מוזה עם אומץ

זו שאלה טובה אם בת זוגו של המו״ל יכולה להופיע על שער העיתון. לא נגיד שלא התלבטנו. אבל ככל שעבר הזמן התשובה הפכה ברורה. כמגזין נשים אנחנו מעריכות יוצרת ומוזיקאית, אחת המובילות בישראל, שמוכנה להצטלם באופן כל כך אמיץ ומעורר השראה. היא ראויה להופיע על השער שלנו, גם אם בן זוגה הוא הבעלים של העיתון.

כי אחרת מה? איזה מסר נעביר? שלנשים אין קיום משלהן? שמרגע שהכירו זו את זה, אין להן קריירה עצמאית, או זכות לביטוי אישי בכל מקום? את השאלה הזו לא רק אנחנו שאלנו את עצמנו לאחרונה. זו שאלה שמתעוררת בשבועות האחרונים במקומות רבים. האם ראוי שאשת תקשורת ותיקה שהובילה כמה תוכניות טלוויזיה עוד לפני שבעלה הפך פוליטיקאי, תיחסם בדרכה לקבל תוכנית נוספת בגלל שהם בני זוג? האם יעלה על הדעת שאחת המראיינות המצוינות, מי שכבר בגיל 24 מונתה למגישת "מבט", לא תוכל להמשיך ולהוביל משדרי חדשות בגלל שבעלה הוא שר בממשלה?

השאלה ששאלנו את עצמנו בעניינה של גוש היא אותה שאלה שאנחנו שואלות את עצמינו לגבי אשת התקשורת ג'ודי שלום ניר מוזס או לגבי העיתונאית הבכירה גאולה אבן־סער ונשים נוספות. העבודה במגזין נשים מוביל לא מאפשרת לנו נרטיב שאומר גברים תחילה. אולי ההפך? אולי צריך לשאול האם גדעון סער יכול להמשיך להיות שר? כשחשבנו להציע לאפרת גוש להתראיין רגע לפני שהיא הופכת לאימא ולהצטלם צילום שער אמיץ לכל הדעות, ניגשנו בסוג של חשש לבקש את אישורו של המו״ל, בן הזוג של גוש. היה לו משפט אחד בתשובה: "למה אתן שואלות אותי? תשאלו אותה". אז שאלנו. והתרגשנו מאוד כשהיא הסכימה.

אפרת, לא התראיינת בזמן ההריון. התלבטת אם להתראיין ל"את"?

״כן. כבר הייתי על השער של 'את' בעבר וכשיובל (סיגלר – מ״ז) רכש את העיתון תהיתי אם ארגיש בנוח להיות שוב על הקאבר, כי זה פן במקצוע שלי שאי אפשר להתעלם ממנו. כשהגיעה ההצעה מהעורכת, דיברנו על זה ביננו, התלבטתי והחלטתי ללכת על זה. דווקא עכשיו, בהריון, נראה לי הרבה יותר מוזר ללכת להצטלם לעיתון אחר״.

מאיפה גייסת את האומץ להצטלם בעירום? ועוד בחודש תשיעי.

"לא בטוחה שזו שאלה של אומץ. אני מרגישה שלמה עם הגוף שלי והדבר המדהים שעובר עליו בחודשים האחרונים. בנוסף לזה אנחנו כל כך רגילים לראות את גוף האישה רק כחלק מתעשייה גדולה של ניצול ופה אני חושבת שזו הזדמנות לייצג בדיוק את ההפך. זה צילום שמראה כוח, גאווה גדולה והשלמה עם הגוף הנשי".

איך הייתה החוויה על הסט?

"הרגשתי מאוד נינוחה ובטוחה, באופן שהפתיע גם אותי, הרבה בזכות הצוות והצלם רון קדמי שהיה נהדר ורגיש. יצא סיום טבעי ומאוד מרגש לתהליך ארוך של השתנות הגוף וההתמודדות שלי עם ההשתנות הזו והקבלה אותה. זאת הייתה חוויה מאוד חיובית, שאני שמחה שקרתה לי כי לא תכננתי לעשות צילומי הריון. אפשר להגיד שתפסתי שתי ציפורים במכה אחת".

תיתני לנו גם צילום ראשון של התינוק?

"אל תבני על זה. אני עדיין שואלת את עצמי על זה שאלות: אם אני אהיה נורא חרדה לפרטיות שלו או שאעלה חופשי תמונות לאינסטגרם. אנחנו חיים בתקופה נורא פומבית בגלל הרשתות החברתיות. אני מאמינה שאעדיף להעלות תמונה וגם להשוויץ קצת, אבל אני עוד לא ממש יודעת. אני גם לא רוצה שזה יהיה עניין גדול וירדפו אחריי בשביל תמונה".

