חלב ודבש: עבודות אמנות בהשראת חלב

Up to the nose (Fed Up) | צילום באדיבות האמן
Up to the nose (Fed Up) | צילום באדיבות האמן

לפני שנתחיל להתרכז בפתיחה ובסגירה של התנור לכבוד ערב חג השבועות, התפננו לאסוף מבחר עבודות אמנות מוצלחות שעוסקות בחלב ובשלל המשמעויות הגלויות והסמויות בו

88 שיתופים | 132 צפיות

 

הלל רומן

"תנובה", 2015, פחם טבעי על נייר, 160X224 ס"מ

תערוכתו "יבול", המוצגת בימים אלו בגלריה חזי כהן בתל אביב, מציג הלל רומן גוף עבודות חדש של רישומי פחם גדולי ממדים, העשויים שכבות רבות של פחם טבעי. הרישומים בתערוכה משחזרים דימויים מטווח נושאים וממאגר מקורות רחב, שנבחרו משום שהם מהדהדים הבטחה או תשוקה כלשהי למציאות טובה יותר המבוססת על סדר ועל אחדות. אך ברובם מתפוגגת ההבטחה, ואשליית הסדר והשליטה קורסת או מתרוקנת מתוכן. העבודה "תנובה" נוצרה בעקבות פוסטר למוצרי חלב של תנובה בעיצוב אוטה ווליש, שפורסם במוסף החג של שבועות לפני שנים ספורות. בפעולת הרישום מחדש של הפוסטר הפשיט רומן את המוצרים מסממניהם השיווקיים והגדיל את הדימוי לממדי ענק, עד שמוצרי החלב המוצגים בו, העשויים חומר לבן ואחיד, נראים כמונומנטים אדריכליים ריקים, מעין עיר רפאים שטוחה ומרוקנת, שריד להבטחה חברתית ולאידאולוגיה שהתפוגגה, וממנה נותר רק שלד של מבנה כוחני. השימוש שעושה רומן בכלי פרימיטיבי ופשוט כמו פחם מייצר רישומים קונטרסטיים ומונוכרמטיים, ובו בזמן נרטיב רפאים אוטופי, הזורח מן הנייר באור אפרפר של הבטחות לא ממושמות.

"תנובה", 2015 | באדיבות האמן, מתוך התערוכה "יבול", גלריה חזי כהן, תל אביב (נעילה: 10.6)
"תנובה", 2015 | באדיבות האמן, מתוך התערוכה "יבול", גלריה חזי כהן, תל אביב (נעילה: 10.6)

 

רובי ליבוביץ

"חמאה", 2008, הזרקת דיו על נייר, דיפטיך, 100X80 ס"מ כל תמונה

תצלומיו של רובי ליבוביץ עוסקים לרוב במרחב הביתי ובגבולותיו. צמד תצלומי החמאה במצבי צבירה שונים של הימסות הם חלק מן הסדרה "סף", שעסקה בקו הגבול הדמיוני הנמתח ומפריד בין פנים לחוץ ובין פרטי לציבורי ומטשטש חלוקות אלה. סף הוא גם הקו הדק הנמתח בין שפיות לשיגעון ובין מציאות לדמיון, מקום לא מקום שהוא תמיד בין לבין. צמד תצלומי החמאה מייצג מבחינה מטפורית בדיוק מצב ביניים שכזה: אזור לא מוגדר שבין מצבים רגשיים שונים, בין איפוק המאפשר לשמור על גבולות לבין התמוססותו. החמאה מוצגת כחומר רך ושברירי הנתון לשינויים, המאבד את גבולותיו ומשנה את צורתו, והופך ממוצק לנוזל המציף את הצלחת ומשתלט עליה עד שהיא קטנה מלהכילו או לרסנו.

חמאה, 2008 | באדיבות האמן
חמאה, 2008 | באדיבות האמן
חמאה, 2008 | באדיבות האמן
חמאה, 2008 | באדיבות האמן

 

אניסה אשקר

"ברבור 24000", 2004, תיעוד מיצג

המיצג "ברבור 24000", החוקר את הצבע הלבן כייצוג של ניקיון וטוהר אך גם של דומיננטיות פוליטית, שואב את שמו משכונת מגוריה של האמנית אניסה אשקר בעכו, השכונה הערבית המוזנחת "ברבור" (מיקוד 24000). במיצג המתבסס על טהרת הצבע הלבן בנתה האמנית 13 אוהלים מבד מגבת לבן, אחד עבור כל אחד מבני משפחתה, וכתבה על קיר הגלריה בלבן על גבי לבן את עשרת שלבי הטוהרה על פי האסלאם. בתחילת המיצג נראתה האמנית, לבושה בשמלה לבנה, כשהיא מוחקת את הכתב הלבן מהקיר בתנועות גוף מוקצנות. משסיימה מילאה קערה בחלב, והחלה לרחוץ את פניה ואת גופה בחלב תוך שהיא קוראת בערבית את עשרת שלבי הטוהרה ומספרת על מסעה של משפחתה למכה. את דבריה בערבית תרגם כל העת הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 2 אהרון ברנע, שניצב לצדה לבוש חליפה ועניבה. הצבע הלבן מתייחס גם לנוכחותו של הפרשן הישראלי, המייצג בעל כורחו את הממסד הישראלי הגברי והאשכנזי ועל כן גם את הכובש הלבן. המיצג מסתיים בקריאתו של ברנע לאשקר "די". אשקר מפסיקה את טקס הרחצה ועונה בערבית: "הלבן השתלט עליי".

