מזנקות

שירי בן-ארצי.

שבוע האמנות בברלין ייפתח השנה בכנס פיננסי מיוחד שינהלו יזמיות האמנות שירי בן־ארצי ואיה שהם. בזירה שמגלגלת מיליוני דולרים, הן פורצות את הדרך לאמנות הישראלית בעולם ומייעצות למנהלים של תאגידי ענק מה לתלות בסלון

מאת רונית גורן

7 באוגוסט 2014

88 שיתופים | 132 צפיות

שוק האמנות רותח, שובר את השיאים של עצמו. בסתיו האחרון למשל נמכרה בבית המכירות הניו יורקי כריסטי'ס עבודה של הצייר פרנסיס בייקון ב־142 מיליון דולר. העבודה – טריפטיך בשם "שלושה מחקרים על לוסיאן פרויד", הנחשבת לאחת מיצירות המופת של האמן – נמכרה תוך שש דקות בלבד לאחר ששווייה הוערך קודם לכן ב־80 מיליון דולר בלבד. זה נתון אחד שמצטרף לנתונים מפתיעים המצביעים על העובדה שאמנות הופכת לאחד מאפיקי ההשקעה הבטוחים בעולם. אל תוך הזירה הלוהטת הזאת צועדות בבטחה שתי יזמיות ישראליות. הן ייסדו את כנס האמנות והפיננסים (ARTFI) הראשון בעולם שנערך לפני שלוש שנים בתל אביב, והחודש שברו תקרת זכוכית נוספת כאשר הוכרז כי שבוע האמנות הבינלאומי של ברלין שמתקיים בספטמבר הקרוב, יארח לראשונה את הכנס מבית היוצר של שירי בן־ארצי ואיה שהם, שתי הפיות הטובות של עולם האמנות הישראלי.

בן־ארצי ושהם (בנות 38, כל אחת מהן אימא לשניים) הכירו כנערות בתיכון ביהוד והיו החברות הכי טובות. אחר כך החיים גלגלו אותן, כדרך שהחיים מגלגלים, לאלף כיווני לימודים, עבודה, ילדים, עשייה. לפני שלוש שנים התחברו שוב. העוגן שלהן הוא הגלריה לאמנות עכשוויות ארטסטיישן (Artstation Gallery) שהן מחזיקות בבניין ישן ומלא אופי במתחם התחנה בתל אביב. משם הן שולחות קרני עשייה רב תחומיים לעבר כל מה שמדליק אותן. בחודש שעבר למשל פתחו משחקייה מושקעת לילדים בנמל תל אביב ((Artlend) שעוסקת כולה בחיבור יצירתי לאמנות. מהלך הדגל שלהן הוא הכנס המאפשר ערבוב מרתק בין אמנים, יועצים פיננסיים, אוצרים, אנשי אקדמיה, סטודנטים לאמנות, מנהלי גלריות ואספנים. למעט ברלין, בלו"ז שלהן יש כבר הזמנות לכנסי ארטפי ממקומות נוספים בעולם. המודל הוא להתמקד בסצנה מקומית וביכולות שלה, ולהביא עד אליה את החובבים הגלובליים.

איך הגיעה ההזמנה מברלין?

"ראש חברת התיירות הגרמני ביקר בכנס הראשון בעת ביקור ישראל. בגלל ההיסטוריה של ברלין הכוחות הפיננסים בה דלים למדי, אבל מדובר במרכז היצירתי החשוב בעולם כיום – עיר עם חספוס, עניין וייחודיות שאהובים על חובבי האמנות".

חיבור האמנות לשוק הפיננסי הוא קצת כמו נשיקה רטובה על מצחה החיוור של נסיכה יפה ומרודה: אם האמנות היא כלה בעלת שפע יופי, עניין ושאר רוח, הפיננסים הם החתן העשיר. החיבור החדש מזרים הון למקום שיש בו בעיקר הרבה נשמה וסוחף אחריו גם את הכסף הגדול באמת, בדמות אוספי אמנות שמחזיקים כיום תאגידים רבים, שמצדם נהנים להתגאות בקצת קולטורה. ואכן, בימים שהריביות בבנקים מנמנמות והנדל"ן נראה כמו רגע לפני פיצוץ, תחום האמנות נהנה מתשואות נאות.

איך הגעתן לכרוך אמנות בפיננסים?

"מתוך הבנה שעבור רבים האמנות היא מין גן נעול – תחום סגור המיועד ליודעי דבר בלבד, קליקה", אומרת בן-ארצי. אימצנו אג'נדה אמריקאית, שם החיבור בין הון לאמנות מקובל ומפותח מאוד, ומביא איתו יתרונות ברורים לשני הצדדים".

