עבודת בית

| מאת: מירי בן-דוד ליוי | מירי בן-דוד ליוי | נישה

בקומת הלופטים בבית פנורמה שבדרום תל אביב נמצא הסטודיו של האמנית הרב-תחומית אלה לוסטיג. השיפוץ המוקפד הפך את החלל המזמין והרב-תכליתי לבית שני עבורה. קבלו הצצה

בית פנורמה הממוקם בדרום תל אביב הוא קומפלקס מסחר ותעשייה ותיק. בקומה השישית, שנוספה לפני שנים ספורות, קיימים 50 לופטים בשני גדלים עם מרפסות להשכרה ולמכירה. קומה זו ממותגת כיוקרתית יותר משאר הקומפלקס ומאיישים אותה בעלי עסקים מתחום האמנות, העיצוב והאדריכלות: אדריכלים, אמנים, מעצבי אופנה, מעצבים גרפיים וכדומה.

אלה לוסטיג, אמנית רב-תחומית, רכשה חלל מלבני ומואר הפונה לכיוון מזרח והמאפשר גמישות עיצובית לצרכים שונים. הדרישה הבסיסית של לוסטיג הייתה סטודיו מרווח ופתוח אל הנוף, המאפשר שימושים מגוונים. אזור לאחסון תמונות, אזור פרטי הכולל חדר מנוחה לשהיות ארוכות בסטודיו, אזור המוגדר לעבודה מול המחשב וחדר רחצה הכולל מקלחון.

לעיצוב הפרויקט נבחר אדריכל זהר בן לביא ממשרד BLV עיצוב פנים ואדריכלות. לדברי לוסטיג, "הדרישה מהמעצב הייתה לחלק את החלל לפינות שבהן אני יכולה לעבור תוך כדי היצירה; לעצור, לחשוב, לחפש, לקרוא, לשרבט ולכתוב, ונוסף לכך, להתרווח מול הנוף או לנוח". מאחר שללופט שתי חזיתות בלבד, העדיף המעצב שלא לייצר חללים סגורים ולהימנע ככל האפשר מחסימת אור טבעי ואוורור. למעט חדר השירותים שבו נמצא גם המקלחון הסגור בדלת זכוכית, כל שאר החללים מוגדרים על ידי קירות חלקיים.

מקום שמייצרים בו

בתהליך העיצוב הוחלט לתת כבוד לחלל הגולמי והתעשייתי הקיים ועם זאת לאפשר לאמנית לנוע בו ממקום למקום, לעבור מחלל רחב לחלל צר, מחשוך למואר, מצבעוני ללבן ולשקט, מסגור לפתוח ומחם לקר. לדברי בן לביא, "המעבר בין כל החוויות הללו מקביל לתהליך היצירה ומפרה אותו. לכל אזור בחלל יש את האישיות שלו, וכל האזורים יחד יוצרים חוויית חלל מגובשת ובעלת אופי ברור".

העיצוב כולל אזורים המצטיינים בצבעוניות עזה ושמחה בהתאם לשפה שהגדירה האמנית לצד אזורים המשדרים איפוק ומינימליזם נקי." המקום נתפס בעיניי כמכל האמור להכיל הן את חייה של לוסטיג והן את עבודת היצירה שלה, ולפיכך השתמשתי בגוונים עזים שיש להם ביטוי טבעי גם בפלטת הצבעים שאיתה היא משתמשת בעבודותיה.

במקביל, השארת הנוכחות הגולמית-תעשייתית של החלל נותנת את התחושה של מקום שעובדים בו, שמייצרים בו", אומר בן לביא. לדברי לוסטיג, החלל תוכנן כך שיהווה מקום אוטונומי המשמש אותה ליצירה. "הוא חולק במכוון למעין תחנות עבודה: שולחן עבודה, פינת מחשב, פינת ישיבה לאירוח, אזור מנוחה, מטבחון והמרפסת הפונה אל נוף שאין לו סוף. כל אלה מייצרים עבורי מרחב מחייה יצירתי המנותק לחלוטין מהעולם שבחוץ".

החלל מחולק לשני אזורים עיקריים: הסטודיו והאזור הפרטי. פרט לאזורים אלו יש אזור כניסה קטן ומרפסת. הסטודיו תופס את רוב החלל ושם מתרחש לב העשייה של לוסטיג. שם היא גם מארחת אמנים אחרים לעבודה משותפת. בסטודיו אזור אירוח קטן ובו נישה מגבס המגדירה אותו ומפרידה אותו מהכניסה, ודלפק-בר הניצב בסמוך לחלון לאכילה בלתי פורמלית מול הנוף. הסטודיו משמש כסדנת יצירה ועל גבי הקיר המרכזי בחלל תלויים בדי קנבס בתהליכי עבודה שונים.