ברבור 24000 | באדיבות האמנית
ברבור 24000 | באדיבות האמנית

 

שרון גלזברג

"חלב שחור של שחר", 2008, פוחלץ חתול, גבס, אספלט שחור וויטרינת תצוגה
בית שטורמן, עין חרוד.

שרון גלזברג עוסקת לא אחת בעבודותיה ביחסים שבין האדם והטבע. היא משלבת בין חומרים אורגניים לחומרים תעשייתיים או תוצרי יד אדם, ויוצרת יצורי כלאיים משונים הנראים כאילו יצאו ממוזיאון טבע או ממעבדת בלהות. בעבודה זו, שנוצרה והוצגה בבית שטורמן – מוזיאון טבע והיסטוריה מאובק בקיבוץ עין חרוד – היא ממשיכה בעיסוקה הביקורתי ביחסי טבע ותרבות באמצעות היבריד המורכב ממערך של ניגודים המסמנים חיים ומוות: פוחלץ של חתול שחור שניצב בחלקה העליון של ויטרינת תצוגה מוזיאלית, שעטין לבן הוצמד אליו, ומה שנראה כחלב המטפטף ממנו נקווה בשלולית לבנה בתוך ערימת אספלט שחורה בחלקה התחתון של הוויטרינה. בעוד החלב מסמל שפע וחיים, מייצג הפוחלץ מוות, ואילו חתול שחור הוא סימן למזל רע בתרבויות מסוימות. לא זו בלבד שפוחלץ והפך לחלק מאוסף מוזיאלי, החתול השחור משמש בעבודה כמפעל לייצור חלב, שהיקוותו בשלולית לבנה בתוך ערימת אספלט מחדדת את הביקורת של העבודה על שימושו הנצלני של האדם במשאבי הטבע ועל סביבתו המתועשת.

חלב שחור של שחר | באדיבות האמנית
חלב שחור של שחר | באדיבות האמנית

 

Simon Fujiwara

"רגישות ללקטוז (סגנון קומיקס)", 2015, שמן על בד, 75X95 ס"מ כל אחד

ב-2014 פנה האמן היפני-בריטי סיימון פוג'יווארה לסדנת האמנות מַנסוּדָאֶה – מפעל האמנות הרשמי של צפון קוריאה – בהזמנה לצייר שבעה ציורים של כוס חלב פשוטה. סדנת מנדוסדאה, המעסיקה 4,000 עובדים, אחראית על הייצור וההפקה של מכלול דימויי התעמולה בצפון קוריאה. בניגוד ליכולות הייצור המתקדמות של המדינה בתחום האמנות, לא מתקיים בצפון קוריאה כל ייצור של חלב טרי. סיבה רשמית לכך לא נמסרה מטעמה מעולם, אבל במערב מתרבות הספקולציות: מטיפול לקוי בפרות המניבות, דרך עלויות החשמל הגבוהות הכרוכות בשינוע של תוצרת טרייה, ועד אי-סבילות ללקטוז – תכונה הנפוצה בקרב עמי אסיה. סדרת הציורים הזו, שהוצגה בתערוכת היחיד של האמן בגלריה דביר בתל אביב ושנוצרה בידי אמנים עלומי-שם מסדנת האמנות מנסודאה, פורשת שלא במודע מבחר מייצג של עולם הדימויים והסגנונות הציוריים בצפון קוריאה – מהייצוג הפלסטי-נוסטלגי של שנות ה-50 המוקדמות, דרך הגרפיות של כרזות הענק עם פני המנהיגים, ועד ההיפר-ריאליזם הנפוץ בה כיום – מבחר המשרטט את יחסה יוצא הדופן של האומה הקומוניסטית הזו לתוצרים תעשייתיים, וזאת מתוך בידודה המתמשך מכוחות השוק הגלובליים.

