הבית הפתוח

אדריכלים: עדי גל ועמיר פלג
שטח המגרש: 403 מ"ר
שטח בנוי: 200 מ"ר + 150 מ"ר מרתף

ביתה החדש של משפחת ג' בהרצליה פיתוח משלב בין חלל אירוח רחב ידיים וגבה תקרה, המכניס את החוץ פנימה, לרהיטים ולפריטי עיצוב קלאסיים בגוונים בהירים שרובם נרכשו לאחר השיפוץ.

בני הזוג חיו בבית וגידלו בו משפחה במשך כארבעה עשורים, ולאחר שנים ארוכות שבהן התגבש אצלם הצורך לשפץ ולרענן את הבית, הוחלט להורסו מהיסוד ולבנות במקומו בית חדש. "המבנה הקודם כבר לא התאים לגילנו ולצרכינו", מספרת בעלת הבית. "היו בו המון מדרגות ומפלסים. הסלון היה נמוך יותר ממפלס הכניסה, והיה ברור שצריך לשפץ אותו ולהתאימו לצרכינו".

קשר בין הפנים לחוץ

"תכנית השיפוץ הייתה כל כך יקרה שהחלטנו פשוט להרוס את הבית לחלוטין ולבנות במקומו בית חדש. היה חשוב לנו שתהיה בבית מעלית שתקשר בין הקומות השונות, שמפלס האירוח יהיה פתוח ושטוח – ללא מדרגות וללא שקעים ושייווצר קשר הדוק בין הפנים לחוץ, באופן שיכניס הביתה הרבה אור ואת הגינה".

ואכן, למעט קיר הסלון הגבוה, המשותף עם בית השכנים, כמעט כל קירות הבית הם חלונות זכוכית המשקיפים אל גינת הבית ואל הבריכה שבחצרו האחורית.

מפלסי החלל הציבורי בוטלו, והמרחב השטוח בתוספת החלונות המרובים מאפשר קשר עין לא רק בין כל חלקי קומת הכניסה – מטבח, סלון ופינת אוכל – אלא גם בין החצר הקדמית, המרוצפת בחלוקי נחל ויוצאת מן המטבח, לבריכה בחצר האחורית היוצאת מן הסלון.

מקומה של הבריכה הועתק, מספרת בעלת הבית. "במקור הבריכה הייתה מאחורי הבית ולא היה לה קשר ישיר לסלון. כשהילדים היו קטנים היה בזה יתרון, כי הם לא היו יכולים להגיע לבריכה ללא השגחה, וכשהם השתובבו בה הם לא הפריעו למי שישב בסלון. עם זאת, כיום הרבה יותר טבעי שכל הבית פונה אל הבריכה ושהאירוח מתנהל סביבה", היא מסבירה.

"נושא האירוח מאוד מהותי בחייהם של בני הזוג", מוסיפה אדריכלית עדי גל. "זו משפחה מאוד גדולה עם הרבה נכדים שנפגשת לפחות פעם בשבוע. היום כששטחי האירוח מחוברים בחלל אחד אפשר לחלק את הנוכחים בין פינות הישיבה – הילדים לרוב סביב הבריכה או סביב שולחן המטבח והמבוגרים בפינת האוכל, אבל מאחר שכל החללים מחוברים נשמרת התחושה שבעצם כולם ביחד".

קיר הבית החיצוני הפונה אל הבריכה הוקף במעין קורת בטון, המלווה את קווי המתאר של חללי הבית הפנימיים ומדגישה את גובהו הרב ואת בנייתו בשני גבהים שונים. "זוהי דרך נוספת לקשר בין הפנים לחוץ", מסבירה גל. "כמו כן, חגורת הבטון הרחבה מייצרת אזור ביניים נעים ומוצל בין הבית לחצר".

