לא מסובכת: 9 הרגעים המשמעותיים בחייה של סנדי בר

מעיל: זארה | צילום: אייל נבו
מעיל: זארה | צילום: אייל נבו

בגיל 40 סנדי בר פורחת ונראית בדיוק כמו שנראתה בניינטיז. ביקשנו ממנה לגלות לנו את סוד הנעורים ולספר על רגעים משמעותיים בחייה

88 שיתופים | 132 צפיות

"כן" מהוסס אחד שפתח את העולם

"אני תלמידת תיכון בת 17 שמתעניינת במדעים כשנפתחת בפניי הדלת לעולם חדש ושונה כל כך מהמוכר והשגרתי באותה תקופה. אימא שלי ואני מסתובבות ברחוב קינג ג'ורג' כשעוצר אותנו צלם צעיר אמריקאי בשם סטיב ומבקש לצלם אותי. כרגיל, אני מוחמאת אך מסרבת בנימוס. אבל הפעם אימא שלי חושבת אחרת ובעידודה אנחנו הולכות ליום צילומים בביתו שבמרכז תל אביב. אשתו מאפרת אותי, נשמעת מוזיקה מגניבה ברקע, הם אמריקאים מלאי שמחת חיים ובאופן מוזר זה מרגיש לי מאוד טבעי וחופשי לעמוד מול המצלמה.

הדברים התגלגלו מהר מאוד. שבוע אחר כך כבר פנו אליי מסוכנות יולי וצילמתי את הפרסומת הראשונה שלי. בדיעבד, ההסכמה להצעת הצילום הזו לא הייתה רק צילום הדוגמנות הראשון שלי אלא היכרות עם הצד האמנותי שבי, צד הפוך מהמדעים, שהחל אז בדוגמנות והמשיך בפרסומות, סדרות וסרטים שונים שבהם השתתפתי, צד אמנותי שבא לידי ביטוי גם בציורים שלי ובלימודי עיצוב הפנים. הדברים היו יכולים להשתלשל אחרת ובאופן טבעי הייתי ממשיכה בלימודי המדעים גם באוניברסיטה והולכת בנתיב שונה לגמרי. זה היופי בחיים, מיום ליום אני מגלה כמה חשוב ללכת בידיים פתוחות לעבר השינויים ולזרום עם החיים. כמה משמעותיות יכולות להיות דווקא ההחלטות הקטנות. צעד קטן שהוביל אותי לשבילים צבעוניים ומגוונים והפכו את חיי לחיי שלי".

שמלת ג'ינס: גליתה | נעליים: זארה | צילום: אייל נבו
שמלת ג'ינס: גליתה | נעליים: זארה | צילום: אייל נבו

החסמב"ה של חיי

"על במת התיאטרון במחזמר 'חסמב"ה' אני פוגשת את אקי. אני משחקת בתפקיד תמר, הסגנית של מפקד חסמב"ה ירון זהבי, שמשחק אקי. השניים מתאהבים על הבמה ובמציאות. וכך נוצרת מערכת היחסים המשמעותית ביותר בחיי שמתהווה לעשור של נישואים, חוויות אינסופיות של יחד ולחוד. אנחנו גדלים, כואבים, צוחקים, כועסים, פותחים מנעד שלם של רגש. אקי חושף אותי לצד הרוחני שבי, דרך אקי המשחק נוכח ומתעצם בחיי ואנחנו נוסעים לאל.איי בזכותו (אני רציתי ניו יורק). בשיא, אנחנו יוצרים את הדבר היקר לנו מכל – ליאם, שהופך אותי לאימא".

סריג: מוגלר למאדאם דה פומפדור | גרבונים: ג'ק קובה | מגפיים: זארה | צילום: אייל נבו
סריג: מוגלר למאדאם דה פומפדור | גרבונים: ג'ק קובה | מגפיים: זארה | צילום: אייל נבו

אני אימא

"הרגע שבו הפכתי להיות אימא של ליאם לפני 12 שנה הוא בהחלט אחד הרגעים המשמעותיים בחיי. עולם חדש נפתח בפניי, אני מופשטת מעצמי, נעלמת בו. אני נהנית ממנו מהשנייה הראשונה. מהיום שהתעברתי והלכתי באושר־עד ברחובות אל.איי, בתחושת מלאות שכזו, דרך היריון נעים כל כך, היריון פשוט וקל שבו אני מתחברת ליוגה, מתמסרת לשקט, הלידה הטבעית בבית במים (איך לא, ילד מים שלי) והאושר שהוא מביא.

