סוגר מעגל

גופי התאורה של עמית סטורלזי מאופיינים בפשטות כובשת. בסיס בטון, פרספקס, ואור שעובר בשרטוט ספק ילדותי ספק גיאומטרי־מתוחכם בצורת בעלי חיים, מגדלור או סירת מפרש ונורת להט. כבוגר לימודי עיצוב גבוהים בישראל ובאיטליה הוא לא ידע שיתעסק בגופי תאורה, אך יכול להיות שהסיבה לכך דווקא גנטית. "אבי פיזיקאי שמתמחה באלקטרו־אופטיקה וכשאני רואה רישומים שלו אני מצליח לזהות בהם את עצמי. מבחינה זו העיסוק שלי בגופי התאורה הוא מעין סגירת מעגל".

תעודת זהות

שם עמית סטורלזי

מגורים יפו

לימודים תואר ראשון בעיצוב תעשייתי IED מילאנו, תואר שני בניהול עיצוב, המכון הטכנולוגי חולון

עיסוק מעצב תעשייתי

אתר

מגלה את האור

בילדות סטורלזי לא הפגין נטיות עיצוביות מיוחדות. "אסתטיקה תמיד עניינה אותי ונמשכתי יותר ליופי ופחות לתוכן. הייתי מפרק מכשירים אלקטרוניים וחשבו שאהיה מהנדס אבל הבנתי מהר מאוד שזה לא מקצוע בשבילי. כן מעניין אותי להבין איך דברים עובדים, אבל דרך הפן היצירתי שבעיצוב".

למקצוע התוודע דרך שיטוט באינטרנט. המשיכה לעיצוב התחברה לאהבתו למכוניות ובסיור שערך באיטליה הוא אפילו בדק שלושה בתי ספר לעיצוב מכוניות. "בילדותי אהבתי מאוד מכוניות. הייתי מנוי לכל המגזינים והכרתי כל דגם. בגלל שהמקצוע גם ככה בעייתי מבחינת פרנסה החלטתי ללכת על בטוח ובחרתי בעיצוב תעשייתי, אך יש בי משהו שעדיין רוצה להתמקצע בעיצוב רכב. אולי פעם, בעוד כמה שנים".

את ההשראה לליין גופי התאורה שלו שאב מחיפוש פיתרון דקורטיבי לתאורת חירום. הוא ייצר את האבטיפוס בעצמו, אך ההעברה לייצור סדרתי התבררה כמורכבת. "היה לי מחסום לגבי החלק של הפיתוח. באיטליה הכול קורה סביב המחשב. המעצב נותן כיוון ראשוני ועושה הדמיות ואחר כך יושב עם איש עיצוב או מהנדס עד שמגיעים לתוצר הסופי. בישראל עושים דברים אחרת. תפקיד המעצב בישראל ותפקיד המעצב בבאיטליה שונים מאוד זה מזה". תובנה זו חלחלה אליו כשנשלח לבצלאל במסגרת חילופי סטודנטים. "כמה שזה יישמע מוזר, זה הסמסטר הכי קשה שהיה לי, למרות שהיה אמור להיות הכי קל כי אני ישראלי. נחשפתי לשיטת עבודה אחרת לגמרי בסדנאות, ועם הידיים, ממש חצי־נגר וחצי־מסגר".

כשחזר לארץ נעזר סטורלזי בחבר כדי ליצור את המודל הראשון. גופי התאורה שלו כוללים בסיס בטון ונורותLED  חסכוניות, כאשר פרספקס משמש בהם כמוליך אור. את רוב שלבי הייצור הוא מבצע בעצמו, למעט צריבת הפרספקס וחיתוכו.

מחשבה פרקטית

כשסטולרזי נשאל על פשר המשיכה שלו לאור, הוא עונה "זה אולי נשמע לא הכי יצירתי אבל אחרי מנורת המסגרת התלבטתי אם אני באמת רוצה להמשיך בתחום הזה. שאלתי בעל חנות לעיצוב מה הדבר שהכי נמכר אצלו, איזה משפחה של מוצרים, והוא ענה 'גופי תאורה'. זה נתן לי את הפוש. אין לי משיכה יתרה לאור ברמת ביצוע מחקר, אבל עם הסדרה שכבר יצאה ומפרנסת אותי אני מתחיל להעריך אור ולחפש עוד השראות ועוד טכניקות עבודה".

בשלב האבולוציוני הבא פיתח סטורלזי את בסיס הבטון שהפך למכל לאחסון כלי כתיבה. גוף התאורה עצמו התרחק מהבסיס וניצב על מוט אלומיניום עם ציפוי אנודייז מוזהב, אך הגיאומטריה הייחודית נשמרה.

