במחנה

שטפן יז'י צווייג, ילד יהודי-פולני, נולד בגטו קרקוב ב-41'. בגיל שלוש הוא הגיע עם אביו למחנה הריכוז בוכנוואלד, לאחר שאמו ואחותו נרצחו בתאי הגזים באושוויץ. דמותו שימשה השראה למחבר הספר "עירום בן זאבים", המספר על תינוק שנולד בגטו, ונאלץ לשתוק ולהסתתר ימים שלמים במחבוא, ולהעמיד פני מת כששמע את המילה "אס.אס". צווייג, הילד הרך, היחיד בין 50 אלף הגברים במחנה האסירים הבינלאומי ("המחנה הגדול") הוסתר במאמצים רבים ותוך סיכון גדול, ושרד בדרך נס. הוא ניצל והתגורר בחיפה ולאחר מכן באוסטריה. הסופר ברונו אפיץ היה בין השנים 37'-45' אסיר בבוכנוואלד, והתנסויותיו בשהותו שם שימשו בסיס לכתיבת הרומן.

המיוחד בספר הזה, מעבר לעלילה הכתובה כסיפור מתח מרתק, הוא שמתוארת בו מציאות החיים במחנה שבו שהו אסירים לא יהודים – קומוניסטים גרמנים ואסירים פוליטיים וגם פליליים, ביניהם פולנים, צרפתים והולנדים – כולל המבנה החברתי, שיתוף הפעולה ביניהם וההתארגנות הסודית לקראת השחרור. הדמויות מבוססות על אנשים אמיתיים, בהם אנשי אס.אס המכינים גם הם תוכניות ל"יום שאחרי" ורופא המחנה "החביב" שהזריק זריקות מוות, כביכול "ויטמינים", למאות אסירים. אף שמדובר ברומן ולא בתיעוד, שפע הפרטים והמידע ממקור ראשון מאלפים ומחכימים.