הקופים שירדו מהעץ והפכו לאמנות

מאיה אטון – No Evil", 2015" | צילום: מתוך התערוכה "חצי מלא", גלריה גבעון, תל אביב
מאיה אטון – No Evil", 2015" | צילום: מתוך התערוכה "חצי מלא", גלריה גבעון, תל אביב

עבודות אמנות המתייחסות לקופים באופנים שונים ומייצגות בכך צדדים שונים בטבע האדם ומטאפורות לחברה האנושית, לרגל שנת הקוף הסינית שהתחילה בשבוע השני של חודש פברואר

88 שיתופים | 132 צפיות

 

Tony Matelli- "Old Enemy, New Victim", 2006, סיליקון, פיברגלאס, צבע, ברזל ושיער יאק, 170X205X92 ס"מ

במיצב פיסולי היפר-ריאליסטי מרהיב עין ומרתיע כאחד לוכד האמן האמריקאי יליד שיקאגו טוני מאטלי סצנה אלימה של קרב בין קופים ומקפיא אותה רגע לפני הכרעתה. בסצנה המבעיתה נראים קוף גדל גוף ובשרני המוטל על גבו בשעה ששני קופי שימפנזה מורעבים ורזים מכניעים אותו, האחד חונק את צווארו והשני עומד לנעוץ את שיניו בבשרו. השימוש בסיליקון ובשיער יאק טבעי לפיסול הקופים, לצד פיסולן הווירטואוזי של הבעות פני הקופים, מעניקים לפסל חיות נדירה וטורדת מנוחה. כבפסליו הקודמים, גם בעבודה זו השימוש בקופים משמש את מאטלי לחשיפת צדדים מטרידים בטבע האדם ובהתנהלותה של החברה האנושית. נראה כי שני הקופים המורעבים המכניעים את הקוף המדושן מעוררים מחשבות על טבעו המזיק, האכזרי והבלתי צפוי מראש של מאבקו המתמיד, הפיזי והפסיכולוגי, של האדם לשליטה ולכוח.

Tony Matelli- "Old Enemy, New Victim", 2006 | צילום באדיבות האמן וגלריה Andrehn-Schiptjenko, סטוקהולם
Tony Matelli- "Old Enemy, New Victim", 2006 | צילום באדיבות האמן וגלריה Andrehn-Schiptjenko, סטוקהולם

 Peter Jones – "Ollie Monkey", 2007, שמן על בד, 30X25 ס"מ

חיות תמיד צוירו בתולדות האמנות כסמלים לעושרו של בעליהם, או לתכונות אנושיות שונות. קופים משמשים כסמל לקשר בלתי אמצעי של האדם עם הטבע וכרמז לצד החייתי, הפראי והיצרי של האדם, על הסכנות לאלימות ולמיניות בלתי מרוסנת הטמונות בו. הצייר הבריטי פיטר ג'ונס אמנם מצייר חיות, אך מתמקד בציור דיוקנאות של חיות פרווה. הוא מצייר צעצועי וינטג' אמיתיים שהוא אוסף למטרה זו, ומעדיף בובות פרווה ישנות ומהוהות, על סף התפרקות, כאלה הנושאות על פניהן וגופן את סימני הזמן, ואת צלקות השימוש בהן לאורך השנים. בובות הקוף של ג'ונס משמשות עבורו כתחליף לדיוקן עצמי או כאלטר אגו אנושי, מצוירות בסמוך לסוף חייהן, מרופטות מרוב שימוש, אהבה או הזנחה, חשופות בפגיעותן ובפגמיהן. הן רחוקות מלהיראות פרועות ופראיות, ובהיותן מעשה יד אדם אין בהן כדי לשקף קשר עם טבע בלתי מרוסן, אנושי או טבעי כאחד. יותר מכל הן נושאות על גופן ופניהן את סימני השימוש האנושי שנעשה בהן, זיכרונות של ידיים שאחזו בהן, של ילדות רחוקה ושל זמנים שהיו וחלפו.