חשוב לי שהוא ידע שאני סומכת עליו ושהוא יישאר נאמן לעצמו. זה דורש ממני כאימא להיות בעלת אורך רוח, אורך נשימה, לראות קצת מעבר ולהסתכל מנקודת המבט של הילד. משלב מאוד מוקדם ההקשבה הייתה לי מאוד חשובה, אני משתדלת לא לקפוץ עם תשובות אלא לתת לו לעשות את הדרך לתשובה האישית והנכונה לו. אנחנו הרבה פעמים ממהרים 'לחלץ', לעזור ולתת את התשובות לילדים שלנו כשהתשובה הטובה ביותר היא למעשה הסבלנות וההקשבה".

ג'ינס זארה | ז'קט דריס ואן נוטן להלגה עיצובים | צילום: אייל נבו
ג'ינס זארה | ז'קט דריס ואן נוטן להלגה עיצובים | צילום: אייל נבו

גירושים זה תמיד ״מסובך״

"המפגש הראשון ביני לבין רן שריג, היוצר של 'מסובך', ורם נהרי, הבמאי של הסדרה שמוקרנת עכשיו בערוץ 10 (ימי שני ב־22:00), היה מפגש שהבטיח שאנחנו יוצאים מהחדר הזה לעבודה משותפת. זה היה מפגש מעניין, תוסס ומלא הבנה של רבדים תת קרקעיים שעומדים להתפרץ. אדישות היא המילה האחרונה שאפשר לייחס לשניהם ולסביבתם. בסדרה 'מסובך' אני מגלמת את רונית, הגרושה והרחוקה ממני שנות אור. רונית עמוסת כאב. הקשר שלה עם דורון, גיבור הסדרה, הוא ממקום כעוס, פגוע, קפוץ. היא דורשת תשומת לב ואכפתיות מינימלית ולא מצליחה לקבל את זה ממנו. שניהם זוג נפצים טעונים וכל חיכוך ביניהם מביא לפיצוץ. היה כיף לשחק אותה, את הטירוף הזה ואת רגישות היתר שמניעה אותה.

אני גרושה אחרת. אקי ואני הצלחנו לבסס סביב הגירושים קשר חברי ושותפות חזקה. אני חושבת שהניגודיות הזו היא היופי שבאמנות, היכולת להציג תמונה קיצונית, שנויה במחלוקת ומעוררת אמוציות והתנגדויות דווקא במטרה להציב תמונת ראי ולהעביר מסר אחר, שונה ולעתים אף הפוך. הסיטואציה שבה רונית מדברת בספיקר על הילדה עם דורון, כשהילדה שומעת הכל, זו סיטואציה קשה שכשקראתי אותה בפעם הראשונה הזדעזעתי, אבל זו מציאות קיימת בחלק מהמקרים והמטרה היא לעורר ולפעמים אף להראות שההפך הוא הנכון. נכון, לפרק בית ממסגרתו הנורמטיבית, מהסיפור הפשוט של חברות, אבא, אימא, ילדים, זה תמיד מסובך ולקח לי זמן עד שהפרספקטיבה השתנתה והבנתי שהחיים הם מכלול הרבה יותר רחב ושלם מ'הסיפור המושלם'. זה היופי בחיים. עברתי מסע יחד עם אקי, והיום אנחנו משפחה מורחבת. לליאם יש שתי אחיות ואת ניקול, בת הזוג של אקי, דמות נוספת ללמוד ממנה, יריעה הרבה יותר רחבה".

"מסובך" | צילום: עידו לביא
"מסובך" | צילום: עידו לביא

הנסיעה לאל.איי

"במקור התכנון שלי הוא לנסוע ללמוד משחק בניו יורק, אבל אקי מקבל הצעה דווקא מסוכן בלוס אנג'לס והחלטנו לקבל אותה ולנסוע לשם. באותה תקופה, בשנת 2002, שנינו בשיא הקריירה שלנו בארץ והרבה אנשים מרימים גבה על ההחלטה לנסוע אל הלא נודע.

