נערה בהפתעה

התרחשות מניקור ופדיקור ב־French, מלצ’ט 25 תל אביב

מערכה ראשונה: שוברות את הכוס (או: על אקסים, חיטוטים וחתונות)

רתם: חייבת לציין שאת די.ג׳יי לוהטת, אך מכיוון שאני רקובה לא הייתי במסיבות שלך.

דנה: הייתי רוצה לתקלט גם בחתונות. זה מכניס.

רתם: באמת? אפילו שזה נטול סטייל לחלוטין?

דנה: עזבי אותך קלאבים ותהילת עולם, לשם את מגיעה רק כשיש לך כסף. כשאני חושבת על זה החלום שלי זה לעשות חתונות.

רתם: את רואה את עצמך מנגנת משה פרץ?

דנה: אין סיכוי שאני אנגן משה פרץ.

רתם: אז תוכלי לעשות רק חתונות ספציפיות מאוד, כי רוב החתונות היום זה משה פרץ.

דנה: את חושבת שבחתונות של היפסטרים ישמיעו משה פרץ?

רתם: אולי בהפוך על הפוך. מה את חושבת על חתונות באופן אישי?

דנה: זה אחלה מקור פרנסה.

רתם: אבל כקונספט?

דנה: אני לא יודעת למה עושים את זה, לכל אחד יש סיבה. חלק רוצים את הבגדים, חלק אוהבים את המסיבה.

רתם: את חושבת שזה רומנטי?

דנה: ממש לא.

רתם: לא פנטזת על זה?

דנה: לעולם לא. לא נעים להודות. בעצם למה לא נעים? לא פנטזתי. שנים אני כבר אומרת שזה לא עושה לי את זה. עכשיו זה טרנדי, וזה מפני שהדור הקודם היה עסוק במרד במוסכמות: אנטי חתונה, רווקות מאוחרת, גירושים. המרד החדש זה כן להתחתן. זה חזר להיות טרנדי. ומי שבא לו לעשות את זה שיעשה את זה! אני לא רוצה לעשות את זה, זה לא משהו שתכננתי לעצמי במהלך החיים.

רתם: חשבתי שהדור שלנו לא מתחתן.

דנה: מי שלא מתחתן זה בני ה־40. בני ה־20 מתחתנים ועוד איך.

רתם: אבל הנה, יש מי שמתחתן אחרי 40. האקס שלך, אסף אמדורסקי.

דנה: נכון, הוא בן 43.

רתם: ואיך את מרגישה עם זה? אנשים בטח מספרים לך את זה כאילו זה קשור אלייך.

דנה: וכבר שנתיים וחצי אנחנו לא ביחד.

רתם: ואנשים עדיין מחטטים לך בחיים?

דנה: התרגלתי.

רתם: איך מתרגלים לזה?

דנה: כפי שנשים מתרגלות לגינקולוג.

רתם: אז איך קורה שמתחתנים אחרי 40?

דנה: תשמעי, לא ראיתי את הבן אדם שנתיים וחצי. זה זמן שבו אנשים משתנים. נשים וגברים הם לא אותו דבר, גברים יותר נתונים לתנודות. הם משתנים יותר מנשים. יש להם את עניין משבר גיל המעבר שאנחנו לא עוברות, זה לא פשוט. תחשבי שאת מקבלת מחזור כל חודש, שזה מאפשר לך להתחדש כל הזמן. והניקוי ההורמונלי הזה קורה לגברים רק פעם בחיים. אי אפשר לדעת מתי זה מתחיל ומתי זה נגמר.

רתם: הפתיע אותך שהוא מתחתן?

דנה: לא.

רתם: וזה לא מזיז לך?

דנה: לא. אנחנו כבר לא ביחד.

רתם: כמה שנים הייתם יחד?

דנה: חמש שנים.

רתם: זה מלא. מצליחים בכלל להתנתק מבן אדם אחרי תקופה כזו ארוכה?

דנה: לא תמיד יש ברירה או בחירה, לפעמים פשוט צריך. ואני מאחלת לכולם לחוש מסופקים מדברים שהם ארוכי טווח.

רתם: אמן!

דנה: אמן! ותחשבי שאני בעד נשים לפני הכל. אני מתערבבת עם גברים, אוהבת אותם, אבל אני קודם כל מצדדת בנשים. אז אין לי מקום לא לפרגן, כי מעורבת בזה בחורה.

 

מערכה שנייה: מלחמת המינים (או: תזמינו חשבון ושלמו אותו, ביצ׳ס)

רתם: זה אולי יפתיע את הקוראות שמכירות צדדים מאוד מסוימים שלך, אבל את די פמיניסטית. חוסר צדק ואפליה הם דברים שמטריפים אותך. את מגדירה את עצמך ככזו?

דנה: הגדרות זה סרט. כמו שהגדרה מינית היא בעיה גם הגדרה פוליטית היא בעייתית.

רתם: למה זה בעייתי להגדיר אג'נדה?

