נטע גרטי היא חיית במה

לפגישה שלנו היא מגיעה בגלביה שחורה רקומה זהב, המדגישה ביתר שאת את העיניים הירוקות המדהימות שלה. היכולת של נטע גרטי לגלם דמויות שונות משנעת אותה מהקולנוע (למי שאינו מקשר, הפריצה הגדולה שלה הייתה בסרטו של אבי נשר "סוף העולם שמאלה" לפני יותר מעשור), דרך משחק בסדרות טלוויזיה מהניצפות ביותר כמו "הבורר" ו"פאודה", וכלה בתיאטרון, "האהבה הכי גדולה", לדבריה.

גרטי (26), נשואה למוזיקאי פיטר רוט שחגג לא מזמן עם מוניקה סקס 20 שנים ליהיווסדם, ואמא ללני (בת 9) ולאריק (שנתיים וחצי). אגב, אריק נקרא על שם אריק אינשטיין. "עוד לפני מותו – ובהשראתו", מציינת גרטי. "פיטר היה חבר טוב שלו ועבד איתו". לא מכבר עברה המשפחה לבית קטן באחד מהפרברים של תל אביב, ולגרטי, תל אביבית בנשמה, זה דווקא מתאים. "אני אוהבת את השקט", היא מסבירה, "ולהיות בבית עד כמה שאפשר".

נטע גרטי | צילום: מאיר כהן

חוזרת לתקופת המנדט

בימים אלה מככבת גרטי בתפקיד ראשי בהצגה חדשה של בית ליסין – "השחקנית", מחזה מקורי שכתב גור קורן, שאותו היא מכנה גאון, ומביים גלעד קמחי. המחזה הוא סיפור דמיוני קומי, שמתרחש בתקופת המנדט הבריטי. הוא מכיל קטעים סאטיריים הנוגעים לדמויות כמו שושנה דמארי, אריה פילץ (שהיה בעלים של בית קפה טרנדי באותם ימים), אלתרמן ועוד. נטע מגלמת את דמותה של שלומית יאנובסקי, שהיא במקרה סבתו של המחזאי, בחורה צעירה שלמדה משחק ומגויסת בעל כורחה לבצע פעולות שהיא לא ממש רוצה לבצע, תוך כדי התחבטויות נפש בינה לבין אחיה, ובינה לבין אהובה.

"השחקנית" הוא מחזה מקורי. קיים הבדל בין משחק במחזה מקורי לבין משחק במחזה קלאסי?

"בהחלט. אני שחקנית כבר 12 שנים וכמעט תמיד שיחקתי במחזות קלאסיים. ממש עכשיו אני משחקת גם בהצגה 'ביבר הזכוכית' של טנסי ויליאמס בתיאטרון בית ליסין. אני באמת טועמת מכאן ומכאן, ומבחינתי לשחק במחזה מקורי הייתה חוויה ראשונית, כי מחזה מקורי הוא סיפור חדש וגילוי של יצירה שאי אפשר לקרוא אותה בשום מקום אחר. היא קיימת כרגע. זוהי הפעם הראשונה שאנחנו חווים את מה שמתרחש ביצירה, ולי, כשחקנית, זה מוסיף עוד רובד רגשי. עוד כשקראתי את המחזה בפעם הראשונה הרגשתי שהוא מיוחד, והתחושה נמשכה גם בחזרות. גור, המחזאי, ישב בחזרות ביחד עם גלעד הבמאי שהוא גם הדרמטורג (מעבד את היצירה לבמה כך שתוכל להיות משוחקת – י.ח) של ההצגה, וכולנו, השחקנים, התחלנו ללוש ביחד את הטקסטים, היינו מעורבים בסצנות עד כדי כך ששינינו טקסט יום לפני שהמחזה עלה. זה לא קורה בדרך כלל במחזה קלאסי".

מתוך "השחקנית" | צילום: כפיר בולוטין

מתוך "השחקנית" | צילום: כפיר בולוטין

השחקנים, בהם שי אגוזי, ליאור מיכאלי, עופר קוטנברג, לירון ברנס ועוד, עבדו על ההצגה "השחקנית" במשך חודשיים, כשהם, לדברי גרטי, "מנסים לפצח קודים של מה שהיה כאן פעם. "עלילת המחזה מתרחשת לפני קום המדינה, וניסינו לחבר את רוח התקופה ההיא למה שקורה כאן עכשיו", מסבירה גרטי. "להבין צעירים שמאמינים במטרות שלהם ומקריבים את האני האישי למען הקולקטיב. חשבנו על המחאה החברתית שהתעוררה כאן לפני כחמש שנים ועל הקונפליקטים שצפים בין הרצון להגשמה עצמית, כמו התשוקה העצומה של השחקנית בהצגה להגשים את עצמה, לבין הנתינה לחברה. הדמות שלי נעה מהאגוצנטריות המובהקת של שחקנית צעירה, שכל מה שהיא רוצה הוא לשחק, לבין מציאות שטופחת על פניה, שלא לדבר על רומן אסור שהיא מקיימת".

