חלום אמריקאי

עיצוב פנים: נורית צור קולקר

שטח המגרש: 1.1 דונם

שטח בנוי: 300 מ"ר

משך השיפוץ: 7 חודשים

עלות השיפוץ: כמיליון שקלים

לאחר שמשפחת קולקר חזרה משליחות בארצות הברית רכשו בני הזוג בית ישן בן 30 שנה ביישוב הקהילתי תמרת, ושיפצו אותו מהיסוד. צור קולקר מגלה כי הם התאהבו בבית מיד, על אף מצבו ועיצובו המיושן. במהלך השיפוץ הייתה עסוקה בלימודי עיצוב פנים, וביתה, שעיצובו התהווה לאורך תקופת הלימודים, היה הבית הראשון שתכננה כמעצבת פנים.

משיקולי חיסכון השתמשו ביסודותיו של הבית הקודם, אך מחיצות הפנים המקוריות בוטלו בו כמעט כליל כדי לפתוח חלל אירוח גדול, ופינותיו הקטומות, שאפיינו את אופנת הבנייה של שנות ה־70, בוטלו ויושרו כדי ליצור קובייה בקווים ישרים.

מטרה מרכזית נוספת בשיפוץ הייתה לפתוח את הבית אל החוץ כדי להכניס אליו כמה שיותר אור יום ואת נוף הגינה – בוסתן מקסים של צמחייה ארצישראלית בניחוח של פעם עם עצי פרי מניבים, שיחי לבנדר, ערוגות תבלין וגינת ירק. "יחד עם זה", היא אומרת, "לא רציתי חלונות ענקיים המתפרשים על קירות שלמים. קשה לנקות אותם וגם רצינו לחסוך באנרגיה ולא לפתוח בבית פתחים רבים כל כך שמקשים מאוד על המיזוג שלו". התוצאה היא בית צנוע יחסית במאפייניו החיצוניים, המשתלב בטבעיות בסביבתו ועם בתיה הישנים של המושבה הסמוכה טבעון.

התכנון האדריכלי של הבית אינו מנקר עיניים והוא נראה כקובייה פשוטה וישרה. אין בו עיטורים מיותרים, גג הרעפים הוא בעל שיפוע מתון והרעפים אפורים ואינם בולטים לעין. גם עיצוב הפנים מאופיין בחומרים טבעיים ובגוונים ניטרליים שאינם גונבים את ההצגה מהנוף.

קומת האירוח מרוצפת כולה בבטון מוחלק, וחלונות גדולים פרוסים לאורך הקיר במקצב אחיד ומחופים בפרופיל בלגי. אופציה זו נבחרה במקום חלון אקווריום גדול המכסה קיר שלם. מתוך שיקול דומה של חיסכון באנרגיה גם התקרה אינה גבוהה מאוד ומתנוססת לגובה של 3.5 מטרים. כל מערכות המיזוג, התאורה והחשמל הוצנעו מאחורי תקרת גבס, והדבר אפשר להימנע משרוולים ומהנמכות תקרה ותרם למראה הנקי וישר הקווים של החלל.

על אף שהבית נראה כקובייה ישרה ופשוטה ומשתלב בסביבתו הטבעית מבחוץ, עיצוב הפנים מצטיין בסגנון אקלקטי השואב השראות מחו"ל. הצבע השולט בבית הוא לבן ותקופת שהותה של המשפחה בארצות הברית ניכרת היטב בעיצובו, שבולטות בו מאוד השפעות אמריקאיות.

רבים מן הרהיטים נרכשו או נמצאו ושופצו בארצות הברית. "כל הרהיטים בבית הם רהיטי יד שנייה שנאספו במשך השנים ושופצו. חלקם נרכשו באתר היד השנייה האמריקאי Craigslist ושופצו, ואחרים נרכשו בגראז' סיילס", מעידה צור קולקר, שלמדה קורס בריפוד מסורתי, שיפצה רבים מהרהיטים בעצמה, וריפדה במו ידיה את כל הכיסאות והכורסאות בבית. מתוקף היותה בוגרת עיצוב אופנה בשנקר גם תפרה בעצמה את כל פריטי הטקסטיל בבית, משמיכות הטלאים בחדרי השינה, דרך כריות הנוי ועד כיסויי הספות והכיסאות.