משמונה שנים אינטנסיביות של עבודה ופרסום מגיל צעיר אני מגיעה למרחב חדש שמעניק לי גם זמן לעצמי. ארץ זרה שבה אני נחשפת לאנונימיות, לשקט ונינוחות. אני נוסעת שעות בכבישים, מקשיבה למוזיקה ומגלה את אהבתי העצומה אליה. עולם שלם של סגנון וסטייל נפתח בפניי, מבתי העץ שבווניס ביץ', דרך סגנון הבנייה הספרדי עם נגיעות עיצוב אמריקאיות והשאבי שיק, ועד הוליווד הישנה של שנות ה־20 האהובות עליי. זה מסקרן אותי, אני סופגת את זה פנימה עם כל התרבות הנלווית, עוד לפני שידעתי ששנים לאחר מכן אפנה מקום חדש בחיי למסלול לימודי עיצוב פנים – מקצוע שאולי יהפוך למרכז יצירה מהותי בחיי. באל.איי אני גם טועמת מן המשחק ונוסעת לחוויה יוצאת דופן של צילומים לסרט 'יופי מסוכן' עם אנשים נפלאים במקסיקו".

מעיל: זארה | צילום: אייל נבו
מעיל: זארה | צילום: אייל נבו

אדום לוהט על גג ביתי

"אני חושבת שאני בת 21, באמצע קריירת דוגמנות סוערת, כשעולה בי צורך לבטא משהו שאני לא מצליחה לבטא במילים. אני נוסעת הביתה ובצד הדרך רואה חנות לחומרי ציור, אני עוצרת את הרכב, קונה קנבס קטן, מכחול ושלוש שפופרות צבע: אדום, צהוב ושחור. אני עולה לגג ביתי, מתחילה לצייר בפעם הראשונה בחיי, מסיימת כשנתפסת לי היד לאחר כחמש שעות ומגלה את הציור הראשון שלי – ציור אבסטרקטי בצבעי אדום־כתום דומיננטיים. עד היום הציור הזה הוא אחד הציורים האהובים עליי ביותר, הוא סוג של התפרצות־בראשית. כך נפתחת מערכת היחסים שלי עם הציור, שנמשכת 19 שנה.

מאז ועד היום הציור הוא ביטוי רגשי שמגיח בתקופות שונות בחיים שלי ואני בהחלט רואה את ההתפתחות והאבולוציה בציור כהקבלה לתחומים השונים בחיי. לפני כארבע שנים עברתי לבית שהרגיש לי הרבה יותר גלריה מבית, ידעתי שאצייר שם המון וכך היה. זו הייתה התקופה האינטנסיבית ביותר שציירתי בה. עברתי שם תהליך שיכולתי אחר כך לקחת ולהשליך למשחק, לאמנויות השונות ולחיים בכלל. הבנתי שאני צריכה לסמוך על האינטואיציות שלי".

חזייה: זארה | מעיל: Religion לסטורי | טבעות: DF-Diamonfire | צילום: אייל נבו
חזייה: זארה | מעיל: Religion לסטורי | טבעות: DF-Diamonfire | צילום: אייל נבו

החזרה לחיים התל אביביים

"לאחר שבע שנים באל.איי אקי יוזם את השיבה ארצה. אני זוכרת את הרגעים לפני הנחיתה בנתב"ג, כשתל אביב נראית ממעל ובמבט עילי רואים שהעיר לא מסודרת, הכל טלאים טלאים, ההפך הגמור מהסדר והקווים הברורים של אל.איי. הטלאים האלו הם בדיוק מה שאני אוהבת בתל אביב, יש בה מכל וכל וחוסר הצביון הוא שהופך אותה למעניינת וצבעונית כמו שהיא. אני מאוד שמחה על כך ששבנו הביתה. יש לי משפחה נדירה. אני ילדת סנדוויץ' בין אחותי דנית לאחי הצעיר סטיב. הם שניהם עוגן בחיי.

אני שבה למוכר, לשפה, לתרבות, למשפחה, החברים, המעורבות. שבה לארץ ייצרית, תוססת, מלאת אנרגיה ויצירתיות, בת 68 כמו אדם בנעוריו. כששבים עם זווית ראייה חיצונית רואים את הקסם ברור יותר. אני אוהבת את הספונטניות של הארץ ואת החופש והתנועה, לא צריך לתאם ולהכניס ליומן 'פליידייט' שבועיים מראש, פה אתה דופק בדלת מכניס את הילד, נשאר לישון… הארץ הזו היא גם זו שמניעה אותי חזרה לעשייה.