דנה: אני מיישמת דברים, לא מגדירה אותם. אגיד לך איך אני מיישמת פמיניזם בלי לקרוא לעצמי פמיניסטית. אני מגדירה את עצמי כאישה. המילה פמיניזם לפעמים נהייתה מילה נרדפת לרדיפה. זה לא להשפיט את הזכר, וזה מה שהם עושים, הזכרים. הם משפיטים את החלש כדי להתעלות על עצמם. אני לא עושה דברים כאלה כי אני אישה. אני רוצה בדרכי שלי לתת לכל אחד את המקום השוויוני שלו. התיקון הוא לגרום לגברים לראות את האישה כשווה להם, לא לפחד ממנה. עד היום היו זלזול, השפטה, אי שוויון – וכל זה מתוך פחד. בטי ווייט מ"בנות הזהב" שאלה פעם “למה אנשים אומרים תגדל שק אשכים? שק אשכים זה חלש ורעוע, ובעיטה קטנה גומרת על זה לכל החיים. למה לא להגיד למישהו לגדל וגינה? וגינה זה דבר חזק, זה מחזיק הריון!".

רתם: ואפרופו וגינות, את יוצאת לדייטים?

דנה: יש דייטים שגורמים לי להעדיף לישון עם ביבי החתולה שלי, שהיא רעה. בצעירותה הייתה רודפת אחרי אנשים וגורמת להם להינעל באמבטיה אצלי. כשהבאתי אותה כגורה קראתי לה ביאטריס, אך עם תחושת הכוח המדומה שלה שיניתי את שמה לביבי.

רתם: המממ. בחירת שם מעניינת…

דנה: עם השנים היא הזדקנה, חלתה ונאלצה לתת לבני אדם – שלהם היא בזה באופן כללי לטפל בה. עכשיו אני ישנה איתה בלילה ובעצם הבנתי שהיא בסך הכל דרמה קווין – היא רוצה תשומת לב והיא תשיג את זה בדרכים הכי נלוזות שיש, מה שעוד יותר מצדיק את השם שלה.

רתם: חחח.

דנה: ועדיין אני מעדיפה לחבק את ביבי בלילה מאשר לצאת לדייטים, כמו הדייט מהגיהינום שמיד אספר לך עליו!

רתם: ספרי לי!

דנה: קבעתי עם בחור לדייט, הוא בא לאסוף אותי עם האוטו. איחרתי ברבע שעה וחטפתי נאום על גבול הדמעות. הייתי בהלם, אמרתי לו “הדרינקים עליי!".

רתם: הו לא, אני חשה שזה האקדח במערכה הראשונה שיופיע במערכה האחרונה…

דנה: אמרתי לו את האמת – שהתרסקתי באמבטיה ולקח לי קצת זמן לבדוק שכל העצמות במקום ולרדת למטה. ואז התחיל הדייט. לקחתי אותו לבר חדש של חברה שהיה ריק לשמחתי. ואז הוא התחיל להתלונן שנורא קר לו ושאל אם יש לי קרדיגן.

רתם: הוא רצה ללבוש את הקרדיגן שלך?

דנה: תביני שמדובר בגבר שרירי וגבוה שרק התלונן שקר לו. אחרי חצי שעה הוא שאל “אולי נלך אלייך?"

רתם: אז הלכתם?

דנה: ממש לא! אמרתי לו שאני לא מכירה אותו ולכן לא, לא עולים אליי. ואז הוא הזמין חשבון והגיש אותו לי!

רתם: אני בהלם.

יולי (צלם): אולי גם אני אנסה את זה.

רתם: נראה לאן תגיע, יולי.

דנה: בגלל הפמיניסטיות אנחנו מרגישות מחויבות לשלם, ומפני שיש לנו המון חמלה כלפיהם אז ברור שמיד שילמתי.

רתם: למה זה קשור לפמיניזם?

דנה: אני לא אמורה לשלם חשבון על דייט כזה, הבן אדם היה אמור לשלם את החשבון ולא כי הוא גבר, כי הוא התנהג כפי שהוא התנהג.

רתם: לא כל פמיניסטית בקטע של לשלם בדייט ראשון. יש פה אקט חיזור שהוא קדום וזה לאו דווקא משהו שחייב להשתנות מיד. כשאני יוצאת לדייטים אני כן קצת מובכת מזה שמישהו משלם עליי כי גם אני יכולה לשלם עליי, אבל במציאות של היום גברים מרוויחים יותר מנשים באותם מקצועות ותפקידים ולכן הוא צריך לשלם, בטח בדייט ראשון. כשנגיע לשוויון בשוק העבודה אז אולי ישתנו גם כללי החיזור שמבוססים על מחוות שעולות כסף.

דנה: בגדול אני לא מחפשת זכרים, הם נופלים עליי. ואם שום דבר לא נתפס ברשת זה בטח לא אשמתי, זו אשמתם, כי הם לא מספיק טובים לי, זה הכל. אין לי שום בעיה להיות עם עצמי, ואם בזוג אז עם מישהו שמרגיש כלפיי את מה שאני מרגישה כלפי עצמי! אני רוצה לחלוק את עצמי עם מישהו שחושב שאני מהממת, כפי שאני חושבת! ובגלל זה אני ממש לא לחוצה ולא מחפשת.