הסלון רוהט בספה בקווים מעוגלים בסגנון אמריקאי בצבע לבן. כמו שאר פריטי הריהוט הלבנים בבית, כוסתה הספה בכיסוי בד נשלף שניתן לכבס. "אני אוהבת את הצבע הלבן, אבל יש לי שלושה ילדים וחשוב לי שהם לא יחיו כאן כמו במוזיאון", שוטחת צור קולקר את משנתה, "לכן הרהיטים הלבנים מכוסים בכיסויים שניתן לכבס". כורסה ויקטוריאנית שנרכשה במצב הרוס שופצה מן היסוד, נצבעה בזהב ורופדה באריג טואל פשתן – אריג ממוצא אירופי המעוטר באיורים של סצנות מחיי הכפר. צמד כורסאות שנרכשו בעשרה דולר כל אחת באתר יד שנייה רופד מחדש בגוון אפרפר.

"שנתיים נסעתי ברחבי ארצות הברית בעקבות כורסאות שונות", צוחקת צור קולקר, "הייתי מאתרת כורסה שאהבתי ב־Craigslist, מפעילה ג'י.פי.אס ומפליגה אל יעד לא ידוע בלי לדעת מה מחכה לי שם". גם שנדליר הקריסטלים המרשים שתלוי בסלון, כמו זה שבפינת האוכל, נרכש דרך האתר ושופץ.

טאץ' אירופי נוסף בחלל האירוח מושג באמצעות וילונות פשתן לבנים שנתלו על כל החלונות (איקאה), מראות במסגרות זהובות, כלוב ציפורים לבן המונח על שידה מקסיקנית, מנורות צד עומדות בעלות אהילי בד קלאסיים ואוסף פמוטים מארצות הברית. רק שולחן הברזל בסלון תוכנן על ידי המסגר שבנה את מעקה המדרגות בבית והוא ישר קווים ומודרניסטי באופיו.

לצד הסלון נמצאת פינת האוכל הצופה אל החצר. שולחן עץ בסגנון כפרי, שנרכש גם הוא בארצות הברית, וכיסאות המולבשים בכיסויי בד לבנים שניתן להסיר ולכבס. לצד פינת האוכל ניצבת שידה מקסיקנית שנצבעה בלבן – על מדפי השידה מונחים אוספי חבלים, סרטים ובקבוקי קריסטל, המעידים על אופייה האספני של בעלת הבית ועל חיבתה לחפצים שיש להם עבר.

המטבח הלבן עוצב בהשראה אמריקאית ברורה: במרכזו שולחן בר גבוה ולבן בעל רגליים מגולפות, סביבו כיסאות אלומיניום, דלתות ארונות המטבח מעוטרות במסגרות פנימיות המכונות "מקל סבא", המוסיפות לו טאץ' קלאסי־רומנטי. המנורות התלויות מעל האי במטבח הן מנורות גינה שבמקור היה צבען בגון פליז מוזהב, אך הן נצבעו בצבע ניקל כדי להעניק למטבח הכפרי טאץ' עכשווי. על הרקע הלבן שולבו חפצים ישנים המכניסים בו חום כמו טלפון קיר תקין לגמרי מברזל שחור, כיסא מסתובב בעל מושב ומסעד מעץ, ארגז קוקה קולה ישן המשמש כמעמד לעציצי לבנדר וסל ברזל לאחסון בקבוקי מים מינרליים.

