הלוחמת

מתוך הסרט "גט"
מתוך הסרט "גט"

"גט" הסרט השלישי בטרילוגיה שיצרה רונית אלקבץ עם אחיה שלומי זוכה לשבחים רבים ומציג לעולם את הקשיים שבאלימות האופפת את מוסד הגירושין בארץ

88 שיתופים | 132 צפיות

המגזין האמריקאי "Variety" הגדיר את הופעתה של רונית אלקבץ בסרט "גט" כהופעה אייקונית – ואין הגדרה מדויקת מזו. אלקבץ, שהחלה את קריירת המשחק שלה ב־1990, הצליחה אולי יותר מכל שחקנית ישראלית אחרת ליצור מיד פרסונה וישות עצמאית המזוהה עם תפקידים של נשים מרתקות, עוצמתיות, ועם זאת מלאות ניגודים, ותמיד מסתוריות. כיוצרת – כותבת, במאית ושחקנית – היא מביאה למסך איכויות לא שגרתיות ועומק. לאחר תפקידה הראשון בסרט "המיועד", גילמה שורה של תפקידים בסרטים ישראליים וצרפתיים; כבר שנים שהיא גם כותבת ("תמיד כתבתי", היא מעידה על עצמה); ב־2005 ביימה לראשונה יחד עם אחיה הקולנוען שלומי אלקבץ את הסרט הראשון בטרילוגיה המשפחתית "ולקחת לך אישה", אחריו בא "שבעה" ב־2008, וכעת "גט" שמוקרן בימים אלה בעולם וברחבי הארץ.

מתוך הסרט "גט"
מתוך הסרט "גט"

"גט", סרטם החדש, השלישי בטרילוגיה – ממשיך לגולל את סיפור חייה של ויואן אמסלם, ספרית, אימא לארבעה ילדים (רונית, בהופעה אדירה) המבקשת להתגרש מבעלה אלישע (סימי אבקריאין) כי היא "אינה אוהבת אותו יותר", אך הוא עומד שוב ושוב בסירובו. במשך חמש שנים מתקיים משפט בין כותלי בית הדין הרבני. בני הזוג ויואן ואלישע, הטוענים הרבנים (מנשה נוי וששון גבאי) ושורת עדים (אלברט אילוז, רובי פורת שובל, אוולין הגואל, שמיל בן ארי, זאב רווח, אברהם סלקטר, דליה בגר) – מציגים את טיעוניהם בפני שלושה דיינים (אלי גורנשטיין, רוברטו פולק ורמי דנון). ויואן והטוען שלה מציגים טיעונים כדי לשכנע את הדיינים לאפשר לה להשתחרר מאחיזתו של אלישע כדי שתהפוך סוף סוף לאישה חופשייה. מנגד, אלישע והטוען שלו מציגים תמונה שונה. אין כל סיבה לתת גט לויואן. אלישע הוא בעל טוב – הוא אינו מכה, אינו בוגד, הוא רוצה שלום בית. הדיינים מצדם מחפשים עילה. כל זמן שלא תמצא כזו לא יינתן לויואן מבוקשה. כל ההתרחשויות כולן מצולמות בחדר אחד (לרגעים מעטים גם במסדרון), כמו בתיאטרון טוב – דבר המעצים את תחושת המחנק וחוסר האונים של ויואן ומחזק את מה שהצופה מבין היטב – שהגיבורה כלואה, עוברת ייסורים והשפלה ויש עליה מגבלות קשות – גם בחייה עוד לפני שרצתה להתגרש ויותר כשהיא מסורבת גט. ויואן נאבקת על חייה, היא לוחמת.

"כשאישה נישאת היא מתחילה בעצם את הדרך אל הגט ואין שוב ביטחון שהיא תוכל לזכות בו. לעתים הדרך היא ארוכה ומייאשת", אומרת אלקבץ.

מתוך הסרט "גט"
מתוך הסרט "גט"

את מכירה היטב את ויואן.

"כן אני 'מכירה' אותה היטב. זה לא מקרי שאני מגלמת אותה. היא מישהי שיש לה מה להגיד וזה מה שחשוב לי.‬ לפני שאני ניגשת לגלם דמות אני חייבת להיכנס פנימה, להבין, לאסוף את כל הנתונים והפרטים – להרגיש אותה ולהיות בטוחה. ויואן היא אישה עם תעצומות נפש, אני חייבת הבנה עמוקה גם של הסיטואציה שהדמות נמצאת בה וזה יכול להיעשות רק על ידי כניסה לעומק הנפש שלך עצמך".

ב"גט" כמו גם בסרטים האחרים שאלקבץ יצרה או הייתה מעורבת בהם – קיים רובד ועוד רובד שבסופם מועברים מסרים חברתיים מובהקים – וכך, גם כאן יש הרבה יותר מרק ביקורת על הממסד הרבני – הסרט מספר מעבר לסיפור האישי של ויואן גם את סיפור חייהם של מהגרים, חיי נישואים, מערכות יחסים בתוך המשפחה, מצבו של הפרט וגם התבוננות על החברה הישראלית בכלל.