בן-ארצי, הנשואה ליונתן, נכדו של יצחק רבין, סיימה ב־2005 לימודי תואר שני בניהול מוסדות אמנות באוניברסיטת NYU, ורצתה לכתוב תזה על פרופיל של קרן הון סיכון שמתמחה באמנות.

"לא אישרו לי את התזה כי הרעיון לא היה מקובל אז ולא נמצאו מספיק מודלים קיימים. היום אלה קרנות מאוד מקובלות. בסוף בדקתי כדאיות של אמנות כאפיק השקעה אלטרנטיבי, כי היה לי ברור שהשוק הולך למקום הזה". היא התמחתה בגלריית גגוזיאן בניו יורק ובמחלקה לאמנות עכשווית של סותבי'ס, ועם סיום לימודיה פתחה חברת ייעוץ לאספנים. "מעבר לחוכמה של לרכוש את הדבר שאתה אוהב, אנשים רוצים לדעת שכאשר הם משקיעים כסף הם יוכלו גם יום אחד להפוך אותו לנזיל וגם להרוויח עליו תשואה".

מי לא האמין בכן בהתחלה, איפה נתקלתן בקושי הגדול ביותר?

"עולם האמנות מאוד ייחודי בתפיסה שלו מפני שהוא מונע מתשוקה. המניעים לרכישת אמנות הם כמעט תמיד רגשיים, לכן היה קשה בהתחלה לשכנע שבכלל קיים קשר בין אמנות לתחום כלכלי. היו כאלה שנרתעו, אבל הבינו בהמשך את כדאיות החיבור. ברגע שנפתח צוהר לאנשים שאינם מהתחום, נכנסו אליו שחקנים חדשים בעלי יכולות שמעוררים בו תמורות".

דחף פנימי

חשיבות המפגש משמעותית לעולם האמנות המקומי. ד"ר רנטה ויהאגר – האוצרת של אוסף מרצדס הגרמני, למשל, התארחה בכנס ארטפי הראשון. "לקחנו אותה לכל המוזיאונים, לסטודיואים של אמנים והכרנו אותה לכל האספנים המובילים. בעקבות הביקור לא רק שרכשה עשרות עבודות של אמנים ישראלים צעירים, אלא גם הזמינה את דורון סבג, אחד האספנים הגדולים בישראל, להציג את האוסף שלו בברלין. התערוכה לוותה בקטלוג נרחב, והאמנים הישראלים זכו לחשיפה חסרת תקדים".

"מעבר לעניין ההשקעתי, אנשים מתחברים לאמנות ממקום של דחף", מוסיפה שהם. "זה תחום שבצלילה אליו אתה יכול לנסח לעצמך את עצמך. יש מקום לטעם הפרטי שלך, למה שעשתה לך עבודה שריגשה אותך. זה עולם שלם שמעשיר מאוד את החיים. מי שנכנס כבר עוקב, מחפש תערוכות בוגרים, מעמיק בקריאה, מתחיל להבין ומעבר להשקעה, פשוט נהנה".

מה היה נהוג לפני הכנסים שלכן?

לא הייתה אף פעם ועידה שחיברה את עולם העסקים לעולם האמנות", מבהירה בן־ארצי. "היו סימפוזיונים פנימיים, מקצועיים, שלא היו נגישים, בטח לא לקהל הפיננסי וגם לא ממש לקהל הרחב".

היום, מסבירות השתיים, כדי להיות אמן אתה נדרש להיות איש עסקים: לנהל את עצמך, לדעת מה קיים ומהן האפשרויות, להכיר קרנות ויוזמות פילנתרופיות. אמן בן זמננו חייב להיות יזם וגם איש שיווק, לדעת לדבר עם התקשורת, לחיות בתוך הרשתות החברתיות. "זה לא כמו פעם, שאמן היה ספון בסטודיו שלו ומי שהתנהל עבורו בחיים האמיתיים היה המנהל האישי שלו".

הוועידה השנייה שלהן עלתה לכותרות בעקבות פאנל שעסק בתקרת הזכוכית של עולם האמנות הישראלית, שבה קרא האספן ואיש העסקים דורון סבג לשר האוצר החדש דאז יאיר לפיד להקדיש חשיבה ולהגדיל תקציבים בתחום התרבות והאמנות. הקריאה זכתה להדים בתקשורת והשתיים סימנו עצמן כמובילות דעה. במקביל, הגעתם של אורחים רבים מחו"ל הייתה צעד משמעותי בסימונה של סצנת האמנות הישראלית על מפת האמנות העולמית. "למרות שיש סנוניות ראשונות של אמנים ישראלים שמוצאים את דרכם לזירה הבינלאומית, הפוטנציאל עוד אדיר והמימוש רחוק מלגרד את תחתית החבית. אמנות ישראלית נתפסת בעולם כאיכותית מצד אחד וכנגישה כלכלית מן הצד השני".