הקהל הוא הפרטנר שלי

"העבודה שלה כשחקנית", היא אומרת, "אינה מסתיימת כשהמסך יורד. הצגה ממוצעת רצה על במות כשנתיים. בדרך כלל, במקביל, אני משחקת בכמה הצגות כי אני פרילנס ועובדת בכמה תיאטראות. בימים אלה, לדוגמה, אני משחקת בשלוש הצגות, כולל בהצגה 'הכיתה שלנו' בתיאטרון הקאמרי. כלומר, רצות בתוכי שלוש דמויות משלוש הצגות שונות, ויש אפשרות שבה אני גם מצטלמת לסדרת טלוויזיה… אני מרגישה שכל תפקיד שאני עושה יוצק עוד משמעות בעולם האישי שלי, שקיימים עוד בני אדם שחיים בתוכי. אני מושפעת גם מגורם נוסף, פעיל ובעל חשיבות, הוא הקהל. אני מרגישה את הקהל כל הזמן, מתחברת לתגובות שלו, לאמוציות. הוא פרטנר שלי בכל פעם מחדש".

את מגלמת דמויות נשיות מורכבות כמו קוקי המאהבת ב"הבורר", גלי, האישה הבוגדת והנבגדת ב"פאודה". את מפנימה גם את הדמויות האלה כשאת משחקת?

"קוקי וגם לורה, הבת הנכה בהצגה 'ביבר הזכוכית', הן דמויות רחוקות ממני", עונה גרטי. "דווקא כשאני מגלמת דמויות שיש להן מרחק ממני, אני מרגישה שיש לי יותר חופש לגלם אותן. הן יותר מסקרנות ומאתגרות משום שהן כל כך לא אני. אז אני מרגישה שהדמיון שלי פורש כנפיים רחבות יותר".

מתוך "ביבר הזכוכית" | צילום: כפיר בולוטין

מתוך "ביבר הזכוכית" | צילום: כפיר בולוטין

את דרכה כשחקנית החלה יום אחרי שסיימה שירות צבאי, כאשר טסה לניו יורק ללמוד בסטודיו של לי שטרסברג. "זה משהו שעושים רק בגיל 20", היא נזכרת בחיוך. "הייתי שם שנה, למדתי, עבדתי במלצרות וגרתי בחדר קטן ודי עלוב. אחר כך סיימתי שלוש שנים בבית הספר של ניסן נתיב. הלימודים בכללם תרמו לי המון. אני מאמינה שהיכולת שלי לפתח טעם אמנותי בבחירות שלי בא משם. למדתי איך להבין את התפקיד, מה מדבר אליי, מה לא מתאים לי. קיבלתי כלים לבחון טקסטים, מחזות, תסריטים. לבחון לרוחב, ובכך להקטין טעויות בבחירות ובמשחק".

את לא מהשחקניות ששואפות להצליח בחו"ל. למה?

"אני לא בנויה לאודישנים האלה. מבחינה טכנית זה אומר ללמוד טקסט בתוך יום, בדרך כלל באנגלית, להצטלם ולשלוח את האודישן לחו"ל. אני טכנופובית. אין לי כישורים של צילום ועל משלוח אין מה לדבר. אני ממש לא טובה בקטעים האלה. ונניח שעברתי את המשוכה הזאת בהצלחה ואבחר לתפקיד", היא ממשיכה, "יהיה עליי להתנתק מכאן לשלושה חודשים במינימום. זה נראה לי קשה מדי. אני לא יכולה לחיות בלי תיאטרון. ערב ערב אני על הבמה כבר כל כך הרבה שנים, זה חלק מההוויה שלי. קשה לי לחשוב להתנתק ממנה. בתקופות שבהן אני לא על הבמה, משהו בי מתערער. התיאטרון מבחינתי זו ההתחייבות הראשונה במעלה".

נטע גרטי | צילום: מאיר כהן

את ניגשת לאודישנים בארץ?

"כן, כי זה בכל זאת אדרנלין שמאוד מפתה אותי. הדמיון עובד שעות נוספות, יש רק כמה ימים להיכנס לדמות, לברוא אותה, לשכנע את הבוחנים שאת המתאימה. שאת היא הראויה. לסדרה 'פאודה' עברתי כמה אודישנים. כשקראתי את התסריט היה לי ברור שאני מאוד רוצה את התפקיד של האישה של המסתערב, הגיבור הראשי. ואגב, עונה שנייה מתחילה להצטלם בינואר הקרוב".

החופש הגדול משמח אותה. שלא כמו הורים רבים אחרים, היא לא רשמה את הילדים לקייטנות. "אני הקייטנה שלהם", היא אומרת. "ואני שמחה להיות איתם. נלך לים, לבריכה, לסרטים, יש מה לעשות. שנים שאני ופיטר יוצאים מהבית בערב, מג'נגלים בין הורות לקריירות המקבילות, ואני מודה שאני אוהבת מאוד את הנסיעות בוואן עם כל השחקנים להופעות בכל הארץ. מבחינתי זה סוג של בילוי".

פורסם במגזין אטמוספירה