חלוקת החלל באמצעות קירות חלקיים ממקסמת את כניסת האור הטבעי המגיע מהמרפסת


אזור המנוחה הגובל בכניסה המוסתרת לחלל השירותים

אינטימיות בתוך הסטודיו

הקיר המרכזי מפריד בין שני האזורים העיקריים ומתפקד כקיר היצירה העיקרי. מיקומו מעניק לנכנסים מראה כמעט מלא של מרפסת הדק בחוץ ושל הנוף האינסופי הנשקף ממנה, יוצר תחושת מרחב ומגדיל את החלל המרכזי של הסטודיו למקסימום. לזווית שבו ניצב הקיר יתרונות נוספים: היא מפנה אותו למקור האור הטבעי, השוטף את העבודות ומדגיש אותן בצורה טובה יותר ממקורות האור המלאכותי, ומאפשרת לעומדים במרפסת להביט בעבודות המוצגות עליו באופן נוח יחסית.

האלמנט הזה שימושי גם כשהמקום מתפקד כגלריה להצגת תערוכות וגם לאמנית עצמה, כאשר היא יוצאת החוצה לשאוף אוויר ולהביט מזווית אחרת על העבודה שלה. העובדה שקיר הגבס אינו מגיע עד התקרה מאפשרת הכנסת אור טבעי מהמרפסת אל תוך אזור המנוחה והמטבח, והמראה האחיד של התקרה מעליו מעניק תחושת המשכיות המתורגמת בעיני המתבונן לתחושת מרחב.

נוסף לכך, כיוון שמדובר בבניין ותיק הנמצא על הכביש הראשי והסופג תנודות, חילק האדריכל את קיר הגבס לארבעה חלקים על ידי פרופילי אלומיניום שקועים, היוצרים מעין מגרעות בחזית. פרופילים אלה ממזערים את התנודות המתרחשות תדיר ומסייעים במניעת היווצרות סדקים בקיר.

אזור העבודה מול המחשב נמצא על קו התפר שבין האזור הציבורי לאזור הפרטי. הוא ממוקם בצמוד למרפסת וזוכה להרבה אור צדי ולנוף. המטבח קומפקטי ובו קיר אחד הכולל משטח עבודה וקיר שני שהותקנו בו מדפים לאחסון ציוד עבודה, במיקום הנגיש לאזור העבודה הראשי. חדר המנוחה, שגם על קירותיו תלויות עבודות של לוסטיג, נמצא במיקום המוסתר ביותר בחלל כדי להעניק את השקט ואת האינטימיות הנדרשים.


חלל הסטודיו. זהו החלל המרכזי המשמש לעבודה ולאירוח

איקאה קצת אחרת

הקיר המפריד בין אזור חדר המנוחה לאזור השירותים והמקלחון יוצר גם הפרדה ויזואלית בין אזור הכניסה לאזור הפרטי ומאפשר מבט צר החודר את החלל מקצה זה אל החזית והנוף. המעבר הצר והגבוה בין שני החללים מושך את העין כלפי מעלה ומבליט את גובה החלל.

הדלפק האדום המותקן בקצה חלל הסטודיו הוא למעשה הרכבה של שני פריטי ריהוט זהים של איקאה אשר קיבלו זהות אחרת ולא צפויה. הרצפה התעשייתית עברה טיפול מינימלי של ניקוי ושל גימור בצבע אפוקסי שקוף, כך שאופי החלל הגולמי מציג את נוכחותו בכל פסיעה.

"אנחנו מאמינים שבקופסאות שבהן אנו חיים, חייב להיות תכנון פרקטי עם עיצוב איכותי", אומר בן לביא, "וזאת כדי להקיף את האדם בסביבה שתשקף את אורח חייו ושתעטוף אותו בהשראה. השפה העיצובית מאופיינת ברוח מודרנית, דינמית, עכשווית, נינוחה ומאופקת. הגישה התכנונית המלווה היא מרווחת, בהירה ויעילה והיא נוצרת על ידי זיהוי ומימוש מקסימלי של הפוטנציאל הגלום בחלל".


דלתות הכניסה ללופטים בקומה השישית של בית פנורמה

תגובות

Silence is Golden