אני חושבת שכל אדם צריך לדעת איפה הוא יכול לתרום, המטרה שלי כאמנית היא לחבר, לקרב ולא להסיט את תשומת הלב ברמה האישית. מבחינתי זה המסר שאני בוחרת להעביר, זו מי שאני. לכן אני נמנעת מלזהות את עצמי בפומבי כאמנית עם צד פוליטי זה או אחר".

מעיל ומגפיים: זארה | צילום: אייל נבו
מעיל ומגפיים: זארה | צילום: אייל נבו

במעלה המדרגות לסטודיו של פרד אסטר

"על היוגה שמעתי בפעם הראשונה לפני 13 שנה מנועה תשבי, והמליצו לי על מורה בשם בריאן קאסט. יחד עם עשרות אנשים המתנתי על מדרגות הבניין המובילות לסטודיו שבמקור שימש את פרד אסטר, סטודיו ישן עם ריצוף עץ ולבנים אדומות.

האימונים אפשרו לי לשחרר עומס, להגמיש ולנשום! הבנתי עד כמה הגוף משקף את הנפש. היוגה לימדה אותי להיות קשובה לעצמי, להתרכז, להיות יותר נוכחת בסיטואציה. לדוגמה, שנים אחורה, בצילומים לסדרה 'היחידה', צילמנו סצנה שבה אנחנו מוקפים טרוריסטים ובכל רגע אנחנו יכולים להתגלות ולהימצא בסכנה. אני זוכרת שהיה לי לא פשוט להיכנס לסיטואציה. היום אני מעזה הרבה יותר ומסוגלת לשחרר מהכלים, מהטכניקה ומהשליטה העצמית ולשרת אך ורק את הסיטואציה. בסרט 'הפורצת' של הגר בן אשר שבו שיחקתי לאחרונה (הוא יעלה בינואר על המסכים), הייתי כל כך מרוכזת בדמות של מרי שסנדי פשוט נעלמה".

טי שירט: איתי גונן | חצאית: גליתה | מעיל ונעליים: זארה | צילום: אייל נבו
טי שירט: איתי גונן | חצאית: גליתה | מעיל ונעליים: זארה | צילום: אייל נבו

אני בת 40

"השנה חגגתי יומולדת 40. אומרים שארבע זה מספר מיושב, כמו כיסא עם ארבע רגליים, וככה אני מרגישה. מרגישה את השינוי באוויר, אני יותר בוגרת, יותר מחוברת לקרקע. אין ספק שדברים משתנים, אני בוחרת לעשות יותר ולהגשים יותר, יש בי דרייב לעשייה. בין המשחק לאימהות אני מסיימת את לימודי עיצוב הפנים בשלוחה התל אביבית של הטכניון. 40 זה גיל שבו פרק ב' מורגש ומתחיל. עם הגיל אנחנו רוחשים תבונה, אולי הדבר הכי מעניין שיכולים לרכוש בחיינו. אני מגיעה היום עם הבנה וחוכמה רחבה יותר לחיים, הרבה יותר קשובה, שום דבר לא מובן מאליו ואני עומדת מאחורי בחירותיי ויוזמת את מהלכיי. משהו גם בחוש ההומור והקלילות מקבל גם הוא במה וזה נעים לי. הקמפיין של ג'ובידרם הוא בין היתר חלק מהשינוי ונהניתי להשתתף בו. אני בוחרת לחיות את היום ולהפיק ממנו את המירב".

סנדי בר מתוך קמפיין ג'ובידרם (חומר מילוי אסתטי) | צילום: יניב אדרי
סנדי בר מתוך קמפיין ג'ובידרם (חומר מילוי אסתטי) | צילום: יניב אדרי
מעיל: Religion לסטורי | צילום: אייל נבו
מעיל: Religion לסטורי | צילום: אייל נבו

צילום אייל נבו | ניהול קריאייטיב טל קליינבורט | סטיילינג מזל חסון | איפור אסף באבו במוצרי MAC | שיער יניב זאדה | עיצוב גבות מושיק טאקו | ע. הפקה קרן נוימן | ע. סטיילינג אלינה אנטוורג | ע. צלם אסף שמע | צולם בספארי