הסלון ופינת האוכל משקיפים אל הבריכה המחודשת. צילום: עמית גירון

חלל האירוח הפתוח מאפשר קשר עין בין כל חלקיו כולל החצר. צילום: עמית גירון

חזית הבית האחורית מוקפת בקורת בטון שמדגישה את גובה הבית. צילום: עמית גירון

נקודת מרכז

הרהיטים בחלל הרחב מאופיינים בקווים בהירים ונקיים. בסלון ניצבים ספת עור לבנה בצורת רי"ש שנרכשה בפריז ושולחן סלוני בחיפוי זכוכית. שידת הטלוויזיה הלבנה והמוארכת תוכננה ונבנתה במיוחד עבור הבית. פינת האוכל מורכבת משולחן ארוך בציפוי יריעות במבוק כהות (לופט) ומכיסאות בריפוד בהיר שנרכשו בשוק הפשפשים, במחסן הרהיטים של חנות דירן שסגרה את שעריה.

במרכז המטבח הלבן עומד אי מרובע מעץ אלון, שתחתיו מוצנעים מגשים נשלפים המשמשים לאחסון כלי מטבח בשימוש תכוף. "אחת ההחלטות הראשונות בעיצוב הבית הייתה תכנון האי במטבח כנקודת מרכז", אומרת בעלת הבית ומוסיפה כי "הנכדים מרבים לסעוד סביבו, ועל כן יש לנו גם כיסאות בר עגולי מושב בצבעים שונים שאנחנו מוסיפים בעת הצורך לכיסאות הלבנים המקיפים את האי". מעל האי נתלתה מנורה דומיננטית בעיצוב מודרני המורכבת מאוסף נורות ליבון מוגדלות שחוטיהן צבעוניים (קמחי).

המטבח משופע בחללי אחסון נוספים, ובעלת הבית מודה כי מדובר בהתעקשות של גל שתכננה בבית שטחי אחסון מרובים ומפתיעים, הנסתרים מאחורי דלתות של ארונות לבנים הנטמעים בקירות. כך למשל, דלתות הנראות כדלתות של ארון קיר במטבח הלבן מובילות אל חדר שירות אחורי ומסתירות גם את המקרר, דלת ארון לבנה שמסך פלזמה שקוע בה מסתירה ארון קיר עמוק, ובר המשקאות של הבית מוצנע בתוך ארונית מגירות עמוקה ולבנה במטבח.

הקיר הגבוה בסלון עליו תלוי אוסף הציורים, מסתיר את פיר המעלית. צילום: עמית גירון

האי המרובע הוא מרכז המטבח ודלתות הארונות מסתירות את חדר השירות והמקרר. צילום: עמית גירון

הנה בא השקט

פיר המעלית, שבנייתו הייתה אחת מהעילות לשיפוץ מסיבי, הוארך מעט כדי לייצר קיר ולא עמוד באמצע הבית, והשטח העמוק שנוצר עקב כך נוצל ליצירת ארון קיר גדול שמכיל את כל המצעים והמזוודות בבית.

ריבוי דלתות ארונות הקיר הלבנות חוזר גם בחדר השינה שבקומה השנייה, המחופה בפרקט אלון. כאן הן מסתירות, למרבה הפלא, חדר ארונות מרווח וחדר רחצה. "התעקשתי על ארון קיר בלי דלתות הזזה, שלרוב אינן יוצרות מישור אחיד כשהן סגורות", מספרת גל. "לכן עיצבתי דלתות כנף נפתחות, שכשהן סגורות הן יוצרות קיר לבן ואחיד".

חדר הרחצה עוצב בגוני לבן ועץ. הכלים הסניטריים וחיפויי הקירות לבנים, ואילו המשטח החובק את הכיור עשוי עץ טבעי. חיפוי הקירות באריחי חרסינה לבנים מגיע עד התקרה, "כדי לא לייצר את מדף האבק הקבוע שנוצר בחדרי רחצה, שאין לו שום סיבה", אומרת גל.

השילוב בין כלי חרסינה לבנים לעץ טבעי מופיע גם בשירותי האורחים. בעלת הבית מספרת כי משטח העץ, שבמרכזו שקוע הכיור, נבנה משאריות פרקט שנלקחו מדירתה של בתה ששופצה. "הייתה לנו השתוללות של צבעים בבית הקודם וכאן רצינו שקט", היא מסבירה את הבחירה בצבעוניות לבנה. "היה לנו בית כפרי וחם אבל גם כהה וכבד שכלל ריהוט ספרדי, תריסי עץ ורצפה אדומה. כאן רצינו עיצוב הפוך: רקע אחיד עם נגיעות צבע בתמונות ובאביזרים".

