תעבירו את זה הלאה

69 חדרים של חיילים פצועים שעברו שיפוץ ועיצוב. תשעה בתים באקסטרים מייק אובר. 150 מעצבות וצבא שלם של תורמים: יצרנים ויבואנים של דלתות, מטבחים, ריהוט וגופי תאורה, טמבוריות שכונתיות, בעלי מקצוע שתרמו זמן וחומרים וחברים ובני משפחה שעודדו, סחבו, פינו ובאופן כללי עשו כל מה שביקשו מהם.

פרויקט צו 8 למעצבות שייך להמון אנשים שפתחו את הלב ואת הכיס למען חיילי צה"ל שנפצעו במבצע צוק איתן. בראשם עומדת מירי בלבול, מעצבת ובעלת Sculla – בית ספר להום סטיילינג בהווה ואשת קבע לשעבר. היא זו שהגתה את הרעיון שהתחיל בקטן והתפתח לממדי ענק. "בחיים לא הייתי מאמינה שזה מה שיקרה, שכל כך הרבה אנשים יתגייסו. התחלתי בקריאה לכיתה קטנה וגדלנו למחלקה ואחר כך לאוגדה. עוד קצת והיינו מגיעות לצבא שלם ומחסלות את החמאס", היא צוחקת. מהסיפורים האישיים שאספה במהלך הפרויקט אפשר לכתוב ספר. כל חדר ודירה שעוצבו מסתירים מאחוריהם לילות ללא שינה, אין ספור דילמות ("אצלנו אין בעיות, רק דילמות") בגלל אינסטלטור שהבריז או פרקט שלא הגיע בזמן, הרבה דמעות ובסוף גם חיוכים.

חדר ללוחם בגבעתי המתגורר במודיעין. עיצוב: אלינור קלדרון, טל כספי וריקי לב ארי. צילום: גידי בועז

איך הכל התחיל?

אצלנו במגזין "נישה" בלבול נחשבת לתורמת סדרתית. במהלך השנים היא הובילה מדור שעסק בעיצוב ושדרוג חדרים בבית והתפתח לפרויקטים של מייק אובר שהופנו לנזקקים ולשיפוץ ועיצוב של הוסטלים ופנימיות לנערים ולנערות. תחילה עשתה הכל לבד ובהמשך שיתפה בעשייה גם מעצבות אחרות. "חשבתי שאלה עבודות גדולות, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה עכשיו. בסך הכל רציתי לעזור לכמה חיילים שנפצעו כשהגנו על המדינה".

ההתחלה הייתה כאמור צנועה, רעיון שנבט בעקבות חשיבה על היום שאחרי. "שאלתי את עצמי מה אני יכולה לעשות, כי שוקולד, במבה וגרביים כבר יש לחיילים מספיק. עכשיו כולם נותנים וכשתיגמר המלחמה ישכחו אותם והם יצטרכו להתמודד עם המציאות. ככה לפחות הם יגיעו הביתה לחדר נעים וגם לאימהות יהיה במה להתעסק, שלא ידאגו כל הזמן". את הרעיון העלתה בפני עורכת המגזין, והיא התלהבה ונענתה מיד. השלה הראשון היה איתור חיילים פצועים. זה אולי נשמע פשוט, כי מי יסרב להצעה כזו, אבל במציאות בלבול נתקלה בחומת ביורוקרטיה. לכן היא שינתה אסטרטגיה ונסעה ישירות לבתי חולים, שאלה היכן מאושפזים חיילים פצועים והשיגה את הסכמתם של ההורים. יותר מ־50 מעצבות נענו לקריאה שפרסמה בפייסבוק, וכשבוע וחצי אחרי תחילת מבצע צוק איתן פרויקט צו 8 למעצבות יצא לדרך. "הקצבתי לנו עשרה ימים לסיים, כי אחרי שהמבצע ייגמר לאף אחד לא יהיה ראש לתרום. חילקתי את המעצבות לצוותים של שלוש לפי אזורי מגורים וכל צוות קיבל חדר". קבוצת ווטסאפ ודף פייסבוק נפתחו והמעצבות החלו לפעול בשני ערוצים: איתור חיילים דרך ר"מ 2, משקיות ת"ש וסיפורים שפורסמו בפייסבוק ובתקשורת, וגיוס תורמים. דף הפייסבוק התמלא במהירות בהודעות כמו "גייסתי תרומה של פופים, צוות שמעוניין נא לפנות אליי" ו"סטודיו X תורם שטיח סרוג בחוטי טריקו. מי שמתאים לה שתפנה". כמה "סגניות רמטכ"ל" לקחו אחריות – אחת ריכזה בקשות לפרקטים, השנייה לאלומיניום והשלישית לקרמיקה וכלים סניטריים. בזמן המועט שנותר ניסתה בלבול לגייס גורמים רשמיים כמו האגודה למען החייל, עיריות ורשויות מקומיות וחברי כנסת. "בסוף לא הסתמכנו עליהם כי אי אפשר לחכות שבועות עד שמישהו באיזה משרד יקבל החלטה".