לפני שנה וארבעה חודשים זה קרה. מדורי הרכילות דיווחו על הרומן החדש של גוש וסיגלר. הוא מו"ל של עיתונים, מגזינים ואתרי אינטרנט כמו "טיים אאוט", "את", "נישה" "מסע אחר", "אטמוספירה" ועוד. היא זמרת פופולרית ומי שבשנים האחרונות התהדרה בכמה רומנים מתוקשרים. חודשיים אחרי, הם כבר היו מאורסים. עוד לא הספקנו להתעדכן בתוכניות החתונה והופה, הולך להיות להם ילד. או ילדה. הם לא מספרים.

"החלטנו שאת זה לא נספר ונשמור משהו אחד לעצמנו. שנינו מאוד על הרדאר, וכל דבר שקרה יצא נורא מהר לתקשורת. כתבי הרכילות פנו אליי עם הידיעה על ההריון ממש בשלבים מוקדמים, וכשביקשתי לחכות, הם נתנו לי תחושה שאני בת ערובה שלהם. בסוף מישהו מהם הוציא את זה, עוד לפני הסקירה המוקדמת, וזה ביאס אותי. יש רק כמה קרובים שיודעים וזה הדבר האחרון שנשאר לנו וייחשף בעוד זמן קצר מאוד".

נכנסת להריון נורא מהר.

"נכון, מהרגע שהחלטנו שאנחנו מוכנים ורוצים, זה קרה מהר, תוך כמה שבועות. שמחנו כי רצינו את זה וזה יצא לפועל. הדבר היחיד שהפתיע אותי הייתה המהירות. אבל יש לי הריון קל, בלי כל תופעות הלוואי המזעזעות שקראתי עליהן, ואני מרגישה מוכנה כי זה התיישב לי בזמן ובמקום הנכונים בחיים, בעיקר מבחינת הביטחון הגדול במי שאני עושה את זה איתו".

איך זה בכלל קרה ביניכם?

"הכרנו הרבה שנים, הגענו לאותם מקומות והיו לנו חברים משותפים. פגשתי אותו לעתים קרובות אבל אף פעם לא חשבתי עליו במובן הזה. היה לי דימוי בראש שהוא גבר לא ממש זוגי. הוא היה רווק ושמעתי ממנו לאורך השנים מניפסטים שלמים על למה הוא לא מאמין בזוגיות. חמש שנים היו לנו סמול טוקים, וככל שעבר הזמן התחלתי להכיר אותו יותר. הוא היה אחד האנשים ששמחתי לפגוש בעיר. זה הלך והתחמם לאט, ואז היה איזה ערב שזה פשוט קרה, וזה הפתיע את שנינו. מהרגע שזה קרה זה היה כל כך ברור שזה זה, שלא הבנתי איך לא ראיתי את זה שנייה לפני. הבנתי שמצאתי את הגבר שלי, זה היה כל כך עוצמתי".

ואז הלכתם על זה בטורבו.

"זו לא הייתה היכרות מאפס, אז הכל קרה מהר. מהרגע הראשון לא נפרדנו וכמעט מיד עברנו לגור יחד. חודשיים אחר כך נסענו לפריז ודיברנו על חתונה. רק גלגלנו את הרעיון, לא משהו רשמי, אבל מבחינתי זה היה הרגע שידעתי. חזרנו לארץ, ובערב ראש השנה הוא שלף טבעת והציע לי באופן רשמי. זה היה מאוד מרגש".

אבל בסוף לא התחתנתם.

"נכון. ברגע שנכנסתי להריון חשבנו לעשות את זה מהר והתלבטנו. ידענו שאנחנו לא רוצים חתונה ברבנות אלא חתונה אזרחית, אבל כן רוצים טקס שיקבל תוקף בארץ, וזה מזעזע שאין פה את האופציה הזו".

כדין, ולא כדת.

"נכון, נראה לי לא הגיוני שהרבנות היא היחידה שמחליטה היום מי יכול להתחתן ומי לא. אני תומכת בהפרדת דת ומדינה ומאמינה שזה יגרום לסובלנות רבה יותר לאורח החיים החילוני ובעיקר לבני דתות אחרות שמתגוררות בארץ״.

מה עמדתך בעניין המאבק על השבת?

״חשוב לשמור על הצביון החילוני של העיר הזו, שמהווה אלטרנטיבה מול שאר הארץ. תל אביב נושאת את הדגל של עיר חופשית וחילונית וכמו ערים דומות בעולם פועלת 24/7. זה חשוב שתמשיך לפעול ככה״.

נחזור לעניין החתונה.