רגישות ללקטוז (סגנון קומיקס) | באדיבות האמן וגלריה דביר
רגישות ללקטוז (סגנון קומיקס) | באדיבות האמן וגלריה דביר
רגישות ללקטוז (סגנון קומיקס) | באדיבות האמן וגלריה דביר
רגישות ללקטוז (סגנון קומיקס) | באדיבות האמן וגלריה דביר
רגישות ללקטוז (סגנון קומיקס) | באדיבות האמן וגלריה דביר
רגישות ללקטוז (סגנון קומיקס) | באדיבות האמן וגלריה דביר

 

Subodh Gupta

When Soak Becomes a Spill", 2008", פלדת אל חלד, 3X6 מטרים

סובוד גופטה, הנחשב לאחד האמנים העכשוויים המובילים בהודו, ידוע במיצבי הענק שלו המורכבים מחפצי יומיום פשוטים, המתייחסים הן לסוגיות גלובליות והן למורשתו ההודית. הוא מזוהה עם מיצבים המורכבים מכלי בישול ואוכל זולים ממתכת, ובעיקר מדליי חליבה, המיוצרים בייצור המוני בהודו ומשמשים חלק גדול מהאוכלוסיה. במיצב שבנה עבור מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון יצר גופטה דלי חליבה עצום מפלדה בגובה שישה מטרים, שמתוכו זורם מפל של מאות כלי אוכל כסופים. כלי האוכל הנוצצים, המחליפים את החלב שאמור היה להישפך מהדלי, מסמנים את בזבוז משאבי הטבע ואת העלייה בתרבות הצריכה. למראית עין נראים הכלים מבריקים, יקרים ומפתים, מייצגים את ההבטחה ליופי ולעתיד טוב יותר הגלומה במוצרי צריכה חדשים. אך למעשה מדובר בכלים ריקים מתוכן, נעדרי שפע אמיתי שיכול היה להיות מגולם על ידי החלב החסר בדלי, מבטאים את עונייה האולטימטיבי של חברת הצריכה העכשווית.

When Soak Becomes A Spill | באדיבות האמן וגלריה Hauser & Wirth Subodh Gupta
When Soak Becomes A Spill | באדיבות האמן וגלריה Hauser & Wirth Subodh Gupta

 

Ivan Puig

Up to the Nose (Fed Up)", 2004 / 2012", טכניקה מעורבת: מכונית VW מדגם חיפושית, מים, צבע לבן, PVC וזכוכית

את המיצב Fed Up יצר האמן המקסיקני איוון פוויג לראשונה ב-2004, עם שובו למקסיקו לאחר תקופת לימודים באירופה, והוא מייצג את האכזבה מחילופי השלטון במקסיקו. בתחילת דרכו בשנת 2000 ייצג הנשיא החדש, שהדיח את המפלגה השלטת מזה כ-70 שנה, תקווה לשינוי אמיתי. אלא שמדיניות כלכלת השוק החופשי שהנהיג הולידה אכזבה, ומרבית היעדים שהציב לעצמו לא מומשו. במיצב מדויק ומלא הומור נראית מכונית פולסוואגן מדגם חיפושית טובעת במה שנראה כאגם של חלב הממלא את חלל הגלריה מקיר לקיר. תעשיית הרכב היא אחת התעשיות המפותחות ביותר במקסיקו. לא זו בלבד שהחיפושית היא מכונית פופולרית וזולה במקסיקו, אלא שעיקר ייצורה בעולם נעשה שם, ואף על פי שמדובר במכונית גרמנית היא הפכה כמעט לסמל לאומי במקסיקו. שקיעתה של החיפושית מייצגת, אם כן, את שקיעתה של התעשייה המקסיקנית ואת קשייה הכלכליים בתחילת שנות האלפיים. העובדה כי המכונית הפופולרית טובעת במה שנראה כאגם של חלב מעלה על הדעת את ההבטחה לתנובה ושפע הגלומה בחלב, ואת החמצתה עם שפיכתו של החלב.

Up to the nose (Fed Up) | צילום באדיבות האמן
Up to the nose (Fed Up) | צילום באדיבות האמן

 

Viviane Sassen

"חלב", 2006, הדפסת צבע, 100X125 ס"מ

הצלמת ההולנדית ויוויאן סאסן מעידה על עצמה כי היא מצלמת אנשים, אולם אינה צלמת פורטרטים. הגברים והנשים המופיעים בתצלומיה מתפקדים כחלק מקומפוזיציה מדויקת יותר מאשר כדיוקנאות אנושיים, ולעולם אינם מופיעים בתקריבים. מושאי צילומיה תמיד רחוקים מכדי לעורר הזדהות, אך קרובים מכדי לעורר ניכור, פניהם מוסתרים לא אחת על ידי ענף עץ או קצה גג או שהם מסבים ראשם מן המצלמה כמו בצילום "חלב". תצלומיה של סאסן מלאים צללים וניגודים בין משטחים כהים ובהירים. הצבע השחור קשור בזכרונותיה המוקדמים, מכיוון שבילדותה המוקדמת גרה בקניה עם אביה הרופא. בשנת 2001 חזרה לאפריקה, וסדרת הצילומים Flamboya שצולמה ביבשת, מנסה לשחזר את מראות ילדותה. היא מצלמת סצנות יומיומיות שלתוכן היא יוצקת שברירי זיכרונות ופנטזיות, מביימת את מושאי צילומיה – כמו בתצלום הילד השותה חלב מבקבוק, החורף ערוצים לבנים בתוואי הנוף הכהה של גבו – אך נמנעת מפטרונות או מאקזוטיקה. תחת פני השטח המעוצבים של צילומיה מתגלים רמזים לסוגיות שעמן מתמודדת החברה האפריקאית כיום – פערים בין שחור ולבן ובין עושר לעוני, השפעות מאוחרות של הקולוניאליזם ואפילו התמודדות עם נגיף האיידס.