קומת חדרי השינה חופתה בפרקט מעץ אלון והיא מחולקת לכמה מפלסים: מפלס ילדים, הכולל את חדרי השינה של הילדים, מקלחות ופינת טלוויזיה; מפלס נוסף ובו חדר אירוח, חדר עבודה וחדר רחצה נוסף, ומפלס ההורים הגבוה, הכולל סוויטת שינה, חדר ארונות, חדר רחצה ומרפסת. "בין כל מפלס ומפלס מפרידות כשבע מדרגות, ככה היו בונים פעם", מסבירה צור קולקר, "ודווקא אהבתי את זה, על אף שזה לא מאוד אופנתי או מודרני היום. כך כל פונקציה בבית מקבלת מרחב משלה שמאפשר פרטיות".

סביב פינת הטלוויזיה נבנו ספסלי קיר מעץ שרופדו במזרנים אפורים, והשטח שתחתם נוצל לאחסון. לצדם כורסה לבנה (איקאה) וכיסא נדנדה קטן בן 15 שנה שנצבע כל פעם מחדש בצבע אחר, לפי דרישתו של כל ילד: בתחילה היה הכיסא לבן, בהמשך נצבע בתכלת והיום הוא ירקרק, על פי העדפתה של הבת הצעירה. על הקיר אוסף תצלומים של הילדים במסגרות שונות שהופכות יחד למעין מיצב קיר. מעבר לכך שהפינה נעימה ומזמינה מאוד בעיצובה, מיקומה במרכז בין כל חדרי הילדים מרכז אליה את הילדים וגורם להם לשהות בה ביחד לא מעט זמן.

חדרי הילדים עוצבו בסגנון מאופק ובוגר ונגיעות צבע הוכנסו אליהם בפריטי טקסטיל המשתנים עם העונות. "מדי עונה אני מוציאה שמיכות טלאים שאני תופרת בעצמי", היא מספרת. "באביב ובקיץ אלה שמיכות צבעוניות ופרחוניות, ובחורף שמיכות בגוונים כהים ואפורים יותר". מכונת התפירה של צור קולקר הולידה גם את רוב הכריות בבית ואוסף מקסים של דובי בד שנתפרו משאריות בדי הריפוד שהשתמשה בהם או מבגדים ישנים שמוחזרו.

חדרו של הבן רוהט בפשטות רבה ופריטי הטקסטיל הם שמעניקים לו את החום והנועם: בסיס המיטה הפשוט חופה בכיסוי בד פשתן הזהה לאריג שממנו נתפר הווילון בחדר, כיסוי המיטה האפור – כמו הכורסה האפורה בחדר – נתפר ורופד על ידי צור קולקר. על הקיר נתלה אוסף שלטי דרך שנרכשו כמזכרות מטיולים שערכה המשפחה בארצות הברית – ציוני דרך מפח שהפכו למזכרות ולפריטי נוי שובי לב.

חדר הרחצה בקומה עוצב בגוני שחור ולבן, וגם כאן – בהשפעה אמריקאית ברורה: החדר רוצף באריחים בשחור־לבן בדוגמת שחמט, קירותיו

חופו באריחי מטרו צרים ולבנים המאפיינים תחנות רכבת תחתית בארצות הברית, במרכז החדר שידת עץ שחורה שהותאם לה כיור לבן, ועל הקיר מראה במסגרת עץ שחורה ומנורות קיר, גם הן מארצות הברית.

משרדה של צור קולקר, הנמצא בקומה מעל, רוהט אף הוא ברהיטים ישנים, המעניקים לו תחושה של חדר שינה או חדר הסבה. ארון קטן שבמקור נועד להצניע מחשב, מכיל חומרי יצירה וציוד משרדי; כיסא הקש הקלוע שלצדו נמצא ברחוב ושופץ: "למדתי באינטרנט כיצד לשקם קליעת קש, והשלמתי יחד עם בתי את המושב והמסעד הקרועים", היא מספרת. "גם את כיסא העבודה מצאתי ברחוב ושיפצתי. תפרתי לו כיסוי בד, צבעתי אותו בלבן, וגם התחלתי לרפד את המסעד מחדש, אבל המראה הלא גמור מצא חן בעיניי אז השארתי אותו כך – מצופה בבד יוטה".