״ניו יורק עלתה כאופציה אבל ברגע האמת זה לא נראה לנו לעשות את זה כל כך רחוק מהבית והמשפחה. אנחנו עוד לא יודעים איך, אבל זה בטוח יקרה. שנינו מאוד רוצים בזה. אף פעם לא היתה לי פנטזיה על חתונה, ואני נהנית להיות מאורסת. הפנטזיה היחידה שיש לי על החתונה שלי היא שיובל יהיה שם, ועכשיו גם הבייבי וזה יהיה עוד יותר כיף".

תצליחי לשים טבעת על רווק נצחי.

"התיאוריות התמוטטו״, היא צוחקת.״הוא הפך לאדם הכי זוגי ומכיל. בדיעבד הוא אומר שהוא בסך הכל חיכה לבחורה שלו, ואני הכי מאושרת מזה שהוא חיכה".

גם את עברת שינוי משמעותי.

"עברתי תהליך שהחל עוד לפני שיובל ואני הפכנו לזוג. אורח החיים שלי היה הרסני, זו אולי הכותרת הטובה ביותר שאפשר לתת לו. הוא היה הרבה יותר בחוץ, רווי באלכוהול ומסיבות, והגעתי לקצוות שעדיף היה שאני לא אגיע אליהם. הגעתי לגיל 30 והחזקתי באורח חיים שמתאים יותר לגיל 20. במשך שנים היו כל מיני דעות שהחזקתי על עצמי, תפיסות של מי הוא אמן ומה אורח החיים שמתאים לאמן, שכבר לא היו נכונות לי. כמה אפשר להסתובב על אותו תקליט. הגעתי לרוויה מאוד גדולה. הלכתי לאיבוד והתחלתי לשאול שאלות. עצרתי ושאלתי את עצמי מי אני רוצה להיות ואיך אני רוצה שהחיים שלי ייראו. עשיתי תהליך של ניקיון ולמידה מי אני עכשיו. כשמצאתי תשובות מצאתי גם את יובל, ויובל הוא הבית שלי, שזה משהו שאף פעם לא היה לי וחיפשתי במשך שנים. וחיפשתי, שלא תגידי שלא, את זה אי אפשר להגיד עליי. לראשונה בחיי אני מרגישה שיש לי בית ושקט".

החיים בימים אלו, בבית השקט, סובבים סביב דבק טפטים ("לא, אני לא אגיד לך אם תכלת או ורוד, ממש לא"), ריח כביסת תינוקות ("ברור שכבר כיבסתי הכל") ותיק יולדת.

"אני לא יולדת בבית ולא בבריכה. הרופא שמטפל בי עובד באיכילוב ושם אני מתכוונת ללדת. אני לא מתכוונת להיות גיבורת הרגע וככל הנראה יהיה מעורב בזה אפידורל ואני די רגועה. בתחילת ההריון לידה נראתה לי הדבר הכי מפחיד בעולם, אבל העשרה חודשים האלה עשו את שלהם".

תשעה.

"איזה תשעה? עובדים עלינו. 40 שבועות זה עשרה חודשים. לקח לי זמן לקלוט את זה. זה הרבה זמן, אבל זה טוב כי זה נותן זמן לעכל ולהבין שאני מסוגלת לעשות את זה, ולרצות כבר להכיר את היצור הזה".

להיניק ולהקליט

אל תתבלבלו. למרות ההתמסרות לפרק הבא בחייה, החדר הנוסף בבית ליד חדר הילדים הוא הסטודיו שלה, שבו היא כותבת ומנגנת. היא המשיכה להופיע בכל הארץ עד חודש שמיני תוך כדי הקלטות של האלבום הרביעי. האלבום הראשון שלה יצא לפני עשור, כשהייתה בת 20, אחרי קריירה מוזיקלית כשהחלה בכיתה ב'. הוא העניק לרדיו שירים שהפכו ללהיטים, וגוש הפכה כמעט מיד לזמרת פופולרית, מרובת הופעות ושיתופי פעולה עם אמנים כמו אסף אמדורסקי, יוני בלוך ואריק ברמן. היא ביצעה דואטים עם עברי לידר, יזהר אשדות ורמי קליינשטיין. אלבומה השלישי שיצא ב־2010 זיכה אותה בתואר זמרת השנה.

ארבע שנים עברו מהאלבום האחרון.