ואכן, אוסף תמונות שמוסגר בצורה ייחודית נתלה על קיר הסלון הגבוה המסתיר את פיר המעלית. מדובר באוסף ציורי שמן שציירה דודתה של בעלת הבית, שכל אחד מהם מוסגר במסגרת עץ לבנה. עוד בסלון, אוסף אקלקטי של תמונות ממקורות שונים: עבודת נייר של יגאל תומרקין, כרזה למופע של הפנטומימאי מרסל דושאן משנת 1975 וצילום שנרכש במכירה שהכנסותיה הוקדשו לנפגעי הרעש בהאיטי בשנת 2009.

משטחי עץ, כלי חרסינה וחיפוי קירות לבן חוזרים בכל חדרי הרחצה בבית. צילום: עמית גירון

קשר עם העבר

מתחת לקומת האירוח נבנתה קומת מרתף רחבת ידיים שחופתה בפרקט מעץ אלון. רהיטים אהובים מהבית הקודם מצאו את מקומם בקומה זו, כולל מזנון עץ ישן מתחילת המאה ה-20 שנרכש בשוק פשפשים באמסטרדם. לצד הרהיטים הישנים נבנתה ספריית קיר גדולה ולבנה. "היינו צריכים למצוא מקום לכל מאות הספרים שיש בבית", מסבירה בעלת הבית.

בקצה הספרייה נבנה דלפק צר המשמש כמשטח עבודה ולצדו ממוקם מטבחון קטן. גם כאן באה לידי ביטוי יכולתה של אדריכלית עדי גל למצוא פתרונות אחסון יצירתיים, והשטח בעל התקרה המשופעת שתחת גרם המדרגות נוצל לאחסון צעצועי הנכדים. החלל הקטן כוסה בארבע דלתות, וכשפותחים רק את שתי הדלתות העליונות נוצר מעין חלל שמתאים במיוחד למשחק בתיאטרון בובות.

ספריית קיר לבנה יחד עם אוסף רהיטים ישנים ואהובים במרתף הבית. צילום: עמית גירון

כחול וירוק

מחשבה רבה הושקעה גם בתכנון החצר. עדי גל מספרת כי בחרו להתייחס אל החצר כאל פטיו גדול שהבית נמצא במרכזו, והיא הוקפה בקירות בטון כמו קירותיו של בית. עוד היא מספרת כי הקדישו תשומת לב להקפת הבריכה מכל עבריה בצמחייה, ועל כן הקפידו להשאיר רצועת אדמה גם לצד קיר החצר.

השטח שמקיף את הבריכה חופה בעץ ובאבן לבנה, שילוב המופיע גם בחדרי הרחצה בבית. "לא רצינו שדק העץ לאורך הבריכה יגיע עד קו המים ולכן יצרנו שילוב בין אבן גיר לבנה לפרקט עץ סביב הבריכה", היא מפרטת. "מאחר שהפרגולה מעל פינת הישיבה שלצד הבריכה היא המשך ישיר של קיר הבית, בחרנו להשאיר אותה לבנה ולא לבנות אותה מעץ. העניין בה נוצר ממשחק בטקסטורות ולא בחומרים", היא מסבירה ומצביעה על ריבועי הקווים האנכיים והאופקיים המרכיבים אותה.

המקלחת שבגב הבריכה חופתה בפסיפס אבנים כחולות. אל הבית מוביל גרם מדרגות שטוחות, רחבות ולבנות, אף הן בשילוב חיפוי מעץ. הגינה תוכננה בשיתוף אדריכלית נוף נורית ברכה לוי, ויחד החליטו לשתול צמחייה גבוהה ברצועת האדמה המקיפה את הבריכה. קיר הבטון המקיף את החצר נזקק לתמיכה, ובנייתה נוצלה כדי לייצר אדנית בטון גבוהה ועמוקה שנשתלו בה צמחים משתרעים. צמחי במבוק נשתלו לאורך קיר הכניסה לחצר וכן לצד הבריכה, כדי לייצר מוטיב חוזר המקשר בין שני חלקי החצר.

מדרגות אבן רחבות בכניסה לבית. צילום: עמית גירון

פינת הישיבה ליד הבריכה. צילום: עמית גירון