Peter Jones – "Ollie Monkey", 2007 | צילום באדיבות האמן
Peter Jones – "Ollie Monkey", 2007 | צילום באדיבות האמן

Perttu Saksa – "ללא כותרת", מתוך הסדרה A Kind of You, 2013, הדפסת צבע, 110X130 ס"מ

הצלם הפיני פרטו סקסה מצלם דיוקנאות אפלים ומהפנטים, טבע דומם ונופים עוצרי נשימה ומלאי עוצמה. הוא משלב בין צילום כמו-דוקומנטרי לבין העמדות מבוימות היטב המשרתות נרטיבים פיקטיביים, וחוקר באמצעות צילומיו סוגיות חברתיות, פילוסופיות ומוסריות. עבודותיו חוקרות לא אחת את הגבול בין עולם הטבע והעולם האנושי ואת יחסי הגומלין של האדם עם סביבתו, בעיקר עם חיות. התצלומים בסדרה A Kind of You (2013) נשענים על מופעי רחוב אינדונזיים, שבהם מככבים קופים הלבושים בתלבושות ובמסכות מסורתיות. סקסה נסע ברחבי אינדונזיה ותיעד במצלמתו קופים במופעי התיאטרון האכזריים הללו, בפורטרטים המעידים יותר מאשר על טבעה של החיה, על טבעו של האדם המבקש לשלוט בה לצרכיו. תצלומיו יפהפיים אך קודרים, חושפים את מבטו של האדם על החיה ואת אופן התייחסותו ל"אחר" ומעלים שאלות על האופן שבו האדם מנסה לאלף את הטבע ולמשטר אותו, ועל המחירים של תהליכים אלה.

Perttu Saksa – "ללא כותרת" | צילום באדיבות האמן וגלריה Helsinki Contemporary
Perttu Saksa – "ללא כותרת" | צילום באדיבות האמן וגלריה Helsinki Contemporary

Marlene McCarty – "קבוצה 2", 2007, עט כדורי וגרפיט על נייר, 274X559 ס"מ

בשנת 2008 הציגה האמנית האמריקאית מרלן מקרטי תערוכת רישומי עט כדורי גדולי ממדים שבמרכזם סצנות משפחתיות שונות המערבות קופים ובני אדם, ונשענות על סיפורי מקרה אמיתיים. בניגוד לסצנות השלוות או התמימות למראה המתוארות ברישומים, עומדים הסיפורים המפותלים והטראגיים לעתים שבעקבותיהם נוצרו. כך למשל, הרישום "קבוצה 2" צויר בעקבות סיפורה של לוסי, גורת שימפנזה שנמסרה מיד עם היוולדה לבני זוג מאוקלהומה, במסגרת מחקר שנוי במחלוקת על התנהגות אימהית שהתקיים בשנות ה-60 וה-70. בני הזוג נהגו בלוסי השימפנזה כבתינוקת אנושית לכל דבר, וכעבור 13 שנה היא שוחררה ביערות אפריקה. אל לוסי המבועתת והחרדה שנקרעה מהמשפחה היחידה שהכירה התלוותה האנתרופולוגית ג'ניס קארטר כדי ללמד אותה להסתגל לתנאי מחייתה החדשים ובילתה עמה עשר שנים תמימות בסביבתה החדשה. כמו בסגירת מעגל אירונית וכאובה, לבסוף נורתה לוסי ונהרגה על ידי ציידים. הרישום והסיפור שלצדו משרטטים מערכת מסועפת של קשרים, יחסי גומלין והשתקפויות המעלה שאלות לגבי מהותם של מושגים כמו אהבה, משפחה, מסירות, מחויבות ואנושיות.

