הצצה לתערוכה מסקרנת בגלריה ג'ינא

על הקירות בגלריה ג'ינא מוצגות יותר מ־100 עבודות אמנות נאיבית, הבולטות בצבעוניותן העזה וביצירתיותן הנפלאה. אוסף הגלריה כולו כולל יותר מ־1500 יצירות, ועל הבאתו לארץ אחראי בעל הגלריה, דן טשיל (71), אב לשלושה בנים וסבא ל־11 נכדים. כל חודשיים הוא מחליף תערוכה. הציורים, לדבריו, נמכרים לאוהבי הז'אנר שמגיעים גם מחו"ל, וברשימת המיילים שלו 10,000 מעריצים, בתוכם 8,000 ישראלים, שלהם הוא מודיע על תערוכה עתידית.

את הגלריה פתח טשיל לפני 13 שנה, ולדבריו היא הגלריה היחידה בעולם המוקדשת אך ורק לסגנון האמנות הנאיבית. "זו אמנות המוכרת בעיקר בתחום הציור, אבל נמצאת גם בפיסול – בעץ, בקרמיקה ובעיסת נייר", הוא מסביר. "רוב יוצריה הם אמנים אוטודידקטים המציירים בפשטות, לא פעם מרבים בפרטים ומעבירים סצנות אידיליות מחיי היום יום. הציורים מלאי חיוניות, הצבעים חמים ועזים, כשבדרך כלל אין בציורים שמירה על פרספקטיבה, והדמויות שטוחות, כמו בציורי ילדים. אין שימוש באור וצל או בהבעה על פני הדמויות שבציור". סוד הקסם, לדברי טשיל, לבד מהיופי בציורים, הוא העובדה שהציורים קלים מאוד להבנה ולפרשנות. "אמנים נאיבים רבים מבטאים בציוריהם את משאלת לבם לאיך אמור להיראות עולמנו, וראיית העולם בציורים תמיד אופטימית וחיובית. לא תמצאו בציור נאיבי שום דבר שלילי, אפילו לא איש מעשן", מסביר טשיל.

צילום: יח"צ

ציור לנפש

טשיל, עורך דין בהשכלתו, מומחה לסחר בינלאומי המרבה בנסיעות. "לפני 35 שנה ייצגתי לקוחות בהונדורס", הוא מספר. "הייתה לי שעה פנויה לפני הנסיעה חזרה לארץ. חציתי את הכביש מהמלון לעבר גלריה קטנה ממול שהציגה ציורים נאיביים, והם כבשו אותי. רכשתי ציור ותליתי אותו בבית. בהמשך הגדלתי את האוסף. הייתי מברר במלון היכן יש גלריה כזו, או היכן גר האמן, והייתי נוסע לביתו וקונה ציור. אגב, זה כלל שאני מקפיד עליו עד היום – אני תמיד נוסע לאמן הביתה, בין אם מדובר בעיר גדולה או בכפר נידח בהרי האנדים. חשוב לי לקלוט משהו מחייו, מהסביבה שמשפיעה עליו. בשלב מסוים כששמתי לב שכל מי שנכנס לביתי, החל מבני משפחה, אורחים וכלה בטכנאים, נעמד בהתפעלות אל מול הציורים, ויוצאים לדרך בחיוך רחב, החלטתי לפתוח את הגלריה".

מה יש בציורים האלה שכובש את הלב?

"הציור הנאיבי הוא סיפור אנושי, על זמני, והציורים מרגיעים את הנפש. אני מאמין שצייר נאיבי טובל מכחול בלבו ומעביר את אשר על לבו אל הבד", אומר טשיל. "זו הייחודיות של הז'אנר הזה, בצד העובדה שלא צריך להגיע עם מומחה לאמנות כדי להבין מה רצה הצייר להגיד. כל אחד מתחבר לציור, הסצנות פשוטות להבנה, ואיכשהו זה משפיע על מצב הרוח לטובה".

צילום: יח"צ

טשיל מרבה בנסיעות, לפני כשבועיים חזר מסין, שם גילה אוצר לא מבוטל של אמנים שהציורים שלהם נקראים "Farmer Painting" – ציורים מחיי האיכר. לדבריו, הממשלה בסין מטפחת את הציירים המוכשרים בתחום האמנות הנאיבית ומעניקה להם תמיכה כלכלית כדי שישבו לצייר ולא יכלו כוחות בעבודה המפרכת בשדה. לכל מקום שאליו הוא מגיע, והוא מודה בצניעות שכבר היה כמעט בכל נקודה בגלובוס, הוא מגיע עם מתורגמן, לפני הנסיעה הוא חוקר ומאתר את האמן, ולא פעם חושף צייר חדש לציבור. "יש ציירים מוכשרים שציירו רק בסביבה הקרובה, ואני הצלחתי לפרסם אותם", הוא אומר, "אחרים כבר היו מפורסמים בארצם ובזכותי התפרסמו גם במקומות אחרים. כמובן שאני מציג בגלריה גם ציירים נאיבים ישראלים. יש כרגע בגלריה ציורים של עשרה מהם".

בעולם האמנות, זו אינה נחשבת לאמנות רצינית.

"לצערי זה נכון. לא מכבר נמכרה יצירה של אמן שהכניס כריש לתוך פורמלין ב־40 מיליון דולר. כלב מבלונים נמכר גם הוא בסכום אגדי", מספר טישל. "האמנות הנאיבית לא תופסת מקום רציני, אולי כי אין בה אמירה בוטה. זו איננה אמנות ששוברת כלים, היא על זמנית, ולא חדשנית. זאת ועוד – בעיני הממסד, העובדה שהצייר הוא אוטודידקט שלא סיים בית ספר נחשב, נראית לא מספיק מכובדת. האמנות מאופיינת בזרמים ובאופנות המתחלפות כדי לפנות מקום לטרנד חדש – בעוד שהאמנות הנאיבית היא כאן מעולם ולעולם".

טווח המחירים של עבודות אמנות נאיבית נע בין 200 דולר ל־10,000 דולר, ומבחינתו של טשיל, מלבד האהבה לנושא, הוא חש שהוא מבצע שליחות. "אני משוגע לדבר", הוא מודה, "חשוב לי לשנות דעות קדומות שקיימות עד היום בקשר לאמנות הנאיבית, ונפלה בחלקי הזכות לפתוח גלריה ולהצהיר בגאווה שאני לא מבקש סליחה על כך שאני מציג אמנות נאיבית. ההפך הוא הנכון".

גלריה ג'ינא, דיזנגוף 255 תל אביב
התערוכה הקרובה תיפתח בתחילת חודש נובמבר 2016 ותציג עבודות אמנות של שלושה ציירים – מצרפת, מאל סלבאדור ומארגנטינה.

צילום: יח"צ

פורסם במגזין אטמוספירה