מהפך אמיתי. עיצוב: דוריס לילינג ועינב אפללו־חן. צילום: ליאור גרונדמן

פעימה ראשונה

שיתוף הפעולה בין הצוותים הוא סיפור בפני עצמו. כל סטטוס ותמונה שהועלו לפייסבוק זכו לעשרות לייקים ותגובות מעודדות. הגיבוש הפנימי התברר כחיוני, כי היו מעצבות שנתקלו במקרים קשים במיוחד של משפחות במצוקה ותנאי דיור ירודים. "אתמול ביקרנו בבית המשפחה של החייל שקיבלנו ולהפתעתנו גילינו שמדובר במשפחה עם שני חיילים שישנים באותו החדר. המצב של הבית נוראי. בחדר של החיילים המשקוף שבור ואין אור, התריס לא נפתח והרשת קרועה. לחדר הרחצה אין דלת ופשוט תלו סדין על האמבטיה במקום וילון. בכיור המקלחת אין מים בברז, האמבטיה שחורה והמקרר פעם עובד ופעם לא", כתבה אחת המעצבות. מצוות אחר התקבל בדיווח הבא: "בבית המשפחה של החייל שלנו המצב מחריד. מדובר במשפחה מרובת ילדים בדירת עמידר מוזנחת קשות. שני בנים לוחמים, נשבר הלב".

גם החלונות והרצפה הוחלפו. עיצוב: דניאלה ברנד. צילום: שגיא מורן

המעצבות השקיעו את הנשמה עוד לפני שהמסמר הראשון ננעץ בקיר. פייסבוק שימשה זירה להתייעצויות, לפרסום פרטי אנשי מקצוע שמוכנים להתנדב ולהעברת ציוד מצוות לצוות. מידת המעורבות הרגשית הייתה מעוררת השתאות, והמעצבות פשוט לא הסכימו לקבל תשובה שלילית. הן גייסו תרומות מלקוחות ומבתי עסק, נסעו קילומטרים לאסוף פריט חסר, דיברו ושכנעו. הקבוצה התגבשה לצבא קטן, חזק וממוקד מטרה. עזרה הדדית ניתנה בלי לחשוב פעמיים בטיפים ובעבודה פיזית ("אנחנו צריכות עזרה בצביעת רהיטים. מי יודעת ומוכנה לעזור?"), בשינוע ובעידוד. חשבון בנק נפתח לטובת תרומות כספיות, ובן זוג של אחת המעצבות בנה אתר וניסח מכתב לתורמים מחו"ל. אנשים טובים באמצע הדרך נתגלו מאחורי כל פינה, כמו לקוחה של אחת המעצבות שביקשה להיפגש עם בלבול ואחרי שיחה שלפה 500 אירו.

פעימה שנייה

פחות משבוע לאחר ההשקה התברר שהפרויקט צומח בקצב הרבה יותר מהיר מכפי שאפשר היה לדמיין. סטטוס שבלבול פרסמה בדף הפייסבוק שלה זכה ל־400 שיתופים, ויותר מ־700 (!) מעצבות הציעו להתנדב. מספר החיילים הכפיל את עצמו והגיע ל־34 וצבא המעצבות מנה 108 נשות ואנשי מקצוע. המרכז לעיצוב הבית One Design Center בראשון לציון נידב חלל שישמש מחסן, ומשאיות ניקזו אליו (בהתנדבות כמובן) את כל החפצים שנתרמו בכמויות גדולות, מפרקטים ושטיחים ועד גופי תאורה. בחמ"ל של בלבול ריכזו את הפרטים בטבלאות אקסל, ומה שהתחיל בכמה גלילי טפט, עשרה מאווררים ומדבקות קיר עם משפטי העצמה הצטבר לצונאמי של ציוד. במועד שנקבע, ה"חנות" נפתחה והתרוקנה תוך דקות אחרי שהמעצבות אספו פריטים שמתאימים לקונספט החדר שתכננו.

