משתוללים

המוזיאונים לאמנות אווררו מזמן את התדמית המנומנמת והפכו לאכסניה צבעונית ופרועה שפותחת את הראש. אספנו את עשר התערוכות המסקרנות של הסתיו הקרוב – שילוב נכון עם השופינג יהפוך את חופשות החגים שלכם ליצירת מופת.

1. ג'ף קונס: הרטרוספקטיבה

איפה: מוזיאון וויטני, ניו יורק

מתי: עד 19 באוקטובר

קשה להמעיט בחשיבות התערוכה הזאת, שמקבצת תחת קורת גג אחת יצירות של האמן הכי סנסציוני בעשורים האחרונים. מוזיאון וויטני הקדיש לקונס את שטח הרצפה הגדול ביותר שהוקצה אי פעם לעבודות של אמן יחיד, ויש לכך סיבה טובה – העבודות עצומות וחלקן הצריכו מבצע הנדסי מורכב של העברה והעמדה. התגובה נעה בין שעשוע לתדהמה, בדיוק מה שקונס רוצה להשיג בפסלי הקוף באבלס מקרמיקה צבועה בזהב, הענק הירוק משולב באורגן אמיתי, פופאי בגרניט ועוד. לא רק העבודות מייצרות סנסציה – אמן קנדי שמשתייך לקבוצה אנרכיסטית ריסס חומר אדום על אחד הקירות בתערוכה ונעצר על ידי המשטרה. זוהי גם הזדמנות אחרונה לבקר במבנה האיקוני של המוזיאון בשדרות מדיסון לפני שהוא עובר אל משכנו החדש והמסקרן בדאון טאון מנהטן.

2. מרסל דושאן – “אפילו ציור"

איפה: מרכז פומפידו, פריז
מתי: 24 בספטמבר־5 בינואר 2015

מרסל דושאן נודע כאמן ש"הרג" את הציור בעבודות הרדימייד שיצר, בהן הזקן והשפם שהוסיף למונה ליזה והמשתנה המפורסמת, אך בבסיסו הוא היה צייר. כעת הוא חוזר למרכז פומפידו בתערוכת יחיד. בתערוכה יוצגו יותר מ־100 ציורים ששימשו רקע וסקיצות לעבודה "הזכוכית הגדולה או הכלה מופשטת על ידי הרווקים, אפילו" – אחת מיצירות האמנות החשובות במאה ה־20.

 

3. ז'ורז' בראק

איפה: מוזיאון גוגנהיים, בילבאו, ספרד
מתי: 23 בספטמבר־3 במאי 2015

באמנות מייחסים לבראק (Georges Braque) שתי תרומות עיקריות: פיתוח הקוביזם לצד פיקאסו והמצאת הקולאז' בעקבות ניסיונות שערך עם הדבקות נייר. לרגל 50 שנה לפטירתו כינסו במוזיאון גוגנהיים בבילבאו יותר מ־250 עבודות, חלקן מושאלות ממרכז פומפידו בפריז וממוסדות אמנות אחרים בעולם. העבודות שופכות אור על אישיותו הרבגונית של בראק, על קשריו עם אמנים אחרים ועל זיקתו לתחומים אחרים באמנות כמו מוזיקה ושירה, והן מהוות הוכחה חותכת לכך שקוביזם הוא הרבה יותר מסתם ריבועים.

 

4. "משוחררת: אמנות עכשווית אחרי פרידה קאלו"

איפה: המוזיאון לאמנות מודרנית, שיקגו
מתי: עד 5 באוקטובר

פרידה קאלו, האישה והגבות, נחשבת לאמנית פורצת גבולות בתקופה ששמה את האישה במטבח, ועד היום היא סמל לאמנות של אמריקה הלטינית. עבודותיה הציבו סימני שאלה בנושאים כמו מגדר מיניות ואתגרו את אירופה הבורגנית. התערוכה היא מעין דיאלוג בין עבודותיה של קאלו לבין אמנות מהעשורים המאוחרים יותר של המאה ה־20. אמנים כמו סינדי שרמן ונאן גולדין יציגו עבודות העוסקות בג'נדר, זהות לאומית, פוליטיקה וגוף נוכח־נפקד – נושאים שהעסיקו את קאלו ורלוונטיים גם כיום.

5. רוברט גובר

איפה: מומה, ניו יורק
מתי: 4 באוקטובר־18 ינואר 2015

החלל הניו יורקי ממשיך במסורת המחווה לאמנים אמריקאים עכשוויים שהחל בה לפני כשנתיים, ומציג רטרוספקטיבה לרוברט גובר, אחד האמנים המרכזיים והמשפיעים ביותר בשנות ה־80 של המאה ה־20. התערוכה, “הלב הוא לא מטפורה", תעקוב אחרי התפתחותו של גובר מתחילת הקריירה שלו, כאשר התמקד בפסלים פשוטים של אובייקטים יומיומיים (כיורים בעיקר), עד שעבר להתמודד עם חפצים היפר ריאליסטיים כמו לולים, מיטות ודלתות שהתפתחו לחדרים בגדלים תיאטרליים ממש. יותר מ־130 יצירות מסוגי מדיה שונים יוצגו בתערוכה וישפכו אור על מקומו החשוב של גובר בשיח ההומוסקסואלי ובפרשנויות פסיכואנליטיות על האמנות.