אלמנט נוסף שמאפיין את עבודותיו הוא הומור ומשחק. "הכי חשוב לי להפתיע את הלקוחות. כל מוצר שלי צריך להיות הומוריסטי ובעל טוויסט כי דברים שהם רק יפים ואסתטיים לא חסר", הוא אומר. "הרבה פעמים אנשים אומרים 'ראיתי את המוצר בתמונות ואני חייב לבוא לראות איך הוא עובד'". לדבריו גם ילדים נמשכים לגופי התאורה שלו ומביעים סקרנות כלפי הדרך שהאור עושה. ליצירתיים שבהם הוא מציע לעבור בטוש צבעוני על קווי המתאר החרותים בפרספקס ואז גוון האור משתנה. "המוצרים הבאמת מעניינים מבחינתי הם כאלה שיש בהם טוויסט או אמירה של מעצב שערך מחקר". לא רק גופי התאורה הומוריסטיים ומסתירים מאחוריהם חשיבה; גם מתקן לבקבוקי יין שיצר בהשראת גלגל מכונית כחפץ דינמי שמוקד הכובד שלו משתנה בכל פעם שמוסיפים אליו או שולפים ממנו בקבוק; סקוויז, גוף תאורה קונספטואלי, נוצר במדפסת תלת ממדית כדי לבחון גבולות של חומר ושל טכניקה. "זה המוצר הכי מורכב שעשיתי עד היום. אני יודע שלא אייצר אותו באופן סדרתי ובניתי רק אחד, רק כדי לראות שזה אפשרי".

חמש שנים שבהן גר, למד ועבד באיטליה הותירו בסטורלזי חותם בתחומים רבים, בהם תהליך העבודה עצמו. "אני עוד לא יודע לאן תיקח אותי הדרך וזה כל הזמן משתנה, אבל בנקודת זמן הנוכחית הייתי רוצה להיות לא רק מעצב אלא גם יצרן. אני אוהב את העיצוב ואת היצירה והייתי רוצה לעשות את כל התהליכים בעצמי". המודל שלו הם בתי מלאכה קטנים באיטליה בשנות ה־50 וה־60 שייצרו בכמויות קטנות וצמחו לאימפריות (או קרסו). הוא לא שולל פריצה לתחומים אחרים אך מבקש קודם למקסם את הידע ואת הטכניקה שהוא צבר ומכיר. "יותר נוח להישאר בתחום העיסוק שלי אבל אני רוצה להתפתח ולכן מנסה לעשות גופי תאורה קצת אחרים. במוצרים שהם לא גופי תאורה מאוד קוסם לי להתנסות בבטון. זה חומר שקל לעבוד איתו והוא גם לא יקר".

קצרים

מוטו אני מאמין שעיצוב טוב הוא משהו שאנחנו יכולים להבין מיד, אחרת זו אמנות. פונקציונליות אינה יכולה להתעלות על האסתטיקה, אחרת זו הנדסה. לא ניתן לבהות מבלי להרגיש, אחרת זה זבל.

המוצר הראשון שלי ספריית Spoonya. בשבוע העיצוב במילאנו לפני כמה שנים ראיתי ספריית פלסטיק עם ספרים מובנים בתוכה, מוגבלת אבל מאוד מעניינת. ניסיתי לעשות משהו דומה שהוא גם מובנה וגם נותן חופש.

מעצב מוערך בארץ אריק לוי, מעצב ישראלי שחי בפריז ועשה מחקר מרתק בתהליכים ובחומרים. בזירה הבינלאומית Ross Lovegrove, מעצב אמריקאי שעובד עם צורות וחומרים מהטבע ומייצר מהם מוצרים מיוחדים כמו אופניים מבמבוק.

עוד עשר שנים אני מאמין שאמשיך ליצור בסדנה קטנה או בינונית עם כמה עובדים. לא הייתי רוצה לגדול יותר מדי. הבסיס שלי יישאר בארץ כי אחרי כמה שנים בחו"ל הבנתי שאנחנו לא כאלה גרועים.

טיפ למעצב המתחיל התמדה. לראות את המטרה ולא לסטות ממנה. במקצוע הזה קל להיות מוסח על ידי רעיונות אחרים שקופצים תוך כדי.

איפה אפשר להשיג את המוצרים אתר המעצב, "אסופה" ביפו, FM בבית טפר, חנות המוזיאון לעיצוב בחולון, הרמוני בירושלים.