב והפך לעבודות אמנות. הוא לוקח את כיסאות הברזל שמצא לאזורים בעיר שמתקיימים בהם שיפוצים ברחוב, ומבקש מנהגי המכבש או הדחפור במקום למעוך ולהשטיח אותם, וכך הוא הופך אותם לפריטי נוי שניתן לתלות על הקיר. כל עבודה זוכה לשם הרחוב שבו התקיים השיפוץ – "מעין נקודות ציון הממפות את המרחב העירוני", הוא אומר. שם הכיסא התלוי בסלון ביתו הוא "אברבנל". החלל חולק לאזורים על ידי הצבת מחיצות צפות. "קירות צפים", מסביר רזגור, "יוצרים מראה אוורירי, והוא חשוב במיוחד בחללים לא גדולים. מאחר שהעין יכולה לראות שקיים המשך לחלל מעבר למחיצה, המחיצה אינה מכבידה עליה. כך יכולתי לחלק את החלל בלי ליצור קירות שחוסמים את המראה ואת התנועה". מול הסלון יש גומחה עמוקה ונמוכה בקיר, מתחת לחדר המדרגות של הבניין. רזגור החליט להפוך את החלל הנמוך הזה, שגובהו 1.70 מטר, לחדר ארונות ואחסון באמצעות הצבת קיר עץ צף לפניו, הממוסגר בפרופיל ברזל. הקיר הצף מסתיר למחצה את הגומחה, והוא בחירה שנועדה לגלות את החלל מאחוריו. "יכולתי לסגור את הכוך בדלת, אבל לא רציתי לסגור את החלל אלא לתת תחושה שיש עוד מרחב מאחוריו, שיש לאן ללכת. זה מגדיל את תחושת הנפח בחלל". את מחיצת העץ הפך למעין מיצב באמצעות הצבת ספת קטיפה אירופית דרמטית מהמאה ה־19 בראשו. "זאת ספה שמצאתי ברחוב ופשוט אי אפשר היה להשאיר אותה שם. החלטתי לתת לה את הכבוד הראוי לה ומיקמתי אותה כמו כתר בראש הקיר. הקיר הוא כמו מזבח עבורה". לפני הקיר הוצבו שני כיסאות ברזל אדומים שרזגור עיצב במקור עבור טיילת בת ים. מחיצת עץ נוספת הוצבה בפאתי החלל, מסתירה אזור שפינותיו אינן ישרות הנראה כמחומש ומשמש אותו כחלל אחסון וכסטודיו קטן. קיר העץ, המהווה גבול ישר וברור עם חלל המגורים, מתכתב עם גלריית השינה וקושר בין חלקי הבית השונים. בכניסה לבית נבנתה גלריית שינה על גבי משטח עץ, שמטפסים אליה בסולם עץ. מתחת לגלריה נבנה משרד נוח והוצבה בו ספריית מדפים לבנה ממתכת בעלת מראה צבאי, המגדירה את חלל הכניסה לבית. "התקרה המונמכת בכניסה יוצרת אזור כניסה אינטימי, עוטף את המבקר ומרכך את הכניסה לבית, שגובהו יוצא דופן", הוא מסביר, ומוסיף כי באופן זה נוצרים כמו שני אגפים נפרדים בבית, שיש ביניהם קשר חומרי וויזואלי.

הצצה אל חדר הרחצה דרך משקוף דלת רחב מעץ בעיצובו של רזגור. מאחוריו – משטח ירוק עז שישמש כמצע לרישום בטוש. צילום: בועז לביא
הצצה אל חדר הרחצה דרך משקוף דלת רחב מעץ בעיצובו של רזגור. מאחוריו – משטח ירוק עז שישמש כמצע לרישום בטוש. צילום: בועז לביא

החלון היחיד בבית הוא חלון גבוה, צר וארוך הנמצא סמוך לתקרה, באזור שנבחר לבניית גלריית השינה. מאחר שזהו החלון היחיד בחלל המכניס אור יום פנימה, היה חשוב לא לחסום אותו. מצד שני, רזגור שאף ליצור פרטיות באזור השינה ולהסתירו מעיני המבקרים בבית. הפתרון הושג באמצעות התקנת משטח פרספקס גלי המסתיר את חלל השינה, שלוטש כך ששקיפותו עומעמה אך הוא עדיין מעביר את אור היום פנימה. גם מעקה המדרגות המובילות לחדר השינה נבנה מאותו חומר, והוא משמש מעין אלמנט פיסולי בחלל. מאחורי המטבח נמצא חדר הרחצה הקטן שאליו מוביל מה שרזגור מכנה בבדיחות הדעת "שער הניצחון" – משקוף רחב המסתיר את הפתח, העשוי קוביות עץ שיוצרות מעין תבליט. קוביות העץ, הוא מספר, היו במקור משטחי תצוגה לתכשיטים שעיצב עבור הביאנלה לעיצוב תכשיטים המתקיימת מדי שנתיים במוזיאון ארץ ישראל. מאחורי הפתח נמצא משטח עץ הבנוי מיחידות פרקט שפורקו ונצבעו בירוק עז ומשמש כמצע לרישום בטוש שנעשה בקו אחד על ידי רזגור.