הוועידה שיערכו בספטמבר היא הזדמנות לפגוש באופן בלתי אמצעי את אוהבי ורוכשי האמנות מברלין ומאירופה. הן מצפות לראות שם את כל אנשי התעשייה שמביעים מצדם עניין גובר. תוכן הוועידה עוד שמור בסוד, אבל הן מבטיחות תמהיל מדויק של עניין, דוברים בינלאומיים וחיבורים ייחודיים. "התוכנית שלנו די סגורה, וכבר אישרו את הגעתם אנשים מרתקים ומובילים בתחום האמנות הבינלאומי מכל העולם – סינגפור, ארצות הברית, אירופה – אספנים גדולים וחזקים, מנהלי מוזיאונים, מנהלי ירידים. יש דמיון רב בין תל אביב לברלין – שתיהן ערים קטנות עם סצנה קטנה וגאוות יחידה. כולם רוצים לתמוך ולהירתם, הפרגון הוא אדיר, וזה לא מובן מאליו".

חוויה רגשית

מה הטרנד היום בשדה האמנות העולמי, מה היא המדיה המוכרת ביותר?

בן־ארצי: "בדיוק חזרנו מבזל, שם מתקיים היריד האירופי הוותיק והחזק ביותר. השמות הגדולים נמכרים שם בשניות: אנדי וורהול, דמיאן הירסט וג'ף קונס. העבודות שהוצעו למכירה ביריד היו ברמה מוזיאלית עבודות גדולות מאוד. עם זאת היה ניתן לראות כיוון מאוד חזק של אמנות פרפורמנס: תערוכת "14 חדרים" של קלאוס ויזנבך (האוצר של PS1, השלוחה הבועטת של המומה) כללה עבודות מיצג של 14 אמנים מובילים כמרינה אברמוביץ'. הן הוצגו בחדרים סגורים שאליהם יכלו להיכנס בכל פעם מספר מועט של אנשים. זה לדעתי מצביע על חזרה לקשר הראשוני שהאמן רוצה לייצר עם הצופה שלו; ולחוויה הרגשית הראשונית של הצופה עם עבודת אמנות טובה שמרגשת אותו".

מה עמדתכן לגבי תערוכות גרנדיוזיות כמו של האמן הסיני אייוויווי או המיצג ביג במבו שמוצג כעת במוזיאון ישראל? אלה מיצגי ענק, אי אפשר לקנות אמנות כזו, היא מציעה חוויה שלא ניתנת לקנייה.

"בהמשך להתחזקות אמנות המיצג, גם לאמנות שלא ניתן לרכוש יש מקום חשוב ביותר. החוויה הרגשית, הראשונית, כזו שאין לה תג מחיר בצדה – היא זו שמעניינת ומרתקת. ניתן לצרור את הזיכרון של עבודת האמנות ושיהיה לנו חלק בה בזיכרון, ולאו דווקא שתהיה תלויה על הקיר".

אתן מביאות משהו מאוד נשי לעשייה שלכן, אני אומרת להן, ומתכוונת להחמיא על המעורבות הטוטאלית בפרטי הפרטים, כמו גם על המעוף המחשבתי.

שהם: "העשייה שלנו קשורה בעיקר לחזון ולאמביציה. אנחנו עוסקות בתחום שאפשר ללכת איתו לכל מיני כיוונים, כל יום שונה מקודמו ומביא איתו משהו מרתק וחדש. אנחנו יכולות להיות מאוד רכות וגם מאוד חזקות, ובעצם מביאות את שני הצדדים לעבודה. אנחנו מתעסקות בכתיבת חוזים ובמהלכים עסקיים, ובסופו של דבר גם באנשים, בבני אדם. עבודה הכי אישית ובין אישית. התחום הזה מצריך ורסטיליות בעשייה, כי הוא מוציא מאיתנו כל מיני דברים שונים. הרקע שלנו והעובדה שבאנו מפילוסופיה, משפטים וניהול תרבות, כמו גם העובדה שנסענו וטיילנו הרבה בעולם, הכינו אותנו לעשייה הזאת".