מעל הארון אוסף גלובוסים המסמל את מסעותיה המרובים של המשפחה, ולמרגלותיו מעמד ובו אוסף גלויות בסגנון וינטג' מפארקים שטיילו בהם בארצות הברית. "המזכרות שקניתי בארצות הברית הן תמיד שלטים, גלויות ולוחות ברזל מצדי הדרך", היא מספרת, "החפצים האלה מסמלים את הנסיעות המרובות של המשפחה בעקבות עבודתו של בעלי".

בקומה העליונה נמצא חדר השינה של ההורים, הנפתח אל מרפסת. "אנחנו מתעוררים בבוקר אל נוף מרהיב", מעידה צור קולקר, "רואים מהמרפסת את כל מפרץ חיפה". החדר רוהט בפשטות ושולט בו גוון לבן. מיטת הסורגים מברזל ושידות הצד מעץ מלווים את הזוג כבר 20 שנה. פריטי הטקסטיל הלבנים מעניקים לחדר את אופיו הרומנטי. החדר נמצא תחת גג הרעפים של הבית ולכן נהנה מתקרה משופעת גבוהה, שנתלה ממנה מאוורר מתכת. השילוב בין רצפת העץ לתקרה המשופעת ולפריטי הטקסטיל הלבנים יוצר בחדר אווירה של צימר מפנק.

חדר הרחצה של ההורים לבן ופשוט. רצפתו חופתה באבן טבעית ויש בו מקלחון זכוכית אוורירי, וארון־פיר לכביסה המלווה את שתי הקומות של הבית. הוא עובר לאורך שני חדרי הרחצה ומאפשר לזרוק את הכביסה היישר אל סל הכביסה שבחדר הכביסה. צור קולקר מסבירה כי מסיבה זו תוכננו חדרי הרחצה בכוונה לאורך הקיר הזה, "כי אחרי שנהנים מהרגלי הנוחות האמריקאיים, קשה מאוד לוותר עליהם".

אני מאמין: למחזר, להשתמש בחומרים וברהיטים שאספתם במשך השנים ולחדש חפצים שהצטברו בבית. אני לא מאמינה בבתים שנראים כמו מוזיאון ומעדיפה בתים נגישים, שהאוספים שמייצגים את טעמם של בעליהם משתלבים בהם – בתים שנוח לחיות בהם. אני מאמינה בלמצוא פתרונות שיאפשרו גם לילדים לחיות בבית בטבעיות – כמו למשל לתפור כיסויי בד בהירים לרהיטים, כדי שניתן יהיה לכבס אותם לפי הצורך.

גישת עיצוב: אקלקטיות עם נגיעות בינלאומיות. יש אצלי השפעות אנגליות, אמריקאיות ומקסיקניות – אבל אני לא מעצבת בתים שניתן לשים עליהם תווית. חשוב לי לתכנן בתים שמשתלבים בסביבתם בטבעיות ולא בולטים בחריגותם.

טיפ עיצוב: ריפוד ופריטי טקסטיל צבעוניים יכולים לשנות מראה של בית לחלוטין. אפשר וכדאי להחליף אותם במרוצת הזמן ובהתאם לעונות השנה. זה משהו מאוד אמריקאי.

לא כדאי: לבנות בחומרים או בסגנון טרנדיים שעוד שנתיים יצאו מהאופנה. עדיף שהבית יהיה כמו בד לבן שנשאר קלאסי תמיד, ויציג את האופנות המתחלפות בפריטים הקטנים. המעטפת צריכה להיות קלאסית, ואת הצבע כדאי להכניס בפריטי הטקסטיל ובריהוט.