Marlene McCarty – "קבוצה 2" | צילום באדיבות האמנית וגלריה Sikkema Jenkins & Co, ניו יורק
Marlene McCarty – "קבוצה 2" | צילום באדיבות האמנית וגלריה Sikkema Jenkins & Co, ניו יורק

Laurence Vallieres – "Technology is Accessible to Anyone", 2014, קרטון, דבק, לכה

האמנית הקנדית הצעירה לורנס ואליירה מעידה כי עבודותיה עוסקות ביחסי אנוש, בתקשורת בין אנשים ובסוגיות פוליטיות הנלוות אליהם. היא מושפעת בעבודותיה מדימויי חיות כפי שהם מופיעים לאורך ההיסטוריה במשלים, באגדות עם ואף בקריקטורות פוליטיות. אלה משמשים אותה כדי לטפל בקונפליקטים המאפיינים את החברה המערבית של ימינו, וכמטאפורות להתנהגויות חברתיות ופוליטיות. פסל הגורילה הענק שיצרה לפני כשנה מרצועות קרטון מתנוסס לגובה של כמעט שלושה מטרים, ומדגים את קנה המידה הגדול של פסלי הקרטון שלה ואת עבודת היד העמלנית המושקעת בכל אחד מהם. מלאכת היד, הטכניקה הלואו-טקית והחומרים הזולים והמתכלים שמהם נוצר הפסל עומדים בסתירה אירונית לשמו של הפסל – "הטכנולוגיה נגישה לכל אחד". הפסל מלא ההומור מתאר קוף גדול מדפדף במיומנות מפתיעה במה שנראה כאייפד, ומבטא את ביקורתה של האמנית על שימוש היתר בטכנולוגיה חדישה בימינו.

Laurence Vallieres – "Technology is Accessible to Anyone" | צילום: באדיבות האמנית וגלריה Weil am Rhein", Colab, גרמניה
Laurence Vallieres – "Technology is Accessible to Anyone" | צילום: באדיבות האמנית וגלריה Weil am Rhein", Colab, גרמניה

גלעד אפרת – "ללא שם XII (קוף אדם)", 2007, שמן על פשתן, 106X106 ס"מ

את סדרת הקופים שהחל לצייר בשנת 2006 מייחס גלעד אפרת למודעה שבה נתקל בגן חיות ביוסטון בארצות הברית, שבה הוצעו למכירה ציורים פרי מכחוליהם של קופי גן החיות המוכשרים. כל ההכנסות מן המכירה יועדו לגן החיות. המודעה הציגה תקריבים של פניהם המקומטות של הקופים-הציירים, כאילו מדובר באמנים של ממש. אפרת הוכה על ידי האירוניה: מאז ימי הרנסנס משמש הקוף כאלגוריה לחקיינות בתהליך היצירה האמנותי, ואילו המודעה הציגה את הקופים כאמנים לכל דבר. מעבר לכך, משכו את לבו טקסטורת פניהם של הקופים וקמטי עורם, שלא נדמו לאף משטח אחר שצייר עד אז. עבודתו של אפרת מרבה לעסוק בפני השטח, הן של המשטח הציורי והן של מושאי הציור, והוא מצייר בטכניקה מיוחדת של ניגוב וגריעת הצבע מהבד, כמו בתהליך חפירה וגילוי ארכיאולוגיים של הסרת שכבות. פני הקופים נדמו בעיניו בקפלי עורם ובמשחקי האור והצל שנפלו עליהם לאדמת ירח או לחורבות ארכיאולוגיות – נושאים שהופיעו בעבר בציוריו. מעבר לכך, הוא מצא בהם מאפיינים המייצגים את הקונפליקט המעסיק אותו ביצירתו בין התחלה וסוף ובין בנייה להרס. מצד אחד, מוצאו של האדם מן הקוף ועל כן הוא מסמן התחלה ובריאה. מצד שני, פניהם הקמוטות של הקופים נראות כפני אדם בזקנתו ועל כן בו זמנית הן תזכורת למוות הבלתי נמנע.