החלון היחיד בבית הוא חלון צר וגבוה הנמצא בחלל השינה, ולא ניתן היה לחסום אותו. משטח פרספקס מלוטש מצניע את חלל השינה ומאפשר בו פרטיות אך עדיין מאפשר לאור היום לעבור פנימה. צילום: בועז לביא
החלון היחיד בבית הוא חלון צר וגבוה הנמצא בחלל השינה, ולא ניתן היה לחסום אותו. משטח פרספקס מלוטש מצניע את חלל השינה ומאפשר בו פרטיות אך עדיין מאפשר לאור היום לעבור פנימה. צילום: בועז לביא
סביב המיטה עבודות אמנות של רזגור ושל חברים, כולל מנורת זרוע שנרכשה במפעל אלקטרוניקה שנסגר. צילום: בועז לביא
סביב המיטה עבודות אמנות של רזגור ושל חברים, כולל מנורת זרוע שנרכשה במפעל אלקטרוניקה שנסגר. צילום: בועז לביא

מגלה את האור

המנורות בבית, כולן בעיצובו של רזגור, הן סיפור בפני עצמו. במטבח נתלתה מנורה הנראית כפרח גדול. היא עוצבה כאשכול אהילים לבנים בשילוב צמחיה מלאכותית; מעל הסלון נתלה אהיל מעוגל המורכב מפלטות אלומיניום מחוררות ומקופלות כאוריגמי, מרצפת גלריית שינה נתלו שלוש מנורות על זרוע שנרכשו ממפעל אלקטרוניקה שפורק, המאירות את החלל התחתון. לצד חפצי הנוי בעיצובו של רזגור ממלאים את הבית פריטי אמנות וציורי שמן ממקורות שונים: "ציורים של סבי, שהיה צייר בפריז בשנות ה־50, ציורים שלי, ציורים שהחלפתי עם חברים אמנים ואפילו ציור שמן שמצאתי ברחוב". "בכלל", הוא מסכם, "הרחוב הוא חלק מהבית מבחינתי. אי אפשר להתעלם ממנו כשחיים במפלס הרחוב, ופעמים רבות בשעות הערב, כשהרחוב מתרוקן, אני משאיר את דלת הבית פתוחה ונהנה מן החוץ".

צילום: בועז לביא
צילום: בועז לביא

 

צילום: בועז לביא
צילום: בועז לביא

 

צילום: בועז לביא
צילום: בועז לביא

 

צילום: בועז לביא
צילום: בועז לביא

על קצה המזלג

עם אלון רזגור

אני מאמין מערכת היחסים בין החלל לאדם צריכה להיות מערכת יחסים של נתינה הדדית. גם החלל נותן לדיירים וגם הדיירים נותנים לחלל. חלל שמעוצב נכון פורח ברגע שאנשים נכנסים לגור בו. אני איש של אנשים, וכשאני חושב על חלל אני חושב על אנשים ולא על החפצים שימלאו אותו.

סגנון עיצוב ניקיון תעשייתי שבו מודגשים דווקא הפגמים והופכים לנקודות חן. לא אחת, החסרונות הופכים למוקד העניין המרכזי בחלל. אני לא נלחם בחומר או במאפייני החלל אלא עובד עם הנתונים הקיימים מתוך חקירה חומרית מעמיקה. גם במשטחי החומר תמיד אשאיר פגם או פצע גלוי לעין. ניקיון מוחלט הוא מנוכר בעיניי.

 טיפ עיצוב לקחת בחשבון בעיצוב הבית את הרהיטים הגדולים שאינם ניידים. הם חשובים לא פחות מהקירות או מהרצפה. מיטה, שולחן או ארון קיר אינם ניתנים להזזה ולכן אינם פחותים בהיררכיית העיצוב מקיר בטון או מחיפוי הרצפה.

לא כדאי לחשוב על מה האורחים יגידו, אלא על החיים בבית. חשוב לעצב בית שתאהבו לגור בו, לא בית אופנתי שסגנון עיצובו חולף.

פורסם במגזין נישה, גיליון פברואר 2014