כל בית צריך היסטוריה

אדריכלית: שלומית יצחקיאן
שטח הדירה: 110 מ"ר

שתי דירות קטנות (50 מטרים רבועים כל אחת) בבניין ישן בשכונת נגה המתעוררת שבצפון יפו נרכשו במרווח של שנים מספר זו מזו, אוחדו ושופצו על ידי אדריכלית שלומית יצחקיאן ובן זוגה נועם והפכו לביתם המואר והמאוורר.

מאחר שבני הזוג לקחו על עצמם את מלאכת השיפוץ, התרכזה העבודה בעיקר בסופי שבוע ותהליך השיפוץ היה הדרגתי ונמשך זמן רב. הבניין הישן, שנבנה ב-1936 ושימש קצינים בריטים בתקופת המנדט, הוגדר כבניין לשימור והזמין התייחסות מיוחדת לאדריכלות המקורית של הבית. ואכן, בני הזוג השקיעו הרבה מחשבה ועבודה בחשיפת מאפייני הבנייה המקוריים ובהתכתבות מודרנית עמם.

הרעיון בשיפוץ היה לשלב חומרים ממוחזרים בבנייה. כך למשל, משטחי העבודה במטבח היו בגלגולם הקודם דפנות של ארגזי ציוד רפואי, ספי השיש במטבח שימשו כספי הדלת בביתו של ראש עיריית חיפה המוסלמי בתקופת המנדט הבריטי, ואילו קולט האדים הלבן בעל המראה התעשייתי עשוי מתעלת מיזוג אוויר שהותקנו בה מנוע ותאורה.

לצד חומרים עמידים וממוחזרים נחשפו וחודשו חלקים מקוריים מן הדירות ותפסו מקום משמעותי בשיפוץ. כל הדלתות וחלונות העץ הם הדלתות והחלונות המקוריים של הדירות, ששויפו משכבות רבות של צבע שהצטברו עליהם לאורך השנים. "זאת הייתה עבודת נמלים", מספרת שלומית. "נועם שייף ושייף עד שהגיע ממש לסימוני העיפרון של הנגר המקורי של הדירות. בכל פעם נחשפה שכבת צבע בגוון אחר, עד שהגענו לגוון המקורי של העץ".

משמרים את זיכרון העבר

במטבח נחשף קיר לבני הסיליקט המקורי של הבניין ובו שובץ תנור האפייה. "עדיין אפשר להבחין בצדפים קטנים ובענפים דקים שכלואים בהן", היא אומרת. תקרת הבית הישנה, אשר ספגה רטיבות לאורך השנים וקרסה לפני תחילת השיפוץ, הצריכה אף היא טיפול מיוחד ופתרון יצירתי: לאורך התקרה הגבוהה המתנוססת לגובה של 3.20 מטרים נמתחו קורות פלדה תומכות שנצבעו בלבן.

השילוב בין מטבח המחופה במשטחי עץ ממוחזר, חלונות העץ המקוריים של הבית המתעקלים לאורך הסלון והמטבח, קיר הלבנים החשופות וקורות הפלדה לאורך התקרה יוצר מראה מעניין המשלב בין מסורתי לחדש ובין כפרי לאורבני.

אחת השאיפות בתכנון הבית מחדש הייתה להפוך את המטבח למרכז הבית, "כי אנחנו מאוד אוהבים לארח", אומרת שלומית. וכך, נבנתה באמצע המטבח הפתוח יחידת עבודה המורכבת מארונות תחתונים וחוצצת בין המטבח לסלון. מעל הארונות שובץ כיור חרסה פשוט. לדברי שלומית, הכיור מזכיר קצת קערת כביסה של פעם, "וככה מי שעובד במטבח נמצא באינטראקציה עם הסלון ולמעשה עם כל הבית".

סביב המטבח נמתחו ארונות אחסון תחתונים, מעשה ידיו של נועם, שנבנו בטכניקת בנייה של פעם ובשילוב צירי פליז חיצוניים. "זה היה השיגעון הפרטי של נועם", אומרת שלומית בחיוך. "יש בזה משהו שמתאים לאופיו של הבית ולכן נראה לנו נכון. לא רצינו משהו מאוד מודרני וחדשני".

תפיסה זו תקפה גם לגבי שאר הרהיטים בבית, שאת כולם כמעט הם מצאו, אספו ושיפצו לאורך השנים. ארון התבלינים, למשל, שנרכש בחנות לפריטי יד שנייה בחיפה, היה בעברו ארון תרופות, וארון היינות היה מקרר ישן ונמוך שנרכש באתר יד 2 באינטרנט. לצד הארונות התחתונים שובצו גם מדפים פתוחים המאכלסים את אוסף כלי הקרמיקה, מעשה ידיה של שלומית – קערות, כוסות, מכלים וקנקנים, לרוב בגוונים טבעיים.

פינת האוכל העגולה שבמטבח, בעיצובו של אירו סארינן, נרכשה באתר e-bay. במבואת הכניסה הוצב שולחן תפירה ישן ששופץ ומעליו נתלתה מראה עגולה, שמסגרתה מהמאה ה-18 נרכשה בעת טיול בארצות הברית. ציור שמן של ציונה תג'ר ובו דמות נערה בכחול, מנורה בסגנון אר-נובו שיוצרה בשנות ה-70 בצרפת ותנור נפט של פעם שהפך לאלמנט דקורטיבי משלימים את עיצוב המבואה.