גלעד אפרת – "ללא שם XII (קוף אדם)" | צילום: אלעד שריג
גלעד אפרת – "ללא שם XII (קוף אדם)" | צילום: אלעד שריג

שחר פרדי כסלו – "קוף על קובייה", 2011, שמן על בד, 80X120 ס"מ

הציור "קוף עם קובייה" הוצג בתערוכת היחיד של שחר פרדי כסלו במוזיאון הרצליה, אשר עסקה ביחסי הגומלין בין האדם לסביבתו ובעיקר בין תרבות לטבע. את פני הבאים לתערוכה קיבל הציור הריאליסטי היפה והמאיים כאחד שבו נראים צמד קופים, הורה וצאצא, ניצבים על במה ומישירים מבט אל הצופה. "מסביבם פסלים גיאומטריים, מינימליסטיים, בוהקים, בצורת חרוטים, כדורים ומלבנים, שנראה כי הפכו לסביבת המחיה של משפחת הקוף", כותבת האוצרת נועם סגל על העבודה. את הג'ונגל הטבעי שבו צפויים היו הקופים להיראות מחליף סבך של צורות גיאומטריות חדות, ברורות ומוגדרות, מעשה יד אדם במובהק, המסמלות את התבונה האנושית ואולי את ערש המודרניזם. הבעות פניהם של הקופים מעידות על חרדה או אי נוחות. בעוד שהקוף הבוגר חושף שיניים באיום או במגננה, פניו העגמומיות של הקוף הצעיר מביעות צער או אולי בהלה. מצד אחד מציע הציור מציאות אוטופית של אחדות בין תוצרי הטבע והמודרניזם, בין חיה לאדם, מצד שני אפשר אולי לפרשו כביקורת על סירוסו של הטבע על ידי האדם ועל ידי תוצרי תרבותו.

שחר פרדי כסלו – "קוף על קובייה", 2011 | צילום: יעל אנגלהרט
שחר פרדי כסלו – "קוף על קובייה", 2011 | צילום: יעל אנגלהרט

Shao Fan – "Sleeping", 2012, שמן על בד, 200X100 ס"מ

האמן הסיני הבינתחומי שאו פאן הוא מראשוני האמנים הסינים החוקרים בעבודותיהם את הגבול בין אמנות פלסטית לבין עיצוב, ובין מסורת הציור הסיני לאמנות מערבית. עבודותיו שואבות השראה מן התרבות הסינית ומושפעות ישירות גם מאמנות הקליגרפיה והציור בדיו, והן ביטוי עכשווי לערכי האסתטיקה הסינית המסורתית. הוא מציג בעבודותיו – רהיטים, ציורי נוף וחיות – צורות פשוטות, מוזרות וענוגות כאחד באמצעות סקאלת מעודנת של צבעים המשתנה בהדרגתיות, ומבטאת יותר מכל מערך של רגשות, חוויות וזיכרונות אישיים. ציורי הקופים שלו יוצרים חיזיון חלומי, חידתי ומלנכולי כאחד. במרכזו של כל ציור קוף אחד, תמיד בודד, בקומפוזיציה מאוזנת וסימטרית. לעתים נראה הקוף יושב זקוף כשידיו שלובות מעל השולחן באיפוק, לעתים הוא שרוע פשוט איברים בתנוחת שינה או כניעה, לא אחת הוא מישיר מבט עגמומי במראה, כמו בוחן את השתקפותו, תמיד אנושי ומכמיר לב. יותר מכל נדמים הקופים בציוריו של פאן לזקנים סיניים מהורהרים ושבעי ניסיון, הבעות פניהם ותנוחות גופם כמעט אנושיות, והם אוצרי סוד וחכמת חיים, מציעים מטאפורה מרומזת למצבו הקיומי של האדם.