חדר שכיף לחזור אליו. עיצוב: הילה ודן המאירי. צילום: עודד סמדר

בכל יום שעבר הגיעו עוד פניות ממשפחות של חיילים פצועים וממעצבות שרצו להצטרף, ובלבול התקשתה לסרב. "מי אני שאחליט למי מגיע ולמי לא", היא מסבירה. כמויות האינפורמציה האדירות שזרמו ממקום למקום הצריכו יישור קו. רשת מלונות דן תרמה אולם ואירוח עם קפה ועוגה והמעצבות התכנסו לצפות במצגת ולהבין לאן הפרויקט הולך. סיפורים על מצוקה של חיילים ומשפחות החלו להיחשף ובכמה בתים נדרש חישוב מסלול מחדש. "אי אפשר לסדר רק חדר אחד ולהשאיר את כל השאר עלוב. יש חדרים שהחייל גר בהם עם אחיו, אז להם לא נשפץ?". בכמה בתים התרחבה העבודה לאקסטרים מייק אובר שכלל לעתים אינסטלציה ושיפוץ מטבח. במקרים אחרים נדרשה התאמת סביבת המגורים, למשל במקרה של חייל מקיבוץ בצפון ששתי רגליו התרסקו. בלבול הצמידה להורים שתי מעצבות שמתמחות בנגישות, והן שיפצו את הבית כולו, לרבות שבירת קירות. חייל עם פציעת רגל קשה קיבל מיטה מתכווננת, תרומה של בעלת עסק שבן זוגה נכה צה"ל ושהזדהתה עם הקשיים והצרכים. חדר של חייל ממושב באזור עוטף עזה טופל בשלט רחוק כדי לא לסכן אף מעצבת. בלבול הכינה תוכניות ושלחה ערכות של פריטים וציוד, והמשפחה עיצבה לפי הנחיותיה.

העבודות הכניסו את המעצבות לאטרף של יצירה. "כבר אחרי חצות ולא מצליחה להירדם, האדרנלין בגוף משתולל", כתבה אחת, "אלוהים, תן לנו כוח לעשות למשפחה הזאת קצת טוב ושלח לנו תורמים נדיבים", כתבה אחרת. החדרים התחילו לקבל צורה, תשתיות הונחו ובעלי המקצוע סיימו לעבוד ואז ניתן האות לחגיגת סטיילינג.

באחד הצוותים הייתה מעצבת בחודש התשיעי להריונה, ובמזל טוב ובטיימינג מושלם היא ילדה כמה שעות לאחר שהחדר נמסר לחייל. מעצבת אחרת, תושבת שיקגו, שמעה על הפרויקט מקרובת משפחה ודחתה את חזרתה הביתה כדי להשתתף ולתרום. "הפרויקט הזה קירב אותנו ונעשינו הרבה יותר מחברות", אומרת אחת המעצבות, "יהיה לנו קשה לא לדבר אחר כך מיליון פעם ביום". מעצבת אחרת מוסיפה: "היו גם חילוקי דעות, אבל תמיד הגענו להסכמה. המטרה מקדשת את האמצעים ועשינו הכל כדי שהחדר יושלם בזמן".

כל זמן שהפרויקט התנהל מתחת לרדאר, בלבול והמעצבות נאלצו אמנם לקושש תרומות אבל הצליחו לעבוד בשקט יחסי. הבום הגדול הגיע בעקבות כתבה במהדורת חדשות בטלוויזיה. בלבול גייסה את אריאלה פיקסלר אלון ממודיעין, אמו של בר, חייל שנפצע, ויחד הן עברו בין אולפני רדיו וטלוויזיה והתראיינו בפריים טיים. "התהודה הייתה עצומה. קיבלתי מאות טלפונים מאנשים שרצו לתרום. מישהו מחיפה ששמע אותי ברדיו צפון אמר 'רק תגידי מה את רוצה' ותרם עשר מיטות". חב"ד תרם קלפים לבתי מזוזה מעוצבים וצלמים מתנדבים התייצבו לצלם את התוצאה הסופית.

 תחושת סיפוק וגאווה

כשהחיילים הגיעו לקבל את החדרים המשופצים נקבעו שיאי התרגשות חדשים. "אין סיפוק יותר גדול מזה, לראות את החייל הצנוע עם אור בעיניים וחיוך גדול, לא מאמין למראה עיניו על השינוי שהתחולל בחדר שלו. אנחנו מסופקות ומאושרות", כתבה אחת המעצבות, ואילו אחרת כתבה "בשעה טובה מסרנו את החדר לחייל המקסים שלנו. אמו מספרת שהוא היה בהלם במשך 40 דקות, לא האמין למראה עיניו, נגע בקירות, בטפט, נשכב על המיטה החדשה, הסתכל על הטלוויזיה החדשה ואמר 'הבנות שעיצבו את החדר כאילו הכירו אותי וידעו בדיוק מה אני אוהב'. הפנים המאושרות שלו ושל אמו ריגשו אותנו".

 רגשות קשה לכמת אבל המספרים מדברים בעד עצמם: תרומות בסך שני מיליון שקלים ועלות ממוצעת של כ־13 אלף שקלים לחדר. בחלק מהבתים שעברו שיפוץ יסודי הושקעו יותר מ־100 אלף שקלים. "הפרויקט הזה הוא השגחה עליונה שמכוונת אותנו למקומות שבהם הכי צריכים אותנו", מסכמת בלבול. "זכות גדולה נפלה בחלקנו ובחלקם של כל האנשים והתורמים שהשתתפו לתת בחזרה לחיילים שנותנים לנו כל כך הרבה".