שילוב של חדש וישן במטבח

תעלה ישנה של מיזוג אוויר שהפכה לקולט אדים במראה תעשייתי

התקרה הישנה נתמכה בקורות פלדה שתורמות למראה האורבני של הבית

לב הבית

הסלון מורכב מכורסאות חדשות וישנות ששופצו ורופדו מחדש: כורסה כתומה שהתגלגלה במשפחתו של נועם שנים רבות, שתי כורסאות שנרכשו בשוק הפשפשים ורופדו מחדש בצבע חול וספה חדשה בריפוד ירוק רענן.

מול הספה, בגב יחידת העבודה של המטבח, הוצבה ארונית מזנון ישנה שנרכשה באינטרנט ונצבעה בלבן. בתוך הארונית הוצנעה הטלוויזיה, החלטה התורמת למראה הרטרו הנוסטלגי של הבית. הקשר הישיר בין המטבח לסלון ותקרותיו הגבוהות של הבית מייצרים תחושת מרחב ואור בדירה והופכים את החלל הציבורי ללב הבית, וכל שאר החדרים מסודרים סביבו.

הדירה כולה מרוצפת באריחי טרצו קטנים, שנותרו משיפוץ שנעשה בבית בשנות ה-80 על ידי דייריו הקודמים. ההחלטה להשאיר את הריצוף הקיים נבעה משיקולים תקציביים אך משמעותה אסתטית ומשתלבת היטב בשאר מאפייני העיצוב של הבית. כדי לרענן את מראה הרצפה שולבו בה שטיחים של אריחי רצפה מאוירים מפירוק. שטיח האריחים בסלון מורכב מאריחים מתחילת המאה ה-20 ואילו אריחי הפרחים ששולבו בחדר השינה ובחדר הרחצה יוצרו בשנת 1922, במפעל אריחים בבעלות משפחה לבנונית מחיפה.

במטבח שולב שטיח ארוך של אריחים מצוירים ממילאנו מסוף המאה ה-19. רוב המנורות בבית הן ספוטים לבנים שפורקו מגוף תאורה ישן שיוצר במזרח גרמניה וחוברו לקורות הפלדה בתקרה. "חיפשנו משהו שיתחבר לקורות הפלדה, ולא מצאנו מנורות חדשות שנקודות החיבור שלהן יוכלו להיתפס על הקורות, שבתוכן נמתחים חוטי החשמל", היא מסבירה את הבחירה.

מבט מהמטבח אל הסלון

חלונותיו המקוריים של הבית שויפו עד שחזרו לגוון המקורי שלהם

אוסף כלי קרמיקה, מעשה ידיה של בעלת הבית

האזור הפרטי

חדר השינה נותר בגודלו המקורי ורוהט בפשטות בארון בגדים ישן מעץ ובשידה לבנה נוספת. "לא רצינו לבנות כאן ארונות קיר כי זה לא התאים למראה המיושן של הבית", אומרת שלומית ומסבירה כי את המחסור המסוים בשטחי אחסון משלים ארון נוסף בחדר העבודה. בצמוד לחדר השינה נמצא חדר הרחצה, שחלונו היה בעבר דלת הכניסה לאחת הדירות. "היה חשוב לנו ליצור מקלחת גדולה ורחבת ידיים מאותם חומרים שחוזרים בבית כולו", היא אומרת ומוסיפה כי הכיור, האריחים המאוירים המחפים את הקיר מעליו ושטיח אריחי הרצפה המצוירים – הם כולם חומרים מפירוק. המקלחון המרווח נבנה מאבנים, ומול הדלת נתלתה מראה גדולה התורמת לתחושת הגודל של החלל.

קווי העיצוב של הבית ממשיכים גם בחדר העבודה המרווח ובהם שורת חלונות העץ המקוריים של הבית, קורות הפלדה הנמתחות לאורך התקרה ומרצפות הטרצו ששובץ בהם שטיח של אריחים בדוגמה פרחונית. שולחן העבודה הוא שולחן ישן שרגליו נמצאו בזבל. שלומית השלימה את משטח העבודה שלו וצורפו אליו כיסאות עור אפורים בסגנון מודרניסטי.

"יש בבית שילוב בין אלמנטים נקיים לאלמנטים קישוטיים של פעם", היא מסכמת. "רצינו להכניס נגיעה אישית למעטפת הקיימת עם הרבה כבוד למה שיש. היה יכול להיות הרבה יותר פשוט, למשל, להחליף את החלונות בחדשים ולא לשפץ אותם, אבל היה לנו חשוב לא לוותר על חלק כל כך משמעותי בבית. זה היה הופך את הבית למשהו שלא רצינו".

ציור של נערה בכחול של ציונה תג'ר במבואת הכניסה

חדר השינה. רצפת הטרצו שנותרה בבית משיפוץ ישן רועננה עם שיבוץ אריחים מאוירים

ארגז מסעות ישן משמש כשידת לילה לצד המיטה