Shao Fan – "Sleeping", 2012 | צילום באדיבות האמן וגלריה Urs Meile, לוצרן ובייג'ינג
Shao Fan – "Sleeping", 2012 | צילום באדיבות האמן וגלריה Urs Meile, לוצרן ובייג'ינג

מאיה אטון – No Evil", 2015", גרפיט על נייר, 20X20 ס"מ

עיסוקה של מאיה אטון בקופים נוגע לשאלות המתייחסות לזרות, לחריגות ולייצוגים של "האחר" בחברה. מצד אחד, בשל קרבתו האבולוציונית של הקוף לאדם הוא משמש לו כמראה, מצד שני הוא מייצג צדדים פראיים וחייתיים ועל כן עומד בסתירה לו. כך או כך מייצג הקוף אצל אטון ישות חריגה המוקעת מן הכלל, ולכן גם מעידה עליו, והוא משמש כמטאפורה כללית לחברה האנושית. עניינה בקופים מלווה בחקירה של דמויות ספרותיות שאף הן הוקעו מן החברה, כמו טרזן, הקוף של קפקא והמפלצת שיצר פרנקנשטיין. "הן המפלצת והן הקוף סיגלו דפוסי התנהגות אנושיים ולמדו לדבר בשפת בני האדם", כותבת טלי בן נון, אוצרת תערוכתה של אטון "חצי מלא". "בכך הם מערערים לא רק על זהותם העצמית, אלא גם על זהותם של בני האדם". הרישום No Evil מבוסס על דימוי יפני ידוע המתאר שלושה קופים האוטמים את עיניהם, אוזניהם ופיהם בפני הרוע. הדימוי אומץ על ידי המערב, והפך למשל על העמדת פנים או על חוסר מודעות כלפי הרוע, ועל התעלמות מתחלואי החברה האנושית. אטון שותלת את הקופים בתוך מה שנראה כחלל ביתי, מדגישה בד בבד את קרבתו של הקוף לאדם ואת זרותו, ומרמזת על החייתיות המתקיימת בתרבות האנושית, לצד ההתעלמות ממנה.

מאיה אטון – No Evil", 2015" | צילום: מתוך התערוכה "חצי מלא", גלריה גבעון, תל אביב
מאיה אטון – No Evil", 2015" | צילום: מתוך התערוכה "חצי מלא", גלריה גבעון, תל אביב

Sean Landers – Casting It Back Out to Sea (Howler Monkey), 2014, שמן על בד, 127X97 ס"מ, מתוך התערוכה "North American Mammals"

באחת מסדרות הציורים המאוחרות של האמן האמריקאי שון לנדרס נראים תשעה דיוקנאות של חיות בר שונות שעור גופן הפך לאריג משובץ בדוגמה סקוטית, כאילו הוחלפה פרוותם הטבעית במעילי פרווה צבעוניים ומעוצבים. החיות אמנם מופיעות בציורים בסביבתן הטבעית, אך נראות כמו בובות פרווה גדולות או כאילו הונדסו גנטית כדי לענות על הטעם האנושי הרווח. קופים משמשים לא אחת בעבודות אמנות כדי לבטא את היחסים המורכבים שבין האדם, הטבע והתרבות. מחד גיסא, דמיונם לאדם מאפשר להשתמש בהם כייצוגים של הטבע האנושי; מאידך גיסא, הם מסמלים לא פעם צדדים פראיים, יצריים ומשולחי רסן אצל האדם ובחברה האנושית. הקוף פעור העיניים של לנדרס הוא יצור כלאיים המבטא כפילות זו. מחד גיסא הוא מצויר על ענף עץ בתנוחת גוף אותנטית ובסביבת מחייתו הטבעית, מאידך גיסא הוא נדמה לג'נטלמן אנגלי מוקפד בלבושו, כאילו המעיל המשובץ מסתיר את טבעו הפראי והיצרי של הקוף תחת מעטה של מהוגנות חברתית. יתכן שבכך מבטאת העבודה את הפער המתקיים בכל חברה אנושית מתורבתת בין פני השטח הבורגניים והמהוגנים הגלויים לעין, לבין החיים היצריים הרוחשים תחתם.

Sean Landers – Casting It Back Out to Sea (Howler Monkey), 2014 | צילום: באדיבות האמן וגלריה Petzel, ניו יורק
Sean Landers – Casting It Back Out to Sea (Howler Monkey), 2014 | צילום: באדיבות האמן וגלריה Petzel, ניו יורק