חלב, 2006 | באדיבות האמנית וגלריה Stevenson, קייפטאון ויוהנסבורג, דרום אפריקה. Viviane Sassen©
חלב, 2006 | באדיבות האמנית וגלריה Stevenson, קייפטאון ויוהנסבורג, דרום אפריקה. Viviane Sassen©

 

Takashi Murakami

Hiropon", 1997", אקריליק, פלקסיגלאס וברזל
My Lonesome Cowboy", 1998", אקריליק, פלקסיגלאס וברזל

עבודותיו הפופיות של טקאשי מורקאמי, אחד מהאמנים היפנים המצליחים והמוכרים בעולם, משלבות בין השפעות של תרבות יפן המסורתית לבין השפעות של תרבות המערב המודרנית, מטשטשות את הגבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה, ומבטאות ביקורת על השינויים שחלו בחברה היפנית אחרי מלחמת העולם השנייה בעקבות הדיכוי האמריקאי. הוא ידוע בסגנון השטוח שלו ובדמויות המנגה והאנימה (סגנונות אנימציה יפניים) החוזרות ביצירותיו. דמויותיו הן חמודות, צבעוניות, בעלות ראש גדול, עיניים גדולות, אף קטן וקווים מעוגלים, אך יש בהן גם צדדים אפלים, מאיימים או בלתי יציבים, המשולבים במיניות מוגזמת. כאלה הם פסלי הנערה שזרם חלב האם הבוקע משדיה לובש צורה של חבל, או הילד המנופף בזרם תאי הזרע הניתזים מזקפתו כזרנוק או כחבל לאסו. על אף היותם פופיים, משעשעים וארוטיים למראית עין, מבטאים הפסלים באמצעות נוזלי גופם החלביים בעיקר ביקורת חברתית נוקבת על תרבות הצריכה השטחית של החברה היפנית אחרי המלחמה.

Hiropon", 1997", אקריליק, פלקסיגלאס וברזל
Hiropon", 1997", אקריליק, פלקסיגלאס וברזל
My Lonesome Cowboy", 1998", אקריליק, פלקסיגלאס וברזל
My Lonesome Cowboy", 1998", אקריליק, פלקסיגלאס וברזל

 

קרן יעלה גולן

Liquid White", 2006", מיצב וידאו: הקרנת וידאו על נוזל בתבנית פרספקס, 120X120 ס"מ, 2:55 דקות.

עבודת הווידאו  Liquid Milk היא תיעוד של מיצג  שביצעה קרן יעלה גולן במהלך לימודיה לתואר שני באמנות בניו יורק בקור מקפיא של מינוס עשר מעלות. כעבודותיה הקודמות, גם עבודה זו עוסקת בטקסים ובפולחן. בעולם דמיוני ומושלג נראית ישות עטויה לבן  המבצעת פולחן אובססיבי פרטי של טבילה בנוזל לבן – חלב. היא רוחצת באטיות את פניה בחלב, טובלת בו את ידיה, נרטבת, נוטפת, שואפת לבן ללבן, כמו מבקשת להיטמע בנוזל המטהר והמקפיא כאחד, למזג בין הזנה לקדושה ובין טיפוח לסגפנות. הצבע הלבן הופך למרחב מעורפל ובולעני, שלא ניתן להבחין בו בין הסביבה המושלגת, הנוזל הלבן והדמות החמקמקה במעיל הפרווה הלבן, המיטשטשת ומתמסמסת כמו נוזל. העבודה מוקרנת על גבי נוזל לבן בתוך אמבט פרספקס שטוח, כורכת יחד שכבות חמקמקות של זיכרון, בניסיון לאחוז בחומר והטביע בו חותם.

Liquid White", 2006" | באדיבות האמנית
Liquid White", 2006" | באדיבות האמנית
Liquid White", 2006" | באדיבות האמנית
Liquid White", 2006" | באדיבות האמנית
Liquid White", 2006" | באדיבות האמנית
Liquid White", 2006" | באדיבות האמנית