על תהליך העבודה מספרת אלקבץ: "עבדנו שלומי ואני באופן אינטנסיבי ביותר כשנה. לפני שהסתגרנו עשינו תחקיר. הגענו פעמים רבות לבית הדין הרבני, אבל היות ולא מאפשרים לזרים להיכנס לתוך חדרי הדיונים אלא למי שנוגע ישירות לדיון, ישבנו במסדרון, התבוננו, הקשבנו ודיברנו עם אנשים. היה לנו חשוב ללמוד ולהכיר איך זה מתנהל, כמו מרבית האנשים שלא מגיעים לשם גם אנחנו לא ידענו איך זה מתרחש. חשוב היה לנו להבין את הדברים באופן המדויק ביותר".

ואכן, התוצאה היא לא רק מדויקת להפליא אלא מעוררת התפעלות בכל קנה מידה: הבימוי מצוין, הצילום מיוחד והאנסמבל של השחקנים משובח ביותר. הסרט מועמד לפרס אופיר ב־12 קטגוריות והטקס אמור להתקיים השנה באשדוד ממש עם סגירת הגיליון.

מתוך הסרט "גט"
מתוך הסרט "גט"

ואם הסרט יזכה? נראה שיש לו סיכוי טוב.

"זו התרגשות גדולה. נראה, נקווה. גם אם נזכה, צריך סבלנות. זה תהליך. אחרי הזכייה כאן עוד צריך יהיה להיבחר לרשימת חמשת הסרטים הזרים ורק אז מגיע טקס 'האוסקר'."

כעת, כשאנו יושבות לשיחה קצרה, אני נפעמת מיופיה המיוחד, מפניה נטולות האיפור וממאור הפנים שלה. הדמות הדרמתית עם הקול העמוק המיוחד שמוכרת לנו מהופעותיה על המסך – נראית לי לפתע אפילו עדינה במידת מה, שברירית משהו ונגישה כל כך.

תמיד רצית להיות שחקנית?

"לא. ממש לא", היא צוחקת. "חשבתי שאהיה מעצבת אופנה, שאלמד בשנקר. כשהתחלתי לשחק, כשקיבלתי את התפקיד ב'המיועד' נגלה לי עולם ומלואו. הפגישה עם הבמאי של הסרט, דני וקסמן, הייתה בשבילי משהו יוצא דופן, ווקסמן עבורי הוא אדם מיוחד. זו הייתה חוויה מכוננת. כאילו נולדתי מחדש. אחר כך היה הסרט 'אדי קינג' ואחר כך באו הסרטים האחרים גם כאן וגם בצרפת".

אף על פי שאלקבץ מודה שכמעט ואינה צופה בקולנוע או בטלוויזה – היא מאמינה שקולנוע צריך לבנות עולם חדש ולהביא לשינוי. היא רוצה להיות מעורבת בפרויקטים ש"חוקרים את הנפש", לשחק או לביים רק משהו שיכול לשנות ולהשפיע על המציאות ועל החברה. היא מוכנה תמיד לתת את זמנה, כישרונה, מלוא כוחה וכהרגלה להתמסר באופן טוטאלי, "כי אני כזו, אני טוטאלית", היא אומרת בחיוך.

צילום: פסקל בנג'ין
צילום: פסקל בנג'ין

ומאין את שואבת את ההשראה שלך?

"מתוך תוכי".

בשנים האחרונות השתנו חייה מקצה לקצה – היא נישאה וילדה תאומים (בן ובת, היום בני שנתיים וחצי), סדרי העדיפיות שלה מן הסתם השתנו גם הם. כשאני שואלת אותה איפה היא רואה את עצמה בעוד עשור. היא מופתעת, "זו שאלה קשה. אני לא יודעת. אמנם היום אני שוב חוזרת ומתחילה – אבל מה שברור מעל לכל ספק שחשובה לי יותר מכל המשפחה והילדים ורק אחר כך יבואו הדברים האחרים.

צילום: עמית ברלוביץ'
צילום: עמית ברלוביץ'

 

5 עובדות על רונית אלקבץ

1. אלקבץ נולדה ב־1964, בבאר שבע – שם גם חיה חלק מילדותה ואחר כך בקרית ים.

2. היא לא למדה משחק ומגדירה את עצמה כאוטודידקטית.

3. היא זכתה בשלושה פרסי אופיר על תפקידיה ב"שחור", "חתונה מאוחרת" ו"ביקור התזמורת".

4. היא חיה תקופה מסוימת בצרפת, שיחקה שם בתיאטרון ובקולנוע והייתה חלק מתיאטרון המחול של אריאן מנושקין.

5. היא נשיאת ארגון "אחותי – למען נשים בישראל".