6. "13 גברים הכי מבוקשים – אנדי וורהול והיריד העולמי של 1964"

איפה: מוזיאון אנדי וורהול, פיטסבורג
מתי: 27 ספטמבר־5 ינואר 2015

כשמנהלי היריד העולמי שהתקיים בשנת 1964 ביקשו מאנדי וורהול יצירות אמנות, הוא לקח תצלומי פנים ופרופיל משטרתיים של 13 הפושעים הכי גדולים והגדיל אותם ל־120X120 ס"מ. כדי למנוע שערורייה דרשו הרשויות מוורהול “לתקן" את העבודות. הוא בחר לצבוע אותן בצבע כסוף ויצר מעין מראות שהראו לאמריקה את כל מה שהיא לא אוהבת לחשוב על עצמה: גזענית, הומופובית ומקובעת במעמדות ובאתניות. התערוכה מציגה את הצילומים המקוריים עם סדרת המשך של עוד 20 פושעים מבוקשים במיוחד שוורהול יצר מאוחר יותר. לאחר סיבוב ברחבי ארצות הברית היא תנחת החודש באתר המוצא שלה, מוזיאון אנדי וורהול, שמספק חוויית ביקור ייחודית בפני עצמה עם אוסף מרשים של יותר מ־900 יצירות ו־4,000 צילומים.

7. אנסלם קיפר

איפה: רויאל אקדמי אוף ארט, לונדון
מתי: 27 בספטמבר־14 בדצמבר

רטרוספקטיבה לאמן הגרמני שבמרכז יצירתו עומדת התמודדות עם עברה השחור של מולדתו לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ועם השפעותיו המוסריות. העבודות של קיפר – מעין הכלאה בין ציור לפיסול – נחשבות גבריות ופיזיות ועוסקות בנושאים שעיצבו את התרבות הגרמנית בעזרת שימוש בחומרים לא קונבנציונליים כגון חול, קש, עופרת ונשל נחש. קיפר, איש של פרובוקציות מאז ומעולם, משלב בעבודותיו דימויים מעולם המלחמה ומהטבע ויוצר מרקמים סמיכים. בתערוכה, שהיא הרטרוספקטיבה הראשונה של קיפר בבריטניה, יוצגו עבודות שנוצרו במיוחד לאירוע זה.

 

8. @Largez – איי ווי ווי משתלט על אלקטרז

איפה: אלקטרז, סן פרנסיסקו
מתי: 27 בספטמבר־אפריל 2015

לאיי ווי ווי, אמן ופעיל למען זכויות האדם, יש יחסים אמביוולנטיים עם השלטון בסין: הוא היה מעורב בפרויקט תכנון האצטדיון האולימפי קן הציפור בבייג'ין, ניסה להימלט להונג קונג, נעלם למשך שלושה חודשים כמעט, נעצר ושוחרר לאחר שתומכיו הצליחו לגייס יותר מ־2 מיליון דולר לתשלום קנס. בתערוכה באלקטרז יוצגו שבעה מיצבים שווי ווי יצר במיוחד ואשר עוסקים בזכויות האדם ובחופש הביטוי בהקשר של מעצר, מאסר ומחאה. שלושה מתוך ארבעת החללים שבהם יוצבו העבודות לא נפתחו מעולם לקהל הרחב, כך שזו הזדמנות לגלות עוד פן של ה"סלע".

 

9. ניקי דה סן פאל

איפה: גרנד פלה, פריז
מתי: 17 בספטמבר־2 בפברואר

אתם אולי מכירים אותה מ"המפלצת" בירושלים ומהפסלים במזרקה במרכז פומפידו, אבל ניקי דה סן פאל (Niki de Saint Phalle) היא מהאמניות המגוונות של המאה ה־20. בתערוכת רטרוספקטיבה יוצגו עבודות של הציירת והפסלת במגוון סוגי מדיה. חלקן עבודות פוליטיות, למשל סדרת עבודות שמשתמשות באבקת שרפה ושמטרתן “לגרום לציורים לדמם". למרבה המזל החללים של הגרנד פלה גדולים דיים כדי לאכלס פסלי רובוטים גדולי ממדים, דמויות נשיות שופעות ופסלים מכניים שיצרה בשיתוף עם בן זוגה ז'אן טינגלי. התערוכה היא הזדמנות לבחון לעומק מסע של אחת הדמויות הפחות קונבנציונליות באמנות בת זמננו.

10. "פאזוליני ורומא"

איפה: מרטין גרופיוס באו, ברלין
מתי: 11 בספטמבר־5 בינואר 2015

שלוש ערים באירופה – ברצלונה, פריז וברלין – שילבו כוחות בפיתוח פרויקט ששופך אור על היחסים בין פייר פאולו פאזוליני (Pasolini) לעיר גדולה נוספת: רומא. פאזוליני האיטלקי היה איש רוח במלוא מובן המילה: קולנוען, מחזאי, משורר, צייר ושחקן וגם פעיל בשמאל הקיצוני. עבורו רומא הייתה יותר מאשר סט לסרט או עיר לחיות בה. התערוכה, בשחור לבן ובצבע, מציגה צילומים של פאזוליני נינוח ומשוחרר בסיטואציות אינטימיות כמו משחק כדורגל או ליד שולחן העבודה שלו עם אמו, תמונות מסטים וכרזות מסרטיו. רומא מעולם לא הייתה אהובה יותר.