"עד לפני שלושה שבועות עוד הופעתי הרבה, אבל את שאר הזמן השקעתי בעצמי. פיניתי מקום לפרק החדש בחיי. הורדתי הילוך בעבודה כחלק מהתהליך שעברתי. הכל התחיל מזה שלא הצלחתי ליצור יותר. הרגשתי שהמעיין יבש, שזה הפחד הגדול ביותר של כל יוצר. הייתי יושבת לכתוב ולא היה יוצא לי. הביקורת העצמית הייתה חסרת פרופורציות, וזה רק הלך והקצין. אחרי שעשיתי סדר הכל השתחרר ובחודשים האחרונים אני כותבת. התכנון הוא להיכנס להקליט בחודשים הראשונים שאחרי הלידה. להיניק ולהקליט, אם ילך לי עם ההנקה".

איך היה להופיע בשניים על הבמה?

"הבטן הייתה החלק הקל. הוויתור על האלכוהול הכריח אותי להתעמת עם כל מיני מקומות שבהם מעולם לא מצאתי את עצמי בלעדיו, כמו במפגשים חברתיים או על הבמה. כנראה בגלל שאני קצת ביישנית, היה נראה לי בלתי אפשרי לצלוח אותם בלי לשתות משהו קודם. אחרי שעשיתי את זה פעם אחת הבנתי שאפשר אחרת, וגם שרתי יותר טוב בלי אלכוהול".

מה מחכה לנו באלבום הרביעי?

"אני כתבתי בו את כל השירים. הוא המשך ישיר של האלבומים הקודמים, רק יותר מושפע ממוזיקה צרפתית קלאסית".

יש מתח גדול סביב שאלת הפלייליסט? אם הסינגלים יכבשו אותו מיד או לא?

"אולי הסוד היחיד הוא שאני תמיד מאוד שלמה עם מה שאני מוציאה. זה טוב גם למקרים שמשהו לא תופס, כי גם במקרה כזה אני עדיין מאוד מאמינה במה שיצא וזה לא גורע מהאותנטיות שלו. היו שירים שלא תפסו ברדיו והפכו עם השנים ללהיטים. אני יודעת שאני לא יכולה לעבור הופעה בלי "כמו שזה היה" או "דיאטה", שני שירים שההצלחה שלהם הגיעה מאוחר יותר".

את היולדת שתלד ראשונה בגל של הריוניות שפוקד את התעשייה.

"כן, באמת יש גל חסר פרופורציות של הריונות לגודל התעשייה. אני לא יודעת למה זה, כשאני נכנסתי להריון זה לא היה. כולנו מאוד קרובות בגיל ומיודדות ברמה זו או אחרת. אז ברור שזה משפיע, אבל אני לא יכולה לדבר בשמן".

ייעוד כפול

עוד שנייה אימא – גוש של חודש תשיעי בקושי נראית כזאת. עם תוספת של פחות משבעה ק"ג, היא נשארה פטיט ולא עושה חשבון לקלוריות.

"אף פעם לא היה לי אישיו עם המשקל ולא התעסקתי עם מה מותר ומה אסור לאכול. לא היה לי צורך לשחרר איזה רסן בהריון ולא עליתי הרבה. אני פחות או יותר אוכלת מה שאכלתי מינוס סושי ומיונז".

לפי האינסטגרם שלך את כל היום במטבח.

"אני מאוד אוהבת אוכל ומאוד אוהבת לבשל. אני קוראת ספרי בישול כמו שאנשים קוראים רומנים. חנויות כלי מטבח הן החנויות החביבות עליי ומיקסרים עושים לי את זה. בישול זו לא אהבה חדשה אצלי".

אבל לא מדובר בשניצלים, את מצלחתת עלי מיקרו וסביצ'ה לוקוס.

"אני חצי הונגרייה אז יש לי הרבה תבשילים ביתיים כמו עוף בפפריקה, וגם הרבה דגים. אני אופה הרבה יותר מאז שאני בהריון ולאחרונה פתחתי מפעל ביתי קטן לריבה. אנשים ראו שהכנתי ליובל ריבת ענבים וביקשו, ואני שולחת צנצנות לכל הארץ".

אז יש סיכוי למסעדת "אבו גוש"?

"לא, אבל היו לי שאלות גם על זה. מגיל 19 אני במוזיקה, ופתאום, לקראת גיל 30, היו לי שאלות אם זה מה שאני רוצה לעשות כל החיים שלי – מה שתמיד היה לי ברור כשמש. זו שאלה שאף פעם לא העזתי לשאול את עצמי ופתאום חשבתי במה עוד אני טובה, ואם להפוך את התחביב הזה למקצוע וללמוד אותו ברצינות. התשובה הייתה שהתחום של האוכל באמת ממלא אותי, אבל לא באותה צורה. המוזיקה היא הייעוד שלי".

 

 ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט | סטיילינג: נועה נוז'יק לסולו | עיבוד תמונה : קרן סעד | איפור: יעל יעקובי | שיער: עושר אלגריסי לעושר ויגאל